Pourquoi un niveau 4 dédié à l’Admour HaZaken ? Le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken n’est pas un commentaire sur le Mehaber (מחבר) — c’est un Choulhan Aroukh autonome et complet, écrit par l’Admour HaZaken (Rabbi Schneur Zalman de Liadi, fondateur de Habad, élève du Maguid (מגיד) de Mezeritch). Sa singularité : il combine halakha (הלכה) + טעמי המצוות + dimension intérieure dans un seul ouvrage, et il tranche avec une rigueur talmudique unique.
Pour le Habad, l’Admour HaZaken est הפוסק האחרון — son psak est l’autorité décisionnaire. Cette page rassemble la voie du Rav sur le siman קי״ז — דִּינֵי בִּרְכַּת הַשָּׁנִים (שְׁאֵלַת טַל וּמָטָר). Chez le Rav, le siman se déploie en ה׳ סְעִיפִים (cinq seifim) : la שְׁאֵלָה et son זְמַן en אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל et en חוּץ לָאָרֶץ, le צֹרֶךְ הַיָּחִיד וְהָאָרֶץ בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״, le עַד מָתַי שׁוֹאֲלִין, le לֹא שָׁאַל מָטָר שֶׁמַּחֲזִירִין, et מְקוֹם הַחֲזָרָה.
→ Lire la préface générale sur la chitah de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב — סימן קי״ז — דִּינֵי בִּרְכַּת הַשָּׁנִים
Le texte intégral du Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב, סימן קי״ז — דִּינֵי בִּרְכַּת הַשָּׁנִים — וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים
Texte de l’Admour HaZaken lui-même (source Sefaria Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.117), suivi de notre traduction française. Le siman comporte cinq seifim (ה׳ סְעִיפִים ; seif k → .117.k).
סעיף א שְׁאֵלַת מָטָר בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים ; זְמַן הַשְּׁאֵלָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְחוּץ לָאָרֶץ ; יָחִיד וְאֶרֶץ הַצְּרִיכָה מָטָר בִּימוֹת הַחַמָּה — בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״.
דִּינֵי בִּרְכַּת הַשָּׁנִים וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים:״בִּרְכַּת הַשָּׁנִים״ צָרִיךְ לִשְׁאֹל בָּהּ מָטָר בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. וּמִפְּנֵי מָה קָבְעוּ הַשְּׁאֵלָה בְּ״בִרְכַּת הַשָּׁנִים״, מִתּוֹךְ שֶׁהִיא פַּרְנָסָה קְבָעוּהָ בְּבִרְכַּת פַּרְנָסָה. וּמַתְחִילִין לִשְׁאֹל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִלֵּיל ז׳ בְּמַרְחֶשְׁוָן, לְפִי שֶׁהִיא אֶרֶץ הָרִים וּצְרִיכָה לִגְשָׁמִים מִיָּד אַחַר הֶחָג. וְהָיָה רָאוּי לִשְׁאֹל בָּהּ מִיָּד אַחַר הֶחָג אֶלָּא שֶׁאִחֲרוּ הַשְּׁאֵלָה ט״ו יָמִים אַחַר הֶחָג, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל שֶׁעָלָה לָרֶגֶל לְבֵיתוֹ לִנְהַר פְּרָת, שֶׁהוּא מְקוֹם יִשּׁוּב הַיּוֹתֵר רָחוֹק מִירוּשָׁלַיִם, וְלֹא יַעְצְרֶנּוּ הַגֶּשֶׁם (וְאַף לְאַחַר הַחֻרְבָּן הָיוּ מִתְאַסְּפִים גַּם כֵּן מִכָּל הַסְּבִיבוֹת בִּירוּשָׁלַיִם לָרֶגֶל, כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים גַּם הַיּוֹם, לְפִיכָךְ לֹא בִּטְּלוּ תַּקָּנַת חֲכָמִים שֶׁתִּקְּנוּ הַשְּׁאֵלָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּז׳ בְּמַרְחֶשְׁוָן). וּבְבָבֶל וְכַיּוֹצֵא בָּהּ שֶׁאֵינָהּ אֶרֶץ הָרִים כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין צָרִיךְ לַגְּשָׁמִים מִיָּד אַחַר הֶחָג — מַתְחִילִין בְּלֵיל ס׳ אַחַר תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי, וְיוֹם הַתְּקוּפָה וְיוֹם הַשְּׁאֵלָה הֵם בִּכְלַל הַס׳, נִמְצָא לְעוֹלָם ב׳ יָמִים בֵּין הַתְּקוּפָה לַשְּׁאֵלָה, שֶׁאִם הַתְּקוּפָה בְּיוֹם א׳ — הַשְּׁאֵלָה הִיא בְּלֵיל ד׳. וְס׳ יוֹם אֵלּוּ אֵין מוֹנִין אוֹתָם מֵעֵת לְעֵת, אֶלָּא אֲפִלּוּ נָפְלָה הַתְּקוּפָה בַּיּוֹם מַתְחִילִין לִשְׁאֹל בְּלֵיל ס׳ מִיּוֹם זֶה. וְאָנוּ מִנְהָגֵנוּ כִּבְנֵי בָּבֶל בְּכָל מָקוֹם. וְיֵשׁ שֶׁתָּמְהוּ וְחָלְקוּ עַל זֶה, אַף שֶׁאָנוּ הוֹלְכִים אַחֲרֵי חַכְמֵי בָּבֶל בְּכָל מָקוֹם וְעוֹשִׂים כְּמוֹתָם בְּמָקוֹם שֶׁנֶּחְלְקוּ חַכְמֵי בָּבֶל וְחַכְמֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁתַּלְמוּד בַּבְלִי הוּא עִקָּר, זֶהוּ בִּדְבַר אִסּוּר וְהֶתֵּר וְחִיּוּב וּפְטוֹר וְטֻמְאָה וְטָהֳרָה, אֲבָל בְּדָבָר הַתָּלוּי בְּצֹרֶךְ הַשָּׁעָה וְאֵין בּוֹ שִׁנּוּי לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה — רָאוּי לֵילֵךְ אַחַר הַשָּׁנִים וְהַמְּקוֹמוֹת וְהַזְּמַן, שֶׁבָּבֶל שׁוֹכֶנֶת עַל מַיִם רַבִּים וְאֵין צָרִיךְ לַגְּשָׁמִים עַד ס׳ לַתְּקוּפָה, אוֹ הָיָה זְמַן הַזֶּרַע מְאֻחָר בְּבָבֶל, אֲבָל בַּאֲרָצוֹת אֵלּוּ שֶׁזְּמַן הַזֶּרַע הוּא מֵחֲצִי תִּשְׁרֵי וְאֵילָךְ הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאִם לֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים מִיָּד אַחַר הַזֶּרַע שֶׁהוּא מִתְקַלְקֵל שֶׁהָעוֹפוֹת וְהָעַכְבָּרִים יֹאכְלוּהוּ כֻּלּוֹ — לָמָּה לֹא נַעֲשֶׂה כִּבְנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁשּׁוֹאֲלִין הַגְּשָׁמִים בְּז׳ בְּמַרְחֶשְׁוָן, כִּי בְּדָבָר זֶה אֵין מַחֲלֹקֶת בֵּין בְּנֵי בָּבֶל וּבֵין בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּתְּנוּ אֵלּוּ טַעַם לְדִבְרֵיהֶם שֶׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת כָּךְ וְאֵלּוּ נוֹתְנִים טַעַם שֶׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתָן, אֶלָּא שֶׁבְּבָבֶל הָיוּ עוֹשִׂים כְּפִי הַצָּרִיךְ לָהֶם וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּפִי הַצָּרִיךְ לָהֶם, וְכֵן בְּכָל אֶרֶץ שֶׁהִיא רַחֲבַת יָדַיִם רָאוּי לַעֲשׂוֹת בָּהּ כְּפִי הַצֹּרֶךְ לְכֻלָּהּ, אֲפִלּוּ לִשְׁאֹל גְּשָׁמִים בִּימוֹת הַחַמָּה אִם צְרִיכִים לְכֻלָּהּ. אֲבָל מְקוֹמוֹת הַצְּרִיכִים גְּשָׁמִים בִּימוֹת הַחַמָּה וְאֵינָם נִקְרָאִים אֶרֶץ בִּפְנֵי עַצְמָהּ — כִּיחִידִים דָּמִי, וְשׁוֹאֲלִין בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״, שֶׁהוּא מְקוֹם שְׁאֵלַת כָּל צְרָכָיו שֶׁל אָדָם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ט. אֲבָל בְּ״בִרְכַּת הַשָּׁנִים״ אֵין רַשַּׁאי לְשַׁנּוֹת מַטְבֵּעַ הַצִּבּוּר מִפְּנֵי צֹרֶךְ עַצְמָן וְלִשְׁאֹל מָטָר בִּזְמַן