✦ ❖ ✦

דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

ברכת רצה בכל התפלות — עיונים מעמיקים

סימן ק״כ · סעיף אחד

אומרים רצה בכל התפלות · ברכת העבודה · השבת העבודה · שכינה לציון

עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים

⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡

✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ק״כ — סעיף אחד
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפלה), אבודרהם, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, כף החיים, שולחן ערוך הרב

הבסיס התלמודי:
מגילה י״ז:-י״ח. · תענית ב׳. · סדר ברכות שמונה עשרה · עבודה קודם הודאה · עבודה שבלב

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table des matières

Introduction à la sugya — ברכת רצה היא ברכת העבודה, מקומה בשמונה עשרה, וצירי הסימן (סעיף אחד)
אומרים רצה בכל התפלות — הפסק, והמנהג שדחו שלא לאומרו במנחה
משמעות הברכה — השבת העבודה לדביר ביתך ושכינה לציון, תפלה כעבודה
ואשי ישראל ותפלתם — שיטת אדמו״ר הזקן, עבודה שבלב, והמנהג שדחה
עבודה קודם הודאה — סדר הברכות · זיקה לסי׳ קכ״א · טבלאות סיכום ומקורות

📜 Le texte du Choulhan Aroukh — le seif

שֶׁרָאוּי לוֹמַר רְצֵה בְּכָל תְּפִלָּה. וּבוֹ סָעִיף אֶחָד:

סָעִיף א׳: «אומרים רצה בכל התפלות, ודלא כאותם שנוהגים שלא לאומרו במנחה.»

Résumé concis :

סעיף אחד : le siman établit que ברכת רצה (ברכת העבודה) — la demande du retour de la עבודה au Temple et de la שכינה à Sion — se dit dans toutes les tefilot (Chaharit, Minha, Arvit) : «אומרים רצה בכל התפלות, ודלא כאותם שנוהגים שלא לאומרו במנחה», contre ceux qui avaient coutume de ne pas la dire à Minha. L Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) précise le sens de ואשי ישראל ותפלתם — la תפלה comme עבודה שבלב.

1. הקדמת הסוגיא — ברכת רצה, ברכת העבודה ומקומה בשמונה עשרה

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדין ברכת רצה, היא ברכת העבודה — אחת משלוש הברכות האחרונות של שמונה עשרה (עבודה, הודאה, ברכת שלום). עיקר הברכה בקשה על השבת העבודה לבית המקדש ועל שיבת השכינה לציון — «והשב את העבודה לדביר ביתך», «ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים». וראש הסימן: «אומרים רצה בכל התפלות» (סעיף אחד), ודלא כאותם שנוהגים שלא לאומרו במנחה. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) חובת אמירתה בכל תפלה — בשחרית, במנחה ובערבית כאחת, ולא כמנהג הדוחין; (ב) משמעות הברכה — שהתפלה עצמה «עבודה שבלב» (תענית ב׳.), ובקשת רצה שתתקבל תפלתנו כעבודה ושתשוב העבודה לדביר.

הערה יסודית: ציר הסימן — האם ברכת העבודה קשורה לקרבן שבאותה שעה (ולכן היה מקום לנוהגים לשנותה או לדלגה במנחה ובערבית, שאין קרבן קרב בעת ההיא), או שהיא בקשה עצמאית על התפלה כעבודה שבלב ועל השבת העבודה לעתיד — ואז נאמרת בכל תפלה שוה בשוה. מרן פוסק כצד השני: אומרים רצה בכל התפלות.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: גדר ברכת העבודה (רצה) — האם בקשה על עבודת הקרבנות ממש (שתשוב עבודת המקדש על מכונה), או בקשה על התפלה עצמה שהיא עבודה שבלב (שתתקבל תפלתנו כקרבן וכעבודה)?

(א) אם עיקרה על הקרבנות — היה צד לתלותה בשעת הקרבן, ומכאן שורש המנהג לשנותה במנחה ובערבית.
(ב) אם עיקרה על התפלה כעבודה שבלב — נאמרת בכל תפלה בשוה, שכל תפלה עבודה היא, ואין טעם לחלק בין שחרית למנחה.

ומרן והרב פסקו כצד (ב): «אומרים רצה בכל התפלות», ודלא כמנהג הדוחין. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. אומרים רצה בכל התפלות — הפסק והמנהג שדחו

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «אומרים רצה בכל התפלות, ודלא כאותם שנוהגים שלא לאומרו במנחה.»

