✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן קכ״ו · דין שליח ציבור שטעה
דין שליח ציבור שטעה — הש״ץ הטועה: דילג ברכה ויודע לחזור — אין מסלקין אותו, אבל דילג בברכת המלשינים — מסלקין אותו מיד; אינו יודע לחזור והממלא מקומו; חזרת הש״ץ וטורח הצבור; טעה בתפלת הלחש
סימן קכ״ו · ד׳ סעיפים
דין שליח ציבור שטעה
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה מלמד את דיני השליח ציבור הטועה: דילג ברכה ויודע לחזור — אין מסלקין אותו, אבל דילג בברכת המלשינים — מסלקין אותו מיד (שמא אפיקורוס הוא); אינו יודע לחזור למקומו והממלא מקומו (יעמוד אחר תחתיו); חזרת הש״ץ כיחיד וטורח הצבור (שחרית ר״ח); וטעה בתפלת הלחש. טקסט עברי, ביאור והסבר של ד׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: דיני שליח ציבור שטעה — דילג ברכה, ברכת המלשינים, אינו יודע לחזור, חזרת הש״ץ, טעה בלחש
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן קכ״ו · ד׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
לימדונו חז״ל (ברכות כ״ט.): הַטּוֹעֶה בְּכָל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן אֵין מַעֲלִין אוֹתוֹ, בְּבִרְכַּת הַמִּינִים מַעֲלִין אוֹתוֹ — חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא מִין הוּא — הטועה בשאר כל הברכות אין מעלין אותו מן התיבה, אבל בברכת המינים מעלין אותו, שחוששין שמא מין הוא. הסימן עוסק בשליח ציבור הטועה: בברכה שדילג, בממלא מקומו, בחזרה ובטעות בתפלת הלחש. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. ד׳ הסעיפים — דילג ברכה וברכת המלשינים (סעיף א׳), אינו יודע לחזור והממלא מקומו (סעיף ב׳), חזרת הש״ץ וטורח הצבור (סעיף ג׳), טעה בלחש (סעיף ד׳)
1. מקרה מעשי — דילג ברכה: ההבדל בין ברכת המלשינים לשאר הברכות
2. מקרה מעשי — הממלא מקומו: להיכן חוזר (ג׳ ראשונות, אמצעיות, ג׳ אחרונות)
3. מקרה מעשי — הש״ץ ששכח יעלה ויבא בשחרית ר״ח: טורח הצבור
+ שאלות להבנה ולהעמקה
א. שליח ציבור שטעה — ד׳ הסעיפים
שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה — הש״ץ אינו מתפלל לעצמו בלבד אלא מוציא את הרבים. ומכאן שני צדדים: מזה חשש המינות כשדילג דוקא את ברכת המלשינים (שכנגד המינים), שמחמתו מסלקין אותו מיד; ומזה חשש טורח הצבור, שמקל בחיוב החזרה כשתפלה אחרת (מוסף) תשלים את החסרון. ובאמצע: להיכן חוזר הממלא מקומו, ודין הטועה בתפלת הלחש.
סעיף א׳ — דילג ברכה: ברכת המלשינים ושאר הברכות
שליח ציבור שטעה ודלג אחת מכל הברכות וכשמזכירין אותו יודע לחזור למקומו — אין מסלקין אותו, אבל אם דילג בברכת המלשינים — מסלקין אותו מיד שמא אפיקורוס הוא, ואם התחיל בה וטעה — אין מסלקין אותו.
סעיף א׳: שליח ציבור שטעה ודלג אחת מן הברכות, וכשמזכירין אותו יודע לחזור למקומו — אין מסלקין אותו (מן התיבה). אבל אם דילג בברכת המלשינים — מסלקין אותו מיד, שמא אפיקורוס הוא. ואם התחיל בה וטעה — אין מסלקין אותו.
