למה רמה 4 המוקדשת לאדמו״ר הזקן ? שולחן ערוך הרב אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך שלם ועצמאי, שכתב אדמו״ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב״ד, תלמיד המגיד ממעזריטש). ייחודו : הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות בחיבור אחד, ופוסק בחריפות תלמודית ייחודית.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון — פסקו הוא ההכרעה. עמוד זה מאסף את דרך הרב בסימן קכ״ד — הַנְהָגַת שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּי״ח בְּרָכוֹת וְדִין עֲנִיַּת אָמֵן. אצל הרב הסימן נפרש לי״ד סְעִיפִים : חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ וְהַמּוֹצִיא אֶת שֶׁאֵינוֹ בָּקִי, כַּוָּנַת הַצִּבּוּר וְ״ט׳ הַמְכַוְּנִים״, דִּקְדּוּק בַּעֲנִיַּת אָמֵן (חֲטוּפָה, קְטוּפָה, יְתוֹמָה), וְשִׁעוּר הָאָמֵן עִם דִין ״יַעֲלֶה וְיָבוֹא״.
שולחן ערוך הרב — סימן קכ״ד — הַנְהָגַת שְׁלִיחַ צִבּוּר וְדִין עֲנִיַּת אָמֵן
הטקסט המלא של שולחן ערוך הרב
שולחן ערוך הרב, סימן קכ״ד — הַנְהָגַת שְׁלִיחַ צִבּוּר וְדִין עֲנִיַּת אָמֵן — וּבוֹ י״ד סְעִיפִים
טקסט אדמו״ר הזקן עצמו (מקור ספריא Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.124), ואחריו תרגומנו. הסימן כולל י״ד סעיפים (סעיף k → .124.k).
סעיף א חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ — מוֹצִיא אֶת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל.
דִּין הַנְהָגַת שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּי״ח בְּרָכוֹת וְדִין עֲנִיַּת אָמֵן וּבוֹ י״ד סְעִיפִים:לְאַחַר שֶׁסִּיְּמוּ הַצִּבּוּר תְּפִלָּתָם — יַחֲזֹר שְׁלִיחַ צִבּוּר הַתְּפִלָּה בְּקוֹל רָם, שֶׁאִם יֵשׁ מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל — יִשְׁמַע כָּל הַתְּפִלָּה מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר וְיוֹצֵא, אֲבָל הַבָּקִי אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּתְפִלַּת שְׁלִיחַ צִבּוּר. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי אֵינוֹ יוֹצֵא אֶלָּא בְּצִבּוּר, דְּהַיְנוּ שֶׁט׳ יִהְיוּ שׁוֹמְעִין וּמְכַוְּנִים לְבִרְכַּת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר וְיַעֲנוּ אָמֵן אַחֲרָיו, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״ט:
חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ. לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם הַצִּבּוּר — חוֹזֵר הַשַּׁ״ץ בְּקוֹל רָם ; שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל יִשְׁמַע וְיֵצֵא, אֲבָל הַבָּקִי אֵינוֹ יוֹצֵא, וְאַף שֶׁאֵינוֹ בָּקִי אֵינוֹ יוֹצֵא אֶלָּא בְּצִבּוּר (ט׳ שׁוֹמְעִים ; סימן נ״ט).
סעיף ב אֵינוֹ יוֹצֵא אֶלָּא כְּשֶׁמֵּבִין ; שְׁמִיעָה בִּמְקוֹם תְּפִלָּה.
וְאֵינוֹ יוֹצֵא אֶלָּא כְּשֶׁמֵּבִין בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל, אֲבָל אִם אֵינוֹ מֵבִין מַה שֶּׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר — אֵינוֹ יוֹצֵא בִּשְׁמִיעָה מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, אֶלָּא צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל לְעַצְמוֹ בְּלָשׁוֹן שֶׁמֵּבִין, כִּי אַף בַּאֲמִירָה אֵינוֹ יוֹצֵא אֶלָּא אִם כֵּן מֵבִין (כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס״ב), שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁאֵינוֹ מֵבִין אֵינוֹ מְכַוֵּן אֲפִלּוּ בְּ״אָבוֹת״, וּמִי שֶׁלֹּא כִּוֵּן בְּאָבוֹת — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״א (לְפִיכָךְ חַיָּב הוּא לִלְמֹד לְהָבִין פֵּרוּשׁ הַתְּפִלָּה וּלְפָחוֹת ״בִּרְכַּת אָבוֹת״). וְצָרִיךְ אוֹתוֹ שֶׁיּוֹצֵא בִּתְפִלַּת שְׁלִיחַ צִבּוּר לְכַוֵּן לְכָל מַה שֶּׁאוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר מֵרֹאשׁ עַד סוֹף. וְאַחַר כָּךְ יִפְסַע לַאֲחוֹרָיו ג׳ פְּסִיעוֹת (כְּאָדָם שֶׁמִּתְפַּלֵּל לְעַצְמוֹ, וְלֹא יַפְסִיק וְלֹא יָשִׂיחַ עַד לְאַחַר שֶׁיִּפְסַע) כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵינוֹ מַפְסִיק וְאֵינוֹ שָׂח כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל הוּא בְּעַצְמוֹ עַד לְאַחַר שֶׁיִּפְסַע כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קכ״ב, שֶׁהֲרֵי שְׁמִיעָה זוֹ עוֹלָה לוֹ בִּמְקוֹם תְּפִלָּה (אֶלָּא לַעֲנוֹת דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה לְבַד יָכוֹל לְהַפְסִיק קֹדֶם שֶׁפָּסַע כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם. אֲבָל קֹדֶם סִיּוּם שְׁמִיעַת י״ח אֲפִלּוּ לְדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אֵינוֹ מַפְסִיק אֶלָּא לַעֲנוֹת ״אָמֵן״ אַחַר בִּרְכוֹת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, שֶׁ״אָמֵן״ הוּא בִּכְלַל הַבְּרָכָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר וְאֵינוֹ חָשׁוּב הֶפְסֵק בַּתְּפִלָּה, אֲבָל לֹא יֹאמַר ״בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ״, שֶׁאֵין אוֹמְרִים ״בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ״ אֶלָּא כְּשֶׁעוֹמְדִים בְּמָקוֹם שֶׁמֻּתָּר לְהַפְסִיק שָׁם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְכֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁשּׁוֹמֵעַ בְּרָכָה וּמִתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּשְׁמִיעָתוֹ, כְּגוֹן קִדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה וּבִרְכַּת הַפֵּרוֹת וְהַמִּצְווֹת — לֹא יַעֲנֶה ״בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ״, שֶׁהֲרֵי שׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה וְאָסוּר לְהַפְסִיק בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה. וְאֶפְשָׁר שֶׁאֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, כֵּיוָן שֶׁמַּפְסִיק בֵּין ה׳ לְמַלְכוּת בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתִּקּוּן חֲכָמִים — הֲרֵי זֶה מְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בִּבְרָכוֹת. וְצָרִיךְ לְהַזְהִיר לָרַבִּים שֶׁנִּכְשָׁלִים בָּזֶה):
מֵבִין וְשׁוֹמֵעַ. אֵינוֹ יוֹצֵא אֶלָּא כְּשֶׁמֵּבִין לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (לְפָחוֹת בִּרְכַּת אָבוֹת) ; וְצָרִיךְ לְכַוֵּן מֵרֹאשׁ עַד סוֹף, וְאַחַר כָּךְ פּוֹסֵעַ ג׳ פְּסִיעוֹת, שֶׁהַשְּׁמִיעָה עוֹלָה בִּמְקוֹם תְּפִלָּה (סימן קכ״ב).
