למה רמה 4 המוקדשת לאדמו״ר הזקן ? שולחן ערוך הרב אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך שלם ועצמאי, שכתב אדמו״ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב״ד, תלמיד המגיד ממעזריטש). ייחודו : הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות בחיבור אחד, ופוסק בחריפות תלמודית ייחודית.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון — פסקו הוא ההכרעה. עמוד זה מאסף את דרך הרב בסימן קכ״ו — דִּין שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה. אצל הרב הסימן נפרש לד׳ סְעִיפִים : הַשַּׁ״ץ שֶׁטָּעָה וְדִלֵּג בְּרָכָה (וְהַדִּלֵּג בִּרְכַּת הַמִּינִים — מְסַלְּקִין מִיָּד), הָאֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר וְהֵיכָן מַתְחִיל, חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ מוּל טֹרַח הַצִּבּוּר (וְיוֹצֵא מִן הַכְּלָל שַׁחֲרִית שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ / שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב), וְהַטּוֹעֶה בְּלַחַשׁ שֶׁסּוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם.
שולחן ערוך הרב — סימן קכ״ו — דִּין שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה
הטקסט המלא של שולחן ערוך הרב
שולחן ערוך הרב, סימן קכ״ו — דִּין שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה — וּבוֹ ד׳ סְעִיפִים
טקסט אדמו״ר הזקן עצמו (מקור ספריא Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.126), ואחריו תרגומנו. הסימן כולל ד׳ סעיפים (סעיף k → .126.k).
סעיף א שֶׁטָּעָה וְדִלֵּג בְּרָכָה — אֵין מְסַלְּקִין ; דִּלֵּג בִּרְכַּת הַמִּינִים — מְסַלְּקִין מִיָּד.
דִּין שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה וּבוֹ ד׳ סְעִיפִים:שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה וְדִלֵּג אַחַת מִכָּל הַבְּרָכוֹת וּכְשֶׁמַּזְכִּירִין אוֹתוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ — אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מִן הַתֵּבָה, אֶלָּא חוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁטָּעָה כְּמוֹ יָחִיד הַטּוֹעֶה. אֲבָל אִם דִּלֵּג ״בִּרְכַּת הַמִּינִים״ — מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מֵהַתֵּבָה מִיָּד וְאֵין מַמְתִּינִים לוֹ עַד שֶׁיַּזְכִּירוּהוּ, כִּי שֶׁמָּא נִזְרְקָה בּוֹ מִינוּת וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַלֵּל עַצְמוֹ לָכֵן דִּלֵּג בְּרָכָה זוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מִלִּהְיוֹת שְׁלִיחַ צִבּוּר מִשּׁוּם פַּעַם אַחַת, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר שֶׁטָּעָה. וְאִם הִתְחִיל בָּהּ וְטָעָה — אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מֵהַתֵּבָה. וְכֵן אִם דִּלֵּג רֹאשׁ הַבְּרָכָה וְסִיֵּם חֲתִימָתָהּ — אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ, אֶלָּא חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה. וְכֵן אִם לֹא רָצָה לוֹמַר ״וְלַכּוֹפְרִים״ אֶלָּא ״וְלַמַּלְשִׁינִים״ — אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאוֹמְרִים לְכַתְּחִלָּה וְלַמַּלְשִׁינִים:
שֶׁטָּעָה וְדִלֵּג בְּרָכָה. שַׁ״ץ שֶׁטָּעָה וְדִלֵּג אַחַת מִן הַבְּרָכוֹת וְיוֹדֵעַ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ — אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מִן הַתֵּבָה, חוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁטָּעָה כְּמוֹ יָחִיד. אֲבָל דִּלֵּג בִּרְכַּת הַמִּינִים — מְסַלְּקִין מִיָּד, שֶׁמָּא נִזְרְקָה בּוֹ מִינוּת. וּמִכָּל מָקוֹם אֵין מְסַלְּקִין מִלִּהְיוֹת שַׁ״ץ מִשּׁוּם פַּעַם אַחַת. הִתְחִיל בָּהּ וְטָעָה — אֵין מְסַלְּקִין ; דִּלֵּג רֹאשׁ הַבְּרָכָה וְסִיֵּם חֲתִימָתָהּ — חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה ; אָמַר ״וְלַמַּלְשִׁינִים״ בִּמְקוֹם ״וְלַכּוֹפְרִים״ — אֵין מְסַלְּקִין.
סעיף ב אֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר — יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו ; הֵיכָן מַתְחִיל.
שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ — יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו, וְלֹא יִהְיֶה סָרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״ג. וּמַתְחִיל מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה זֶה אִם הָיָה הַטָּעוּת בָּאֶמְצָעִיּוֹת, וְלֹא דַּי שֶׁיַּחֲזֹר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק רִאשׁוֹן, מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְחַלֵּק בְּרָכָה אַחַת לִשְׁנַיִם. וְאִם הָיָה הַטָּעוּת בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת — מַתְחִיל בָּרֹאשׁ, וּבְג׳ אַחֲרוֹנוֹת — מַתְחִיל בָּעֲבוֹדָה, שֶׁג׳ רִאשׁוֹנוֹת חֲשׁוּבוֹת כְּאַחַת, וְכֵן ג׳ אַחֲרוֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ד:
אֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר. שַׁ״ץ שֶׁטָּעָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ — יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו, וְלֹא יִהְיֶה סָרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (סימן נ״ג). הַמַּחֲלִיף מַתְחִיל מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָּהּ אִם הָיְתָה בָּאֶמְצָעִיּוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְחַלֵּק בְּרָכָה אַחַת לִשְׁנַיִם. בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת — מַתְחִיל בָּרֹאשׁ ; בְּג׳ אַחֲרוֹנוֹת — מַתְחִיל בָּעֲבוֹדָה, שֶׁג׳ רִאשׁוֹנוֹת חֲשׁוּבוֹת כְּאַחַת, וְכֵן הָאַחֲרוֹנוֹת (סימן קי״ד).
סעיף ג כָּל מָקוֹם שֶׁהַיָּחִיד חוֹזֵר — הַשַּׁ״ץ חוֹזֵר ; חוּץ מִשַּׁחֲרִית רֹאשׁ חֹדֶשׁ.
כָּל מָקוֹם שֶׁהַיָּחִיד חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל — שְׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל אִם טָעָה כְּמוֹתוֹ כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם, חוּץ מִשַּׁחֲרִית שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ שֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, שֶׁאִם טָעָה שְׁלִיחַ צִבּוּר וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ שֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, שֶׁהֲרֵי תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין לְפָנָיו, שֶׁהוּא מַזְכִּיר בָּהּ שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְשֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. וְהוּא שֶׁלֹּא נִזְכַּר עַד שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ, שֶׁדִּינוֹ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ וְיֵשׁ בָּזֶה טֹרַח הַצִּבּוּר. אֲבָל אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ — חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה אִם הוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ (אוֹ לִבְרָכָה אֶמְצָעִית שֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב), שֶׁאֵין בָּזֶה טֹרַח צִבּוּר כָּל כָּךְ. וְיָחִיד שֶׁלֹּא הִזְכִּיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּשַׁחֲרִית וְנִזְכַּר אֲפִלּוּ אַחַר שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ — צָרִיךְ לַחֲזֹר אַף עַל פִּי שֶׁתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין לְפָנָיו. וּמִכָּל מָקוֹם אִם לֹא חָזַר עַד אַחַר שֶׁהִתְפַּלֵּל מוּסָף — אֵין צָרִיךְ שׁוּב לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית, שֶׁאֵין לְהַחֲמִיר בְּדִיעֲבַד לְיָחִיד מִלְּכַתְּחִלָּה לָרַבִּים:
חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ וְטֹרַח הַצִּבּוּר. כָּל מָקוֹם שֶׁהַיָּחִיד חוֹזֵר — הַשַּׁ״ץ חוֹזֵר אִם טָעָה בְּקוֹל רָם, חוּץ מִשַּׁחֲרִית שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ שֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, שֶׁלֹּא הִזְכִּיר — אֵין מַחֲזִירִין מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, שֶׁתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין לְפָנָיו. וְהוּא שֶׁלֹּא נִזְכַּר עַד שֶׁהִשְׁלִים ; אֲבָל נִזְכַּר קֹדֶם — חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה (אוֹ לִבְרָכָה אֶמְצָעִית בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב). וְיָחִיד שֶׁלֹּא הִזְכִּיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּשַׁחֲרִית — צָרִיךְ לַחֲזֹר ; וְאִם לֹא חָזַר עַד אַחַר מוּסָף — אֵין צָרִיךְ שׁוּב, שֶׁאֵין לְהַחֲמִיר בְּדִיעֲבַד לְיָחִיד מִלְּכַתְּחִלָּה לָרַבִּים.
סעיף ד טָעָה בְּלַחַשׁ — אֵינוֹ חוֹזֵר, סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם ; חוּץ מִג׳ רִאשׁוֹנוֹת.