ברכה רגילה שדילג, וש״ץ היודע לחזור למקומו — אין בכך חומרה: אין מסלקין אותו. אבל ברכת המלשינים (שכנגד המוסרים והמינים) שונה: דילוגה מעורר חשש שאינו רוצה לקלל עצמו — שמא אפיקורוס הוא — ומסלקין אותו מיד. אך אם כבר התחיל בה וטעה, נופל החשש: אין מסלקין אותו.
סעיף ב׳ — אינו יודע לחזור: הממלא מקומו והיכן מתחיל
שליח ציבור שטעה ואינו יודע לחזור למקומו — יעמוד אחר תחתיו, ומתחיל מתחלת הברכה שטעה זה אם היה הטעות באמצעיות, ואם היה בג׳ ראשונות מתחיל בראש ואם בג׳ אחרונות מתחיל רצה.
סעיף ב׳: שליח ציבור שטעה ואינו יודע לחזור למקומו — יעמוד אחר תחתיו, ומתחיל מתחלת הברכה שטעה בה זה אם היה הטעות באמצעיות. ואם היה בג׳ ראשונות — מתחיל בראש, ואם בג׳ אחרונות — מתחיל רצה.
אם הש״ץ אינו יודע לחזור, אחר ממלא מקומו. להיכן מתחיל הממלא? לפי הקבוצה שבתפלה: באמצעיות — מתחיל מתחלת הברכה שטעה בה; בג׳ ראשונות, שהן חשובות כאחת, מתחיל בראש; ובג׳ אחרונות מתחיל מרצה (ראש הקבוצה האחרונה).
סעיף ג׳ — חזרת הש״ץ וטורח הצבור
כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל — שליח ציבור חוזר ומתפלל אם טעה כמותו כשמתפלל בקול רם, חוץ משחרית של ראש חודש שאם שכח שליח ציבור ולא הזכיר יעלה ויבא עד שהשלים תפלתו אין מחזירין אותו מפני טורח הצבור שהרי תפלת המוספין לפניו שהוא מזכיר בה ראש חודש, אבל אם נזכר קודם שהשלים תפלתו חוזר לרצה ואין בזה טורח צבור. הגה: ויש אומרים דאם טעה בשחרית של שבת ויום טוב דינו כמו בראש חודש והכי נהוג.
סעיף ג׳: כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל — שליח ציבור חוזר ומתפלל אם טעה כמותו כשמתפלל בקול רם, חוץ משחרית של ראש חודש: אם שכח הש״ץ ולא הזכיר יעלה ויבא עד שהשלים תפלתו — אין מחזירין אותו מפני טורח הצבור, שהרי תפלת המוספין לפניו שמזכיר בה ראש חודש. אבל אם נזכר קודם שהשלים — חוזר לרצה, ואין בזה טורח צבור. הגה: ויש אומרים שאם טעה בשחרית של שבת ויום טוב דינו כמו בראש חודש, וכן נהוג.
כלל: הש״ץ בקול רם חוזר בכל מקום שהיחיד חוזר. יוצא מן הכלל שחרית של ראש חודש: אם שכח יעלה ויבא והשלים תפלתו — אין מחזירין אותו מפני טורח הצבור, וכל שכן שתפלת המוספין לפניו שיזכיר בה ראש חודש. אבל אם נזכר קודם שהשלים — חוזר לרצה (מיעוט טורח). והרמ״א מוסיף: אף שחרית של שבת ויום טוב דינו כן, וכן נהוג.
סעיף ד׳ — טעה בלחש
אם טעה שליח ציבור כשהתפלל בלחש — לעולם אינו חוזר ומתפלל שנית מפני טורח הצבור אלא סומך על התפלה שיתפלל בקול רם, והוא שלא טעה בג׳ ראשונות שאם טעה בהם לעולם חוזר כמו שהיחיד חוזר.
סעיף ד׳: אם טעה שליח ציבור כשהתפלל בלחש — לעולם אינו חוזר ומתפלל שנית מפני טורח הצבור, אלא סומך על התפלה שיתפלל בקול רם. והוא שלא טעה בג׳ ראשונות, שאם טעה בהם לעולם חוזר כמו שהיחיד חוזר.
