✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דינים השייכים בין שמונה עשרה ליהיו לרצון — עיונים מעמיקים
סימן קכ״ב · ג׳ סעיפים
הפסקה לקדיש וקדושה · סדר התחנונים ויהיו לרצון · עשה למען שמך
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קכ״ב — ג׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רשב״א, רמ״א, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים, שלחן ערוך הרב

הבסיס:
תהלים י״ט «יהיו לרצון אמרי פי» · יהיו לרצון מכלל התפלה · מקצר ועולה · ב׳ פעמים יהיו לרצון

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of Contents

  1. Introduction to the sugya — גדר «יהיו לרצון מכלל התפלה», שני המנהגים, צירי הסימן (ג׳ סעיפים)
  2. הפסקה לקדיש וקדושה — בין י״ח ליהיו לרצון, שני המנהגים, מקצר ועולה (סעיף א׳)
  3. סדר התחנונים ויהיו לרצון — «אין נכון», אמירה מיד אחר י״ח, החזרה השנייה (סעיף ב׳)
  4. עשה למען שמך — ד׳ דברים, «זוכה ומקבל פני שכינה» (סעיף ג׳)
  5. הכרעה למעשה — ב׳ פעמים יהיו לרצון · זיקה לסי׳ ק״ד, צ״ז, ס״ו · נפקא מינה למעשה · טבלאות

📜 The text of the Shulhan Aroukh — the seifim

דִּינִים הַשַּׁיָּכִים בֵּין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לְיִהְיוּ לְרָצוֹן. וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: אין מפסיקין בין י״ח ליהיו לרצון אף לקדיש וקדושה, «שיהיו לרצון מכלל התפלה הוא»; אבל בין יהיו לרצון לשאר תחנונים «שפיר דמי». ב׳: «אין נכון» להקדים תחנונים קודם יהיו לרצון — מיד אחר סיום י״ח יאמרנו; ורשות לחזור ולאמרו אחר התחנונים. ג׳: הרגיל לומר ד׳ דברים — «עשה למען שמך» וכו׳ — «זוכה ומקבל פני שכינה».

Concise summary:

ג׳ seifim: the siman regulates the דינים בין שמונה עשרה ליהיו לרצון: (א) one does not interrupt between the 18 (י״ח) and יהיו לרצון, even for קדיש/קדושה, since יהיו לרצון מכלל התפלה הוא — but between יהיו לרצון and the תחנונים « שפיר דמי »; (ב) it is אין נכון to say the תחנונים before יהיו לרצון — one says it right after the 18, and may repeat it after the תחנונים; (ג) one who habitually says the ד׳ דברים (עשה למען שמך) « זוכה ומקבל פני שכינה ». The Choulhan Aroukh HaRav rules: לכתחלה say יהיו לרצון ב׳ פעמים.

