סימן קכ״ד · חזרת הש״ץ ועניית אמן

📑 תוכן הלימוד

א. הנהגת ש״ץ ועניית אמן — י״ב הסעיפים

סעיף א׳ — חזרת הש״ץ: למה הש״ץ חוזר

לאחר שסיימו הציבור תפלתן — יחזיר ש״ץ התפלה, שאם יש מי שאינו יודע להתפלל יכוין למה שהוא אומר ויוצא בו; וצריך אותו שיוצא בתפלת ש״ץ לכוין לכל מה שאומר ש״ץ מראש עד סוף, ואינו מפסיק ואינו משיח, ופוסע ג׳ פסיעות לאחוריו כאדם שמתפלל בעצמו.

סעיף ב׳ — ש״ץ שנכנס ושעת הדחק

ש״ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור לפני התיבה לאלתר — יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור, ואינו צריך לחזור ולהתפלל בלחש. הגה: וכן אם הוא שעת הדחק, כגון שירא שיעבור זמן התפלה, יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש; וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש״ץ.

סעיף ג׳ — כולם בקיאים: חוזר לקיים תקנת חכמים

קהל שהתפללו וכולם בקיאים בתפלה — אף על פי כן ירד ש״ץ וחוזר להתפלל כדי לקיים תקנת חכמים. הגה: ואם יש יחידים בקהל שמאריכים בתפלתם אין לש״ץ להמתין עליהם ואפילו היו חשובי העיר; וכן אם היה מנין בבית הכנסת אין להמתין על אדם חשוב או גדול שעדיין לא בא.

סעיף ד׳ — הנהגת הקהל: לשתוק ולכוין וט׳ מכוונים

כשש״ץ חוזר התפלה, הקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזן ולענות אמן. ואם אין ט׳ מכוונים לברכותיו קרוב להיות ברכותיו לבטלה, לכן כל אדם יעשה עצמו כאילו אין ט׳ זולתו ויכוין לברכת החזן. הגה: יש אומרים שכל העם יעמדו כשחוזר הש״ץ התפלה.

סעיף ה׳ — ברוך הוא וברוך שמו: על כל ברכה

על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא וברוך שמו.

סעיף ו׳ — עניית אמן בכוונה

ויענו אמן אחר כל ברכה, בין אותם שיצאו ידי תפלה בין אותם שלא יצאו, ובכוונה שיכוין בלבו: אמת הוא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בזה.

סעיף ז׳ — לא ישיח בשעת החזרה

לא ישיח שיחת חולין בשעה שש״ץ חוזר התפלה, ואם שח הוא חוטא וגדול עונו מנשוא וגוערים בו. הגה: וילמד בניו הקטנים שיענו אמן, כי מיד שהתינוק עונה אמן יש לו חלק לעולם הבא.

סעיף ח׳ — פגמי האמן: חטופה, קטופה, יתומה

לא יענה אמן חטופה — דהיינו כאילו האל״ף נקודה בחטף, וכן שלא יחטוף וימהר לענות אותו קודם שיסיים המברך. וכן לא יענה אמן קטופה — דהיינו שמחסר קריאת הנו״ן שאינו מוציאה בפה שתהא ניכרת. ולא יענה אמן יתומה — דהיינו שהוא חייב בברכה אחת וש״ץ מברך אותה וזה אינו שומעה, אף על פי שיודע איזו ברכה מברך הש״ץ, מאחר שלא שמעה לא יענה אחריו אמן דהוי אמן יתומה. הגה: ולא ימתין עם עניית האמן אלא מיד כשכלה הברכה יענה אמן, ולא יענה אמן קצרה אלא ארוכה קצת כדי שיוכל לומר אל מלך נאמן, ולא יאריך בה יותר מדאי.

סעיף ט׳ — המאריכים: אין המברך ממתין

אם יש קצת מהעונין שמאריכין יותר מדאי, אין צריך המברך להמתין להם.

סעיף י׳ — שכח יעלה ויבא: שומע י״ח ברכות מהש״ץ

מי ששכח ולא אמר יעלה ויבא בראש חדש או בחולו של מועד, או בכל דבר שצריך לחזור בשבילו — יכוין דעתו וישמע מש״ץ כל י״ח ברכות מראש ועד סוף כאדם שמתפלל לעצמו, ולא יפסיק ולא ישיח, ופוסע ג׳ פסיעות לאחוריו; דכיון שכבר התפלל אלא ששכח ולא הזכיר, אף על פי שהוא בקי, ש״ץ מוציאו.

סעיף י״א — סיים בעוד עונים אמן: עונה עמהם

אם בעוד האדם מתפלל סיים ש״ץ ברכה, וקודם שכלתה עניית אמן מפי רוב הצבור סיים זה תפלתו — עונה עמהם אמן. הגה: ואפילו אם לא שמע הברכה כלל, רק שומע צבור עונים אמן ויודע על איזו ברכה קאי — יענה עמהם, וכן בקדיש וקדושה וברכו.

סעיף י״ב — קול העונה: לא יגביה קולו

העונה אמן לא יגביה קולו יותר מהמברך.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — עניית אמן כתיקונה

מקרה 2 — שיחה בשעת החזרה

מקרה 3 — שכח יעלה ויבא

שאלות להבנה

להעמיק עוד