✦ ❖ ✦

דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דיני הכריעות בסיום התפילה — עיונים מעמיקים

סימן קכ״ג · ו׳ סעיפים

ג׳ פסיעות · עושה שלום · כעבד הנפטר מרבו · החזרה למקום

עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים

⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡

✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קכ״ג — ו׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפילה פרק ה׳), רשב״א (שו״ת סימן תל״ו), אבודרהם, אורחות חיים, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים, שלחן ערוך הרב

הבסיס התלמודי:
יומא נ״ג: · ברכות כ״ו: · «יפסיע שלש פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן שלום» · שמאל דידיה ימין דהקב״ה · כעבד הנפטר מרבו

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of Contents

Introduction to the sugya — גדר דיני הכריעות בסיום התפילה ומקורותיו (יומא נ״ג:), צירי הסימן (ו׳ סעיפים)
ג׳ פסיעות — הפסיעה לאחריו בכריעה, עוקר רגל שמאל, שיעורן, המוסיף יוהרא (יומא נ״ג:)
עושה שלום — שמאל תחילה (ימין דהקב״ה), כעבד הנפטר מרבו, יהי רצון שיבנה בית המקדש
החזרה למקום והתפילה בצד חבירו — עד שיגיע ש״ץ לקדושה, פסיעת הש״ץ, ה׳ שפתי תפתח
היסוד — פרידה או תפילה — זיקה לסי׳ ק״ב וסי׳ קכ״ד · נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 The text of the Shulhan Aroukh — the seifim

דִּינֵי הַכְּרִיעוֹת בְּסִיּוּם שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת. וּבוֹ ו׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: כורע ופוסע ג׳ פסיעות לאחריו בכריעה אחת, עושה שלום — שמאל תחילה וימין אחריו, כעבד הנפטר מרבו; ונהגו לומר יהי רצון שיבנה בית המקדש. ב׳: יעמוד במקום שכלו הפסיעות ולא יחזור עד שיגיע ש״ץ לקדושה. ג׳: עוקר רגל שמאל תחלה, שיעור פסיעה גודל בצד עקב. ד׳: המוסיף על ג׳ פסיעות הוי יוהרא. ה׳: גם ש״ץ פוסע בלחש ולא בחזרה. ו׳: ש״ץ אומר ה׳ שפתי תפתח ולא יהיו לרצון.

Concise summary:

ו׳ seifim: the siman regulates the כריעות and the פרידה at the end of the Amida — how one takes leave of the King: ג׳ פסיעות (one steps back three paces בכריעה אחת, « כעבד הנפטר מרבו ») ; עושה שלום (שמאל תחילה — for it is the ימין of the Shechina that faces him) ; the החזרה למקום (יעמוד ולא יחזור עד שיגיע ש״ץ לקדושה) ; and the laws of the ש״ץ (פוסע בלחש ולא בחזרה, says « ה׳ שפתי תפתח » but not « יהיו לרצון »).

1. הקדמת הסוגיא — דיני הכריעות בסיום התפילה, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדיני הכריעות והפרידה שבסיום שמונה עשרה — כיצד נפטר המתפלל מלפני המלך. ראש הסימן: «כורע ופוסע ג׳ פסיעות לאחריו בכריעה אחת» (סעיף א׳), ובו ו׳ סעיפים בדיני הפסיעות, השלום, והחזרה למקום. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) הפרידה בפסיעות ובשלום — «יפסיע שלש פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן שלום» (יומא נ״ג:), כעבד הנפטר מרבו; (ב) החזרה למקום — שלא יחזור עד שיגיע ש״ץ לקדושה, ודין המתפלל בצד חבירו. ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן: סדר הפסיעה והשלום, שיעור הפסיעות, המוסיף עליהן, ופסיעת הש״ץ.

הערה יסודית: ציר הסימן — ענין הפסיעות. הפסיעה לאחור היא פרידה מן המלך, כדרך היוצא מלפני מלך בשר ודם שאינו הופך לו עורף אלא נרתע לאחוריו; ודימוה חכמים ליציאת הכהן מן הקודש ולסילוק השכינה. ומכאן שהשלום בא לאחר הפסיעות דוקא, «בעודו כורע קודם שיזקוף», שכל הענין הנהגת פרידה אחת.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: «כורע ופוסע ג׳ פסיעות לאחריו» — האם הפסיעות מדין השלמת התפילה (שהן חלק מסדר התפילה וגמרה, כתקנת חכמים על התפילה עצמה), או מדין הנהגת פרידה מן המלך (שאינן מגוף התפילה אלא הנהגת דרך ארץ ביציאה מלפני השכינה)?

