Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman קי״ז — דִּינֵי בִּרְכַּת הַשָּׁנִים (שְׁאֵלַת טַל וּמָטָר). In the Rav it unfolds over ה׳ סְעִיפִים (five seifim) : the שְׁאֵלָה and its time in אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל and חוּץ לָאָרֶץ, the need of the individual and the land in שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, until when one asks, one who did not ask for rain and must repeat (מַחֲזִירִין), and the place of return.
שולחן ערוך הרב — סימן קי״ז — דִּינֵי בִּרְכַּת הַשָּׁנִים
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן קי״ז — דִּינֵי בִּרְכַּת הַשָּׁנִים — וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.117), followed by our English translation. The siman has five seifim (ה׳ סְעִיפִים ; seif k → .117.k).
סעיף א שְׁאֵלַת מָטָר בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים ; זְמַן הַשְּׁאֵלָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְחוּץ לָאָרֶץ ; יָחִיד וְאֶרֶץ הַצְּרִיכָה מָטָר בִּימוֹת הַחַמָּה — בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״.
דִּינֵי בִּרְכַּת הַשָּׁנִים וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים:״בִּרְכַּת הַשָּׁנִים״ צָרִיךְ לִשְׁאֹל בָּהּ מָטָר בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. וּמִפְּנֵי מָה קָבְעוּ הַשְּׁאֵלָה בְּ״בִרְכַּת הַשָּׁנִים״, מִתּוֹךְ שֶׁהִיא פַּרְנָסָה קְבָעוּהָ בְּבִרְכַּת פַּרְנָסָה. וּמַתְחִילִין לִשְׁאֹל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִלֵּיל ז׳ בְּמַרְחֶשְׁוָן, לְפִי שֶׁהִיא אֶרֶץ הָרִים וּצְרִיכָה לִגְשָׁמִים מִיָּד אַחַר הֶחָג. וְהָיָה רָאוּי לִשְׁאֹל בָּהּ מִיָּד אַחַר הֶחָג אֶלָּא שֶׁאִחֲרוּ הַשְּׁאֵלָה ט״ו יָמִים אַחַר הֶחָג, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל שֶׁעָלָה לָרֶגֶל לְבֵיתוֹ לִנְהַר פְּרָת, שֶׁהוּא מְקוֹם יִשּׁוּב הַיּוֹתֵר רָחוֹק מִירוּשָׁלַיִם, וְלֹא יַעְצְרֶנּוּ הַגֶּשֶׁם (וְאַף לְאַחַר הַחֻרְבָּן הָיוּ מִתְאַסְּפִים גַּם כֵּן מִכָּל הַסְּבִיבוֹת בִּירוּשָׁלַיִם לָרֶגֶל, כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים גַּם הַיּוֹם, לְפִיכָךְ לֹא בִּטְּלוּ תַּקָּנַת חֲכָמִים שֶׁתִּקְּנוּ הַשְּׁאֵלָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּז׳ בְּמַרְחֶשְׁוָן). וּבְבָבֶל וְכַיּוֹצֵא בָּהּ שֶׁאֵינָהּ אֶרֶץ הָרִים כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין צָרִיךְ לַגְּשָׁמִים מִיָּד אַחַר הֶחָג — מַתְחִילִין בְּלֵיל ס׳ אַחַר תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי, וְיוֹם הַתְּקוּפָה וְיוֹם הַשְּׁאֵלָה הֵם בִּכְלַל הַס׳, נִמְצָא לְעוֹלָם ב׳ יָמִים בֵּין הַתְּקוּפָה לַשְּׁאֵלָה, שֶׁאִם הַתְּקוּפָה בְּיוֹם א׳ — הַשְּׁאֵלָה הִיא בְּלֵיל ד׳. וְס׳ יוֹם אֵלּוּ אֵין מוֹנִין אוֹתָם מֵעֵת לְעֵת, אֶלָּא אֲפִלּוּ נָפְלָה הַתְּקוּפָה בַּיּוֹם מַתְחִילִין לִשְׁאֹל בְּלֵיל ס׳ מִיּוֹם זֶה. וְאָנוּ מִנְהָגֵנוּ כִּבְנֵי בָּבֶל בְּכָל מָקוֹם. וְיֵשׁ שֶׁתָּמְהוּ וְחָלְקוּ עַל זֶה, אַף שֶׁאָנוּ הוֹלְכִים אַחֲרֵי חַכְמֵי בָּבֶל בְּכָל מָקוֹם וְעוֹשִׂים כְּמוֹתָם בְּמָקוֹם שֶׁנֶּחְלְקוּ חַכְמֵי בָּבֶל וְחַכְמֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁתַּלְמוּד בַּבְלִי הוּא עִקָּר, זֶהוּ בִּדְבַר אִסּוּר