הואיל והש״ץ עתיד להתפלל בקול רם ממילא, אין טעות בתפלת הלחש מחייבת לחזור עליה בפני עצמה: לעולם אינו חוזר מפני טורח הצבור — סומך על הקול רם. וסייג חשוב: זהו דוקא כשלא טעה בג׳ ראשונות (יסודות התפלה); שם חוזר לעולם, ממש כיחיד.
הסימן במשפט אחד: ש״ץ שדילג ברכה ויודע לחזור — אין מסלקין אותו, אבל דילג בברכת המלשינים — מסלקין אותו מיד (שמא אפיקורוס הוא); אינו יודע לחזור — אחר ממלא מקומו ומתחיל לפי הקבוצה (ג׳ ראשונות בראש, אמצעיות במקומה, ג׳ אחרונות ברצה); הש״ץ חוזר כיחיד בקול רם, חוץ משחרית ר״ח שאין מחזירין מפני טורח הצבור; וטעה בלחש — אינו חוזר וסומך על הקול רם, חוץ מג׳ ראשונות.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — דילג ברכה
מצב: הש״ץ דילג ברכה מברכות התפלה. האם מסלקין אותו ?
הנהגה: בברכה רגילה, אם יודע לחזור למקומו כשמזכירין אותו — אין מסלקין אותו. אבל אם דילג בברכת המלשינים — מסלקין אותו מיד, שמא אפיקורוס הוא. ומכל מקום, אם כבר התחיל בה וטעה, נופל החשש ואין מסלקין אותו. ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה 2 — הממלא מקומו והיכן מתחיל
מצב: הש״ץ טעה ואינו יודע להיכן לחזור. אחר ממלא מקומו — להיכן מתחיל ?
הנהגה: הממלא מתחיל מתחלת הברכה שטעה בה אם היה באמצעיות; מתחיל בראש אם הטעות בג׳ ראשונות (חשובות כאחת); ומרצה אם בג׳ אחרונות. ולפרטים (כיצד מעמידין אותו, ומתי) — כהוראת הרב.
מקרה 3 — שכח יעלה ויבא בשחרית ראש חודש
מצב: הש״ץ שכח יעלה ויבא בשחרית של ראש חודש והשלים תפלתו בקול רם. האם יחזור ?
הנהגה: לא — אין מחזירין אותו מפני טורח הצבור, שהרי מוסף לפניו ויזכיר בו ראש חודש. אבל אם נזכר קודם שהשלים תפלתו — חוזר לרצה (מיעוט טורח). ולפי הרמ״א, כן הדין אף בשחרית של שבת ויום טוב. ולמקרי הגבול — כהוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- למה ברכת המלשינים נדונה אחרת משאר הברכות כשהש״ץ מדלגה (סעיף א׳) ?
- מה הדין אם כבר התחיל בה וטעה, ומדוע ?
- להיכן מתחיל הממלא מקומו לפי הקבוצה שבתפלה — ג׳ ראשונות, אמצעיות, ג׳ אחרונות (סעיף ב׳) ?
- למה אין מחזירין את הש״ץ ששכח יעלה ויבא בשחרית ר״ח (סעיף ג׳) ?
- למה טעות בלחש אינה מחייבת לחזור, ומהו הסייג לכך (סעיף ד׳) ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — דילג ברכה ויודע לחזור אין מסלקין ; ברכת המינים — מסלקין מיד שמא מין הוא (ברכות כ״ט.) ; היכן מתחיל האחר — ג׳ ראשונות חשובות כאחת, אמצעיות, ג׳ אחרונות מרצה ; גדר טורח הצבור — שחרית ר״ח שתפלת המוספין לפניו, וטעה בלחש סומך על הקול רם
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — דילג בברכת המינים, הממלא מקומו, טורח הצבור וטעה בלחש