Three seifim, and a single question asked first: is the courtyard divisible? If it is, the vow takes hold and they must divide before setting foot there again. If it is not, the vow does not take hold at all — each may say “I am entering my own”, and the Shakh gives the mechanism: at each step that ground was his from the outset. But use does not follow entry: oven, stove, mill and chickens stay forbidden on both sides, because they occupy the other’s share. There remains the way out — the court compels the vower to sell, provided he said “my courtyard” and not “this courtyard”. (Shulḥan Arukh, Yoreh De’ah 226 — 3 seifim)
אם יש בו דין חלוקה חל הנדר ואסורין ליכנס בו
If it is subject to the law of division, the vow takes effect and they may not enter it. The whole substance of the siman lies in this condition: it is not the words that decide, it is the property.
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 226:1LEVEL 01
The three seifim in Hebrew, with a fluent translation and a clause-by-clause breakdown: the criterion of דין חלוקה, the condition “for the partner’s need”, the Rama’s synagogue seat and movable object, the four forbidden installations, the compulsion to sell, and מלוג property. The thirty-two apparatus entries — Shakh, Taz, Ba’er Hetev, Pitḥei Teshuva, Nekudot HaKesef — cited one by one.
📖 StudyLEVEL 02
Pilpul: where exactly the mishna’s dispute runs, and why the gemara corrects itself; the Beit Yosef–Tur controversy over the man of the street, with the Shakh on one side, the Ba’ḥ and the Taz on the other, and the Nekudot HaKesef’s refutation; the co-owner’s ברירה and the argument that exempts it from the Talmud’s refusal; the Tosafot’s two reasons on the oven and the mill, and the Shakh’s reversal against the Levush; finally whom to compel, and to whom to sell — where the Shakh ends by ruling against himself.
📖 StudyLEVEL 03
A synthesis arranged by mechanism rather than by number: the criterion that governs everything, ברירה and its limit, the use that fills the courtyard, the compulsion to sell and its condition of wording, the Rama’s gloss. Then a master table restoring the three seifim to the order of the book, clause by clause, the open disputes, the vocabulary, the golden rules and the classic pitfalls.
📖 StudyLEVEL 04
The practical halakha according to the ש״ך, the ט״ז, the באר היטב and the פתחי תשובה, in five steps: establish divisibility, settle entry, settle the installation that does not follow it, record the exact wording, and know the way out. Then the two questions that remain open, and four cases of today. Note: the Admur HaZaken did not write a Shulḥan Arukh on Yoreh De’ah — a level of psak, not “Daat HaRav”.
📖 StudyIt depends on one thing, and it is not what they said:
« אם יש בו דין חלוקה חל הנדר ואסורין ליכנס בו » (שו״ע יו״ד רכ״ו:א)
« ואם אין בו דין חלוקה לא חל הנדר ומותרין ליכנס בו » (שו״ע יו״ד רכ״ו:א)The criterion is one of civil law. The Shakh gives the measure for a courtyard:
« היינו ד׳ אמות על ד׳ אמות לכל אחד כמו שכתוב בחושן משפט סימן קע״א ס״ג » (ש״ך יו״ד רכ״ו ס״ק א)Measure first, conclude after — and ask your Rav.
Because the vow did not take hold: there was nothing to seize. The Shakh gives the mechanism:
« דכל עידן דעייל בחצר רואים כאלו מקום דריסתו קנוי לו לבדו דעל תנאי זה ניקנית להם החצר מתחלה » (ש״ך יו״ד רכ״ו ס״ק ד)Each step is deemed taken on ground that was his from the outset. And the Shakh concludes that the other ordinary uses follow the same permission:
« ומשמע דה״ה שאר כל תשמיש שאינו כמו תשמיש דרחיים ותנור וגידול תרנגולים מותר באין בו דין חלוקה מה״ט » (ש״ך יו״ד רכ״ו ס״ק ד)
No, and this is the siman’s commonest pitfall:
« כשהדירו שניהם זה את זה אסורין להעמיד בו תנור וכירים וריחים ותרנגולים » (שו״ע יו״ד רכ״ו:ב)The Shakh specifies that this holds even where entry is permitted, and the Ba’er Hetev generalises:
« אפי׳ אין בו דין חלוקה ומשמע דכל תשמיש בעולם שממלא כל החצר כגון לשטוח פירות בכל החצר וכה״ג אסור » (באר היטב יו״ד רכ״ו ס״ק ו)The criterion is not the nature of the object but the hold it takes on the other’s share.
The Meḥaber permits it, on one condition:
« ודוקא כשאותו מן השוק שהוא מודר נכנס לצורך השותף » (שו״ע יו״ד רכ״ו:א)
« אבל ליכנס בו שלא לצורך השותף אסור: » (שו״ע יו״ד רכ״ו:א)But the Shakh confines this permission to the indivisible courtyard, in terms he almost never uses:
« וכל זה ברור וחלילה להקל ולזוז מדברי המחבר » (ש״ך יו״ד רכ״ו ס״ק ג)The Taz permits relying on the lenient view, and the Ba’er Hetev leaves both standing. The question is open: ask your Rav.
That is the measure the siman provides, and it is real:
« והיו כופין את הנודר למכור חלקו » (שו״ע יו״ד רכ״ו:ב)
« אם נאסר בלשון חצרי שמותר בו לאחר שימכר: » (שו״ע יו״ד רכ״ו:ב)The Taz gives the reason — the concern is for the one who did not vow:
« דחיישינן שמא יכשל חבירו על ידי נדרו » (ט״ז יו״ד רכ״ו ס״ק ד)But to whom shall he sell? The Shakh first permitted the partner, then retracted:
« עתה ראיתי שדבריו נכונים » (נקודות הכסף יו״ד רכ״ו)Do not rule from memory: this is a matter for a beit din.