Sujet :
שולחן ערוך יורה דעה סימן רל״ד · ע״ד סעיפים · ש״ך · ט״ז · באר היטב · פתחי תשובה · נקודות הכסף
Rédaction :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
La michna ouvre le chapitre par six mots — נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה — et la michna suivante en tire aussitôt la conséquence : une seule main ne suffit pas. Le lamdan demande pourquoi : est-ce que chacun détient la moitié d’un pouvoir, ou bien deux pouvoirs entiers qui doivent coïncider ?
« נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה, אָבִיהָ וּבַעְלָהּ מְפִירִין נְדָרֶיהָ. » (נדרים ס״ו ע״ב)
« הֵפֵר הָאָב וְלֹא הֵפֵר הַבַּעַל, הֵפֵר הַבַּעַל וְלֹא הֵפֵר הָאָב — אֵינוֹ מוּפָר. » (נדרים ס״ז ע״א)
Sur le jour de l’audition, le Mehaber rapporte deux avis sans trancher : il faut le même jour, ou chacun annule le jour où il a entendu. Le Chakh y apporte la décision du Bayit Hadach, et la manière dont il l’argumente vaut d’être lue — il la tire de la forme du seif, non de son fond.
« כתב הב״ח דנקטינן לחומרא והכי משמע ממ״ש ב׳ דעות ולא הכריע » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק י״ג)
« משמע הא כל שלא מת יכול להפר אפילו אחר יום שמעו. וצ״ע » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק כ״ב)
La guemara de Nedarim pose la question dans les termes les plus nets, et c’est elle qui commande tout le siman : quand le mari annule, coupe-t-il le vœu, ou l’amincit-il ?
« בַּעַל מִיגָּז גָּיֵיז, אוֹ מִקְלָישׁ קָלֵישׁ » (נדרים ס״ח ע״א)
Le Taz reprend cette alternative au seif 36 et s’en sert pour expliquer pourquoi le principe « un vœu dissous en partie est dissous en entier » ne passe pas de la התרה à la הפרה.
« דדוקא גבי התרת נדר אמרינן כן דחכם שמתיר עוקר הנדר מעיקרו אבל בבעל מיגז גייז מכאן ולהלאה. » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק ל״ג)
Le Taz revient lui-même sur la tension apparente entre le seif 37, qui exige un mot « déracinant depuis l’origine », et le seif 51, qui refuse au mari ce déracinement. Sa réponse distingue le mot et l’effet.
« נראה דכאן אמר שהבעל אומר הלשון שיהיה מכאן ולהבא כאילו לא נדר מעולם » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק ל״ו)
« אבל לא יועיל למפרע כאילו לא נדרה מעולם כמו שהוא בהתרת חכם: » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק ל״ו)
Les seifim 11, 15 et 16 posent la même question sous trois angles : quand l’un des deux titulaires disparaît, son pouvoir revient-il à l’autre ? La guemara répond pour un seul cas, et le Taz en tire l’asymétrie.
« אֵימָתַי אָמְרוּ מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב » (נדרים ס״ח ע״א)
« דקי״ל דמת הארוס נתרוקן רשותו לאביה מה שאין כן במת האב או שיצאה מרשותו ע״י בגרות לא נתרוקן הרשות לבעל » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק י״ב)
« דלא נתרוקן רשות האב לבעל וילפינן לה בגמ׳ מקרא דדוקא כשמת הבעל ולא הפר נתרוקן רשותו לאב אבל לא איפכא: » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק י״ט)
« דבריו תמוהים לע״ד דזה תלמוד ערוך דנתרוקן רשות להאב » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק י״ג)
« ואומר אני אילו העתיק כהווייתן לא היה כותב כן » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק י״ג)
« נמצא שאין כאן מחלוקת בין רמב״ם לטור » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק י״ג)
« משמע דוקא שמע אח״כ אבל שמע בחייו אף על פי שלא הפר בחייו יכול להפר אחר כך » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק כ״ג)
La notion de קלוש revient ici et explique le seif 16 : la part du mari, une fois amoindrie par l’annulation du père, n’a plus de quoi passer au père.