וְהֶתֵּר וְחִיּוּב וּפְטוֹר וְטֻמְאָה וְטָהֳרָה, אֲבָל בְּדָבָר הַתָּלוּי בְּצֹרֶךְ הַשָּׁעָה וְאֵין בּוֹ שִׁנּוּי לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה — רָאוּי לֵילֵךְ אַחַר הַשָּׁנִים וְהַמְּקוֹמוֹת וְהַזְּמַן, שֶׁבָּבֶל שׁוֹכֶנֶת עַל מַיִם רַבִּים וְאֵין צָרִיךְ לַגְּשָׁמִים עַד ס׳ לַתְּקוּפָה, אוֹ הָיָה זְמַן הַזֶּרַע מְאֻחָר בְּבָבֶל, אֲבָל בַּאֲרָצוֹת אֵלּוּ שֶׁזְּמַן הַזֶּרַע הוּא מֵחֲצִי תִּשְׁרֵי וְאֵילָךְ הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאִם לֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים מִיָּד אַחַר הַזֶּרַע שֶׁהוּא מִתְקַלְקֵל שֶׁהָעוֹפוֹת וְהָעַכְבָּרִים יֹאכְלוּהוּ כֻּלּוֹ — לָמָּה לֹא נַעֲשֶׂה כִּבְנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁשּׁוֹאֲלִין הַגְּשָׁמִים בְּז׳ בְּמַרְחֶשְׁוָן, כִּי בְּדָבָר זֶה אֵין מַחֲלֹקֶת בֵּין בְּנֵי בָּבֶל וּבֵין בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּתְּנוּ אֵלּוּ טַעַם לְדִבְרֵיהֶם שֶׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת כָּךְ וְאֵלּוּ נוֹתְנִים טַעַם שֶׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתָן, אֶלָּא שֶׁבְּבָבֶל הָיוּ עוֹשִׂים כְּפִי הַצָּרִיךְ לָהֶם וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּפִי הַצָּרִיךְ לָהֶם, וְכֵן בְּכָל אֶרֶץ שֶׁהִיא רַחֲבַת יָדַיִם רָאוּי לַעֲשׂוֹת בָּהּ כְּפִי הַצֹּרֶךְ לְכֻלָּהּ, אֲפִלּוּ לִשְׁאֹל גְּשָׁמִים בִּימוֹת הַחַמָּה אִם צְרִיכִים לְכֻלָּהּ. אֲבָל מְקוֹמוֹת הַצְּרִיכִים גְּשָׁמִים בִּימוֹת הַחַמָּה וְאֵינָם נִקְרָאִים אֶרֶץ בִּפְנֵי עַצְמָהּ — כִּיחִידִים דָּמִי, וְשׁוֹאֲלִין בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״, שֶׁהוּא מְקוֹם שְׁאֵלַת כָּל צְרָכָיו שֶׁל אָדָם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ט. אֲבָל בְּ״בִרְכַּת הַשָּׁנִים״ אֵין רַשַּׁאי לְשַׁנּוֹת מַטְבֵּעַ הַצִּבּוּר מִפְּנֵי צֹרֶךְ עַצְמָן וְלִשְׁאֹל מָטָר בִּזְמַן שֶׁהוּא מַזִּיק לְרֹב הָעוֹלָם. וְאִם טָעוּ וְשָׁאֲלוּ בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים — מַחֲזִירִין אוֹתָם כְּמוֹ יָחִיד הַטּוֹעֶה. וְגַם בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״ אֵין שׁוֹאֲלִין אֶלָּא כָּל יָחִיד לְעַצְמוֹ בִּתְפִלַּת לַחַשׁ, אֲבָל אֵין אוֹמְרִים ״וְתֵן טַל וּמָטָר״ בִּתְפִלַּת הַצִּבּוּר שֶׁהִיא חֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, אֶלָּא מְרַצִּין לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ בְּתַעֲנִית וּבִסְלִיחוֹת וּבְמִזְמוֹרִים וּפְסוּקִים שֶׁל מָטָר, וְאֵין הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ הַצִּבּוּר לוֹמַר בְּפֵרוּשׁ ״וְתֵן טַל וּמָטָר״ בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״. וּלְעִנְיַן הֲלָכָה לֹא נִתְקַבְּלָה סְבָרָא זוֹ, שֶׁכְּבָר נָהֲגוּ מֵעוֹלָם בְּכָל תְּפוּצוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ לֵילֵךְ אַחַר בְּנֵי בָּבֶל בָּזֶה. וּלְפִי זֶה אִם אֶרֶץ אַחַת צְרִיכָה לִגְשָׁמִים בִּימוֹת הַחַמָּה, אֲפִלּוּ הִיא רַחֲבַת יָדַיִם כְּמוֹ אַשְׁכְּנַ״ז בִּכְלָלָהּ אוֹ סְפָרַ״ד בִּכְלָלָהּ, וַאֲפִלּוּ אֲרָצוֹת רַבּוֹת רַחֲבוֹת יָדַיִם — כִּיחִידִים הֵם וּבְ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״. וּמִכָּל מָקוֹם אִם אֶרֶץ אַחַת כֻּלָּהּ צְרִיכָה