✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דיני כנפות הטלית — עיונים מעמיקים
סימן י׳ · י״ב סעיפים
ד׳ כנפות · תעשה ולא מן העשוי · רוב פתוח ורוב סתום · כנפות מרובעות · כסותך ולא כסות הראש
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן י׳ — י״ב סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, ט״ז, מגן אברהם, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
מנחות מ״א.–מ״ג: · במדבר ט״ו ל״ח · דברים כ״ב י״ב · תוספות · רא״ש · רבינו ירוחם

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 תוכן העניינים

  1. הקדמת הסוגיא — מקום הסימן: צורת הבגד החייב — ארבע כנפות, וממטריה (סימן ט׳) אל צורת הטלית
  2. ד׳ כנפות והארבע הרחוקות — מדוע פחות מד׳ פטור ויותר חייב (סעיפים א׳–ב׳), וארבע הכנפות המרוחקות (מנחות מ״א.)
  3. כנפות מרובעות ובגד וכנפיו של עור — מרובעות ולא עגולות (סעיף ט׳), וטלית של בגד וכנפיה עור מול עור וכנפיה בגד (סעיף ד׳)
  4. תעשה ולא מן העשוי — היסוד (שתֵּעשה אחר החיוב), המקרה ג׳→ד׳ כנפות (סעיף ה׳), וציצית על ציצית — לבטל ולהוסיף (סעיף ו׳)
  5. רוב פתוח ורוב סתום — מלבושים פתוחים מן הצדדין (סעיף ז׳), חציו-חציו לחומרא, שבת (מראית העין), וקאפ״ה / אשטרינג״ה (סעיף ח׳)
  6. כסותך ולא כסות הראש — מצנפת (סעיף י׳), סודר ומלבושים פתוחים (סעיפים י״א–י״ב), קריטריון "עיקרה לכסות"
  7. נפקא מינה למעשה — וסיכום השיטות
  8. טבלאות סיכום מקיפות

📜 לשון השלחן ערוך — הסעיפים

דִּינֵי כַּנְפוֹת הַטַּלִּית. וּבוֹ י״ב סְעִיפִים:

סעיף א׳: טַלִּית שֶׁאֵין לָהּ ד׳ כְּנָפוֹת — פְּטוּרָה; יֵשׁ לָהּ יוֹתֵר מֵאַרְבַּע — חַיֶּבֶת, וְעוֹשֶׂה לָהּ אַרְבַּע צִיצִיּוֹת בְּאַרְבַּע כְּנָפוֹת הַמְרֻחָקוֹת זוֹ מִזּוֹ יוֹתֵר.

סעיף ב׳: יֵשׁ לָהּ אַרְבַּע וְחָתַךְ אֶחָד בַּאֲלַכְסוֹן וַעֲשָׂאוֹ שְׁנַיִם — הֲרֵי נַעֲשֵׂית בַּעֲלַת ה׳ וְחַיֶּבֶת.

סעיף ג׳: כָּפַל קַרְנוֹת טַלִּיתוֹ וּקְשָׁרָם אוֹ תְּפָרָם, וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ קִצְּעָן וְאֵין לָהּ כְּנָפוֹת — אַף עַל פִּי כֵן לֹא נִפְטְרָה.

סעיף ד׳: טַלִּית שֶׁל בֶּגֶד וְכַנְפֶיהָ שֶׁל עוֹר — חַיֶּבֶת; הִיא שֶׁל עוֹר וְכַנְפֶיהָ שֶׁל בֶּגֶד — פְּטוּרָה.

סעיף ה׳: הָיוּ לָהּ ג׳ כְּנָפוֹת וְעָשָׂה בָּהֶם ג׳ צִיצִיּוֹת, וְשׁוּב עָשָׂה לָהּ כָּנָף ד׳ וְעָשָׂה גַם בּוֹ צִיצִית — פְּסוּלָה, מִשּׁוּם תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי.