סעיף ג שַׁ״ץ שֶׁנִּכְנַס וּמָצָא צִבּוּר שֶׁהִתְפַּלְלוּ — יוֹרֵד מִיָּד.
שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁנִּכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר שֶׁהִתְפַּלְלוּ בְּלַחַשׁ וְהוּא צָרִיךְ לַעֲבֹר לָהֶם לִפְנֵי הַתֵּבָה לְאַלְתַּר — יוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה וּמִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם לַצִּבּוּר, וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ, לַאֲחֵרִים מוֹצִיא — לְעַצְמוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן. וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם ״הַמַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ הֲרֵי זֶה מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה״, כֵּיוָן שֶׁעַל יְדֵי הַדְּחָק הוּא עוֹשֶׂה כֵּן. וְכֵן אִם הוּא שְׁעַת הַדְּחָק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ תְּחִלָּה, כְּגוֹן שֶׁיָּרֵא שֶׁמָּא יַעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה וְלֹא יוּכַל לִגְמֹר כָּל י״ח בְּרָכוֹת שֶׁל חֲזָרַת הַתְּפִלָּה תּוֹךְ זְמַן הַתְּפִלָּה — יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל מִיָּד בְּקוֹל רָם וְהַצִּבּוּר מִתְפַּלְלִין עִמּוֹ מִלָּה בְּמִלָּה בְּלַחַשׁ עַד לְאַחַר ״הָאֵל הַקָּדוֹשׁ״. וְטוֹב שֶׁיִּהְיֶה אֶחָד לְכָל הַפָּחוֹת שֶׁיַּעֲנֶה ״אָמֵן״ אַחַר בִּרְכַּת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, אִם יִהְיֶה לוֹ שְׁהוּת לְהִתְפַּלֵּל אַחַר כָּךְ אוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל כְּבָר:
שַׁ״ץ שֶׁנִּכְנַס. הַצָּרִיךְ לַעֲבֹר לְאַלְתַּר — יוֹרֵד וּמִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר בְּלַחַשׁ. וְכֵן בִּשְׁעַת הַדְּחָק מַתְחִיל מִיָּד בְּקוֹל רָם וְהַצִּבּוּר עִמּוֹ בְּלַחַשׁ עַד לְאַחַר ״הָאֵל הַקָּדוֹשׁ״.
סעיף ד קָהָל בְּקִיאִים — אַף עַל פִּי כֵן חוֹזֵר לְקַיֵּם תַּקָּנַת חֲכָמִים.
קָהָל שֶׁהִתְפַּלְלוּ בְּלַחַשׁ וְכֻלָּם בְּקִיאִים בַּתְּפִלָּה — אַף עַל פִּי כֵן יֵרֵד שְׁלִיחַ צִבּוּר לִפְנֵי הַתֵּבָה וְיַחֲזֹר הַתְּפִלָּה בְּקוֹל רָם כְּדֵי לְקַיֵּם תַּקָּנַת חֲכָמִים, שֶׁכְּשֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁיַּחֲזֹר שְׁלִיחַ צִבּוּר הַתְּפִלָּה — לֹא הִצְרִיכוּ לְחַפֵּשׂ בְּכָל תְּפִלָּה אַחַר כָּל אִישׁ וָאִישׁ שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת אִם יֵשׁ שָׁם מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי אִם לָאו, אֶלָּא תִּקְּנוּ שֶׁיִּהְיֶה שְׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר הַתְּפִלָּה לְעוֹלָם, שֶׁמָּא יִהְיֶה פַּעַם אֶחָד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי וְיוֹצִיאֶנּוּ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְכֵן כָּל דָּבָר הַנִּתְקָן בִּשְׁבִיל דָּבָר אַחֵר, אֵין עִנְיָנוֹ שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית הַתַּקָּנָה הַהִיא עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁם אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁנִּתְקְנָה בִּשְׁבִילוֹ, רַק עִנְיָנוֹ שֶׁנַּעֲשֵׂית הַתַּקָּנָה הַהִיא עַל כָּל פָּנִים, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִהְיֶה שָׁם אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁנִּתְקְנָה בִּשְׁבִילוֹ (וַאֲפִלּוּ אִם בָּטְלָה הַגְּזֵרָה לְגַמְרֵי — לֹא בָּטְלָה הַתַּקָּנָה שֶׁנִּתְקְנָה בְּמִנְיַן חֲכָמִים עַד שֶׁיְּמַנּוּ מִנְיָן אַחֵר לְהַתִּירָהּ אַף עַל פִּי שֶׁבָּטֵל הַטַּעַם שֶׁבִּגְלָלוֹ תִּקְּנוּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ת״ר). וְעוֹד צָרִיךְ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לַחֲזֹר הַתְּפִלָּה כְּדֵי לוֹמַר קְדֻשָּׁה בְּצִבּוּר:
קָהָל בְּקִיאִים. אַף עַל פִּי כֵן חוֹזֵר, לְקַיֵּם תַּקָּנַת חֲכָמִים שֶׁנִּתְקְנָה לְעוֹלָם (גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִהְיֶה מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי), וְאֵין הַתַּקָּנָה בְּטֵלָה עַד שֶׁיִּמְנוּ מִנְיָן אַחֵר ; וְעוֹד — כְּדֵי לוֹמַר קְדֻשָּׁה בְּצִבּוּר.
סעיף ה אֵין לְהַמְתִּין עַל הַיְחִידִים הַמַּאֲרִיכִים.