(א) אם מדין התפילה — הרי הן מחובת גמר כל תפילה, ואף הש״ץ החוזר התפילה בקול רם צריך לפסוע שנית.
(ב) אם מדין הנהגת פרידה — כיון שכבר נפטר בפסיעותיו שבלחש, אין פרידה שנייה, ולכן הש״ץ אינו חוזר ופוסע בחזרה.

ונפקא מינה בפסיעת הש״ץ (סעיף ה׳), ובמי שלא התפלל בלחש רק בקול רם. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. ג׳ פסיעות — הפסיעה לאחריו בכריעה, עוקר רגל שמאל, שיעורן והמוסיף (יומא נ״ג:)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «כורע ופוסע ג׳ פסיעות לאחריו בכריעה אחת». סעיף ג׳: «כשפוסע עוקר רגל שמאל תחלה, ושיעור פסיעות אלו לכל הפחות הוא כדי שיתן גודל בצד עקב, ולכתחלה לא יפסיע פסיעות גסות יותר מזה». סעיף ד׳: «מי שמוסיף על ג׳ פסיעות הוי יוהרא».

שורש הדין — גמרא יומא נ״ג: «המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן שלום». ודימו הפסיעות לאחור לפרידה מלפני המלך, וסמכוה למה שנרתע הנפטר מלפני מי שגדול ממנו. וכתב הבית יוסף בשם רב האי גאון טעם לג׳ פסיעות (ומזה הוציא מרן דין עקירת רגל שמאל, מן האורחות חיים). וכן פסק הרמב״ם (הלכות תפילה פרק ה׳) שפוסע ג׳ פסיעות ונותן שלום. ומרן העתיק לשונם.

קושיא — למה עוקר רגל שמאל תחילה? דרך ההולך לעקור רגל ימין תחילה, שהיא החזקה שבו; ומאחר שהפסיעה כאן פרידה והליכה לאחור, לכאורה אף היא כשאר הליכה, ויעקור ימין תחילה. ומאי טעמא שינו כאן ופסקו לעקור שמאל?

תירוץ: לפי שדרך הילוך אדם בסתם לעקור רגל ימין תחילה, לכן כאן — שהוא נפטר מלפני המלך — עוקר רגל שמאל תחילה, להראות כאילו כבד עליו להיפטר מלפני המקום ואינו הולך כדרכו. ומטעם זה איטר רגל עוקר תחילה שמאלו, שהוא ימין כל אדם. וזהו «כשפוסע עוקר רגל שמאל תחלה». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

פלפול — «המוסיף הוי יוהרא» וששה פסיעות: המוסיף על ג׳ פסיעות «הוי יוהרא» — שנראה כחולק כבוד לשכינה יותר משאר בני אדם. ומכאן דנו הראשונים והאחרונים: היאך יש שנהגו לפסוע ו׳ פסיעות — ג׳ לאחריו וג׳ בשובו למקומו? ותירצו שאין זה בכלל התוספת האסורה, שאותן ג׳ אחרונות אינן פסיעות פרידה אלא פסיעות חזרה למקום התפילה (עי׳ שלחן ערוך הרב); וכל האיסור במוסיף על פסיעות הפרידה עצמן. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — הפסיעות: (א) פוסע ג׳ פסיעות בכריעה אחת, ולא זו אחר זו בזקיפה. (ב) עוקר רגל שמאל תחילה (ואיטר — ימינו שהוא שמאל כל אדם). (ג) שיעור הפסיעה — «גודל בצד עקב», ולא פחות. (ד) לכתחילה לא פסיעות גסות, ולא יוסיף על ג׳ (יוהרא). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
«כורע ופוסע ג׳ פסיעות לאחריו בכריעה אחת» (יומא נ״ג:): עוקר רגל שמאל תחלה, שיעורן «כדי שיתן גודל בצד עקב», ולכתחלה לא גסות; והמוסיף עליהן «הוי יוהרא».