סעיף ו׳: אֵין כּוֹפְלִין אֶת הַטַּלִּית וּמְטִילִים צִיצִית עַל כְּנָפֶיהָ כְּמוֹ שֶׁהִיא כְּפוּלָה [הגה: אֲבָל צָרִיךְ לְהָטִיל בְּד׳ כְּנָפֶיהָ הַפְּשׁוּטִים]; הֵטִיל צִיצִית עַל צִיצִית — אִם נִתְכַּוֵּן לְבַטֵּל הָרִאשׁוֹנָה, חוֹתֵךְ הָרִאשׁוֹנָה וּכְשֵׁרָה; וְאִם נִתְכַּוֵּן לְהוֹסִיף — אַף עַל פִּי שֶׁחָתַךְ אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן, פְּסוּלָה [הגה: וְיֵשׁ מַכְשִׁירִים בְּכָל עִנְיָן וְכֵן עִיקָר].

סעיף ז׳: מַלְבּוּשִׁים שֶׁהֵם פְּתוּחִים מִן הַצְּדָדִין לְמַטָּה וְיֵשׁ לָהֶם ד׳ כְּנָפוֹת לְצַד מַטָּה, וּלְמַעְלָה הֵם סְתוּמִים — אִם רֻבּוֹ סָתוּם פָּטוּר, וְאִם רֻבּוֹ פָּתוּחַ חַיָּב; וְאִם חֶצְיוֹ סָתוּם וְחֶצְיוֹ פָּתוּחַ — מַטִּילִין אוֹתוֹ לְחוּמְרָא וְחַיָּב בְּצִיצִית, וְאֵין יוֹצְאִין בּוֹ בְּשַׁבָּת.

סעיף ט׳: הַכְּנָפַיִם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ מְרֻבָּעוֹת וְלֹא שֶׁיִּהְיוּ עֲגֻלּוֹת.

סעיף י׳: מִצְנֶפֶת פְּטוּרָה, אֲפִלּוּ שֶׁל אַרְצוֹת הַמַּעֲרָב שֶׁב׳ רָאשֶׁיהָ מֻשְׁלָכִים עַל כְּתֵפֵיהֶם וְגוּפָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּתְכַּסֶּה בָּהּ רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ — פְּטוּרָה, כֵּיוָן שֶׁעִיקָרָהּ לְכַסּוֹת הָרֹאשׁ, דִּ״כְסוּתְךָ" אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא כְּסוּת הָרֹאשׁ.

ביאור קצר — הסעיפים:

סעיף א׳: פחות מד׳ כנפות פטורה, יותר מארבע חייבת, ומטיל בד׳ הכנפות המרוחקות זו מזו יותר.

סעיף ב׳: בעלת ארבע שחתך אחת באלכסון לשנים — נעשית בעלת חמש וחייבת.

סעיף ג׳–ד׳: כפל קרנותיו וקשרם — לא נפטרה (גוף הבגד קיים); ובגד וכנפיו עור — חייב, עור וכנפיו בגד — פטור (אחר גוף הבגד).

סעיף ה׳–ו׳: ג׳ ציציות קודם כנף רביעית — פסולות משום תעשה ולא מן העשוי; וציצית על ציצית — למחבר תלוי בכוונה (לבטל/להוסיף), ולרמ״א כשר בכל ענין (רא״ש ורבינו ירוחם).

סעיף ז׳: בגד פתוח מן הצדדין — רוב סתום פטור, רוב פתוח חייב, חציו-חציו לחומרא (חייב, ואין יוצאין בו בשבת).

סעיף ט׳–י׳: הכנפים מרובעות ולא עגולות; ומצנפת (וכן סודר) פטורה — שעיקרה לכסות הראש, "כסותך" ולא כסות הראש.