שורש הדין: ברכת העבודה נמנית בכלל שמונה עשרה הברכות שתיקנו אנשי כנסת הגדולה (עי׳ מגילה י״ז:-י״ח.), והיא הברכה שאחר בנין ירושלים וצמח דוד. הביא מרן בבית יוסף (מן הטור ואבודרהם) שיש שנהגו שלא לומר רצה כתיקונה במנחה — מפני שתלו אותה בעבודת הקרבן שבאותה שעה — ומרן דוחה מנהג זה ופוסק לאומרה בכל התפלות שוה בשוה.

קושיא — מה ראו הנוהגים שלא לאומרו במנחה? אם ברכת העבודה חובה בשמונה עשרה, למה חילקו בין שחרית למנחה? ומה טעם ראו לשנות דוקא במנחה ובערבית ולא בשחרית?

תירוץ: טעם הנוהגין — שדימו ברכת רצה («השב את העבודה») לעבודת הקרבן, וסברו שבמנחה ובערבית, שאין בהן הקרבת קרבן חדש כתמיד של שחר, יש לשנות הנוסח (להתחיל «ואשי ישראל ותפלתם»). אך מרן והרב דחו: התפלה עצמה עבודה שבלב היא, ובקשת השבת העבודה לדביר שייכת בכל עת ובכל תפלה — «אין טעם למנהגם». ומכאן: אומרים רצה בכל התפלות. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — אמירת רצה: (א) בשחרית — אומר רצה כתיקונה. (ב) במנחה — אומר רצה כתיקונה, ודלא כמנהג הדוחין. (ג) בערבית — כן. (ד) נוסח «והשב את העבודה לדביר ביתך» ו«ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים» — בכולן. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
«אומרים רצה בכל התפלות, ודלא כאותם שנוהגים שלא לאומרו במנחה» — ברכת העבודה נאמרת בשחרית, במנחה ובערבית שוה בשוה, שהתפלה עצמה עבודה שבלב.

3. משמעות הברכה — השבת העבודה לדביר ביתך ושכינה לציון

לשון השלחן ערוך

תוכן הברכה: ברכת רצה — בקשה שירצה ה׳ בעמו ישראל ובתפלתם, ותשוב עבודת המקדש: «והשב את העבודה לדביר ביתך», וחתימתה בבקשת שיבת השכינה: «ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים». ומכאן שמה — ברכת העבודה.

שורש הדין: ברכת העבודה מנויה ברמב״ם (הלכות תפלה) בסדר שמונה עשרה — הברכה שקודם ההודאה. עיקרה כפול: בקשה על העבודה העתידה (שתשוב עבודת הקרבנות לבית המקדש ותשרה השכינה בציון) ובקשה על העבודה שבהוה (שתתקבל תפלתנו ברצון כעבודה שבלב). ולזה נאמרת בכל תפלה, שבכל עת אנו עובדים בלב ומבקשים על השיבה.

פלפול — בקשה כפולה: «רצה» כולל שתי בקשות — (א) «והשב את העבודה לדביר ביתך», על עבודת המקדש שתשוב לעתיד; (ב) שירצה ה׳ בתפלתנו עתה, שהיא עבודה שבלב, ותעלה לרצון במקום קרבן. ומאחר שהתפלה שבכל עת עבודה היא, נאמרת רצה בכל התפלות, ואין לתלותה בקרבן שבאותה שעה בלבד. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — משמעות: (א) «השב את העבודה» — בקשה על עבודת המקדש. (ב) «ותחזינה עינינו בשובך לציון» — בקשה על השראת השכינה. (ג) קבלת התפלה כעבודה שבלב — בהוה. (ד) ומשום כך נאמרת בכל תפלה בשוה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
ברכת רצה — ברכת העבודה: בקשה על «השב את העבודה לדביר ביתך» (עבודת המקדש) ועל «ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים» (השראת השכינה), ושתתקבל תפלתנו כעבודה שבלב.

4. ואשי ישראל ותפלתם — שיטת אדמו״ר הזקן ועבודה שבלב

לשון שולחן ערוך הרב

שולחן ערוך הרב (סעיף א׳): «אומרים רצה בכל התפלות, ולא כאותן שנוהגים להתחיל במנחה ובערבית ואשי ישראל ותפלתם כו׳, שאין טעם למנהגם.»

שורש הדין — המנהג שדחה הרב: יש שנהגו להתחיל במנחה ובערבית בתיבות «ואשי ישראל ותפלתם», מפני שדימו זאת להקטרת אימורים ופדרים הנעשית בלילה על המזבח. ואדמו״ר הזקן דחה מנהג זה — «שאין טעם למנהגם» — ופסק לומר רצה כתיקונה בכל התפלות.