1. הקדמת הסוגיא — יהיו לרצון בין י״ח לתחנונים, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדינים השייכים בין תפילת שמונה עשרה לפסוק «יהיו לרצון» — עד היכן «יהיו לרצון» נחשב מכלל התפילה, ומתי מותר להפסיק בין סיום י״ח לאמירתו. ובו ג׳ סעיפים: (א) הפסקה לקדיש וקדושה בין י״ח ליהיו לרצון; (ב) סדר התחנונים ואמירת יהיו לרצון; (ג) הרגיל לומר עשה למען שמך וכו׳. ויסוד הסימן ניצב על גדר אחד: «יהיו לרצון מכלל התפלה הוא», ומאחר שהוא חתימת התפילה — אין מפסיקין בינו לי״ח, אף לדבר שבקדושה.
הערה יסודית: ציר הסימן — מהו גדר «יהיו לרצון». אם הוא חותם תפילת י״ח (ומכלל התפלה) — אין מפסיקין בינו לתפילה אף לדבר שבקדושה; אבל בין יהיו לרצון לתחנונים שאחריו «שפיר דמי». והרמ״א חילק בין המנהגים: יש שאומרים יהיו לרצון מיד אחר התפילה, ויש שמקדימים תחנונים (אלקי נצור) קודם יהיו לרצון — ולזה נפקא מינה בהפסקה לקדיש וקדושה.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: פסוק «יהיו לרצון» — היכן עיקר מקומו? האם הוא חתימת תפילת י״ח (וממילא מכלל התפלה, ואין מפסיקין בינו לתפילה), או חתימת התחנונים ואלקי נצור (וממילא מקומו לאחר התחנונים)? ונפקא מינה בהפסקה לדבר שבקדושה, ובאמירת יהיו לרצון פעם אחת או שתים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. הפסקה לקדיש וקדושה — «יהיו לרצון מכלל התפלה הוא» (סעיף א׳)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «אם בא להפסיק ולענות קדיש וקדושה בין י״ח ליהיו לרצון אינו פוסק שיהיו לרצון מכלל התפלה הוא אבל בין יהיו לרצון לשאר תחנונים שפיר דמי».
שורש הדין: פסק מרן כדעת הראשונים ש«יהיו לרצון מכלל התפלה הוא», ולכן אין מפסיקין בינו לי״ח. והרמ״א הגיה [דעת עצמו לפירוש הרשב״א שהביא הבית יוסף]: תמצית — דין זה דוקא במקום שנוהגים לומר יהיו לרצון מיד אחר התפלה; אבל במקום שנוהגים לומר תחנונים (אלקי נצור) קודם יהיו לרצון — מפסיק גם כן לקדיש וקדושה וברכו, שהרי עדיין לא הגיע לחתימת התפלה.
קושיא — «מכלל התפלה» ומאידך מקדימין תחנונים? אם «יהיו לרצון מכלל התפלה הוא» — היאך נהגו במקצת מקומות להקדים תחנונים קודם לו, ונמצא מפסיק בין התפלה לחתימתה בדברי תחנונים? ואם אינו מכלל התפלה — למה במקום שאומרו מיד אין מפסיקין אף לקדיש וקדושה?
תירוץ (על פי שני המנהגים): תרי גווני נינהו. במקום שנהגו לאמרו מיד — «יהיו לרצון» חותם את י״ח, והוי מכלל התפלה, ואין מפסיקין. ובמקום שנהגו להקדים אלקי נצור ותחנונים — קבעו שאין «יהיו לרצון» חותם אלא את סוף התחנונים, ולכן קודם שהגיע אליו עדיין לא נסתיימה מסגרת התפלה שאין מפסיקין בה, ומפסיק לדבר שבקדושה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — «מקצר ועולה»: הוסיף הרמ״א דין למי שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו: אם התחיל שליח הצבור לסדר תפלתו (חזרת הש״ץ) והגיע לקדיש או לקדושה — «מקצר ועולה», כלומר מקצר בתחנונים ופוסע לאחוריו כדי לענות; «ואם לא קצר יכול להפסיק כדרך שמפסיק בברכה של ק״ש אפי׳ באמצע», שהתחנונים אינם חמורים כתפלה עצמה (ועי׳ סי׳ ס״ו בדיני ההפסק בברכות ק״ש). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — הפסקה: (א) במקום שאומרים יהיו לרצון מיד — אין מפסיקין בינו לי״ח אף לקדיש וקדושה. (ב) במקום שמקדימים אלקי נצור — מפסיק לקדיש, קדושה וברכו קודם יהיו לרצון. (ג) בין יהיו לרצון לשאר תחנונים — «שפיר דמי» להפסיק. (ד) בתחנונים ואלקי נצור — «מקצר ועולה», ואם לא קצר מפסיק כבברכות ק״ש. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«יהיו לרצון מכלל התפלה הוא» — אין מפסיקין בין י״ח ליהיו לרצון אף לקדיש וקדושה; אבל בין יהיו לרצון לשאר תחנונים «שפיר דמי». ובמקום שמקדימים אלקי נצור קודם יהיו לרצון — מפסיק אף לקדיש וקדושה, ובתחנונים «מקצר ועולה» (רמ״א).

3. סדר התחנונים ויהיו לרצון — «אין נכון לומר תחנונים קודם יהיו לרצון» (סעיף ב׳)