לְמָטָר בִּימוֹת הַחַמָּה וְטָעָה בָּהּ הַיָּחִיד וְשָׁאַל מָטָר בְּ״בִרְכַּת הַשָּׁנִים״ — יָכוֹל לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא זוֹ בְּדִיעֲבַד, וְאֵינוֹ מְחֻיָּב לַחֲזֹר אֶלָּא אִם רוֹצֶה לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל בְּתוֹרַת נְדָבָה (וְאֵין צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר כֵּיוָן שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל הַסָּפֵק, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ז וְק״ח). וְהוּא הַדִּין אִם בַּאֲרָצוֹת אֵלּוּ טָעָה הַיָּחִיד וְשָׁאַל מָטָר מִז׳ בְּמַרְחֶשְׁוָן וְאֵילָךְ — אֵינוֹ מְחֻיָּב לַחֲזֹר:
בִּרְכַּת הַשָּׁנִים. One asks for rain (מָטָר) in בִּרְכַּת הַשָּׁנִים in winter — the שְׁאֵלָה was fixed in the berakha of parnassa. In אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל one begins from the night of the 7th of מַרְחֶשְׁוָן (a land of mountains, needing rain right after the festival) ; in בָּבֶל and חוּץ לָאָרֶץ, the night of the 60th day after the תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי. Our custom everywhere follows the בְּנֵי בָּבֶל. A whole land needing rain in summer (like אַשְׁכְּנַז or סְפָרַד) is כִּיחִידִים : one asks in שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, without changing מַטְבֵּעַ הַצִּבּוּר. בְּדִיעֲבַד, one who mistakenly asked in בִּרְכַּת הַשָּׁנִים need not repeat (סימן ק״ז and ק״ח).
סעיף ב עַד מָתַי שׁוֹאֲלִין — עַד תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁל עֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח.
עַד מָתַי שׁוֹאֲלִין הַגְּשָׁמִים? עַד תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁל עֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וּמִשָּׁם וְאֵילָךְ פּוֹסְקִין לִשְׁאֹל כְּמוֹ שֶׁפּוֹסְקִין לְהַזְכִּיר. וַאֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁפּוֹסְקִין לְהַזְכִּיר, כְּגוֹן שֶׁטָּעָה וְהִתְחִיל בְּלֵיל יוֹם טוֹב תְּפִלַּת חֹל וְנִזְכַּר אַחַר שֶׁהִתְחִיל ״בִּרְכַּת הַשָּׁנִים״, שֶׁהוּא צָרִיךְ לִגְמֹר אוֹתָהּ בְּרָכָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רס״ח — לֹא יֹאמַר בָּהּ ״וְתֵן טַל וּמָטָר״, שֶׁהֲרֵי אַף לְהַזְכִּיר הָיָה מִן הַדִּין לְהַפְסִיק בְּלֵיל יוֹם טוֹב אֶלָּא שֶׁאֵחֲרוּ עַד מוּסָף מִשּׁוּם שֶׁאֵין כָּל הָעָם מְצוּיִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בַּלַּיְלָה וְיִהְיוּ אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ד, אִם כֵּן בִּשְׁאֵלָה שֶׁאֵין הַצִּבּוּר שׁוֹאֲלִים — אַף הוּא לֹא יִשְׁאֹל. וְכֵן אִם הַשְּׁאֵלָה הִיא בְּלֵיל שַׁבָּת וְטָעָה יָחִיד וְהִתְפַּלֵּל שֶׁל חֹל — לֹא יִשְׁאַל, כֵּיוָן שֶׁהַצִּבּוּר לֹא הִתְחִילוּ עֲדַיִן, שֶׁהַיָּחִיד נִגְרָר אַחַר הַצִּבּוּר בְּכָל מָקוֹם:
עַד מָתַי. One asks for rain until the תְּפִלַּת הַמִּנְחָה of the eve of the 1st day of פֶּסַח, and from then on one stops (פּוֹסְקִין) as one stops the הַזְכָּרָה. Even before stopping the הַזְכָּרָה — if he erred on the night of Yom Tov and began a weekday prayer — he does not say « וְתֵן טַל וּמָטָר », for the צִבּוּר does not yet ask, and the individual follows the community everywhere.
