✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן קכ״ה · דיני קדושה
דיני קדושה — כיצד אומרים קדושה עם הש״ץ: אין הצבור אומרים נקדישך, אלא שותקין ומכוונין ואז עונים קדוש; טוב לכוין רגליו; ולישא העינים למרום; ואין לדבר באמצע הקדושה; ומי שאמר קדושה ובא ומצא צבור עונין — חוזר ועונה עמהם
סימן קכ״ה · ב׳ סעיפים
דיני קדושה
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה מלמד את דיני הקדושה: אין הצבור אומרים נקדישך עם הש״ץ, אלא שותקין ומכוונין עד שמגיע לקדושה, ואז עונים קדוש; טוב לכוין רגליו ולישא העינים למרום; אין לדבר באמצע הקדושה; ומי שכבר אמר קדושה ובא לבית הכנסת ומצא צבור עונין — חוזר ועונה עמהם. טקסט עברי, ביאור והסבר של ב׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: דיני קדושה — שותקין ומכוונין, עניית קדוש, כיוון רגלים, אין לדבר בקדושה
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן קכ״ה · ב׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
לימדונו חז״ל (מגילה כ״ג:): אין אומרים דבר שבקדושה בפחות מעשרה — אין אומרים דבר שבקדושה (כגון הקדושה) אלא בעשרה. לפיכך הקדושה נאמרת על ידי הש״ץ בשביל כל הצבור: הקהל שותק, שומע ומכוון, ואז עונה עמו «קדוש...». הסימן מברר את ההנהגה הזאת: מה אומר הצבור ומה שומע, כיצד עומדים בשעת הקדושה, ואיסור ההפסק באמצעיתה. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. ב׳ הסעיפים — שותקין ומכוונין ועניית קדוש (סעיף א׳), ההנהגה בגוף ובקדושה: כיוון רגלים, נשיאת עינים, אין לדבר, בא ומצא צבור (סעיף ב׳)
1. מקרה מעשי — לשתוק ולכוון אל הש״ץ, ואז לענות קדוש
2. מקרה מעשי — העמידה בקדושה: הרגליים, העיניים, הגוף
3. מקרה מעשי — לדבר בקדושה, או להיכנס לאחר שכבר אמרה
+ שאלות להבנה ולהעמקה
א. דיני קדושה — ב׳ הסעיפים
קְדֻשָּׁה — הקדושה הנאמרת עם הש״ץ — הקדושה היא דבר שבקדושה, שאינו נאמר אלא בעשרה. והיא בנויה כדו-שיח: הש״ץ פותח (נקדישך / נקדש), והצבור עונה «קדוש...», «ברוך...», «ימלוך...». ומכאן: מה אומר הצבור ומה שומע (סעיף א׳); וכיצד עומדים ואין מפסיקים בשעת הקדושה (סעיף ב׳).
סעיף א׳ — שותקין ומכוונין: לשתוק, לשמוע, ולענות קדוש
אין הצבור אומרים עם שליח ציבור נקדישך, אלא שותקין ומכוונין למה ששליח ציבור אומר עד שמגיע לקדושה, ואז עונים הצבור קדוש.
סעיף א׳: אין הצבור אומרים עם שליח ציבור נקדישך, אלא שותקין ומכוונין למה ששליח ציבור אומר, עד שמגיע לקדושה, ואז עונים הצבור קדוש.
אין הקהל אומר את נוסח נקדישך יחד עם הש״ץ: אלא שותק ומכוון (שומע ומכוון) למה שהוא אומר. הש״ץ הוא ה«פותח» בשם כולם; והצבור עונה בהגיעו לפסוק — «קדוש קדוש קדוש...» — וכן ב«ברוך» וב«ימלוך». ויש כאן סדר: תחילה הש״ץ, ואחר כך עניית הקהל.