כְּשֶׁסִּיְּמוּ הַצִּבּוּר לְהִתְפַּלֵּל י״ח וְיֵשׁ יְחִידִים שֶׁמַּאֲרִיכִים בִּתְפִלָּתָם — אֵין לִשְׁלִיחַ צִבּוּר לְהַמְתִּין עֲלֵיהֶם אֲפִלּוּ הָיוּ חֲשׁוּבֵי הָעִיר, מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר. וְכֵן אִם הָיָה מִנְיָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת — אֵין לְהַמְתִּין עַל אָדָם חָשׁוּב אוֹ גָּדוֹל שֶׁעֲדַיִן לֹא בָּא, מִפְּנֵי כְּבוֹד צִבּוּר. וְעַכְשָׁו נָהֲגוּ שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מַמְתִּין עַד שֶׁיְּסַיֵּם הָאָב בֵּית דִּין אֶת תְּפִלָּתוֹ, לְפִי שֶׁרֹב הָאֲנָשִׁים מִתְפַּלְלִין בִּמְרוּצָה וְאִם יְחִידִים מִתְפַּלְלִים מִלָּה בְּמִלָּה לֹא יוּכְלוּ לוֹמַר קְדֻשָּׁה עִם הַצִּבּוּר, לָכֵן מַמְתִּינִים. לְפִיכָךְ אִם אֵין אַב בֵּית דִּין בָּעִיר — יַמְתִּינוּ עַל הַמִּתְפַּלֵּל מִלָּה בְּמִלָּה, אֲבָל כְּשֶׁמַּאֲרִיךְ אֵין לְהַמְתִּין עָלָיו. וּמִי שֶׁצָּרִיךְ לְהַאֲרִיךְ וְיָרֵא שֶׁיִּתְלוֹצְצוּ עָלָיו — יָכוֹל לֵילֵךְ לַאֲחוֹרָיו בְּשָׁעָה שֶׁמַּתְחִיל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא גָּמַר תְּפִלָּתוֹ, וְיַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וְיִגְמֹר:
אֵין לְהַמְתִּין. אֵין מַמְתִּינִים עַל הַיְחִידִים הַמַּאֲרִיכִים אֲפִלּוּ חֲשׁוּבֵי הָעִיר (טֹרַח צִבּוּר), וְלֹא עַל גָּדוֹל שֶׁלֹּא בָּא. וְנָהֲגוּ לְהַמְתִּין לָאָב בֵּית דִּין ; וּבְאֵין אב״ד — לַמִּתְפַּלֵּל מִלָּה בְּמִלָּה, לֹא לַמַּאֲרִיךְ.
סעיף ו יֵשׁ לְכַוֵּן ; אֵין ט׳ מְכַוְּנִים — קָרוֹב לִבְטָלָה.
כְּשֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר הַתְּפִלָּה — יֵשׁ לְכָל הַקָּהָל לִשְׁתֹּק וּלְכַוֵּן לַבְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרֵךְ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר וְלַעֲנוֹת אָמֵן. וְאִם אֵין ט׳ מְכַוְּנִים לְבִרְכוֹתָיו — קָרוֹב לִהְיוֹת בִּרְכוֹתָיו לְבַטָּלָה, כִּי חֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר נִתְקְנָה לְאָמְרָהּ בַּעֲשָׂרָה, וּכְשֶׁאֵין ט׳ מְכַוְּנִים לְבִרְכוֹתָיו — נִרְאֶה כִּבְרָכָה לְבַטָּלָה. לָכֵן כָּל אָדָם יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ אֵין ט׳ זוּלָתוֹ וִיכַוֵּן לְבִרְכַּת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר. וְיֵשׁ לִגְעֹר בָּאֲנָשִׁים שֶׁלּוֹמְדִים בְּעֵת חֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹ אוֹמְרִים תַּחֲנוּנִים, וַאֲפִלּוּ אִם מְכַוְּנִים לְסוֹף הַבְּרָכָה לַעֲנוֹת אָמֵן כָּרָאוּי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה ״אָמֵן יְתוֹמָה״ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר — לֹא יָפֶה הֵם עוֹשִׂים (שֶׁאִם אֵין ט׳ הַמְכַוְּנִים לִתְחִלַּת הַבְּרָכוֹת — הֲרֵי הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר תְּחִלַּת הַבְּרָכוֹת לְבַטָּלָה שֶׁלֹּא כְּמוֹ שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים, שֶׁהֲרֵי תִּקְּנוּ חֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת שֶׁאֵינוֹ בָּקִי וְאֵינוֹ מוֹצִיאוֹ אֶלָּא כְּשֶׁט׳ שׁוֹמְעִים לוֹ, וְאִם אֵין ט׳ שׁוֹמְעִים אֶלָּא בְּסוֹף הַבְּרָכוֹת אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה שֶׁאֵינוֹ בָּקִי שׁוֹמֵעַ בְּכָל הַבְּרָכוֹת — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, כֵּיוָן שֶׁתְּחִלַּת הַבְּרָכוֹת לֹא שָׁמַע אֶלָּא בְּיָחִיד וְאֵין הַיָּחִיד מוֹצִיא אֶת הַיָּחִיד בַּתְּפִלָּה, וְהַמִּתְפַּלֵּל סוֹף הַבְּרָכוֹת בְּלֹא תְּחִלָּתָן — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ד, וְכֵיוָן שֶׁתַּקָּנַת חֲכָמִים הָיְתָה שֶׁיִּשְׁמְעוּ ט׳ לְפָחוֹת גַּם תְּחִלַּת הַבְּרָכוֹת כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת שֶׁאֵינוֹ בָּקִי — לֹא בָּטְלָה תַּקָּנָתָם אַף עַכְשָׁו שֶׁכֻּלָּם בְּקִיאִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וְכָל אָדָם יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ אֵין ט׳ זוּלָתוֹ, וִיכַוֵּן לְכָל בְּרָכָה מֵרֹאשָׁהּ עַד סוֹפָהּ) שֶׁאִם הַלּוֹמְדִים יִפְנוּ לַלִּמּוּדִים — עַמֵּי הָאָרֶץ יִלְמְדוּ מֵהֶן שֶׁלֹּא לְהַאֲזִין לְהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר וְיַעַסְקוּ בְּשִׂיחָה בְּטֵלָה, נִמְצְאוּ מַחֲטִיאִים אֶת הָרַבִּים:
כַּוָּנַת הַצִּבּוּר. יֵשׁ לִשְׁתֹּק וּלְכַוֵּן וְלַעֲנוֹת אָמֵן ; בְּאֵין ט׳ מְכַוְּנִים — קָרוֹב לְבַטָּלָה. כָּל אֶחָד יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ אֵין ט׳ זוּלָתוֹ, וְיֵשׁ לִגְעֹר בַּלּוֹמְדִים אוֹ הָאוֹמְרִים תַּחֲנוּנִים בַּחֲזָרָה.
סעיף ז יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל הָעָם יַעַמְדוּ בַּחֲזָרָה.
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל הָעָם יַעַמְדוּ כְּשֶׁחוֹזֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הַתְּפִלָּה, כֵּיוָן שֶׁמְּכַוְּנִים וְשׁוֹמְעִים הַתְּפִלָּה מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר וְשׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה וּכְאִלּוּ מִתְפַּלְלִין בְּעַצְמָן (וְלָכֵן נִקְרְאוּ הַתְּקִיעוֹת שֶׁבַּחֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תְּקִיעוֹת מְעֻמָּד, לְפִי שֶׁכָּל הָעָם עוֹמְדִים בַּחֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר):
הָעָם עוֹמְדִים. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל הָעָם יַעַמְדוּ בַּחֲזָרָה, שֶׁשּׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה וּכְאִלּוּ מִתְפַּלְלִין בְּעַצְמָן (וְלָכֵן ״תְּקִיעוֹת מְעֻמָּד״ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה).
סעיף ח ״בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ״ עַל כָּל בְּרָכָה.