סעיף ג שָׁאַל מָטָר אַחַר יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח — חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה.
וְאִם שָׁאַל מָטָר אַחַר יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, בֵּין שֶׁנִּזְכַּר קֹדֶם סִיּוּם הַבְּרָכָה בֵּין שֶׁנִּזְכַּר אַחַר כָּךְ — צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ד. וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר חֲתִימוֹת בְּרָכוֹת אֲחֵרוֹת — צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ ״בִּרְכַּת הַשָּׁנִים״ וְלוֹמַר מִשָּׁם וְאֵילָךְ כָּל הַבְּרָכוֹת עַל הַסֵּדֶר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ט:
שָׁאַל אַחַר פֶּסַח. One who asked for rain after the 1st day of פֶּסַח — whether he realizes before or after the close of the berakha — must return to the רֹאשׁ הַבְּרָכָה (סימן קי״ד). If he only realizes after the חֲתִימָה of other berakhot — he returns to the start of בִּרְכַּת הַשָּׁנִים and says from there all the berakhot in order (סימן קי״ט).
סעיף ד לֹא שָׁאַל מָטָר בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ אַף שֶׁשָּׁאַל טַל ; לֹא שָׁאַל טַל — אֵין מַחֲזִירִין.
אִם לֹא שָׁאַל מָטָר בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ אִם שָׁאַל טַל, שֶׁהַשְּׁאֵלָה אֵינָהּ דּוֹמָה לַהַזְכָּרָה, שֶׁכְּשֶׁהִזְכִּיר טַל בִּמְקוֹם גֶּשֶׁם אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, לְפִי שֶׁהַזְכָּרָה הוּא סִדּוּר שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם וְהוֹרָדַת הַטַּל הִיא גַּם כֵּן שֶׁבַח לוֹ כְּמוֹ הוֹרָדַת הַגֶּשֶׁם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ד, אֲבָל בִּשְׁאֵלָה צָרִיךְ לִשְׁאֹל כָּל דָּבָר הַמְּבִיאוֹ לִידֵי בְּרָכָה הֵן טַל הֵן גֶּשֶׁם, וְאֵין טַל עוֹלֶה בִּמְקוֹם גֶּשֶׁם. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם לֹא שָׁאַל טַל — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, שֶׁשְּׁאֵלַת הַטַּל אֵינוֹ אֶלָּא מִנְהָג, שֶׁחֲכָמִים לֹא חִיְּבוּ כְּלָל בְּטַל לֹא בִּשְׁאֵלָה וְלֹא בְּהַזְכָּרָה, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:
לֹא שָׁאַל מָטָר. One who did not ask for rain in winter — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ even if he asked for dew (טַל), for the שְׁאֵלָה is unlike the הַזְכָּרָה : in the שְׁאֵלָה one must ask for all that brings the berakha, טַל as well as גֶּשֶׁם, and טַל does not stand in place of גֶּשֶׁם. Yet if he did not ask for טַל — אֵין מַחֲזִירִין, since asking for טַל is only a מִנְהָג (סימן קי״ד).
סעיף ה לֹא שָׁאַל מָטָר וְנִזְכַּר — שׁוֹאֵל בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״ ; אַחַר ״רְצֵה״ — לְפִי עָקַר רַגְלָיו.