מחלוקת — פירוש «ואשי ישראל»: נחלקו בהבנת התיבות: (א) כפשוטו — הקטרת האימורים והפדרים (אשי המזבח) הקרבים בלילה; (ב) ובפנימיות ביאר אדמו״ר הזקן שהן «נשמות הצדיקים שמקריב מיכאל שר הגדול על המזבח של מעלה», וכנגד זה למטה הקרבנות שמקריבים הצדיקים ומוסרים נפשם על כל דיבור ודיבור. ומהו הנפקא מינה למנהג — שאין לפתוח בהן במקום «רצה» כתיקונה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

פלפול — עבודה שבלב: ביאר אדמו״ר הזקן שהתפלה נקראת «עבודה שבלב» (עי׳ תענית ב׳.), והקרבנות שבאש ההתלהבות נקראים «אשי ישראל», «ותפלתם» היא גוף התפלה שהן תיבותיה. ומכאן שאין לתלות ברכת רצה בהקטרת קרבן חיצוני בלבד, אלא היא עבודה שבלב הנוהגת בכל תפלה — ולכן אומרים רצה בכל התפלות. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
«אומרים רצה בכל התפלות, ולא כאותן שנוהגים להתחיל במנחה ובערבית ואשי ישראל ותפלתם כו׳, שאין טעם למנהגם» — התפלה עבודה שבלב, ורצה נאמרת בכל תפלה.

5. עבודה קודם הודאה — סדר הברכות · זיקה לסי׳ קכ״א · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

עיקרי הסימן: «אומרים רצה בכל התפלות (שחרית, מנחה, ערבית), ודלא כאותם שנוהגים שלא לאומרו במנחה; היא ברכת העבודה — בקשה על השבת העבודה לדביר ביתך ועל שיבת השכינה לציון; והתפלה עצמה עבודה שבלב.»

שורש הדין — עבודה קודם הודאה: ברכת רצה (עבודה) קודמת לברכת מודים (הודאה) בסדר שמונה עשרה — «כיון שבאה עבודה באה הודאה» (עי׳ מגילה י״ח.), ולכן אחר רצה באה ההודאה. וסדר זה נמנה ברמב״ם (הלכות תפלה). והשוה סי׳ קכ״א (דיני מודים — הודאה) הבא אחריה.

סיכום ההנהגות למעשה

ענין	הלכה למעשה
רצה בשחרית	אומר רצה כתיקונה (ברכת העבודה).
רצה במנחה	אומר רצה כתיקונה, ודלא כמנהג הדוחין שלא לאומרו במנחה.
רצה בערבית	אומר רצה כתיקונה; ואין להתחיל «ואשי ישראל ותפלתם», שאין טעם למנהגם.
משמעות הברכה	«והשב את העבודה לדביר ביתך» ו«ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים» — בקשת השבת העבודה ושכינה לציון.
סדר הברכות	עבודה (רצה) קודם הודאה (מודים) — עי׳ סי׳ קכ״א.

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין	הדין	המקור
אומרים רצה בכל התפלות	בשחרית, מנחה וערבית שוה בשוה	ק״כ סעיף א׳ (בית יוסף; טור; אבודרהם)
המנהג שלא לאומרו במנחה	נדחה — אין טעם למנהגם	ק״כ סעיף א׳ (מרן; שולחן ערוך הרב)
ברכת העבודה ומשמעותה	השבת העבודה לדביר ושכינה לציון	ק״כ (רמב״ם הלכות תפלה; נוסח הברכה)
ואשי ישראל ותפלתם ועבודה שבלב	התפלה עבודה שבלב; אשי ההתלהבות	שולחן ערוך הרב ק״כ (תענית ב׳.)
עבודה קודם הודאה	סדר שמונה עשרה — רצה קודם מודים	ק״כ (מגילה י״ח.; רמב״ם; סי׳ קכ״א)

גמרא: מגילה י״ז:-י״ח. · תענית ב׳. (סדר ברכות שמונה עשרה; עבודה קודם הודאה; תפלה — עבודה שבלב)

ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפלה) · טור · אבודרהם · בית יוסף · שלחן ערוך

פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)

← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →

~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן ק״כ · ברכת רצה בכל התפלות · ⚡ רמה 2 — למדן

⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

📖Rejoindre une 'havrouta