1. הקדמת הסוגיא — צורת הטלית והכנפות

פתח דבר — מחומר המצוה אל צורת הבגד

לאחר שביאר מרן בסימן ט׳ את חומר הטלית והציצית (צמר ופשתים או כל המינים), בא בסימן י׳ לברר את צורת הבגד החייב: דיני כנפות הטלית — מנין הכנפות, צורתן, ומתי בגד נחשב "בעל ד׳ כנפות" החייב בציצית. ושורש הסוגיא במנחות (מ״א.–מ״ג:), ובדרשת הכתוב "עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ" (דברים כ״ב י״ב) ו"עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם" (במדבר ט״ו). והסימן נחלק לכמה ראשים: (א) מנין הכנפות — ד׳ דווקא, ופחות פטור ויותר חייב; (ב) צורת הכנפות — מרובעות, ודין העור; (ג) תעשה ולא מן העשוי וציצית על ציצית; (ד) רוב פתוח ורוב סתום; (ה) "כסותך ולא כסות הראש" — מצנפת וסודר.
הערה יסודית: כל הסימן סובב על שתי שאלות צורה: מתי בגד מוגדר "בעל ד׳ כנפות" החייב (מנין הכנפות, צורתן, פתוח וסתום), וכיצד נעשית הציצית בכנף כראוי (תעשה ולא מן העשוי, ציצית על ציצית). ושתיהן כרוכות בדרשת "ארבע כנפות כסותך" — שיהא בגד בעל ארבע, וכסות הראוי לכיסוי הגוף. נמצא הסימן בונה את גדרי הצורה של הטלית, כשם שסימן ט׳ בנה את גדרי החומר.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: חיוב הציצית — האם הוא תלוי במספר הכנפות (ארבע דווקא, צורה מתמטית של הבגד), או בהיות הבגד כסות הראויה לכיסוי הגוף (בעלת ד׳ כנפות, "כסותך")? ושני הצדדים מתאחדים: "על ארבע כנפות כסותך" — שני התנאים כאחד: ארבע כנפות (צורה), וכסות (כסות הגוף). ובזה תלויים רוב דיני הסימן, כדלהלן.

2. ד׳ כנפות — והארבע המרוחקות

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: "טלית שאין לה ד׳ כנפות פטורה; יש לה יותר מארבע חייבת, ועושה לה ארבע ציציות בארבע כנפות המרוחקות זו מזו יותר." סעיף ב׳: "יש לה ארבע וחתך אחד באלכסון ועשאו שנים — הרי נעשית בעלת ה׳ וחייבת."
שורש הדין — דרשת "ארבע כנפות" (מנחות מ״א.–מ״ג:): הכתוב בפרשת ציצית אומר "עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם" (במדבר ט״ו ל״ח), ובפרשת "לא תלבש שעטנז" — "עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ" (דברים כ״ב י״ב). מן "ארבע כנפות" דרשו שאין החיוב אלא בבעלת ארבע — לא פחות; ומ״בעלת ארבע" (ולא "בעלת שמונה") דרשו שאף בבעלת חמש או יותר חייב, ועושה בארבע המרוחקות זו מזו יותר (מנחות מ״ג:). וכן הביאו הטור והבית יוסף כאן.
חקירה — "בעלת ארבע": מיעוט הוא או מנין מדויק? מה כוונת "ארבע כנפות" — שהבגד צריך ארבע בדיוק, או שלפחות ארבע (וכל שיש בו ד׳ ויותר חייב)? ועיקר הדרשה (מנחות מ״ג:) כצד ב׳ — ש״ארבע" ממעט פחות, ולא יותר; שבעלת חמש יש בכללה "בעלת ארבע", ולכך חייבת. וזהו פסק מרן בסעיף א׳.
קושיא — בעלת חמש: למה דווקא הארבע "המרוחקות"? בבעלת חמש כנפות שחייבת — מדוע הצריך מרן לעשות הציצית דווקא בארבע המרוחקות זו מזו יותר, ולא בארבע כלשהן?
תירוץ (טור ובית יוסף, על דרך הסברה): כיון שהבגד בעל חמש, ואין מטילים אלא ארבע ציציות — צריך לברר אלו ארבע הן ה״כנפות" שעליהן דיבר הכתוב. ובחר מרן בארבע המרוחקות, שהן צורת ה״כנף" האמיתית של הבגד (קצוותיו הרחוקים), ואילו הכנף החמישית הסמוכה אינה אלא כעין תוספת. ובזה אנו מקיימים "ארבע כנפות" — ארבע הקצוות המובהקות. וכן בסעיף ב׳: בעלת ארבע שחתך אחת באלכסון — נעשית בעלת חמש וחייבת, ועושה בארבע הרחוקות.
נפקא מינה — שלוש, ארבע, חמש: (א) פחות מארבע (שלוש או פחות) — פטורה לגמרי; (ב) ארבע — חייבת, ציצית בכל אחת; (ג) חמש ויותר — חייבת, אבל אין מטילים אלא ארבע, במרוחקות זו מזו יותר. והוא הדין לבעלת ארבע שחתך אחת באלכסון לשנים (סעיף ב׳) — נעשית בעלת חמש וחייבת.
היסוד:
ארבע — ולא פחות; ויותר — בארבע הרחוקות. "ארבע כנפות" ממעט פחות מארבע (פטור), אך אינו ממעט יותר (חייב). ובבעל חמש או יותר — מקיימים "ארבע" בקצוות המרוחקות, שהן צורת ה״כנף" המובהקת של הבגד. נמצא החיוב נקבע בצורת ארבע הקצוות, לא במנין מדויק.