שֶׁהוּא מַזִּיק לְרֹב הָעוֹלָם. וְאִם טָעוּ וְשָׁאֲלוּ בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים — מַחֲזִירִין אוֹתָם כְּמוֹ יָחִיד הַטּוֹעֶה. וְגַם בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״ אֵין שׁוֹאֲלִין אֶלָּא כָּל יָחִיד לְעַצְמוֹ בִּתְפִלַּת לַחַשׁ, אֲבָל אֵין אוֹמְרִים ״וְתֵן טַל וּמָטָר״ בִּתְפִלַּת הַצִּבּוּר שֶׁהִיא חֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, אֶלָּא מְרַצִּין לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ בְּתַעֲנִית וּבִסְלִיחוֹת וּבְמִזְמוֹרִים וּפְסוּקִים שֶׁל מָטָר, וְאֵין הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ הַצִּבּוּר לוֹמַר בְּפֵרוּשׁ ״וְתֵן טַל וּמָטָר״ בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״. וּלְעִנְיַן הֲלָכָה לֹא נִתְקַבְּלָה סְבָרָא זוֹ, שֶׁכְּבָר נָהֲגוּ מֵעוֹלָם בְּכָל תְּפוּצוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ לֵילֵךְ אַחַר בְּנֵי בָּבֶל בָּזֶה. וּלְפִי זֶה אִם אֶרֶץ אַחַת צְרִיכָה לִגְשָׁמִים בִּימוֹת הַחַמָּה, אֲפִלּוּ הִיא רַחֲבַת יָדַיִם כְּמוֹ אַשְׁכְּנַ״ז בִּכְלָלָהּ אוֹ סְפָרַ״ד בִּכְלָלָהּ, וַאֲפִלּוּ אֲרָצוֹת רַבּוֹת רַחֲבוֹת יָדַיִם — כִּיחִידִים הֵם וּבְ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״. וּמִכָּל מָקוֹם אִם אֶרֶץ אַחַת כֻּלָּהּ צְרִיכָה לְמָטָר בִּימוֹת הַחַמָּה וְטָעָה בָּהּ הַיָּחִיד וְשָׁאַל מָטָר בְּ״בִרְכַּת הַשָּׁנִים״ — יָכוֹל לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא זוֹ בְּדִיעֲבַד, וְאֵינוֹ מְחֻיָּב לַחֲזֹר אֶלָּא אִם רוֹצֶה לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל בְּתוֹרַת נְדָבָה (וְאֵין צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר כֵּיוָן שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל הַסָּפֵק, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ז וְק״ח). וְהוּא הַדִּין אִם בַּאֲרָצוֹת אֵלּוּ טָעָה הַיָּחִיד וְשָׁאַל מָטָר מִז׳ בְּמַרְחֶשְׁוָן וְאֵילָךְ — אֵינוֹ מְחֻיָּב לַחֲזֹר:
בִּרְכַּת הַשָּׁנִים. On demande la pluie (מָטָר) dans בִּרְכַּת הַשָּׁנִים en hiver — la שְׁאֵלָה fut fixée dans la berakha de la parnassa. En אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל on commence dès la nuit du 7 מַרְחֶשְׁוָן (terre de montagnes, שֶׁצְּרִיכָה לִגְשָׁמִים מִיָּד אַחַר הֶחָג) ; à בָּבֶל et חוּץ לָאָרֶץ, la nuit du 60e jour après la תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי. Notre usage en tout lieu suit les בְּנֵי בָּבֶל. Une région entière ayant besoin de pluie en été (comme אַשְׁכְּנַז ou סְפָרַד) est כִּיחִידִים : on demande dans שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, sans changer מַטְבֵּעַ הַצִּבּוּר. בְּדִיעֲבַד, celui qui a demandé à tort en בִּרְכַּת הַשָּׁנִים n’est pas obligé de reprendre (סימן ק״ז וְק״ח).
סעיף ב עַד מָתַי שׁוֹאֲלִין — עַד תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁל עֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח.