אִם טָעָה שְׁלִיחַ צִבּוּר כְּשֶׁהִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ — לְעוֹלָם אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל שֵׁנִית בְּלַחַשׁ מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, אֶלָּא סוֹמֵךְ עַל הַתְּפִלָּה שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם. וְהוּא שֶׁלֹּא טָעָה בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת, שֶׁאִם טָעָה בָּהֶן לְעוֹלָם חוֹזֵר כְּמוֹ שֶׁחוֹזֵר הַיָּחִיד. וְיֵשׁ מְקִלִּין אַף בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת. וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם כְּשֶׁלֹּא נִזְכַּר עַד אַחַר שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ שֶׁאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ מִפְּנֵי טֹרַח צִבּוּר, אֲבָל אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִשְׁלִים — אֵין בַּחֲזָרָתוֹ טֹרַח כָּל כָּךְ:
טָעָה בְּלַחַשׁ. שַׁ״ץ שֶׁטָּעָה בַּלַּחַשׁ — לְעוֹלָם אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל שֵׁנִית בְּלַחַשׁ מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, אֶלָּא סוֹמֵךְ עַל הַקּוֹל רָם. וְהוּא שֶׁלֹּא טָעָה בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת, שֶׁאִם טָעָה בָּהֶן לְעוֹלָם חוֹזֵר כְּיָחִיד. וְיֵשׁ מְקִלִּין אַף בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת, וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם כְּשֶׁלֹּא נִזְכַּר עַד אַחַר שֶׁהִשְׁלִים — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ מִפְּנֵי טֹרַח צִבּוּר ; אֲבָל נִזְכַּר קֹדֶם — אֵין בַּחֲזָרָתוֹ טֹרַח כָּל כָּךְ.
מקור : ספריא — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim קכ״ו (מהדורת קה״ת, ד׳ סְעִיפִים). תרגום : DAAT. אין מובא כל קטע מחוץ לטקסט מאומת זה.
היסוד — דִּין שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה
היסוד : דִּין שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה
קריאת אדמו״ר הזקן בסימן זה נפרשת סביב ארבעה צירים. תחילה הַשַּׁ״ץ שֶׁטָּעָה וְדִלֵּג בְּרָכָה וְהַחָמוּר שֶׁבָּהֶם — הַדִּלֵּג בִּרְכַּת הַמִּינִים. אחר כך הָאֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר וְהֵיכָן מַתְחִיל. אחר כך חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ מוּל טֹרַח הַצִּבּוּר. ולבסוף הַטּוֹעֶה בְּלַחַשׁ שֶׁסּוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם.
דִּלֵּג בְּרָכָה — אֵין מְסַלְּקִין ; בִּרְכַּת הַמִּינִים — מְסַלְּקִין מִיָּד
דִּלֵּג בְּרָכָה — אֵין מְסַלְּקִין ; בִּרְכַּת הַמִּינִים — מְסַלְּקִין מִיָּד
היסוד. שַׁ״ץ שֶׁדִּלֵּג בְּרָכָה וְיוֹדֵעַ לַחֲזֹר — אֵין מְסַלְּקִין ; אֲבָל דִּלֵּג בִּרְכַּת הַמִּינִים — מְסַלְּקִין מִיָּד, שֶׁמָּא נִזְרְקָה בּוֹ מִינוּת (סעיף א).
המסקנה. מַבְחִינִים בֵּין טָעוּת רְגִילָה לַחֲשַׁשׁ מִינוּת ; וּמִשּׁוּם פַּעַם אַחַת אֵין מְסַלְּקִין לְעוֹלָם. עיין סימן 124 (חזרת הש״ץ).
אֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר — יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו
אֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר — יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו
היסוד. אֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר — יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו וְלֹא יִהְיֶה סָרְבָן ; מַתְחִיל מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְחַלֵּק בְּרָכָה אַחַת לִשְׁנַיִם (סעיף ב).
המסקנה. ג׳ רִאשׁוֹנוֹת חֲשׁוּבוֹת כְּאַחַת (מַתְחִיל בָּרֹאשׁ), וְכֵן ג׳ אַחֲרוֹנוֹת (מַתְחִיל בָּעֲבוֹדָה). עיין סימן 114 (סדר הברכות).
חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ וְטֹרַח הַצִּבּוּר
חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ וְטֹרַח הַצִּבּוּר
היסוד. כָּל מָקוֹם שֶׁהַיָּחִיד חוֹזֵר — הַשַּׁ״ץ חוֹזֵר בְּקוֹל רָם ; חוּץ מִשַּׁחֲרִית רֹאשׁ חֹדֶשׁ / שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב — אֵין מַחֲזִירִין מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, שֶׁמּוּסָף לְפָנָיו (סעיף ג).