3. כנפות מרובעות — ובגד וכנפיו של עור

לשון השלחן ערוך

סעיף ט׳: "הכנפים צריך שיהיו מרובעות ולא שיהיו עגולות." סעיף ד׳: "טלית של בגד וכנפיה של עור — חייבת; היא של עור וכנפיה של בגד — פטורה." סעיף ג׳: "כפל קרנות טליתו וקשרם או תפרם, ודומה כאילו קיצען ואין לה כנפות — אף על פי כן לא נפטרה."
חקירה — הכנף: צורה הנדסית או מקום מסוים בבגד? מה גדר "כנף" — האם צורת הקצה (זווית מרובעת), או מקום בבגד (קצהו, אף אם עגול)? ובזה תלוי דין סעיף ט׳ (מרובעות) ודין סעיף ג׳ (כפל וקשר). ועיקר לשון מרן ("צריך שיהיו מרובעות") — דין לכתחילה בצורת הכנף; אבל בסעיף ג׳ (כפל וקשר את הקרנות "ודומה כאילו קיצען") פסק שלא נפטרה — שאין הכפילה והקשירה מבטלות את מקום הכנף, אלא הוא קיים בעצם הבגד. (וענין צירוף הכנף בעור — בדיני כלאים, ושם מקומו.)
ביאור — בגד וכנפיו של עור, ולהפך (סעיף ד׳): בטלית של בגד (אריג חייב) שכנפיה עורחייבת, שהולכים אחר גוף הבגד (העיקר אריג, והעור טפל לכנפות). אבל טלית של עור שכנפיה בגדפטורה, שגוף הבגד עור (שאינו בכלל "בגד" החייב), והכנפות בגד אינן עושות את העור לחייב. נמצא החיוב הולך אחר גוף הבגד, לא אחר הכנפות.
חקירה — אחר מה הולכים: גוף הבגד או הכנפות? מסעיף ד׳ עולה שגוף הבגד קובע (עור פטור אף בכנפות בגד; בגד חייב אף בכנפות עור). אך מדוע — והרי הציצית נקשרת בכנף? ושני הצדדים מתאימים לפסק מרן: גוף הבגד קובע את החיוב או הפטור, והכנפות נטפלות אליו. ובזה מיושב סעיף ג׳: אף שכפל וקשר את הקרנות, גוף הבגד בעל ארבע כנפות עומד במקומו, ולא נפטר.
היסוד:
החיוב אחר גוף הבגד; והכנף — מרובעת ובמקומה. גוף הבגד קובע: בגד חייב אף בכנפות עור, ועור פטור אף בכנפות בגד (סעיף ד׳). והכנף — מרובעת לכתחילה (סעיף ט׳), ואינה בטלה בכפילה וקשירה (סעיף ג׳), שמקום הכנף קיים בעצם הבגד.