עַד מָתַי שׁוֹאֲלִין הַגְּשָׁמִים? עַד תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁל עֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וּמִשָּׁם וְאֵילָךְ פּוֹסְקִין לִשְׁאֹל כְּמוֹ שֶׁפּוֹסְקִין לְהַזְכִּיר. וַאֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁפּוֹסְקִין לְהַזְכִּיר, כְּגוֹן שֶׁטָּעָה וְהִתְחִיל בְּלֵיל יוֹם טוֹב תְּפִלַּת חֹל וְנִזְכַּר אַחַר שֶׁהִתְחִיל ״בִּרְכַּת הַשָּׁנִים״, שֶׁהוּא צָרִיךְ לִגְמֹר אוֹתָהּ בְּרָכָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רס״ח — לֹא יֹאמַר בָּהּ ״וְתֵן טַל וּמָטָר״, שֶׁהֲרֵי אַף לְהַזְכִּיר הָיָה מִן הַדִּין לְהַפְסִיק בְּלֵיל יוֹם טוֹב אֶלָּא שֶׁאֵחֲרוּ עַד מוּסָף מִשּׁוּם שֶׁאֵין כָּל הָעָם מְצוּיִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בַּלַּיְלָה וְיִהְיוּ אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ד, אִם כֵּן בִּשְׁאֵלָה שֶׁאֵין הַצִּבּוּר שׁוֹאֲלִים — אַף הוּא לֹא יִשְׁאֹל. וְכֵן אִם הַשְּׁאֵלָה הִיא בְּלֵיל שַׁבָּת וְטָעָה יָחִיד וְהִתְפַּלֵּל שֶׁל חֹל — לֹא יִשְׁאַל, כֵּיוָן שֶׁהַצִּבּוּר לֹא הִתְחִילוּ עֲדַיִן, שֶׁהַיָּחִיד נִגְרָר אַחַר הַצִּבּוּר בְּכָל מָקוֹם:
עַד מָתַי. On demande la pluie jusqu’à la תְּפִלַּת הַמִּנְחָה de la veille du 1er jour de פֶּסַח, puis on cesse (פּוֹסְקִין) comme on cesse la הַזְכָּרָה. Même avant l’arrêt de la הַזְכָּרָה — s’il s’est trompé la nuit de Yom Tov et a commencé une prière de חֹל — il ne dira pas « וְתֵן טַל וּמָטָר », car le צִבּוּר ne demande pas encore, et הַיָּחִיד נִגְרָר אַחַר הַצִּבּוּר בְּכָל מָקוֹם.
סעיף ג שָׁאַל מָטָר אַחַר יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח — חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה.
וְאִם שָׁאַל מָטָר אַחַר יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, בֵּין שֶׁנִּזְכַּר קֹדֶם סִיּוּם הַבְּרָכָה בֵּין שֶׁנִּזְכַּר אַחַר כָּךְ — צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ד. וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר חֲתִימוֹת בְּרָכוֹת אֲחֵרוֹת — צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ ״בִּרְכַּת הַשָּׁנִים״ וְלוֹמַר מִשָּׁם וְאֵילָךְ כָּל הַבְּרָכוֹת עַל הַסֵּדֶר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ט:
שָׁאַל אַחַר פֶּסַח. Qui a demandé la pluie après le 1er jour de פֶּסַח — qu’il s’en avise avant ou après la fin de la berakha — צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה (סימן קי״ד). S’il ne s’en avise qu’après la חֲתִימָה d’autres berakhot — il revient au רֹאשׁ בִּרְכַּת הַשָּׁנִים et redit à partir de là toutes les berakhot עַל הַסֵּדֶר (סימן קי״ט).
סעיף ד לֹא שָׁאַל מָטָר בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ אַף שֶׁשָּׁאַל טַל ; לֹא שָׁאַל טַל — אֵין מַחֲזִירִין.
אִם לֹא שָׁאַל מָטָר בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ אִם שָׁאַל טַל, שֶׁהַשְּׁאֵלָה אֵינָהּ דּוֹמָה לַהַזְכָּרָה, שֶׁכְּשֶׁהִזְכִּיר טַל בִּמְקוֹם גֶּשֶׁם אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, לְפִי שֶׁהַזְכָּרָה הוּא סִדּוּר שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם וְהוֹרָדַת הַטַּל הִיא גַּם כֵּן שֶׁבַח לוֹ כְּמוֹ הוֹרָדַת הַגֶּשֶׁם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ד, אֲבָל בִּשְׁאֵלָה צָרִיךְ לִשְׁאֹל כָּל דָּבָר הַמְּבִיאוֹ לִידֵי בְּרָכָה הֵן טַל הֵן גֶּשֶׁם, וְאֵין טַל עוֹלֶה בִּמְקוֹם גֶּשֶׁם. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם לֹא שָׁאַל טַל — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, שֶׁשְּׁאֵלַת הַטַּל אֵינוֹ אֶלָּא מִנְהָג, שֶׁחֲכָמִים לֹא חִיְּבוּ כְּלָל בְּטַל לֹא בִּשְׁאֵלָה וְלֹא בְּהַזְכָּרָה, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:
לֹא שָׁאַל מָטָר. N’a pas demandé la pluie en hiver — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ même s’il a demandé la rosée (טַל), car la שְׁאֵלָה n’est pas comme la הַזְכָּרָה : dans la שְׁאֵלָה il faut demander tout ce qui apporte la berakha, טַל comme גֶּשֶׁם, וְאֵין טַל עוֹלֶה בִּמְקוֹם גֶּשֶׁם. En revanche, n’a pas demandé le טַל — אֵין מַחֲזִירִין, car la שְׁאֵלַת הַטַּל n’est qu’un מִנְהָג (סימן קי״ד).