אִם לֹא שָׁאַל מָטָר וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל ״תְּקַע בְּשׁוֹפָר״ — שׁוֹאֲלוֹ שָׁם, וְנֶחְשָׁב כְּאִלּוּ שׁוֹאֲלוֹ בְּתוֹךְ ״בִּרְכַּת הַשָּׁנִים״ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ד. וְאִם נִזְכַּר אַחַר שֶׁהִתְחִיל ״תְּקַע בְּשׁוֹפָר״ קֹדֶם ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״ — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, וְשׁוֹאֵל בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּהַזְכָּרָה שֶׁהוּא שֶׁבַח וְאֵין לָהּ עִנְיָן בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״. וְאִם הוּא שָׁרוּי בְּתַעֲנִית וְצָרִיךְ לוֹמַר ״עֲנֵנוּ״ בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״ — יֹאמַר ״וְתֵן טַל וּמָטָר״ קֹדֶם ״עֲנֵנוּ״, שֶׁהַשְּׁאֵלָה חֲמוּרָה מֵ״עֲנֵנוּ״ שֶׁאִם לֹא אֲמָרָהּ כְּלָל מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּ״עֲנֵנוּ״, לְכָךְ רָאוּי לְהַקְדִּימָהּ. וְאִם נִזְכַּר אַחַר חֲתִימַת ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״ קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל ״רְצֵה״ — אוֹמֵר ״וְתֵן טַל וּמָטָר״ וְאַחַר כָּךְ מַתְחִיל ״רְצֵה״, וְנֶחְשָׁב כְּאִלּוּ שׁוֹאֲלוֹ בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״. וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁהִתְחִיל ״רְצֵה״, אִם לֹא עָקַר רַגְלָיו — חוֹזֵר לְ״בִרְכַּת הַשָּׁנִים״. וְאִם עָקַר רַגְלָיו — חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה. וְאִם הִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ וְאֵינוֹ רָגִיל לוֹמַר תַּחֲנוּנִים אַחַר תְּפִלָּתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָקַר רַגְלָיו — דִּינוֹ כְּעָקַר. וְהוּא הַדִּין אִם רָגִיל לוֹמַר תַּחֲנוּנִים וְסִיֵּם תַּחֲנוּנָיו וְאָמַר אַחֲרֵיהֶם ״יִהְיוּ לְרָצוֹן וְגו׳״, שֶׁבַּאֲמִירַת פָּסוּק זֶה עָשָׂה הֶסַּח הַדַּעַת מִלּוֹמַר עוֹד תַּחֲנוּנִים וְנִשְׁלְמָה תְּפִלָּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תכ״ב:
לֹא שָׁאַל וְנִזְכַּר. If he recalls before « תְּקַע בְּשׁוֹפָר » — he asks there, as if asking within בִּרְכַּת הַשָּׁנִים. After « תְּקַע » and before שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה — אֵין מַחֲזִירִין, and he asks in שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה (before עֲנֵנוּ if fasting, since the שְׁאֵלָה is graver). After the חֲתִימָה of שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, before « רְצֵה » — he says « וְתֵן טַל וּמָטָר » then « רְצֵה ». After « רְצֵה » : לֹא עָקַר רַגְלָיו — back to בִּרְכַּת הַשָּׁנִים ; עָקַר רַגְלָיו — back to the רֹאשׁ הַתְּפִלָּה (סימן תכ״ב).
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim קי״ז (Kehot edition, ה׳ סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — דִּינֵי בִּרְכַּת הַשָּׁנִים
The yesod : שאלת טל ומטר
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along four axes. First the שְׁאֵלָה in בִּרְכַּת הַשָּׁנִים and its reason (פַּרְנָסָה). Then the זְמַן הַשְּׁאֵלָה in אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל and בָּבֶל. Then the need of the individual and the land in שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. Finally the דִּין הַטּוֹעֶה and the place of return.
הַשְּׁאֵלָה בְּבִרְכַּת פַּרְנָסָה
The request in the berakha of parnassa
The principle. One asks « וְתֵן טַל וּמָטָר » in בִּרְכַּת הַשָּׁנִים because it is the berakha of פַּרְנָסָה : מִתּוֹךְ שֶׁהִיא פַּרְנָסָה קְבָעוּהָ בְּבִרְכַּת פַּרְנָסָה (seif א).
The consequence. The שְׁאֵלָה is tied to the need for sustenance, not to mere praise (שֶׁבַח). Cf. siman 114 (משיב הרוח / הזכרת גשמים).