4. תעשה ולא מן העשוי — וציצית על ציצית

לשון השלחן ערוך

סעיף ה׳: "היו לה ג׳ כנפות ועשה בהם ג׳ ציציות, ושוב עשה לה כנף ד׳ ועשה גם בו ציצית — פסולה משום תעשה ולא מן העשוי." סעיף ו׳: "הטיל ציצית על ציצית — אם נתכוין לבטל הראשונה, חותך הראשונה וכשרה; ואם נתכוין להוסיף, אף על פי שחתך אחת משתיהן, פסולה. הגה: ויש מכשירים בכל ענין וכן עיקר (טור בשם הרא״ש ורבינו ירוחם ני״ח ח״ג)."
שורש הדין — "תעשה ולא מן העשוי" (מנחות מ״ב.): דרשו (מנחות מ״ב.) מ"גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ" — "תעשה" ולא מן העשוי: שצריך שתֵּעשה הציצית לשם מצוה ובשעת חיוב, ולא שתהא כבר עשויה קודם שחל החיוב. ולכך בעלת ג׳ כנפות שעשה בהן ג׳ ציציות — בשעת עשייתן עדיין לא היה בגד חייב (שאין חיוב אלא בעל ד׳), ונמצא שכשהוסיף כנף רביעית — שלוש הציציות הראשונות "מן העשוי" הן (נעשו קודם החיוב).
חקירה — "מן העשוי": פסול בעצם הציצית או בזמן עשייתה? מהו גדר "תעשה ולא מן העשוי" בעניננו — האם הפסול במעשה הציצית (שלא נעשתה כראוי), או בזמן (שנעשתה קודם שחל החיוב)? ולמעשה (כפי שעולה מסעיף ה׳): מתקנים על ידי חיתוך החוטים והטלתם מחדש אחר שנעשה בעל ד׳ — שאז ה״עשייה" בשעת חיוב. ועל דרך הסברה: עיקר הפסול בזמן (נעשו קודם החיוב), והתיקון בעשייה חדשה בשעת חיוב.
קושיא — ציצית על ציצית (סעיף ו׳): מדוע "להוסיף" פסול ו״לבטל" כשר? הטיל ציצית שניה על כנף שכבר יש בה ציצית — אם נתכוון לבטל הראשונה, חותכה וכשרה; ואם להוסיף, פסולה אף שחתך אחת. ולמה תיגרע כוונת "להוסיף"?
תירוץ (בית יוסף, על דרך הסברה): בנתכוון לבטל — השניה באה במקום הראשונה; וכשחותך הראשונה, נמצא שהציצית הקיימת (השניה) נעשתה לשם מצוה מתחילתה (בשעת חיוב) — וכשרה. אבל בנתכוון להוסיף — דעתו ששתיהן יחד ציצית אחת; ונמצא שיש כאן עירוב או "בל תוסיף", ואין כאן ציצית אחת כשרה לשמה; ואף שחתך אחת אחר כך — לא מהני, שכבר נעשתה ה״תוספת", ואין מתקנים פסול שכבר חל בחיתוך לאחר מעשה. "וקודם שחתך מראשונה — פסול בכל ענין" (בית יוסף).
מחלוקת הראשונים — ציצית על ציצית:
נפקא מינה — חידוש כנף ותיקון ציצית: (א) בעלת ג׳ שהוסיף כנף ד׳ — צריך לחתוך ולהטיל הציציות מחדש (אחר שנעשתה בעלת ד׳), שאם לא כן — פסולה משום "מן העשוי" (סעיף ה׳). (ב) ציצית על ציצית — למחבר תלוי בכוונה (לבטל / להוסיף); ולרמ״א (כרא״ש ורבינו ירוחם) כשר בכל ענין. (ג) למעשה: המתקן או המחליף ציצית — יזהר שתֵּעשה הציצית בשעת חיוב ולשמה.
היסוד:
תעשה — בשעת חיוב ולשמה; ולא מן העשוי. הציצית צריכה להיעשות כשהבגד כבר חייב (בעל ד׳ כנפות) ולשם מצוה; ובעלת ג׳ שהוסיף כנף — שלוש הראשונות "מן העשוי" ופסולות עד שיחדשן. וציצית על ציצית — למחבר לפי הכוונה, ולרמ״א (רא״ש ורבינו ירוחם) כשר בכל ענין.