סעיף ה לֹא שָׁאַל מָטָר וְנִזְכַּר — שׁוֹאֵל בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״ ; אַחַר ״רְצֵה״ — לְפִי עָקַר רַגְלָיו.
אִם לֹא שָׁאַל מָטָר וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל ״תְּקַע בְּשׁוֹפָר״ — שׁוֹאֲלוֹ שָׁם, וְנֶחְשָׁב כְּאִלּוּ שׁוֹאֲלוֹ בְּתוֹךְ ״בִּרְכַּת הַשָּׁנִים״ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ד. וְאִם נִזְכַּר אַחַר שֶׁהִתְחִיל ״תְּקַע בְּשׁוֹפָר״ קֹדֶם ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״ — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, וְשׁוֹאֵל בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּהַזְכָּרָה שֶׁהוּא שֶׁבַח וְאֵין לָהּ עִנְיָן בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״. וְאִם הוּא שָׁרוּי בְּתַעֲנִית וְצָרִיךְ לוֹמַר ״עֲנֵנוּ״ בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״ — יֹאמַר ״וְתֵן טַל וּמָטָר״ קֹדֶם ״עֲנֵנוּ״, שֶׁהַשְּׁאֵלָה חֲמוּרָה מֵ״עֲנֵנוּ״ שֶׁאִם לֹא אֲמָרָהּ כְּלָל מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּ״עֲנֵנוּ״, לְכָךְ רָאוּי לְהַקְדִּימָהּ. וְאִם נִזְכַּר אַחַר חֲתִימַת ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״ קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל ״רְצֵה״ — אוֹמֵר ״וְתֵן טַל וּמָטָר״ וְאַחַר כָּךְ מַתְחִיל ״רְצֵה״, וְנֶחְשָׁב כְּאִלּוּ שׁוֹאֲלוֹ בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״. וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁהִתְחִיל ״רְצֵה״, אִם לֹא עָקַר רַגְלָיו — חוֹזֵר לְ״בִרְכַּת הַשָּׁנִים״. וְאִם עָקַר רַגְלָיו — חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה. וְאִם הִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ וְאֵינוֹ רָגִיל לוֹמַר תַּחֲנוּנִים אַחַר תְּפִלָּתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָקַר רַגְלָיו — דִּינוֹ כְּעָקַר. וְהוּא הַדִּין אִם רָגִיל לוֹמַר תַּחֲנוּנִים וְסִיֵּם תַּחֲנוּנָיו וְאָמַר אַחֲרֵיהֶם ״יִהְיוּ לְרָצוֹן וְגו׳״, שֶׁבַּאֲמִירַת פָּסוּק זֶה עָשָׂה הֶסַּח הַדַּעַת מִלּוֹמַר עוֹד תַּחֲנוּנִים וְנִשְׁלְמָה תְּפִלָּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תכ״ב:
לֹא שָׁאַל וְנִזְכַּר. S’il se rappelle avant « תְּקַע בְּשׁוֹפָר » — il demande là, כְּאִלּוּ שׁוֹאֲלוֹ בְּתוֹךְ בִּרְכַּת הַשָּׁנִים. Après le début de « תְּקַע » et avant שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה — אֵין מַחֲזִירִין, et il demande dans שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה (avant עֲנֵנוּ s’il jeûne, car la שְׁאֵלָה est plus grave). Après la חֲתִימָה de שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, avant « רְצֵה » — il dit « וְתֵן טַל וּמָטָר » puis « רְצֵה ». Après « רְצֵה » : לֹא עָקַר רַגְלָיו — retour à בִּרְכַּת הַשָּׁנִים ; עָקַר רַגְלָיו — retour à רֹאשׁ הַתְּפִלָּה (סימן תכ״ב).