זְמַן הַשְּׁאֵלָה — אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבָבֶל
The time of the request — Erets Israel and Bavel
The principle. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל : from ז׳ בְּמַרְחֶשְׁוָן (a land of mountains) ; בָּבֶל and חוּץ לָאָרֶץ : from the night of the ס׳ after the תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי, and our custom everywhere follows the בְּנֵי בָּבֶל (seif א).
The consequence. The זְמַן follows the land’s real need ; one does not change the מַטְבֵּעַ הַצִּבּוּר. Cf. siman 118 (הזכרה ושאלה).
הַיָּחִיד וְהָאָרֶץ — בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״
The individual and the land — in שומע תפילה
The principle. Places needing rain in summer, even a whole land like אַשְׁכְּנַז or סְפָרַד — כִּיחִידִים דָּמִי, and they ask in שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה (seif א).
The consequence. The particular need passes through שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, the place of asking for all one’s needs. Cf. siman 119 (שומע תפלה וסדר הברכות).
דִּין הַטּוֹעֶה וּמְקוֹם הַחֲזָרָה
The law of the errant and the place of return
The principle. Did not ask for rain — מַחֲזִירִין even if he asked טַל ; recalls before « רְצֵה » — in שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה ; after « רְצֵה » — depending on עָקַר רַגְלָיו (seifim ד-ה).
The consequence. One returns to the required point according to where he stands in the עֲמִידָה. Cf. siman 114 (מקום החזרה).
A note for study. The scope of this siman — the זְמַן הַשְּׁאֵלָה, the need of the individual and the דִּין הַטּוֹעֶה — bears on the daily conduct of the עֲמִידָה. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman קי״ז. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his five seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| זְמַן הַשְּׁאֵלָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְחוּץ לָאָרֶץ | או״ח קי״ז — בְּחוּץ לָאָרֶץ מִלֵּיל ס׳ אַחַר תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי ; בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִז׳ בְּמַרְחֶשְׁוָן. | מ״ב קי״ז — חֶשְׁבּוֹן הַתְּקוּפָה וְיוֹם הַשְּׁאֵלָה. | ערוה״ש קי״ז — טַעַם הַחִלּוּק בֵּין הָאֲרָצוֹת. | The Alter Rebbe’s way — אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִז׳ מַרְחֶשְׁוָן (אֶרֶץ הָרִים) ; בָּבֶל וְחוּץ לָאָרֶץ מִלֵּיל ס׳ לַתְּקוּפָה, וּמִנְהָגֵנוּ כִּבְנֵי בָּבֶל בְּכָל מָקוֹם (סעיף א). |
| יָחִיד וְאֶרֶץ הַצְּרִיכָה מָטָר בַּקַּיִץ | או״ח קי״ז — יְחִידִים וְעִיר גְּדוֹלָה אוֹ אֶרֶץ אַחַת — בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״. | מ״ב קי״ז — גֶּדֶר ״יָחִיד״ וְ״אֶרֶץ אַחַת״. | ערוה״ש קי״ז — דִּין הַצָּרִיךְ מָטָר בִּימוֹת הַחַמָּה. | The Alter Rebbe’s way — מְקוֹמוֹת הַצְּרִיכִים גְּשָׁמִים בַּקַּיִץ כִּיחִידִים דָּמִי — בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״ ; טָעָה וְשָׁאַל בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים — בְּדִיעֲבַד אֵינוֹ מְחֻיָּב לַחֲזֹר (סעיף א). |
| לֹא שָׁאַל מָטָר — מַחֲזִירִין | או״ח קי״ז — לֹא שָׁאַל מָטָר בַּגְּשָׁמִים מַחֲזִירִין אַף שֶׁשָּׁאַל טַל ; שָׁאַל מָטָר בַּקַּיִץ מַחֲזִירִין. | מ״ב קי״ז — הַשְּׁאֵלָה חֲמוּרָה מֵהַהַזְכָּרָה. | ערוה״ש קי״ז — לֹא שָׁאַל טַל אֵין מַחֲזִירִין. | The Alter Rebbe’s way — לֹא שָׁאַל מָטָר בַּגְּשָׁמִים — מַחֲזִירִין אַף שֶׁשָּׁאַל טַל, שֶׁאֵין הַשְּׁאֵלָה כַּהַזְכָּרָה ; לֹא שָׁאַל טַל — אֵין מַחֲזִירִין, שֶׁטַּל מִנְהָג (סעיף ד). |