3. עושה שלום — שמאל תחילה (ימין דהקב״ה), כעבד הנפטר מרבו

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳ (המשך): «ואחר שפסע ג׳ פסיעות, בעודו כורע קודם שיזקוף, כשיאמר עושה שלום במרומיו הופך פניו לצד שמאלו, וכשיאמר הוא יעשה שלום עלינו הופך פניו לצד ימינו, ואח״כ ישתחוה לפניו כעבד הנפטר מרבו». הגה: «ונהגו לומר אח״כ י״ר שיבנה בית המקדש כו׳, כי התפלה במקום העבודה, ולכן מבקשים על המקדש שנוכל לעשות עבודה ממש».

שורש הדין — שמאל תחילה: טעם שנותן שלום לשמאלו תחילה — לפי שהשכינה שרויה כנגד פני המתפלל בצאתו מן התפילה, ונמצא שמאל המתפלל הוא כנגד ימין השכינה. ולכבוד השכינה נותן תחילה לימינה שהיא שמאלו, ואחר כך לשמאלה שהיא ימינו. ומקורו בדברי הראשונים ובזוהר, והובא בבית יוסף. ודין ההשתחוואה «כעבד הנפטר מרבו» — הנהגת הכנעה אחרונה ביציאתו.

קושיא — הרי דרך כבוד לתת לימין תחילה? הגמרא (יומא נ״ג:) הזכירה נתינת שלום, ולכאורה כנותן שלום לרבו נותן לימין תחילה, שכן דרך כבוד; ומרן פסק להפך — שמאל תחילה. ומאי טעמא הקדים שמאל לימין?

תירוץ: אין הנידון בכבוד המתפלל אלא בכבוד השכינה שכנגדו, שהיא העיקר. ומאחר שהשכינה שרויה כנגד פניו, נמצא שמאלו כנגד ימין השכינה; ולפיכך נותן שלום תחילה לצד שמאלו — שהוא ימין השכינה — ואחר כך לצד ימינו שהוא שמאלה. וזהו «כשיאמר עושה שלום במרומיו הופך פניו לצד שמאלו, וכשיאמר הוא יעשה שלום עלינו הופך פניו לצד ימינו». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

חקירה — «ישתחוה לפניו כעבד הנפטר מרבו»: בגדר ההשתחוואה שאחר השלום —

צד א׳: סיום הפרידה היא — הכנעה אחרונה של העבד היוצא, ותשלום הנהגת «כעבד הנפטר מרבו», וזהו גמר הפסיעות והשלום.
צד ב׳: פתח לבקשה חדשה היא — שממנה נמשך מנהג אמירת «יהי רצון שיבנה בית המקדש», שאין זו פרידה גרידא אלא בקשה על העבודה.

ונפקא מינה בזמן אמירת «יהי רצון», ובמי שאינו נוהג לאומרו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

פלפול — «יהי רצון» והתפילה במקום העבודה: הרמ״א: «ונהגו לומר אח״כ י״ר שיבנה בית המקדש כו׳, כי התפלה במקום העבודה». ויסודו — שהתפילות נתקנו כנגד התמידין (ברכות כ״ו:), והעומד בתפילה כעומד בעבודה; ומאחר שנפטר ממקום ה«עבודה» שבתפילה, מבקש על חזרת העבודה ממש בבנין הבית. ומטעם זה סמכו הבקשה על המקדש דוקא לאחר הפרידה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
«כשיאמר עושה שלום במרומיו הופך פניו לצד שמאלו, וכשיאמר הוא יעשה שלום עלינו הופך פניו לצד ימינו» — שמאלו כנגד ימין השכינה; «ואח״כ ישתחוה לפניו כעבד הנפטר מרבו», ונהגו לומר «יהי רצון שיבנה בית המקדש».

4. החזרה למקום והתפילה בצד חבירו — עד שיגיע ש״ץ לקדושה, פסיעת הש״ץ, ה׳ שפתי תפתח

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: «במקום שכלו הג׳ פסיעות יעמוד, ולא יחזור למקומו עד שיגיע ש״ץ לקדושה, ולפחות עד שיתחיל הש״ץ להתפלל בקול רם». הגה: «וכן יחיד המתפלל יעמוד במקום שכלו פסיעותיו... יחיד שמתפלל בצבור וסיים תפלתו קודם לש״ץ, אסור להחזיר פניו לצבור עד שיסיים שליח צבור תפלתו». סעיף ה׳: «גם ש״צ צריך לפסוע ג׳ פסיעות כשמתפלל בלחש, וכשיחזור התפלה בקול רם אינו צריך לחזור לפסוע ג׳ פסיעות». סעיף ו׳: «כשיחזור ש״צ התפלה יאמר ג״כ ה׳ שפתי תפתח, אבל אינו אומר בסוף התפלה יהיו לרצון».