המסקנה. נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִשְׁלִים — חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה ; אֲבָל הַיָּחִיד צָרִיךְ לַחֲזֹר. עיין סימן 127 (מודים דרבנן).
טָעָה בְּלַחַשׁ — סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם
טָעָה בְּלַחַשׁ — סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם
היסוד. טָעָה בְּלַחַשׁ — לְעוֹלָם אֵינוֹ חוֹזֵר בְּלַחַשׁ מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, אֶלָּא סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם ; חוּץ מִג׳ רִאשׁוֹנוֹת (סעיף ד).
המסקנה. וְיֵשׁ מְקִלִּין אַף בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת כְּשֶׁלֹּא נִזְכַּר עַד אַחַר שֶׁהִשְׁלִים. עיין סימן 125 (קדושה).
הפניה ללימוד. היקף הסימן — הַדִּלֵּג בְּרָכָה, חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ וְטֹרַח הַצִּבּוּר — נוגע להנהגת הַשַּׁ״ץ בַּתֵּבָה. עמוד זה מציג אותו ברמת היסוד המאומת בטקסט הרב, בלי להוסיף דבר. ללימוד מעמיק ולהנהגה אישית, ללמוד עם רב חב״ד ובתוך המקורות עצמם.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
כוחו של אדמו״ר הזקן בפסק
השוואת דרך אדמו״ר הזקן עם המחבר, המשנה ברורה (משנה ברורה) וערוך השולחן (ערוך השולחן) בנקודות המרכזיות של סימן קכ״ו. שורת שולחן ערוך הרב מודגשת — היא חושפת את רגישות הרב כפי שהיא עולה מד׳ סעיפיו.
| נושא | מחבר | משנה ברורה | ערוך השולחן | דרך אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| הַשַּׁ״ץ שֶׁדִּלֵּג בְּרָכָה | או״ח קכ״ו — יוֹדֵעַ לַחֲזֹר אֵין מְסַלְּקִין ; דִּלֵּג בִּרְכַּת הַמִּינִים מְסַלְּקִין מִיָּד. | מ״ב קכ״ו — גֶּדֶר חֲשַׁשׁ הַמִּינוּת וּפְרָטֵי הַסִּלּוּק. | ערוה״ש קכ״ו — טַעַם הַהַרְחָקָה מִשַּׁ״ץ שֶׁדִּלֵּג בִּרְכַּת הַמִּינִים. | דרך אדמו״ר הזקן — יוֹדֵעַ לַחֲזֹר — אֵין מְסַלְּקִין ; בִּרְכַּת הַמִּינִים — מְסַלְּקִין מִיָּד, שֶׁמָּא נִזְרְקָה בּוֹ מִינוּת ; וְלַמַּלְשִׁינִים — אֵין מְסַלְּקִין (סעיף א). |
| אֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר — הֵיכָן מַתְחִיל | או״ח קכ״ו — יַעֲמֹד אַחֵר תַּחְתָּיו ; אֶמְצָעִיּוֹת מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה, ג׳ רִאשׁוֹנוֹת בָּרֹאשׁ, ג׳ אַחֲרוֹנוֹת בָּרְצֵה. | מ״ב קכ״ו — גֶּדֶר הָאֶמְצָעִיּוֹת וּתְנַאי הַהַתְחָלָה. | ערוה״ש קכ״ו — סֵדֶר הַהַעֲבָרָה לְאַחֵר וְהַהַשְׁלָמָה. | דרך אדמו״ר הזקן — יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו וְלֹא יִהְיֶה סָרְבָן ; מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה (אִי אֶפְשָׁר לְחַלֵּק) ; ג׳ רִאשׁוֹנוֹת בָּרֹאשׁ, ג׳ אַחֲרוֹנוֹת בָּעֲבוֹדָה (סעיף ב). |
| חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ וְטֹרַח הַצִּבּוּר | או״ח קכ״ו — ש״ץ חוֹזֵר כְּמוֹ יָחִיד ; חוּץ מִשַּׁחֲרִית רֹאשׁ חֹדֶשׁ מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר ; רמ״א — שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב כְּמוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ. | מ״ב קכ״ו — פְּרָטֵי הַנִּזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִשְׁלִים. | ערוה״ש קכ״ו — הַהֶכְרֵעַ בֵּין טֹרַח צִבּוּר לְחוֹבַת הַתְּפִלָּה. | דרך אדמו״ר הזקן — אֵין מַחֲזִירִין מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר שֶׁמּוּסָף לְפָנָיו ; נִזְכַּר קֹדֶם — חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה ; וְיָחִיד צָרִיךְ לַחֲזֹר (סעיף ג). |
| טָעָה בְּלַחַשׁ | או״ח קכ״ו — לְעוֹלָם אֵינוֹ חוֹזֵר מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם ; חוּץ מִג׳ רִאשׁוֹנוֹת. | מ״ב קכ״ו — גֶּדֶר הַסְּמִיכָה עַל הַקּוֹל רָם. | ערוה״ש קכ״ו — דִּין הַטּוֹעֶה בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת בַּלַּחַשׁ. | דרך אדמו״ר הזקן — סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם ; ג׳ רִאשׁוֹנוֹת — לְעוֹלָם חוֹזֵר, וְיֵשׁ מְקִלִּין וְיֵשׁ לִסְמֹךְ כְּשֶׁלֹּא נִזְכַּר עַד אַחַר שֶׁהִשְׁלִים (סעיף ד). |
הטבלה נערכה מטקסט המחבר (אורח חיים קכ״ו, מקור ספריא) ומנושאי הכלים המאומתים (בית יוסף, טור, רמב״ם הלכות תפילה י, מגן אברהם, ט״ז, משנה ברורה, ביאור הלכה, פרי מגדים, ערוך השולחן, כף החיים ; תלמוד ברכות כ״ט, מגילה כ״ה). שורת אדמו״ר הזקן נשענת על הטקסט האמיתי של שולחן ערוך הרב (ד׳ סְעִיפִים) המובא ב§1.