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim קי״ז (édition Kehot, ה׳ סְעִיפִים). Traduction française : DAAT. Aucun passage n’est cité hors de ce texte vérifiable.
היסוד — דִּינֵי בִּרְכַּת הַשָּׁנִים
Le yesod : la שאלת טל ומטר
La lecture de l’Admour HaZaken sur ce siman se déploie autour de quatre axes. D’abord la שְׁאֵלָה dans בִּרְכַּת הַשָּׁנִים et son motif (פַּרְנָסָה). Ensuite le זְמַן הַשְּׁאֵלָה en אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל et en בָּבֶל. Puis le צֹרֶךְ הַיָּחִיד וְהָאָרֶץ בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״. Enfin le דִּין הַטּוֹעֶה et le מְקוֹם הַחֲזָרָה.
הַשְּׁאֵלָה בְּבִרְכַּת פַּרְנָסָה
La demande dans la berakha de la parnassa
Le principe. On demande « וְתֵן טַל וּמָטָר » dans בִּרְכַּת הַשָּׁנִים parce qu’elle est la ברכה de la פַּרְנָסָה : מִתּוֹךְ שֶׁהִיא פַּרְנָסָה קְבָעוּהָ בְּבִרְכַּת פַּרְנָסָה (סעיף א).
La conséquence. La שְׁאֵלָה est liée au besoin de subsistance, non à un simple שֶׁבַח. Cf. siman 114 (משיב הרוח / הזכרת גשמים).
זְמַן הַשְּׁאֵלָה — אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבָבֶל
Le temps de la demande — Erets Israël et Bavel
Le principe. א״י : מִז׳ בְּמַרְחֶשְׁוָן (אֶרֶץ הָרִים) ; בָּבֶל וְחוּץ לָאָרֶץ : מִלֵּיל ס׳ אַחַר תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי, וּמִנְהָגֵנוּ כִּבְנֵי בָּבֶל בְּכָל מָקוֹם (סעיף א).
La conséquence. Le זְמַן suit le besoin réel de la terre ; on ne change pas la מַטְבֵּעַ הַצִּבּוּר. Cf. siman 118 (הזכרה ושאלה).
הַיָּחִיד וְהָאָרֶץ — בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״
L’individu et la région — dans שומע תפילה
Le principe. מְקוֹמוֹת הַצְּרִיכִים מָטָר בַּקַּיִץ, וַאֲפִלּוּ אֶרֶץ שְׁלֵמָה כְּאַשְׁכְּנַז אוֹ סְפָרַד — כִּיחִידִים דָּמִי, וְשׁוֹאֲלִין בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״ (סעיף א).
La conséquence. Le besoin particulier passe par שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, מְקוֹם שְׁאֵלַת כָּל צְרָכָיו. Cf. siman 119 (שומע תפלה וסדר הברכות).
דִּין הַטּוֹעֶה וּמְקוֹם הַחֲזָרָה
La loi de l’errant et le lieu du retour
Le principe. לֹא שָׁאַל מָטָר — מַחֲזִירִין אַף שֶׁשָּׁאַל טַל ; נִזְכַּר קֹדֶם ״רְצֵה״ — בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״ ; אַחַר ״רְצֵה״ — לְפִי עָקַר רַגְלָיו (סעיפים ד-ה).
La conséquence. On revient au point requis selon l’endroit atteint dans la עֲמִידָה. Cf. siman 114 (מקום החזרה).
Renvoi à l’étude. La portée de ce siman — le זְמַן הַשְּׁאֵלָה, le צֹרֶךְ הַיָּחִיד et le דִּין הַטּוֹעֶה — touche à la conduite quotidienne de la עֲמִידָה. Cette page le présente au niveau du principe attesté dans le texte du Rav, sans rien ajouter d’inventé. Pour l’étude approfondie et la conduite personnelle, étudier avec un Rav de Habad et dans les textes eux-mêmes.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
La force du psak de l’Admour HaZaken
Comparaison de la voie de l’Admour HaZaken avec celles du Mehaber, de la Mishna Beroura (משנה ברורה) et de l’Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) sur les points-clés du siman קי״ז. La ligne Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) est mise en valeur — elle expose la sensibilité propre du Rav telle qu’elle ressort de ses cinq seifim.