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: «אין נכון לומר תחנונים קודם יהיו לרצון אלא אחר סיום י״ח מיד יאמר יהיו לרצון ואם בא לחזור ולאמרו פעם אחרת אחר התחנונים הרשות בידו».
שורש הדין: לדעת מרן עיקר הדין — «אין נכון» להקדים תחנונים קודם יהיו לרצון, אלא מיד אחר סיום י״ח יאמר יהיו לרצון, שהוא חתימת התפלה כתקנתה. ומכל מקום «אם בא לחזור ולאמרו פעם אחרת אחר התחנונים הרשות בידו». והוא כשיטת הרשב״א שהביא הבית יוסף, שיהיו לרצון סמוך לתפלה; והרמ״א (סעיף א׳) הביא שיש מקומות שנהגו להקדים אלקי נצור.
קושיא — «אין נכון» ומאידך «הרשות בידו»? אם אין נכון להקדים תחנונים קודם יהיו לרצון — מהו הטעם שהתירו לחזור ולאמרו פעם שנייה אחר התחנונים? ואם ראוי לאמרו שתים — למה כתב «אין נכון» על המקדים?
תירוץ: תרתי מילי נינהו. לכתחלה «אין נכון» לדחות את יהיו לרצון עד לאחר התחנונים, שלא לאחר את חתימת התפלה; אלא אומרו מיד אחר י״ח כתקנתו. ומאחר שאמרו במקומו, שוב «הרשות בידו» לחזור ולאמרו פעם שנייה אחר התחנונים דרך בקשה, שאין בכך הפסק ולא גריעותא, אלא הידור בעלמא. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — «יהיו לרצון» הנאמר אחר התחנונים: ונפקא מינה אם צריך לאמרו שתים לכתחלה, או די בפעם אחת. ודעת הרב (שלחן ערוך הרב) — «טוב לחוש לסברא הראשונה שהוא עיקר, ולנהוג לכתחלה לומר ב׳ פעמים יהיו לרצון, אחד מיד אחר י״ח ואחד אחר התחנונים כנהוג». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — סדר האמירה: (א) לכתחלה אומר יהיו לרצון מיד אחר סיום י״ח. (ב) «אין נכון» להקדים תחנונים קודם לו. (ג) «הרשות בידו» לחזור ולאמרו פעם שנייה אחר התחנונים. (ד) לדעת הרב — לכתחלה אומרו ב׳ פעמים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«אין נכון לומר תחנונים קודם יהיו לרצון אלא אחר סיום י״ח מיד יאמר יהיו לרצון», «ואם בא לחזור ולאמרו פעם אחרת אחר התחנונים הרשות בידו». ולכתחלה — ב׳ פעמים יהיו לרצון (שלחן ערוך הרב).

4. עשה למען שמך — ד׳ דברים, «זוכה ומקבל פני שכינה» (סעיף ג׳)

לשון השלחן ערוך

סעיף ג׳: «הרגיל לומר ד׳ דברים אלו זוכה ומקבל פני שכינה עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך».
שורש הדין: הביא מרן מדברי חז״ל שהרגיל לומר ד׳ דברים אלו — «עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך» — «זוכה ומקבל פני שכינה». והוא מן התחנונים שאחר התפלה, ונאמר קודם הפסיעות או אחר יהיו לרצון כמנהג. והוסיף שלחן ערוך הרב: תמצית — יש נוהגין לומר אלקי עד שלא נוצרתי בכל יום, ומותרים לאומרו אף בשבת.
פלפול — מעלת ד׳ הדברים: ארבעתן פתוחין בלשון «עשה למען» — למען שמו, ימינו, תורתו וקדושתו — בקשה שאין בה תלות בזכות המתפלל, אלא בכבוד שמים בלבד. ולכן «זוכה ומקבל פני שכינה», שמסר בקשתו על טהרת שמו יתברך. ומקומן בכלל התחנונים שאחר יהיו לרצון, שאינן חמורים כתפלה עצמה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת — סדר אלקי נצור, ד׳ הדברים ויהיו לרצון: דנו הפוסקים (מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, כף החיים) במקומם המדויק של התחנונים: יש שאמרום קודם הפסיעות עם אלקי נצור, ויש אחר יהיו לרצון; ולכל המנהגים אין מפסיקין בין י״ח ליהיו לרצון עצמו, ולזה הקפידו לומר יהיו לרצון קודם אלקי נצור. ולענין ההליכה והרקיקה קודם הפסיעות — עי׳ סי׳ ק״ד (עקירת רגלים) וסי׳ צ״ז (עומד לפני המלך). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — ד׳ דברים ותחנונים: (א) הרגיל לומר עשה למען שמך וכו׳ — «זוכה ומקבל פני שכינה». (ב) מקומן בכלל התחנונים שאחר התפלה. (ג) יש נוהגין לומר אלקי עד שלא נוצרתי, ומותר אף בשבת (שלחן ערוך הרב). (ד) ההליכה והרקיקה קודם פסיעות — עי׳ סי׳ ק״ד, צ״ז. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«הרגיל לומר ד׳ דברים אלו זוכה ומקבל פני שכינה»: «עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך» — מן התחנונים שאחר התפלה.