« ואף ע״ג דאמרי׳ מת הבעל נתרוקן רשותו לאב הכא שאני כיון שכבר הפר האב חלקו קלוש חלק הבעל ואין בו כח להורישו לאב: » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק כ)
« כיון דהפר בחיי הארוס גרע טפי לפי שנקלש חלק הארוס ואין בו כח להורישו לאב: » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק ל״א)
« ודעה הראשונה שהוא הרמב״ם ס״ל דהארוס האחרון ככרעיה דראשון הוא וכאלו הוא קיים ומפר עם האב » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק כ״ג)
Le seif 28 permet d’annuler un vœu qui n’a pas encore pris effet, et le Rama y ajoute une restriction : seulement si le vœu dépend d’un temps, non s’il dépend d’un acte. Or le seif 69 annule précisément un vœu suspendu à un acte. Le Chakh ne cache pas la difficulté.
« באמת הב״י והרב קצרו מאד בדבר ולדבריהם צ״ע דהא לקמן סעיף ס״ט אע״ג שתלוי במעשה יכול להפר » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק מ״ה)
Le Chakh rapporte alors Rabbenou Yeroucham, dont les paroles lui paraissent, elles, exactes : le critère n’est pas la nature de la condition, mais la catégorie de la chose à laquelle le vœu est suspendu.
« אבל אם תלתה בדבר שאינו עינוי נפש ואינו בינו לבינה כגון קונם יין אם אלך למקום פלוני אינו מפר עד שיחול הנדר » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק מ״ה)
Mais le Chakh ne s’arrête pas là. Après avoir rapporté le Ran, il pèse la pratique et conclut en sens inverse de la rigueur qu’il venait d’exposer.
« מכל מקום כיון דבלא״ה נראה מדברי הרמב״ם ושאר פוסקים דבכל ענין יכול להפר אין להחמיר: » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק מ״ה)
Le Rama s’écarte ici du Mehaber sur le din, comme il le fait ailleurs dans le siman — aux seifim 25, 28 et 40 notamment. Au seif 40 il tranche lui-même (וכן עיקר), ce qu’il ne fait ni ici, ni au seif 25, ni au seif 28. L’enjeu est ici un principe emprunté au siman 229 : un vœu dissous en partie l’est en entier. Le Mehaber refuse de le transporter à l’annulation ; le Rama rapporte ceux qui l’y transportent, sans trancher, et avec une conséquence redoutable — annuler une partie n’annule alors rien.
« דגבי קיום כתיב יקימנו משמע מקצת ממנו אבל יפירנו ליכא למידרש הכי אלא יפירנו משמע כולו: » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק ל״ד)
Le point où la ma’hloket devient palpable est le seif 63, celui des deux pains. Le Chakh y montre que le seif ne se lit pas de la même manière selon l’avis que l’on tient : pour le Mehaber il n’y avait pas lieu d’annuler pour les deux ; pour les contestataires, il le fallait — et il fallait le faire sans nommer.
« להרמב״ם והמחבר לעיל סעיף ל״ו אין צריך שיפר לשתיהם ביחד אלא בכל ענין מה שהופר הופר » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק ע״ז)
« אבל להיש חולקים שם צריך הכא שיפר סתם לשתיהם דאז אותה שמצטערת הופר אבל אם הזכיר בפירוש א׳ שמצטערת לא הופר כיון דלא הפר רק קצתו » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק ע״ז)
« אבל לרבי יוחנן דסבירא ליה דאין בידו להפר לשאינה מתענה וקי״ל כותיה אפי׳ פירש והפר למתענה בלבד מופר » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק ע״ז)
Le seif 46 est court : « il t’est annulé pour demain » n’annule pas. Le Rama y ajoute, entre parenthèses, l’avis selon lequel c’est une confirmation. Le Taz s’en étonne en deux mots, et son étonnement est technique : il tient que la première opinion dit déjà la même chose.
« ודברי רמ״א שהגיה וי״א דהוה קיום תמוהים מאד דהלא גם דעה הראשונה ס״ל כך » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק מ)
« ונראה דלא דק בזה: » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק מ)
Les Nekoudot HaKessef répondent au Taz par son propre mot. Elles reprennent son לא דק et le lui retournent, puis reconstruisent la lecture du Rambam pas à pas.