| עַד מָתַי וּמְקוֹם הַחֲזָרָה | או״ח קי״ז — עַד מִנְחַת עֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח ; נִזְכַּר קֹדֶם ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״ — שׁוֹאֵל שָׁם. | מ״ב קי״ז — פְּרָטֵי עָקַר רַגְלָיו וּ״רְצֵה״. | ערוה״ש קי״ז — סֵדֶר הַחֲזָרָה בַּתְּפִלָּה. | The Alter Rebbe’s way — עַד מִנְחַת עֶרֶב פֶּסַח ; נִזְכַּר קֹדֶם ״תְּקַע בְּשׁוֹפָר״ — שׁוֹאֵל שָׁם ; קֹדֶם ״רְצֵה״ — בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״ ; אַחַר ״רְצֵה״ וְלֹא עָקַר — לְבִרְכַּת הַשָּׁנִים, עָקַר — לְרֹאשׁ (סעיפים ב-ה). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm קי״ז, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefilla 2 and 10, Rosh, Ran, Ramban, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Taanit ג׳-י׳, Berakhot כ״ו-כ״ט). The Alter Rebbe column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (ה׳ סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — זְמַן הַשְּׁאֵלָה וְהַמִּנְהָג
Line 1 — the time of the request and the custom
Principle of the siman : אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִז׳ בְּמַרְחֶשְׁוָן ; בָּבֶל וְחוּץ לָאָרֶץ מִלֵּיל ס׳ לַתְּקוּפָה (סעיף א).
The Rav’s reading : וּמִנְהָגֵנוּ כִּבְנֵי בָּבֶל בְּכָל מָקוֹם, for all the diaspora of Israel has long followed the בְּנֵי בָּבֶל. Cf. siman 114.
Practical consequence : outside the Land, begin « וְתֵן טַל וּמָטָר » on the night of the 60th day after the תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי.
קו ב — צֹרֶךְ הַצִּבּוּר מוּל הַיָּחִיד
Line 2 — the public need versus the individual
Principle of the siman : one may not change the מַטְבֵּעַ הַצִּבּוּר in בִּרְכַּת הַשָּׁנִים ; the individual and the land ask in שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה (סעיף א).
The Rav’s reading : the particular need does not overturn the communal formula ; it finds its place in שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. Cf. siman 119.
Practical consequence : a land needing rain in summer asks in שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, not in בִּרְכַּת הַשָּׁנִים.
קו ג — הַשְּׁאֵלָה חֲמוּרָה מֵהַהַזְכָּרָה
Line 3 — the שאלה graver than the הזכרה
Principle of the siman : did not ask for rain — מַחֲזִירִין even if he asked טַל ; asking for טַל is only a מִנְהָג (סעיף ד).
The Rav’s reading : in the שְׁאֵלָה one must ask for all that brings the berakha, and טַל does not stand in place of גֶּשֶׁם. Cf. siman 114 (שבח מול צורך).
Practical consequence : one who omitted « וְתֵן טַל וּמָטָר » in winter repeats the prayer according to where he stands.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman קי״ז in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman קי״ז (דִּינֵי בִּרְכַּת הַשָּׁנִים)
- ① זְמַן. Outside the Land, begin « וְתֵן טַל וּמָטָר » on the night of the 60th day after the תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי ; in אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל from the 7th of מַרְחֶשְׁוָן. Basis : SA HaRav קי״ז seif א.
- ② הַיָּחִיד וְהָאָרֶץ. An individual or a whole land needing rain in summer — כִּיחִידִים — asks in שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, not in בִּרְכַּת הַשָּׁנִים. Basis : SA HaRav קי״ז seif א.
- ③ עַד מָתַי. One asks until the מִנְחַת עֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, and from then on one stops. Basis : SA HaRav קי״ז seifim ב-ג.
- ④ לֹא שָׁאַל מָטָר. Did not ask for rain in winter — מַחֲזִירִין even if he asked for טַל ; did not ask טַל — אֵין מַחֲזִירִין. Basis : SA HaRav קי״ז seif ד.
- ⑤ נִזְכַּר. By place : before « תְּקַע » — there ; before « רְצֵה » — in שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה ; after « רְצֵה » — to בִּרְכַּת הַשָּׁנִים if לֹא עָקַר, to the רֹאשׁ if עָקַר רַגְלָיו. Basis : SA HaRav קי״ז seif ה.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman קי״ז (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the זְמַן הַשְּׁאֵלָה, the need of the individual, the דִּין הַטּוֹעֶה — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.