5. רוב פתוח ורוב סתום — וקאפ״ה (סעיפים ז׳–ח׳)

לשון השלחן ערוך

סעיף ז׳: "מלבושים שהם פתוחים מן הצדדין למטה ויש להם ד׳ כנפות לצד מטה, ולמעלה הם סתומים — אם רובו סתום פטור, ואם רובו פתוח חייב; ואם חציו סתום וחציו פתוח — מטילין אותו לחומרא וחייב בציצית, ואין יוצאין בו בשבת." סעיף ח׳: "קאפ״ה שהיא פתוחה בענין שיש לה ד׳ כנפות, אם יקבעו בה אשטרינג״ה לעשותה כסתומה כדי לפוטרה מציצית — אינו מועיל תיקון זה אלא אם כן תהיה קבועה... למען יהיה הרוב הסתום רוב הנראה לעינים, דאם לא כן יאסר משום מראית העין."
חקירה — "בעל ד׳ כנפות": פתוח או סתום קובע? בגד פתוח מן הצדדין למטה ויש לו ד׳ כנפות, אך סתום למעלה — מתי הוא "בעל ד׳ כנפות" החייב? ובמה תלוי — בפתיחת הצדדים (שעושה אותו "בעל כנפות"), או בהיותו כסות (שהרוב הסתום עושהו בגד אחד)? ובחציו-חציו — ספק אם נקרא "בעל כנפות"; ולכך לחומרא: חייב בציצית (שמא בעל כנפות), ואין יוצאין בו בשבת (שמא אינו בעל כנפות, ונמצא נושא הציצית למשא). וזהו פסק מרן בסעיף ז׳.
קושיא — חציו-חציו: למה אסור לצאת בו בשבת? אם מטילים בו ציצית לחומרא (שמא חייב) — מדוע אסור לצאת בו בשבת? והרי לכאורה יש בו ציצית כדין!
תירוץ (משנה ברורה, על דרך הסברה): הספק כפול. אם בעל כנפות — חייב, וציצית מצוה; ואם אינו בעל כנפות (כרוב סתום) — פטור, ונמצא שאין הציצית מצוה אלא חוטים תלויים בעלמא, והם משא בשבת (טלית פטורה שהטיל בה ציצית — אסור לצאת בה, שמא יעבירנה ד׳ אמות, וכציצית שאינה מצוה). ומספק — אין יוצאין בו, שמא הוא פטור והציצית משא. וזהו "מטילין לחומרא" לשני הצדדים: חייב בהטלה, ופטור ביציאה.
ביאור — קאפ״ה ואשטרינג״ה ומראית העין (סעיף ח׳): קאפ״ה (מין מעיל פתוח) שיש לה ד׳ כנפות מחמת פתיחתה — הרוצה לפוטרה על ידי אשטרינג״ה (סגירה/חיבור) לעשותה "כסתומה" — אינו מועיל אלא אם כן הסגירה נראית לעינים (קבועה למטה מהחגור, מחצי ארכה ולמטה), שיהא "הרוב הסתום רוב הנראה לעינים". ואם הסגירה נסתרת — יאסר משום מראית העין: שהרואה סבור שהוא פתוח (בעל ד׳ כנפות) בלא ציצית. נמצא שאין די בסתימה בעצם — אלא שתהא ניכרת.
נפקא מינה — מלבוש פתוח בזמן הזה: (א) רוב סתום — פטור (כבגד אחד). (ב) רוב פתוח — חייב (בעל ד׳ כנפות). (ג) חציו-חציו — חייב בציצית (לחומרא), ואין יוצאין בו בשבת. (ד) הרוצה לפוטרו בסגירה — שתהא קבועה ונראית לעינים (רוב הסתום הנראה), שלא לבוא לידי מראית העין. (ולמדידת הטלית-קטן המודרני — יורה כל אדם לרבו.)
היסוד:
רוב סתום פטור, רוב פתוח חייב, וחציו לחומרא. בגד פתוח מן הצדדין — רוב הסתום עושהו כסות אחת (פטור), רוב הפתוח עושהו בעל ד׳ כנפות (חייב); וחציו-חציו ספק — חייב בהטלה, ואין יוצאין בו בשבת (שמא הציצית משא). והפוטר בסגירה — שתהא נראית לעינים, מפני מראית העין.