סעיף ב׳ — ההנהגה בקדושה: הרגליים, העיניים, ואין לדבר
טוב לכוין רגליו בשעה שאומר קדושה עם שליח ציבור. הגה: ויש לישא העינים למרום בשעה שאומרים קדושה, וכן מנענעים גופן ונושאין אותן מן הארץ; ואין לדבר באמצע הקדושה; ומי שאמר סדר קדושה ובא לבית הכנסת ומצא צבור עונין קדושה, חוזר ועונה עמהם.
סעיף ב׳: טוב לכוין רגליו בשעה שאומר קדושה עם שליח ציבור. הגה: ויש לישא העינים למרום בשעה שאומרים קדושה, וכן מנענעים גופן ונושאין אותן מן הארץ; ואין לדבר באמצע הקדושה; ומי שאמר סדר קדושה ובא לבית הכנסת ומצא צבור עונין קדושה — חוזר ועונה עמהם.
בשעת הקדושה עומדים כלפני המלך: מכוונים את הרגליים (כדרך העמידה — עי׳ סימן צ״ה), נושאים את העיניים למרום, ומגביהים את הגוף ב«קדוש». ואין לדבר באמצע הקדושה (אין להפסיק). ומי שכבר אמר את סדר הקדושה, ואחר כך מצא צבור עונין אותה, חוזר ועונה עמהם.
הסימן במשפט אחד: אין הצבור אומרים נקדישך עם הש״ץ אלא שותקין ומכוונין ואז עונים קדוש; טוב לכוין רגליו, לישא עיניו למרום ולהגביה גופו; אין לדבר באמצע הקדושה; ומי שאמרה ובא ומצא צבור עונין — חוזר ועונה עמהם.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — לשתוק, לשמוע, ולענות קדוש
מצב: הש״ץ מתחיל את הקדושה. האם הצבור אומר נקדישך עמו ?
הנהגה: לא — הצבור אינו אומר נקדישך עם הש״ץ; אלא שותק ומכוון למה שהוא אומר, ואז עונה «קדוש...» בהגיעו לכך, וכן «ברוך» ו«ימלוך». ורבים נוהגים לומר גם נקדישך בלחש עם הש״ץ; ולמנהג המדויק של קהילתו — כהוראת הרב.
מקרה 2 — העמידה בשעת הקדושה
מצב: כיצד יש לעמוד בגוף בשעת אמירת הקדושה ?
הנהגה: טוב לכוין את הרגליים (לכוין רגליו) כדרך העמידה; לישא את העיניים למרום; ונוהגים להגביה את הגוף (נושאין אותן מן הארץ) בכל «קדוש». ולפרטי המנהג (באילו תיבות מתרוממים) — כהוראת הרב.
מקרה 3 — לדבר בקדושה, או להיכנס לאחר שאמרה
מצב: האם מותר לדבר באמצע הקדושה ? ומי שכבר אמר קדושה ומצא צבור אחר אומרה ?
הנהגה: אין לדבר באמצע הקדושה (אין לדבר באמצע הקדושה) — הפסק אסור הוא. ומי שכבר אמר את סדר הקדושה, ובא לבית הכנסת ומצא צבור עונין קדושה — חוזר ועונה עמהם. ולמקרי הגבול — כהוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- למה אין הצבור אומרים נקדישך עם הש״ץ, ומה עושים במקום זה (סעיף א׳) ?
- מתי עונה הצבור «קדוש», ומה עוד מוסיפים (סעיף א׳) ?
- כיצד עומדים בשעת הקדושה — הרגליים, העיניים, הגוף (סעיף ב׳) ?
- האם מותר לדבר באמצע הקדושה (סעיף ב׳) ?
- מה עושה מי שכבר אמר קדושה ומצא צבור עונין אותה (סעיף ב׳) ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — דבר שבקדושה בפחות מעשרה — «ונקדשתי בתוך בני ישראל» (מגילה כ״ג:) ; שומע כעונה וגדר נקדישך, למה שותקין ומכוונין ; כיוון הרגלים (עי׳ סי׳ צ״ה), נשיאת עינים ונענוע הגוף, ואין להפסיק בקדושה
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — שותקין ומכוונין, כיוון רגלים, נשיאת עינים ונענוע הגוף, וחוזר ועונה עמהם