עַל כָּל בְּרָכָה שֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ בְּכָל מָקוֹם נוֹהֲגִין לוֹמַר ״בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ״, עַל שֵׁם הַכָּתוּב: ״כִּי שֵׁם ה׳ אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹקֵינוּ״. וְעוֹד, אֲפִלּוּ כְּשֶׁמַּזְכִּיר צַדִּיק בָּשָׂר וָדָם — צָרִיךְ לְבָרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה״. וּמִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מִנְהָג וְלֹא מִתִּקּוּן חֲכָמִים — אֵין מַפְסִיקִין לְאָמְרוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק לִדְבַר הָרְשׁוּת, אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁמֻּתָּר לְהַפְסִיק לַעֲנִיַּת אָמֵן כְּגוֹן בִּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה:
בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ. נוֹהֲגִין לְאָמְרוֹ עַל כָּל בְּרָכָה (״כִּי שֵׁם ה׳ אֶקְרָא״) ; וּמִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מִנְהָג, אֵין מַפְסִיקִין לְאָמְרוֹ בִּמְקוֹם שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק לִרְשׁוּת, אֲפִלּוּ בִּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה.
סעיף ט עוֹנֶה אָמֵן אַחַר כָּל בְּרָכָה — וְכַוָּנָתוֹ.
וְאַחַר כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה יַעֲנֶה אָמֵן, בֵּין אוֹתָם שֶׁיָּצְאוּ יְדֵי תְּפִלָּה בֵּין אוֹתָם שֶׁלֹּא יָצְאוּ יְדֵי תְּפִלָּה. וְהַכַּוָּנָה שֶׁיְּכַוֵּן בְּלִבּוֹ: אֱמֶת הִיא הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ הַמְבָרֵךְ וַאֲנִי מַאֲמִין בָּזֶה, כִּי אָמֵן הוּא לְשׁוֹן הַאֲמָנַת דְּבָרִים. וְאָמֵן שֶׁאַחַר שְׁאֵלוֹת וּבַקָּשׁוֹת, כְּגוֹן אָמֵן שֶׁבַּקַּדִּישׁ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ — יְכַוֵּן עַל הֶעָתִיד שֶׁיֵּאָמְנוּ דְּבָרָיו וּבַקָּשׁוֹתָיו שֶׁל זֶה וִיקֻיְּמוּ בִּמְהֵרָה. וּבִבְרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת שֶׁל תְּפִלָּה וּבִרְכַּת ״רְצֵה״ וְ״שִׂים שָׁלוֹם״, שֶׁחֲתִימָתָן הִיא שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לִשְׁמוֹ וְגַם יִחוּל וְקִוּוּי שֶׁיְּקֻיַּם דָּבָר זֶה בִּמְהֵרָה — טוֹב לְכַוֵּן גַּם כֵּן בְּאָמֵן ב׳ הָעִנְיָנִים, שֶׁאֱמֶת הוּא דָּבָר זֶה וְשֶׁיֵּאָמְנוּ דְּבָרָיו (שֶׁל זֶה) וִיקֻיַּם דָּבָר זֶה בִּמְהֵרָה:
כַּוָּנַת הָאָמֵן. אַחַר כָּל בְּרָכָה עוֹנֶה אָמֵן — אֱמֶת הַבְּרָכָה. וְשֶׁאַחַר שְׁאֵלוֹת וּבַקָּשׁוֹת (קַדִּישׁ) — עַל הֶעָתִיד, שֶׁיֵּאָמְנוּ דְּבָרָיו ; וּבָאֶמְצָעִיּוֹת וּ״רְצֵה״ וְ״שִׂים שָׁלוֹם״ — ב׳ הָעִנְיָנִים.
סעיף י לֹא יָשִׂיחַ בַּחֲזָרָה ; וִילַמֵּד בָּנָיו לַעֲנוֹת אָמֵן.
לֹא יָשִׂיחַ שִׂיחַת חֻלִּין בְּשָׁעָה שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר הַתְּפִלָּה. וְאִם שָׂח — הוּא חוֹטֵא וְגָדוֹל עֲוֹנוֹ מִנְּשׂוֹא אֲפִלּוּ יֵשׁ ט׳ זוּלָתוֹ, שֶׁכָּל הַמֵּשִׂיחַ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר עֲסוּקִין בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם — מַרְאֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וַאֲפִלּוּ הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁאֵינוֹ חוֹטֵא כָּל כָּךְ — לֹא יָפֶה הוּא עוֹשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וִילַמֵּד אָדָם בָּנָיו הַקְּטַנִּים וִיחַנְּכֵם לַעֲנוֹת אָמֵן. וּמִיָּד שֶׁהַתִּינוֹק עוֹנֶה אָמֵן — יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְצָרִיךְ שֶׁיְּחַנְּכֵם לַעֲמֹד בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה. וְאוֹתָן שֶׁרָצִים וְשָׁבִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּשְׂחוֹק — מוּטָב שֶׁלֹּא לַהֲבִיאָם כְּלָל לְבֵית הַכְּנֶסֶת:
לֹא יָשִׂיחַ. לֹא יָשִׂיחַ שִׂיחַת חֻלִּין בַּחֲזָרָה — גָּדוֹל עֲוֹנוֹ מִנְּשׂוֹא. וִילַמֵּד בָּנָיו הַקְּטַנִּים לַעֲנוֹת אָמֵן (מִיָּד שֶׁעוֹנֶה — יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא) וְלַעֲמֹד בְּאֵימָה.
סעיף יא אָמֵן חֲטוּפָה, קְטוּפָה וִיתוֹמָה.