6. כסותך ולא כסות הראש — מצנפת וסודר (סעיפים י׳–י״ב)

לשון השלחן ערוך

סעיף י׳: "מצנפת פטורה... ואף על פי שמתכסה בה ראשו ורובו — פטורה, כיון שעיקרה לכסות הראש, ד׳כסותך׳ אמר רחמנא ולא כסות הראש." סעיף י״א: "סודר שנותנין על הצואר... וכן ביק״א שהיו נותנין בספרד על כתפיהם — פטורים." סעיף י״ב: "מלבושים... אף על פי שיש להם ד׳ כנפים — פטורים [הגה: והוא הדין מלבושים... הואיל ואין כנפיהם עשוין שיהיו ב׳ לפניהם וב׳ לאחריהם מכוונים זו כנגד זו (בית יוסף לפי סברת מהרי״ק)]."
חקירה — "כסותך ולא כסות הראש": מיעוט בחפצא או באדם? מדרשת "כסותך" (דברים כ״ב) מיעטו כסות הראש — מצנפת. ובמה המיעוט — בחפצא (שהמצנפת אינה "כסות" של גוף), או בשימוש (שעיקרה לראש)? ולשון מרן ("כיון שעיקרה לכסות הראש") מכריע כצד ב׳ — שעיקר השימוש קובע: עיקרה לראש — פטורה, אף שמכסה בה ראשו ורובו. ובזה מיושב למה מצנפת ארצות המערב (שב׳ ראשיה על הכתפיים והגוף) פטורה — שעיקרה לראש.
ביאור — סודר, ביק״א, ומלבושים בעלי ד׳ כנפים (סעיפים י״א–י״ב): סודר (שעל הצואר) וביק״א (שעל הכתפיים) — פטורים, שעיקרם לכסות הצואר/הכתף, לא הגוף (כעין "כסות הראש"). ומלבושים מסוימים, אף שיש להם ד׳ כנפים — פטורים; והוסיף הרמ״א (בית יוסף לפי סברת מהרי״ק) שאף מלבושי בני אשכנז וספרד פטורים "הואיל ואין כנפיהם עשוין שיהיו ב׳ לפניהם וב׳ לאחריהם מכוונים זו כנגד זו" — שאין צורתם צורת "ארבע כנפות" המכוונות (שתים מול שתים), ולכך אינם "בעל ד׳ כנפות" החייב.
חקירה — מהי "צורת ארבע כנפות"? מהגהת הרמ״א (סעיף י״ב) עולה תנאי נוסף: שתהיינה הכנפות ב׳ לפנים וב׳ לאחור, מכוונות זו כנגד זו. ובמה זה נוגע? ולהגהת הרמ״א (כמהרי״ק) כצד ב׳ — שאין החיוב אלא בכסות שכנפותיה מכוונות זו כנגד זו (שתים מול שתים), וזו צורת "ארבע כנפות כסותך". ומכאן פטור רוב מלבושינו בעלי ד׳ קצוות שאינם מכוונים.
נפקא מינה — מה פטור משום "כסות הראש" / צורה: (א) מצנפת — פטורה, שעיקרה לכסות הראש (אף שמכסה רובו). (ב) סודר / ביק״א — פטורים, שעיקרם לצואר/כתף. (ג) מלבושים בעלי ד׳ כנפים שאינם מכוונים ב׳ מול ב׳ (כמהרי״ק) — פטורים, שאין צורתם צורת "ארבע כנפות כסותך". (וכל קביעה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
כסותך — ולא כסות הראש; וצורת ארבע מכוונות. המיעוט "כסותך" פוטר את המצנפת (עיקרה לראש), וכן סודר וביק״א (עיקרם לצואר/כתף) — שהשימוש העיקרי קובע. ולהגהת הרמ״א (מהרי״ק) צריך אף שתהיינה הכנפות מכוונות ב׳ מול ב׳ כצורת כסות מרובעת, ואם לאו — פטור.