| Sujet | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | Voie de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| זְמַן הַשְּׁאֵלָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְחוּץ לָאָרֶץ | או״ח קי״ז — בְּחוּץ לָאָרֶץ מִלֵּיל ס׳ אַחַר תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי ; בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִז׳ בְּמַרְחֶשְׁוָן. | מ״ב קי״ז — חֶשְׁבּוֹן הַתְּקוּפָה וְיוֹם הַשְּׁאֵלָה. | ערוה״ש קי״ז — טַעַם הַחִלּוּק בֵּין הָאֲרָצוֹת. | Voie de l’Admour HaZaken — א״י מִז׳ מַרְחֶשְׁוָן (אֶרֶץ הָרִים) ; בָּבֶל וְחוּץ לָאָרֶץ מִלֵּיל ס׳ לַתְּקוּפָה, וּמִנְהָגֵנוּ כִּבְנֵי בָּבֶל בְּכָל מָקוֹם (סעיף א). |
| יָחִיד וְאֶרֶץ הַצְּרִיכָה מָטָר בַּקַּיִץ | או״ח קי״ז — יְחִידִים וְעִיר גְּדוֹלָה אוֹ אֶרֶץ אַחַת — בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״. | מ״ב קי״ז — גֶּדֶר ״יָחִיד״ וְ״אֶרֶץ אַחַת״. | ערוה״ש קי״ז — דִּין הַצָּרִיךְ מָטָר בִּימוֹת הַחַמָּה. | Voie de l’Admour HaZaken — מְקוֹמוֹת הַצְּרִיכִים גְּשָׁמִים בַּקַּיִץ כִּיחִידִים דָּמִי — בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״ ; טָעָה וְשָׁאַל בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים — בְּדִיעֲבַד אֵינוֹ מְחֻיָּב לַחֲזֹר (סעיף א). |
| לֹא שָׁאַל מָטָר — מַחֲזִירִין | או״ח קי״ז — לֹא שָׁאַל מָטָר בַּגְּשָׁמִים מַחֲזִירִין אַף שֶׁשָּׁאַל טַל ; שָׁאַל מָטָר בַּקַּיִץ מַחֲזִירִין. | מ״ב קי״ז — הַשְּׁאֵלָה חֲמוּרָה מֵהַהַזְכָּרָה. | ערוה״ש קי״ז — לֹא שָׁאַל טַל אֵין מַחֲזִירִין. | Voie de l’Admour HaZaken — לֹא שָׁאַל מָטָר בַּגְּשָׁמִים — מַחֲזִירִין אַף שֶׁשָּׁאַל טַל, שֶׁאֵין הַשְּׁאֵלָה כַּהַזְכָּרָה ; לֹא שָׁאַל טַל — אֵין מַחֲזִירִין, שֶׁטַּל מִנְהָג (סעיף ד). |
| עַד מָתַי וּמְקוֹם הַחֲזָרָה | או״ח קי״ז — עַד מִנְחַת עֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח ; נִזְכַּר קֹדֶם ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״ — שׁוֹאֵל שָׁם. | מ״ב קי״ז — פְּרָטֵי עָקַר רַגְלָיו וּ״רְצֵה״. | ערוה״ש קי״ז — סֵדֶר הַחֲזָרָה בַּתְּפִלָּה. | Voie de l’Admour HaZaken — עַד מִנְחַת עֶרֶב פֶּסַח ; נִזְכַּר קֹדֶם ״תְּקַע בְּשׁוֹפָר״ — שׁוֹאֵל שָׁם ; קֹדֶם ״רְצֵה״ — בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״ ; אַחַר ״רְצֵה״ וְלֹא עָקַר — לְבִרְכַּת הַשָּׁנִים, עָקַר — לְרֹאשׁ (סעיפים ב-ה). |
Tableau établi à partir du texte du Mehaber (Orah Haïm קי״ז, source Sefaria) et des nossei kelim vérifiables (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefilla 2 et 10, Rosh, Ran, Ramban, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Taanit ג׳-י׳, Berakhot כ״ו-כ״ט). La colonne de l’Admour HaZaken s’appuie sur le texte réel du Choulhan Aroukh HaRav (ה׳ סְעִיפִים) reproduit au §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
Les lignes de force de la voie du Rav sur ce siman
Trois orientations qui caractérisent la sensibilité de l’Admour HaZaken sur ce siman. Chacune suit la structure : principe du siman → lecture du Rav → conséquence pratique. Chaque ligne s’appuie sur le texte réel du Rav (§1).