לֹא יַעֲנֶה אָמֵן חֲטוּפָה, דְּהַיְנוּ כְּאִלּוּ הָאָלֶ״ף נְקוּדָה בַּחֲטָ״ף (קָמַ״ץ אוֹ קָמַץ חֲטָ״ף, אֶלָּא בְּקָמַ״ץ גָּדוֹל). וְכֵן שֶׁלֹּא יַחְטֹף וִימַהֵר לַעֲנוֹת אוֹתוֹ קֹדֶם שֶׁיְּסַיֵּם הַמְבָרֵךְ. וְכֵן לֹא יַעֲנֶה אָמֵן קְטוּפָה, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּחְסִיר קְרִיאַת הַנּוּ״ן שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיאָהּ בַּפֶּה שֶׁתְּהֵא נִכֶּרֶת. וְכֵן לֹא יִפְסֹק הַתֵּבָה לִשְׁתַּיִם. וְלֹא יַעֲנֶה אָמֵן יְתוֹמָה, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יַמְתִּין עִם הָעֲנִיַּת הָאָמֵן, אֶלָּא מִיָּד שֶׁכָּלְתָה הַבְּרָכָה מִפִּי הַמְבָרֵךְ יַעֲנֶה אָמֵן. וְאִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מַאֲרִיךְ הַרְבֵּה בַּנִּגּוּן שֶׁל ״וְאִמְרוּ אָמֵן״ — יֹאמַר מִיָּד אָמֵן, כִּי הַאֲרָכַת הַנִּגּוּן הַרְבֵּה הוּא הֶפְסֵק. וְכֵן אִם לֹא שָׁמַע הַבְּרָכָה מִפִּי הַמְבָרֵךְ, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ אֵיזוֹ בְּרָכָה הוּא מְבָרֵךְ, מֵאַחַר שֶׁלֹּא שְׁמָעָהּ אִם עוֹנֶה אַחֲרָיו אָמֵן — הֲרֵי זֶה אָמֵן יְתוֹמָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהוּא חַיָּב בְּאוֹתָהּ בְּרָכָה לְבָרֵךְ אוֹתָהּ וְרוֹצֶה לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּעֲנִיַּת אָמֵן אַחַר הַמְבָרֵךְ אוֹתָהּ, אֲבָל אִם אֵינוֹ חַיָּב בָּהּ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בָּזֶה — רַשַּׁאי לַעֲנוֹת אַחַר כָּל בְּרָכָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שְׁמָעָהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה בְּרָכָה הִיא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ בְּרָכָה — הֲרֵי זֶה אָמֵן יְתוֹמָה, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ מְחֻיָּב בָּהּ — לֹא יַעֲנֶה אַחֲרֶיהָ. אֲבָל אִם יוֹדֵעַ אֵיזוֹ בְּרָכָה הִיא, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שְׁמָעָהּ מִפִּי הַמְבָרֵךְ — עוֹנֶה אַחֲרֶיהָ אֲפִלּוּ אִם הוּא חַיָּב בָּהּ, וְיוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּעֲנִיָּה זוֹ. וַהֲלָכָה כִּשְׁתֵּי הַסְּבָרוֹת לְהַחֲמִיר, שֶׁאִם הוּא חַיָּב בְּאוֹתָהּ בְּרָכָה וְרוֹצֶה לָצֵאת בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ — צָרִיךְ שֶׁיִּשְׁמַע אוֹתָהּ מִפִּי הַמְבָרֵךְ. וְאִם לָאו, אַף שֶׁיּוֹדֵעַ אֵיזֶה בְּרָכָה הִיא — הֲרֵי זֶה אָמֵן יְתוֹמָה כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְאַף אִם אֵינוֹ מְחֻיָּב בָּהּ, אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ בְּרָכָה הִיא — לֹא יַעֲנֶה אַחֲרֶיהָ כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ מְחֻיָּב לְבָרֵךְ אוֹתָהּ וְיוֹדֵעַ אֵיזוֹ בְּרָכָה הִיא, אִם הַבְּרָכָה נִתְקְנָה לְהוֹצִיא רַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן כְּגוֹן חֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר — לֹא יַעֲנֶה אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁיִּשְׁמַע אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הָיָה רוֹצֶה לָצֵאת בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁתַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא שֶׁיַּחֲזֹר שְׁלִיחַ צִבּוּר הַתְּפִלָּה לְהוֹצִיא אֶת שֶׁאֵינוֹ בָּקִי וְהַצִּבּוּר חַיָּבִים לִשְׁתֹּק וְלִשְׁמֹעַ כָּל בְּרָכָה מִפִּי הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר וְלַעֲנוֹת אַחֲרָיו אָמֵן, אִם כֵּן הֲרֵי בְּרָכוֹת אֵלּוּ עֲלֵיהֶם חוֹבָה לְשָׁמְעָן מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אַף עַל פִּי שֶׁהִתְפַּלֵּל כְּבָר. אֲבָל אַחַר בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה שֶׁבְּצִבּוּר יָכוֹל לַעֲנוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁמַע, שֶׁהַבְּרָכוֹת לֹא לְצֹרֶךְ הַצִּבּוּר נִתְקְנָה אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹרֵא בְּצִבּוּר רָאוּי לוֹ לְבָרֵךְ. וְאַף שֶׁחוֹבָה עַל הַצִּבּוּר לְשָׁמְעָן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קל״ט, מִכָּל מָקוֹם עִקַּר בִּרְכָתוֹ הִיא לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ וְלֹא לְצֹרֶךְ הַצִּבּוּר כְּמוֹ בַּתְּפִלָּה. וְיֵשׁ לָחֹש לְדִבְרֵיהֶם לְכַתְּחִלָּה, לִזָּהֵר לִשְׁמֹעַ בִּרְכוֹת י״ח מִפִּי הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר. אֲבָל אִם לֹא הָיָה יָכוֹל לִשְׁמֹעַ, כְּגוֹן שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל י״ח וּכְשֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ סִיֵּם שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּרָכָה אַחַת — עוֹנֶה אַחֲרָיו אִם יוֹדֵעַ אֵיזֶה בְּרָכָה הִיא. וַאֲפִלּוּ לֹא סִיֵּם תְּפִלָּתוֹ עַד שֶׁהַרְבֵּה מִן הַצִּבּוּר עָנוּ כְּבָר אָמֵן (וְאֵין עִנְיַן אָמֵן אַחַר אָמֵן אֶלָּא אַחַר הַבְּרָכָה, וְצָרִיךְ לַעֲנוֹת מִיָּד שֶׁכָּלְתָה הַבְּרָכָה, וְאִם לָאו הִיא אָמֵן יְתוֹמָה, אַף עַל פִּי כֵן) אִם לֹא כָּלְתָה אָמֵן מִפִּי רֹב הַצִּבּוּר — עוֹנֶה עִמָּהֶם (אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שִׁהוּי בֵּין גְּמַר הַבְּרָכָה לְהַתְחָלַת עֲנִיָּתוֹ), לְפִי שֶׁכָּל שֶׁלֹּא כָּלְתָה אָמֵן מִפִּי רֹב הָעוֹנִים — עֲדַיִן לֹא נִשְׁלַם עִנְיַן הַבְּרָכָה לְגַמְרֵי, שֶׁעֲנִיַּת אָמֵן גַּם כֵּן מִן הַבְּרָכָה הִיא, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס״ז. אֲבָל לְאַחַר שֶׁכָּלְתָה אָמֵן מִפִּי רֹב הַצִּבּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁהַמִּעוּט מַאֲרִיכִים — אֵין בְּהַאֲרָכָתָם כְּלוּם, שֶׁהַמַּאֲרִיךְ בְּאָמֵן יוֹתֵר מִדַּאי — אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה, וְאִם כֵּן נִשְׁלַם כְּבָר עִנְיַן הַבְּרָכָה לְגַמְרֵי (וְזֶה שֶׁמַּתְחִיל עַתָּה לַעֲנוֹת אָמֵן — אָמֵן יְתוֹמָה הִיא, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ שִׁהוּי הַרְבֵּה בֵּין גְּמַר הַבְּרָכָה מִפִּי הַמְבָרֵךְ לְהַתְחָלַת עֲנִיָּתוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמֵן שֶׁל הַצִּבּוּר גַּם כֵּן מִן הַבְּרָכָה הִיא — אֵין לוֹ לַעֲנוֹת אַחֲרֵיהֶם, שֶׁאֵין עוֹנִין אָמֵן אַחַר הָעוֹנִין אָמֵן אֶלָּא אַחַר הַמְבָרֵךְ. אֲבָל אִם אֵין שִׁהוּי בֵּין גְּמַר הַבְּרָכָה