שורש הדין: טעם שאינו חוזר מיד למקומו — שאם חוזר מיד דומה לתלמיד הנפטר מרבו ופוסע לאחוריו וחוזר מיד, שסופו מוכיח על תחילתו שלא פסע כדי להיפטר; אבל כשמגיע ש״ץ לקדושה נראה לכל שחוזר בשביל הקדושה. והרמ״א הביא מתשובת הרשב״א (סימן תל״ו) ששיעור העמידה כדי הילוך ד׳ אמות, וכן ליחיד המתפלל. ודין פסיעת הש״ץ ואמירת «ה׳ שפתי תפתח» בחזרה — מן האבודרהם והאהל מועד (הובאו בבית יוסף).

קושיא — למה תלה החזרה בהגעת הש״ץ לקדושה דוקא? מה איכפת לן אם יחזור מיד למקומו — הרי כבר סיים תפילתו ופסע ונתן שלום; ולמה הצריכוהו להמתין עד קדושה, ולפחות עד שיתחיל הש״ץ בקול רם?

תירוץ: הפוסע ג׳ פסיעות נפטר מלפני המלך; ואם יחזור מיד — נמצא שפסיעתו לא היתה פרידה של ממש, שסופו מוכיח על תחילתו. לפיכך ימתין עד שיהא טעם גלוי לחזרתו — הגעת הש״ץ לקדושה — שאז נראה לכל שחוזר בשביל הקדושה, ולא שפרידתו לא היתה כלום; ולפחות ימתין עד שיתחיל הש״ץ בקול רם. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

מחלוקת — שיעור החזרה והמתפלל בצד חבירו: נחלקו בשיעור העמידה קודם החזרה: לדעת הרשב״א (שו״ת סימן תל״ו) די בכדי הילוך ד׳ אמות, וכן ליחיד המתפלל; ויש שהחמירו לעמוד עד שיגיע ש״ץ לקדושה ממש. ולענין המתפלל בצד חבירו — לא יפסע לאחוריו לתוך ד׳ אמות של חבירו העומד בתפילה (השוה סי׳ ק״ב), וכן המסיים קודם הש״ץ «אסור להחזיר פניו לצבור עד שיסיים שליח צבור תפלתו». ודנו האחרונים (מגן אברהם, משנה ברורה) בגדרי ההמתנה והפסיעה במקום הדחק. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — החזרה והש״ץ: (א) יעמוד במקום שכלו הפסיעות עד שיגיע ש״ץ לקדושה. (ב) ולפחות עד שיתחיל הש״ץ בקול רם. (ג) יחיד — כדי הילוך ד׳ אמות (רשב״א). (ד) המסיים קודם הש״ץ — לא יחזיר פניו לצבור עד שיסיים הש״ץ. (ה) ש״ץ פוסע בלחש ואינו חוזר לפסוע בקול רם. (ו) בחזרה אומר «ה׳ שפתי תפתח» ואינו אומר «יהיו לרצון». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
«במקום שכלו הג׳ פסיעות יעמוד, ולא יחזור למקומו עד שיגיע ש״ץ לקדושה, ולפחות עד שיתחיל הש״ץ להתפלל בקול רם»; והש״ץ פוסע בלחש ואינו חוזר לפסוע בחזרה, ואומר «ה׳ שפתי תפתח» ואינו אומר «יהיו לרצון».

5. היסוד — פרידה או תפילה · זיקה לסי׳ ק״ב וסי׳ קכ״ד · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

עיקרי הסימן: «כורע ופוסע ג׳ פסיעות לאחריו (א׳); יעמוד ולא יחזור עד שיגיע ש״ץ לקדושה (ב׳); עוקר רגל שמאל תחלה ושיעור גודל בצד עקב (ג׳); המוסיף על ג׳ פסיעות הוי יוהרא (ד׳); גם ש״ץ פוסע בלחש ולא בחזרה (ה׳); בחזרה אומר ה׳ שפתי תפתח ולא יהיו לרצון (ו׳).»