קו א — זְמַן הַשְּׁאֵלָה וְהַמִּנְהָג
Ligne 1 — le temps de la demande et l’usage
Principe du siman : א״י מִז׳ בְּמַרְחֶשְׁוָן ; בָּבֶל וְחוּץ לָאָרֶץ מִלֵּיל ס׳ לַתְּקוּפָה (סעיף א).
Lecture du Rav : וּמִנְהָגֵנוּ כִּבְנֵי בָּבֶל בְּכָל מָקוֹם, כִּי כְּבָר נָהֲגוּ מֵעוֹלָם בְּכָל תְּפוּצוֹת יִשְׂרָאֵל. Cf. siman 114.
Conséquence pratique : en חוּץ לָאָרֶץ, commencer « וְתֵן טַל וּמָטָר » la nuit du 60e jour après la תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי.
קו ב — צֹרֶךְ הַצִּבּוּר מוּל הַיָּחִיד
Ligne 2 — le besoin du public face à l’individu
Principe du siman : אֵין רַשַּׁאי לְשַׁנּוֹת מַטְבֵּעַ הַצִּבּוּר בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים ; הַיָּחִיד וְהָאָרֶץ שׁוֹאֲלִין בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״ (סעיף א).
Lecture du Rav : le besoin particulier ne bouleverse pas la formule communautaire ; il trouve place dans שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. Cf. siman 119.
Conséquence pratique : une région ayant besoin de pluie en été demande dans שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, non en בִּרְכַּת הַשָּׁנִים.
קו ג — הַשְּׁאֵלָה חֲמוּרָה מֵהַהַזְכָּרָה
Ligne 3 — la שאלה plus grave que la הזכרה
Principe du siman : לֹא שָׁאַל מָטָר — מַחֲזִירִין אַף שֶׁשָּׁאַל טַל ; שְׁאֵלַת הַטַּל מִנְהָג בִּלְבַד (סעיף ד).
Lecture du Rav : בַּשְּׁאֵלָה צָרִיךְ לִשְׁאֹל כָּל הַמְּבִיאוֹ לִידֵי בְּרָכָה, וְאֵין טַל עוֹלֶה בִּמְקוֹם גֶּשֶׁם. Cf. siman 114 (שבח מול צורך).
Conséquence pratique : qui a omis « וְתֵן טַל וּמָטָר » en hiver reprend la prière selon le lieu où il se trouve.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
La conduite Habad pratique
Des points de conduite qui découlent directement du siman קי״ז dans la sensibilité de l’Admour HaZaken et de Habad — présentés au niveau du principe, en renvoyant au Rav pour le détail des cas.
Pour le Hassid Habad — Siman קי״ז (דִּינֵי בִּרְכַּת הַשָּׁנִים)
- ① זְמַן. En חוּץ לָאָרֶץ, commencer « וְתֵן טַל וּמָטָר » la nuit du 60e jour après la תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי ; en אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל dès le 7 מַרְחֶשְׁוָן. Fondement : SA HaRav קי״ז séif א.
- ② הַיָּחִיד וְהָאָרֶץ. Un individu ou une région entière ayant besoin de pluie en été — כִּיחִידִים — demande dans שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, non en בִּרְכַּת הַשָּׁנִים. Fondement : SA HaRav קי״ז séif א.
- ③ עַד מָתַי. On demande jusqu’à la מִנְחַת עֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, puis on cesse. Fondement : SA HaRav קי״ז séifim ב-ג.
- ④ לֹא שָׁאַל מָטָר. N’a pas demandé la pluie en hiver — מַחֲזִירִין même s’il a demandé le טַל ; לֹא שָׁאַל טַל — אֵין מַחֲזִירִין. Fondement : SA HaRav קי״ז séif ד.
- ⑤ נִזְכַּר. Selon l’endroit : avant « תְּקַע » — là ; avant « רְצֵה » — dans שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה ; après « רְצֵה » — לְבִרְכַּת הַשָּׁנִים si לֹא עָקַר, לְרֹאשׁ si עָקַר רַגְלָיו. Fondement : SA HaRav קי״ז séif ה.
⚠ Cette section présente la conduite Habad fondée sur le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken, siman קי״ז (texte réel reproduit au §1). Elle ne remplace pas une décision rabbinique pour un cas particulier. Pour toute question concrète — le זְמַן הַשְּׁאֵלָה, le צֹרֶךְ הַיָּחִיד, le דִּין הַטּוֹעֶה — consulter ton Rav, et pour Habad, un Rav de Habad.