לְהַתְחָלַת עֲנִיָּתוֹ — יָכוֹל לַעֲנוֹת אַחַר הָעוֹנִים אָמֵן, כְּגוֹן שֶׁשָּׁמַע אֶחָד עוֹנֶה אָמֵן אַחַר אֵיזוֹ בְּרָכָה וְהוּא יוֹדֵעַ אֵיזוֹ בְּרָכָה הִיא — יָכוֹל לַעֲנוֹת אַחֲרָיו מִיָּד אִם זֶה לֹא הֶאֱרִיךְ כָּל כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁהַצִּבּוּר מַאֲרִיכִים וּמִשְׁתַּהִים בַּעֲנִיָּתָם מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיְּצַמְצְמוּ כֻּלָּם לְהַתְחִיל וְלִפְסֹק בְּרֶגַע אֶחָד). וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֲפִלּוּ כָּלְתָה אָמֵן מִפִּי רֹב הַצִּבּוּר (וַאֲפִלּוּ סִיְּמוּ כֻּלָּם) — יָכוֹל לַעֲנוֹת אָמֵן אַחֲרֵיהֶם וְנֶחְשָׁב כְּעוֹנֶה אַחַר הַבְּרָכָה (כֵּיוָן שֶׁכֻּלָּם הִתְחִילוּ מִיָּד אַחַר הַבְּרָכָה), וְהוּא שֶׁיַּעֲנֶה אַחֲרֵיהֶם מִיָּד [(]וּלְעִנְיַן מַעֲשֶׂה — הַכֹּל לְפִי עִנְיַן שִׁהוּי שֶׁמִּגְּמַר בִּרְכַּת הַמְבָרֵךְ לְסִיּוּם עֲנִיַּת הָעוֹנִים). וְכֵן בְּקַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה וּ״בָרְכוּ״, כָּל שֶׁלֹּא סִיְּמוּ רֹב הַצִּבּוּר — עוֹנֶה עִמָּהֶם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא (שָׁמְעוּ כֻּלָּם) [שָׁמַע כְּלוּם] מִפִּי הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר [(]וְלַסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה אֲפִלּוּ סִיְּמוּ רֻבָּן, כָּל שֶׁנִּשְׁאֲרוּ ט׳ עִמּוֹ שֶׁהֵם עֲשָׂרָה עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, שֶׁאֵין דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה). וְאַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁכָּל שֶׁהוּא מְחֻיָּב בְּדָבָר אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בָּעֲנִיָּה עַד שֶׁיִּשְׁמַע, מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ נִקְרָא מְחֻיָּב בַּדָּבָר לְעִנְיַן זֶה אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁמְּחֻיָּב לְאָמְרוֹ אַף בְּיָחִיד, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּקַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה וּ״בָרְכוּ״:
חֲטוּפָה, קְטוּפָה, יְתוֹמָה. לֹא חֲטוּפָה, לֹא קְטוּפָה וְלֹא יְתוֹמָה. וַהֲלָכָה כִּשְׁתֵּי הַסְּבָרוֹת לְהַחֲמִיר : הַחַיָּב וְרוֹצֶה לָצֵאת — צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ מִפִּי הַמְבָרֵךְ. כָּל שֶׁלֹּא כָּלְתָה אָמֵן מִפִּי רֹב הַצִּבּוּר — עוֹנֶה עִמָּהֶם ; וְכֵן קַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה וּ״בָרְכוּ״.
סעיף יב לֹא קְצָרָה וְלֹא אֲרֻכָּה מִדַּאי ; ״אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן״.
וְלֹא יַעֲנֶה אָמֵן קְצָרָה, אֶלָּא אֲרֻכָּה קְצָת, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לוֹמַר ״אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן״, כִּי זֶהוּ פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל אָמֵן וְהֵם רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁלָּהּ. וְלֹא יַאֲרִיךְ בָּהּ יוֹתֵר מִדַּאי, לְפִי שֶׁאֵין קְרִיאַת הַתֵּבָה נִשְׁמַעַת כְּשֶׁמַּאֲרִיךְ יוֹתֵר מִדַּאי. וְאִם יֵשׁ קְצָת מֵהָעוֹנִים שֶׁמַּאֲרִיכִים יוֹתֵר מִדַּאי — אֵין צָרִיךְ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹ שְׁאָר הַמְבָרֵךְ לְהַמְתִּין עֲלֵיהֶם, אִם בְּרָכָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ הִיא בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ חוֹבָה עַל הַכֹּל לִשְׁמֹעַ. אֲבָל אִם מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן — צָרִיךְ לְהַמְתִּין אַף עַל הַטּוֹעִים וּמַאֲרִיכִים בְּאָמֵן, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ וְיֵצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן גַּם הֵם:
שִׁעוּר הָאָמֵן. לֹא קְצָרָה אֶלָּא אֲרֻכָּה קְצָת (כְּדֵי ״אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן״), וְלֹא יוֹתֵר מִדַּאי. וְאֵין הַמְבָרֵךְ מַמְתִּין לַמַּאֲרִיכִים — אֶלָּא אִם מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים, שֶׁמַּמְתִּין אַף לַטּוֹעִים.
סעיף יג הָעוֹנֶה אָמֵן לֹא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ.
הָעוֹנֶה אָמֵן — לֹא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר מֵהַמְבָרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״גַּדְּלוּ לַה׳ אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו״:
קוֹל הָעוֹנֶה. הָעוֹנֶה אָמֵן לֹא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר מֵהַמְבָרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר ״גַּדְּלוּ לַה׳ אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו״.
סעיף יד שָׁכַח ״יַעֲלֶה וְיָבוֹא״ — יְכַוֵּן וְיִשְׁמַע מֵהַשַּׁ״ץ.
מִי שֶׁשָּׁכַח וְלֹא אָמַר ״יַעֲלֶה וְיָבוֹא״ בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד וְכֵן בְּכָל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לַחֲזֹר בִּשְׁבִילוֹ — יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה שֶׁיְּכַוֵּן דַּעְתּוֹ וְיִשְׁמַע מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר כָּל י״ח בְּרָכוֹת מֵרֹאשׁ עַד סוֹף כְּאָדָם שֶׁמִּתְפַּלֵּל לְעַצְמוֹ וְלֹא יַפְסִיק וְלֹא יָשִׂיחַ וּפוֹסֵעַ ג׳ פְּסִיעוֹת לְאַחֲרָיו, שֶׁכֵּיוָן שֶׁכְּבָר הִתְפַּלֵּל אֶלָּא שֶׁשָּׁכַח מִלְּהַזְכִּיר — הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיאוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בָּקִי. אַךְ אֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ לִשְׁמֹעַ מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף (וְשֶׁמָּא לְבָבוֹ יִפְנֶה וְלֹא יִשְׁמַע מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר אֵיזֶה דָּבָר הַמְעַכֵּב בַּתְּפִלָּה[)], לָכֵן מוּטָב לְהִתְפַּלֵּל בְּעַצְמוֹ:
שָׁכַח יַעֲלֶה וְיָבוֹא. יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה — יְכַוֵּן וְיִשְׁמַע כָּל י״ח מֵהַשַּׁ״ץ מֵרֹאשׁ עַד סוֹף, וְהַשַּׁ״ץ מוֹצִיאוֹ אַף שֶׁהוּא בָּקִי. אַךְ אֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לְכַוֵּן — לָכֵן מוּטָב לְהִתְפַּלֵּל בְּעַצְמוֹ.
מקור : ספריא — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim קכ״ד (מהדורת קה״ת, י״ד סְעִיפִים). תרגום : DAAT. אין מובא כל קטע מחוץ לטקסט מאומת זה.