שורש הדין — הפסיעות כפרידה: טעם הפסיעות והשלום — כעבד הנפטר מרבו, וכיציאת אדם מלפני המלך שנרתע לאחוריו; ונתקנו ג׳ פסיעות (רב האי גאון, הובא בבית יוסף), והשלום אחריהן בעודו כורע קודם שיזקוף. והשוה סי׳ ק״ב (המתפלל אחורי חבירו וההפסק בפסיעה), סי׳ קכ״ד (חזרת הש״ץ), וסי׳ קל״א (נפילת אפים).

קושיא — אם הפסיעות מגוף התפילה, למה אין הש״ץ פוסע בחזרה? אם הפסיעות מסדר התפילה וגמרה — הרי אף חזרת הש״ץ תפילה גמורה היא, ולמה «אינו צריך לחזור לפסוע ג׳ פסיעות» (סעיף ה׳)? ואם אינן מגוף התפילה אלא הנהגת פרידה — למה גם המתפלל בלחש חייב בהן?

תירוץ: הפסיעות הן הנהגת פרידה מן המלך, ולא מגוף מטבע התפילה; ולכן כל מתפלל — שעמד לפני המלך — צריך להיפטר בפסיעות. אבל הש״ץ בחזרה כבר נפטר בפסיעותיו שבלחש (וסומך אף על הפסיעות שאחר הקדיש), שאין פרידה שנייה במקום שכבר נפטר; ואם לא התפלל בלחש כלל רק בקול רם — פוסע אחר החזרה, שאז היא פרידתו הראשונה. וזהו יסוד הסימן: הפסיעות פרידה, לא תפילה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין	הלכה למעשה
ג׳ פסיעות ושלום	כורע ופוסע ג׳ פסיעות לאחריו בכריעה אחת, ואחר כך עושה שלום (יומא נ״ג:).
עושה שלום — שמאל תחילה	«עושה שלום» — הופך פניו לשמאלו (ימין השכינה); «הוא יעשה שלום» — לימינו.
כעבד הנפטר מרבו	ישתחוה לפניו, ונהגו לומר אחר כך «יהי רצון שיבנה בית המקדש».
החזרה למקום	יעמוד ולא יחזור עד שיגיע ש״ץ לקדושה; יחיד — כדי הילוך ד׳ אמות (רשב״א).
עוקר שמאל ושיעור	עוקר רגל שמאל תחלה, שיעור «גודל בצד עקב», ולא גסות; המוסיף הוי יוהרא.
פסיעת הש״ץ	פוסע בלחש ולא בחזרה; אומר «ה׳ שפתי תפתח» ולא «יהיו לרצון».

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין	הדין	המקור
ג׳ פסיעות ושלום	יפסיע שלש פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן שלום	קכ״ג סעיף א׳ (יומא נ״ג:; רמב״ם תפילה פרק ה׳)
שמאל תחילה	ימין השכינה שכנגדו — שמאלו תחילה	קכ״ג סעיף א׳ (בית יוסף; זוהר)
כעבד הנפטר מרבו ויהי רצון	ישתחוה, ונהגו לומר יהי רצון — התפילה במקום העבודה	קכ״ג סעיף א׳ (רמ״א; ברכות כ״ו:)
החזרה עד קדושה	שלא יחזור מיד — סופו מוכיח על תחילתו	קכ״ג סעיף ב׳ (רשב״א שו״ת סי׳ תל״ו)
פסיעת הש״ץ וה׳ שפתי תפתח	פוסע בלחש ולא בחזרה; אומר ה׳ שפתי תפתח ולא יהיו לרצון	קכ״ג סעיפים ה׳-ו׳ (אבודרהם; אהל מועד)

גמרא: יומא נ״ג: · ברכות כ״ו: (יפסיע שלש פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן שלום; תפילות כנגד תמידין תקנום; טעם הפסיעות והפרידה)

ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפילה פרק ה׳) · טור · בית יוסף · רשב״א (שו״ת סי׳ תל״ו) · אבודרהם · אורחות חיים · אהל מועד · שלחן ערוך

פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)

← Level 3 — Synthèse Level 1 — Base →

~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן קכ״ג · דיני הכריעות בסיום התפילה · ⚡ רמה 2 — למדן

⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

📖Join a 'havrouta