5. הכרעה למעשה — ב׳ פעמים יהיו לרצון · זיקה לסי׳ ק״ד, צ״ז, ס״ו · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

עיקרי הסימן: «יהיו לרצון מכלל התפלה הוא» ואין מפסיקין בינו לי״ח (א׳); «אין נכון לומר תחנונים קודם יהיו לרצון אלא אחר סיום י״ח מיד יאמר יהיו לרצון» (ב׳); «הרגיל לומר ד׳ דברים אלו זוכה ומקבל פני שכינה» (ג׳). ולכתחלה אומר יהיו לרצון ב׳ פעמים (שלחן ערוך הרב).
שורש הדין — תקנת חכמים: «יהיו לרצון אמרי פי» נאמר בסוף מזמור י״ט בתהלים, ותיקנו חכמים לאמרו אחר י״ח ברכות — «כמו שאמרו דוד אחר י״ח מזמורים» (לשון שלחן ערוך הרב), שכנגד י״ח ברכות שמונה עשרה. ומאחר שהוא תיקון חכמים ומכלל התפלה — אין מפסיקין בינו לי״ח. והשוה סי׳ ק״ד (עקירת רגלים ופסיעות), סי׳ צ״ז (עומד לפני המלך), וסי׳ ס״ו (הפסקה בברכות ק״ש).
קושיא — אם «מכלל התפלה הוא», למה התירו להפסיק ולחזור? אם «יהיו לרצון מכלל התפלה הוא», מהו שהתירו להפסיק בינו לתחנונים, ואף לחזור ולאמרו שנית אחר התחנונים?
תירוץ: «יהיו לרצון» חותם את התפלה, ולפניו — בין י״ח לאמירתו — אין מפסיקין; אבל אחר שחתם, התחנונים שלאחריו רשות ומנהג, ולכן «בין יהיו לרצון לשאר תחנונים שפיר דמי». והחזרה השנייה אינה חתימת התפלה אלא בקשה בעלמא, ולזה «הרשות בידו». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
הפסקה בין י״ח ליהיו לרצון אין מפסיקין אף לקדיש וקדושה, «שיהיו לרצון מכלל התפלה הוא».
מנהג המקדימים אלקי נצור מפסיק לקדיש, קדושה וברכו קודם יהיו לרצון (רמ״א).
בין יהיו לרצון לתחנונים «שפיר דמי» להפסיק.
מקצר ועולה הגיע ש״צ לקדיש/קדושה — «מקצר ועולה», ואם לא קצר מפסיק כבברכות ק״ש.
סדר יהיו לרצון לכתחלה מיד אחר י״ח; ולכתחלה ב׳ פעמים (שלחן ערוך הרב).
ד׳ דברים «הרגיל לומר ד׳ דברים אלו זוכה ומקבל פני שכינה».

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
יהיו לרצון מכלל התפלה אין מפסיקין בין י״ח ליהיו לרצון קכ״ב סעיף א׳ (רשב״א; בית יוסף)
מנהג להקדים תחנונים מפסיק לקדיש וקדושה קודם יהיו לרצון קכ״ב סעיף א׳ (רמ״א)
מקצר ועולה הגיע ש״צ לקדיש/קדושה — מקצר ועולה קכ״ב סעיף א׳ (רמ״א; סי׳ ס״ו)
סדר יהיו לרצון מיד אחר י״ח; רשות לחזור אחר התחנונים קכ״ב סעיף ב׳ (מחבר)
ב׳ פעמים יהיו לרצון לכתחלה, אחד אחר י״ח ואחד אחר התחנונים שלחן ערוך הרב סעיף א׳
עשה למען שמך זוכה ומקבל פני שכינה קכ״ב סעיף ג׳ (מחבר)
מקורות: תהלים י״ט «יהיו לרצון אמרי פי» · י״ח מזמורים כנגד י״ח ברכות · טור ובית יוסף (בשם הרשב״א) · שלחן ערוך הרב (כמו שאמרו דוד אחר י״ח מזמורים)
ראשונים ומרן: רשב״א · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← Level 3 — Synthèse Level 1 — Base →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן קכ״ב · דינים בין שמונה עשרה ליהיו לרצון · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Home · סימן קכ״ב · ♥ Support

📖Join a 'havrouta