היסוד — הַנְהָגַת שְׁלִיחַ צִבּוּר וְדִין עֲנִיַּת אָמֵן
היסוד : הַנְהָגַת שְׁלִיחַ צִבּוּר וְדִין עֲנִיַּת אָמֵן
קריאת אדמו״ר הזקן בסימן זה נפרשת סביב ארבעה צירים. תחילה חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ וְהַמּוֹצִיא אֶת שֶׁאֵינוֹ בָּקִי. אחר כך הַכַּוָּנָה וְהַשְּׁמִיעָה שֶׁל ״ט׳ הַמְכַוְּנִים״. אחר כך הַדִּקְדּוּק בַּעֲנִיַּת אָמֵן. ולבסוף שִׁעוּר הָאָמֵן וְקוֹל הָעוֹנֶה.
חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ — הַמּוֹצִיא אֶת שֶׁאֵינוֹ בָּקִי
חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ — הַמּוֹצִיא אֶת שֶׁאֵינוֹ בָּקִי
היסוד. הַשַּׁ״ץ חוֹזֵר בְּקוֹל רָם לְהוֹצִיא אֶת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ ; הַבָּקִי אֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ, וְאַף שֶׁאֵינוֹ בָּקִי אֶלָּא בְּ־ט׳ שׁוֹמְעִים (סעיפים א-ב).
המסקנה. אַף קָהָל שֶׁכֻּלּוֹ בְּקִיאִים חוֹזֵר — הַתַּקָּנָה נִתְקְנָה לְעוֹלָם, וְגַם לוֹמַר קְדֻשָּׁה בְּצִבּוּר (סעיף ד). עיין סימן 122.
כַּוָּנָה וּשְׁמִיעָה — ״ט׳ הַמְכַוְּנִים״
כַּוָּנָה וּשְׁמִיעָה — ״ט׳ הַמְכַוְּנִים״
היסוד. יֵשׁ לִשְׁתֹּק וּלְכַוֵּן ; בְּאֵין ט׳ מְכַוְּנִים — קָרוֹב לְבַטָּלָה. כָּל אֶחָד יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ אֵין ט׳ זוּלָתוֹ (סעיף ו).
המסקנה. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל הָעָם עוֹמְדִים — שׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה (סעיף ז) ; וְאֵין מַמְתִּינִים עַל הַיְחִידִים הַמַּאֲרִיכִים (סעיף ה). עיין סימן 123.
דִּקְדּוּק עֲנִיַּת אָמֵן — חֲטוּפָה, קְטוּפָה, יְתוֹמָה
דִּקְדּוּק עֲנִיַּת אָמֵן — חֲטוּפָה, קְטוּפָה, יְתוֹמָה
היסוד. לֹא חֲטוּפָה, לֹא קְטוּפָה וְלֹא יְתוֹמָה — וַהֲלָכָה כִּשְׁתֵּי הַסְּבָרוֹת לְהַחֲמִיר (סעיף יא).
המסקנה. כָּל שֶׁלֹּא כָּלְתָה אָמֵן מִפִּי רֹב הַצִּבּוּר — עוֹנֶה עִמָּהֶם ; וְכֵן קַדִּישׁ, קְדֻשָּׁה, ״בָּרְכוּ״. עיין סימן 121.
שִׁעוּר הָאָמֵן וְקוֹל הָעוֹנֶה
שִׁעוּר הָאָמֵן וְקוֹל הָעוֹנֶה
היסוד. לֹא קְצָרָה אֶלָּא אֲרֻכָּה קְצָת (כְּדֵי ״אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן״), וְלֹא יוֹתֵר מִדַּאי ; אֵין הַמְבָרֵךְ מַמְתִּין לַטּוֹעִים אֶלָּא בְּמוֹצִיא אֶת הָרַבִּים (סעיף יב).
המסקנה. הָעוֹנֶה לֹא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר מֵהַמְבָרֵךְ (סעיף יג) ; שָׁכַח ״יַעֲלֶה וְיָבוֹא״ — שׁוֹמֵעַ מֵהַשַּׁ״ץ, וּמוּטָב לְהִתְפַּלֵּל בְּעַצְמוֹ (סעיף יד).
הפניה ללימוד. היקף הסימן — חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ, כַּוָּנַת הַצִּבּוּר וְהַדִּקְדּוּק בַּעֲנִיַּת אָמֵן — נוגע להנהגת התפילה בציבור היומיומית. עמוד זה מציג אותו ברמת היסוד המאומת בטקסט הרב, בלי להוסיף דבר. ללימוד מעמיק ולהנהגה אישית, ללמוד עם רב חב״ד ובתוך המקורות עצמם.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
כוחו של אדמו״ר הזקן בפסק
השוואת דרך אדמו״ר הזקן עם המחבר, המשנה ברורה (משנה ברורה) וערוך השולחן (ערוך השולחן) בנקודות המרכזיות של סימן קכ״ד. שורת שולחן ערוך הרב מודגשת — היא חושפת את רגישות הרב כפי שהיא עולה מי״ד סעיפיו.
| נושא | מחבר | משנה ברורה | ערוך השולחן | דרך אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ וְהַמּוֹצִיא | או״ח קכ״ד — מַחֲזִיר שַׁ״ץ הַתְּפִלָּה, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל יוֹצֵא בּוֹ. | מ״ב קכ״ד — הַבָּקִי אֵינוֹ יוֹצֵא ; וְצֹרֶךְ ט׳ הַשּׁוֹמְעִים. | ערוה״ש קכ״ד — גֶּדֶר הַחֲזָרָה וְהַמּוֹצִיא בַּיָּמֵינוּ. | דרך אדמו״ר הזקן — חֲזָרָה בְּקוֹל רָם ; מוֹצִיא שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בְּ־ט׳ שׁוֹמְעִים ; הַבָּקִי אֵינוֹ יוֹצֵא (סעיפים א-ד). |
| כַּוָּנַת הַצִּבּוּר וְ״ט׳ הַמְכַוְּנִים״ | או״ח קכ״ד — יִשְׁתְּקוּ וִיכַוְּנוּ ; אֵין ט׳ מְכַוְּנִים — קָרוֹב לְבַטָּלָה. | מ״ב קכ״ד — גֶּדֶר הַכַּוָּנָה וּטֹרַח הַצִּבּוּר. | ערוה״ש קכ״ד — עֲמִידָה בַּחֲזָרָה וְהַהַמְתָּנָה. | דרך אדמו״ר הזקן — כָּל אֶחָד כְּאִלּוּ אֵין ט׳ זוּלָתוֹ ; יֵשׁ אוֹמְרִים הָעָם עוֹמְדִים (סעיפים ה-ז). |
| דִּקְדּוּק עֲנִיַּת אָמֵן | או״ח קכ״ד — לֹא חֲטוּפָה קְטוּפָה וִיתוֹמָה ; ״בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ״. | מ״ב קכ״ד — פְּרָטֵי חֲטוּפָה קְטוּפָה יְתוֹמָה. | ערוה״ש קכ״ד — דִּקְדּוּקֵי הָאָמֵן וְכַוָּנָתָהּ. | דרך אדמו״ר הזקן — הֲלָכָה כִּשְׁתֵּי הַסְּבָרוֹת לְהַחֲמִיר ; עוֹנֶה עִם רֹב הַצִּבּוּר (סעיפים ח-יא). |
| שִׁעוּר הָאָמֵן וְ״יַעֲלֶה וְיָבוֹא״ | או״ח קכ״ד — אֲרֻכָּה קְצָת ; שָׁכַח יַעֲלֶה וְיָבוֹא יְכַוֵּן וְיִשְׁמַע. | מ״ב קכ״ד — שִׁעוּר ״אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן״ ; הַהַמְתָּנָה. | ערוה״ש קכ״ד — קוֹל הָעוֹנֶה וְתַקָּנַת הַשּׁוֹכֵחַ. | דרך אדמו״ר הזקן — ״אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן״ ; לֹא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ ; שׁוֹמֵעַ מֵהַשַּׁ״ץ וּמוּטָב לְעַצְמוֹ (סעיפים יב-יד). |
הטבלה נערכה מטקסט המחבר (אורח חיים קכ״ד, מקור ספריא) ומנושאי הכלים המאומתים (בית יוסף, טור, רמב״ם הלכות תפילה ט, רא״ש, מגן אברהם, ט״ז, משנה ברורה, ביאור הלכה, פרי מגדים, ערוך השולחן, כף החיים ; תלמוד ברכות מ״ז, ראש השנה ל״ד, סוכה ל״ח-ל״ט). שורת אדמו״ר הזקן נשענת על הטקסט האמיתי של שולחן ערוך הרב (י״ד סְעִיפִים) המובא ב§1.