7. נפקא מינה למעשה

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
מנין הכנפות פחות מד׳ — פטורה; ד׳ — חייבת; ה׳ ויותר — חייבת, ומטיל בד׳ המרוחקות זו מזו יותר (סעיפים א׳–ב׳).
צורת הכנף וגוף הבגד כנפים מרובעות לכתחילה (סעיף ט׳); החיוב אחר גוף הבגד — בגד וכנפיו עור חייב, עור וכנפיו בגד פטור (סעיף ד׳).
תעשה ולא מן העשוי בעלת ג׳ שהוסיף כנף ד׳ — פסולה עד שיחתוך ויטיל מחדש בשעת חיוב (סעיף ה׳).
ציצית על ציצית למחבר תלוי בכוונה (לבטל כשר / להוסיף פסול); ולרמ״א (רא״ש ורבינו ירוחם) כשר בכל ענין (סעיף ו׳).
רוב פתוח / סתום רוב סתום פטור, רוב פתוח חייב; חציו-חציו לחומרא — חייב בציצית, ואין יוצאין בו בשבת (סעיף ז׳).
כסות הראש מצנפת, סודר וביק״א — פטורים (עיקרם לראש/כתף); ומלבוש שכנפיו אינן מכוונות ב׳ מול ב׳ — פטור (סעיפים י׳–י״ב).

8. סיכום השיטות בטבלה מקיפה

טבלה — מנין הכנפות וצורתן

המקרה הדין המקור
פחות מד׳ כנפות פטורה לגמרי סעיף א׳ (מנחות מ״ג:)
ה׳ או יותר חייבת, בארבע המרוחקות זו מזו יותר סעיפים א׳–ב׳
כנפות עגולות צריך מרובעות לכתחילה סעיף ט׳
בגד וכנפיו עור / עור וכנפיו בגד אחר גוף הבגד: בגד חייב, עור פטור סעיף ד׳

טבלה — עשייה, רוב פתוח וכסות הראש

הענין הדין המקור
תעשה ולא מן העשוי ג׳ ציציות קודם כנף ד׳ — פסולות עד שיחדשן בשעת חיוב סעיף ה׳ (מנחות מ״ב.)
ציצית על ציצית למחבר לפי הכוונה; לרמ״א כשר בכל ענין סעיף ו׳ (רא״ש, רבינו ירוחם ני״ח ח״ג)
רוב פתוח / סתום / חציו סתום פטור, פתוח חייב, חציו לחומרא (ואין יוצאין בשבת) סעיף ז׳
מצנפת / סודר פטורים — כסותך ולא כסות הראש סעיפים י׳–י״א

טבלה — מקורות הסוגיא

גמרא ומקרא: מנחות מ״א.–מ״ג: (ד׳ כנפות, תעשה ולא מן העשוי, בעלת חמש) · במדבר ט״ו ל״ז–ל״ט (פרשת ציצית, "על כנפי בגדיהם") · דברים כ״ב י״ב ("על ארבע כנפות כסותך")
ראשונים: רי״ף · רא״ש (ציצית על ציצית, מכשיר בכל ענין) · טור (אורח חיים י׳) · רבינו ירוחם (נתיב י״ח חלק ג׳, ציצית על ציצית) · מהרי״ק (צורת ד׳ כנפות מכוונות, בהגהת הרמ״א)
פוסקים ונושאי כלים: בית יוסף · שלחן ערוך · ט״ז · מגן אברהם · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב) · ולענין צירוף עור וכלאים — בהלכות כלאים

← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן י׳ · דיני כנפות הטלית · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לעמוד הראשי · סימן י׳ · ♥ תרומה

📖Rejoindre une 'havrouta