« הוא לא דק והרב דק היטב » (נקודות הכסף יו״ד רל״ד)
« זהו ברור דעת הרמב״ם וכן משמע יות׳ למעיין ברמב״ם סוף הלכות נדרים ודעתו נכונה: » (נקודות הכסף יו״ד רל״ד)
La troisième entrée des Nekoudot HaKessef ne vise pas le Taz mais le Choulhan Aroukh lui-même. Le seif 54 porte, du Rambam, que si le mari annule le vœu de sa femme après lui avoir dit « me voici nazir, et que dis-tu ? », le sien à lui est nul. Or la michna de Nazir dit le contraire — מפר את שלה ושלו קיים.
« ונראה דהרמב״ם היה גורס במתניתין מפר את שלה ושלו בטל וכן הוא בירושלמי במתני׳ » (נקודות הכסף יו״ד רל״ד)
Mais les Nekoudot HaKessef ne s’arrêtent pas sur cette solution. Elles observent que les Tossafot et Rachi avaient bien la leçon reçue, et elles laissent la chose en suspens.
« ומיהו מדברי התוספו׳ מבואר להדיא שהיו גורסים כגירסת הספרים שלפנינו וכן מובא ברש״י ולכן דברי המחבר צרי׳ עיון לדינא: » (נקודות הכסף יו״ד רל״ד)
Ici l’appareil, après avoir tout examiné, s’arrête sur un aveu d’incertitude. Le premier cas est le seif 59 : le lavage et la parure sont-ils une privation, ou des choses entre lui et elle ? Le Taz remonte à la controverse de la michna.
« במתניתין פליגי בזה ת״ק ס״ל דהויין עינוי נפש ורבי יוסי ס״ל דהויין דברים שבינו לבינה » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק מ״ט)
« ול״נ דהש״ע לא נתכוין אלא להביא דעת הרמב״ן » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק מ״ט)
« כתב הב״ח ט״ס הוא וצ״ל וי״א דבכיחול וקישוט כו׳ דברחיצה ליכא למאן דאמר דלא הוי עינוי נפש ונראה דאינו ט״ס » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק ע״ג)
« ואם כן דעת הרמב״ן להדיא דרחיצה הוי עינוי נפש ומבואר גם בבית יוסף ובתוספת י״ט שם וכ״מ בהרא״ש שם וצריך עיון: » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק ע״ג)
Le second endroit est le seif 73, et la question est de savoir si l’on annule par précaution ce qu’il n’y aurait pas à annuler. Le Pericha et le Chakh disent oui, dans l’éventualité d’un divorce. Le Taz consacre à cela un long ס״ק et conclut autrement.
« מיהו יש להפר שמא יגרשנה כדלעיל סעיף ע״א. » (ש״ך יו״ד רל״ד ס״ק צ״ב)
« בפרישה הקשה אמאי לא נימא הכי גם בסעיף ס״ז » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק ס״ג)
« על כן נראה דלא מהני גירושין אלא במעשה ידיה דוקא » (ט״ז יו״ד רל״ד ס״ק ס״ג)
Les Nekoudot HaKessef, à leur cinquième et dernière entrée, prennent ici le parti du Pericha contre le Taz.
« ולפעד״נ דברי הפריש׳ נכוני׳ דלא מצינו בשום פוסק לחלק בין מעשה ידיה לרחיצה » (נקודות הכסף יו״ד רל״ד)
Le Pit’hei Techouva, à son ס״ק י, résume la position de chacun sans trancher ; et à son ס״ק ט״ו, sur le seif 71, il pose une question qu’il laisse ouverte.
« אכן אין כן דעת הט״ז לקמן ס״ק ס״ג ומחלק דדוקא במעשה ידיה לקמן סעיף ע״א יחול הנדר אם יגרשנה » (פת״ש יו״ד רל״ד ס״ק י)
« לכאורה נראה דאם הוא כהן אין צריך להפר דהא בלא״ה אינו יכול להחזירה » (פת״ש יו״ד רל״ד ס״ק ט״ו)
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · סימן רל״ד · ♥ Soutenir