קווי היסוד של שיטת הרב
קווי היסוד של שיטת הרב בסימן זה
שלוש מגמות המאפיינות את רגישות אדמו״ר הזקן בסימן זה. כל אחת לפי המבנה : יסוד הסימן → קריאת הרב → מסקנה למעשה. כל קו נשען על הטקסט האמיתי של הרב (§1).
קו א — חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ כְּתַקָּנָה קְבוּעָה
קו א — חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ כְּתַקָּנָה קְבוּעָה
יסוד הסימן : הַשַּׁ״ץ חוֹזֵר לְהוֹצִיא אֶת שֶׁאֵינוֹ בָּקִי, וְאַף קָהָל בְּקִיאִים חוֹזֵר לְעוֹלָם (סעיפים א, ד).
קריאת הרב : הַתַּקָּנָה אֵינָהּ תְּלוּיָה בִּמְצִיאוּת שֶׁאֵינוֹ בָּקִי, וּמְשַׁמֶּשֶׁת גַּם לִקְדֻשָּׁה בְּצִבּוּר. עיין סימן 122.
מסקנה למעשה : אֵין לְבַטֵּל אֶת הַחֲזָרָה, אַף כְּשֶׁכָּל הַקָּהָל יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל.
קו ב — כַּוָּנָה וּשְׁמִיעָה מְעַכְּבוֹת
קו ב — כַּוָּנָה וּשְׁמִיעָה מְעַכְּבוֹת
יסוד הסימן : בְּאֵין ט׳ מְכַוְּנִים קָרוֹב לְבַטָּלָה ; הַיּוֹצֵא צָרִיךְ מֵבִין וּמְכַוֵּן (סעיפים ב, ו).
קריאת הרב : הַשְּׁמִיעָה עוֹלָה בִּמְקוֹם תְּפִלָּה — לָכֵן צָרִיךְ לְהָבִין לְפָחוֹת בִּרְכַּת אָבוֹת. עיין סימן 123.
מסקנה למעשה : לִשְׁתֹּק, לִשְׁמֹעַ כָּל בְּרָכָה וְלַעֲנוֹת אָמֵן בְּכַוָּנָה.
קו ג — דִּקְדּוּק בַּעֲנִיַּת אָמֵן
קו ג — דִּקְדּוּק בַּעֲנִיַּת אָמֵן
יסוד הסימן : לֹא חֲטוּפָה, לֹא קְטוּפָה וְלֹא יְתוֹמָה ; אֲרֻכָּה קְצָת וְלֹא יוֹתֵר, וְאֵין הָעוֹנֶה מַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ (סעיפים יא-יג).
קריאת הרב : הָאָמֵן מִן הַבְּרָכָה הִיא ; עוֹנֶה עִם רֹב הַצִּבּוּר כָּל שֶׁלֹּא כָּלְתָה. עיין סימן 121.
מסקנה למעשה : לַעֲנוֹת אָמֵן בַּזְּמַן הַנָּכוֹן, בְּבֵרוּר, בְּלֹא חֲטִיפָה וְלֹא אִחוּר.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
נקודות הנהגה הנובעות ישירות מסימן קכ״ד ברגישות אדמו״ר הזקן וחב״ד — מוצגות ברמת היסוד, ומפנות לרב לפרטי המקרים.
לחסיד חב״ד — סימן קכ״ד (הַנְהָגַת שְׁלִיחַ צִבּוּר וְדִין עֲנִיַּת אָמֵן)
- ① חֲזָרָה. הַשַּׁ״ץ חוֹזֵר בְּקוֹל רָם לְהוֹצִיא אֶת שֶׁאֵינוֹ בָּקִי ; אַף שֶׁכֻּלָּם בְּקִיאִים חוֹזֵר, וְגַם לִקְדֻשָּׁה. יסוד : שוע״ר קכ״ד סעיפים א, ד.
- ② כַּוָּנָה. לִשְׁתֹּק, לִשְׁמֹעַ וּלְכַוֵּן ; לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ אֵין ט׳ זוּלָתוֹ (שֶׁאִם לָאו — קָרוֹב לְבַטָּלָה). יסוד : שוע״ר קכ״ד סעיף ו.
- ③ בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ. לְאָמְרוֹ עַל כָּל בְּרָכָה, אַךְ לֹא בִּמְקוֹם שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק לִרְשׁוּת. יסוד : שוע״ר קכ״ד סעיף ח.
- ④ עֲנִיַּת אָמֵן. לֹא חֲטוּפָה, לֹא קְטוּפָה וְלֹא יְתוֹמָה ; אֲרֻכָּה קְצָת (כְּדֵי ״אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן״) ; לֹא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר מֵהַמְבָרֵךְ. יסוד : שוע״ר קכ״ד סעיפים יא-יג.
- ⑤ שָׁכַח יַעֲלֶה וְיָבוֹא. יְכַוֵּן וְיִשְׁמַע כָּל הַחֲזָרָה מֵרֹאשׁ עַד סוֹף — אַךְ מוּטָב לְהִתְפַּלֵּל בְּעַצְמוֹ, שֶׁאֵין הַכֹּל יְכוֹלִים לְכַוֵּן. יסוד : שוע״ר קכ״ד סעיף יד.
⚠ חלק זה מציג את הנהגת חב״ד המיוסדת על שולחן ערוך הרב, סימן קכ״ד (טקסט אמיתי המובא ב§1). אין הוא מחליף הכרעת רב למקרה פרטי. לכל שאלה מעשית — הַחֲזָרָה, הַכַּוָּנָה, הַדִּקְדּוּק בַּעֲנִיַּת אָמֵן — לְהִתְיָעֵץ עִם רַבְּךָ, וּלְחַב״ד — עִם רַב חב״ד.