קווי היסוד של שיטת הרב
קווי היסוד של שיטת הרב בסימן זה
שלוש מגמות המאפיינות את רגישות אדמו״ר הזקן בסימן זה. כל אחת לפי המבנה : יסוד הסימן → קריאת הרב → מסקנה למעשה. כל קו נשען על הטקסט האמיתי של הרב (§1).
קו א — חֲשַׁשׁ הַמִּינוּת
קו א — חֲשַׁשׁ הַמִּינוּת
יסוד הסימן : דִּלֵּג בְּרָכָה וְיוֹדֵעַ לַחֲזֹר — אֵין מְסַלְּקִין ; דִּלֵּג בִּרְכַּת הַמִּינִים — מְסַלְּקִין מִיָּד (סעיף א).
קריאת הרב : טָעוּת רְגִילָה אֵינָהּ מַרְחִיקָה אֶת הַשַּׁ״ץ, אֲבָל הַדִּלֵּג בִּרְכַּת הַמִּינִים מְעוֹרֵר שֶׁמָּא נִזְרְקָה בּוֹ מִינוּת. עיין סימן 124.
מסקנה למעשה : אֵין מְסַלְּקִין מִשּׁוּם טָעוּת אַחַת, אֲבָל מְסַלְּקִין מִיָּד שַׁ״ץ שֶׁדִּלֵּג בִּרְכַּת הַמִּינִים.
קו ב — טֹרַח הַצִּבּוּר
קו ב — טֹרַח הַצִּבּוּר
יסוד הסימן : טָעָה בְּשַׁחֲרִית רֹאשׁ חֹדֶשׁ — אֵין מַחֲזִירִין מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, מוּסָף לְפָנָיו (סעיפים ג-ד).
קריאת הרב : טֹרַח הַצִּבּוּר מֵקֵל בַּצִּבּוּר בְּמָקוֹם שֶׁהַיָּחִיד צָרִיךְ לַחֲזֹר. עיין סימן 127.
מסקנה למעשה : לְהַבְחִין בֵּין קֹדֶם לְאַחַר שֶׁהִשְׁלִים — קֹדֶם, חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה ; אַחַר, אֵין מַחֲזִירִין.
קו ג — הַסְּמִיכָה עַל קוֹל רָם
קו ג — הַסְּמִיכָה עַל קוֹל רָם
יסוד הסימן : טָעָה בְּלַחַשׁ — סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם ; חוּץ מִג׳ רִאשׁוֹנוֹת (סעיף ד).
קריאת הרב : וְיֵשׁ מְקִלִּין אַף בְּג׳ רִאשׁוֹנוֹת, וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם כְּשֶׁלֹּא נִזְכַּר עַד אַחַר שֶׁהִשְׁלִים. עיין סימן 125.
מסקנה למעשה : הַשַּׁ״ץ אֵינוֹ חוֹזֵר עַל הַלַּחַשׁ, סוֹמֵךְ עַל הַחֲזָרָה בְּקוֹל רָם, חוּץ מִג׳ רִאשׁוֹנוֹת.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
נקודות הנהגה הנובעות ישירות מסימן קכ״ו ברגישות אדמו״ר הזקן וחב״ד — מוצגות ברמת היסוד, ומפנות לרב לפרטי המקרים.
לחסיד חב״ד — סימן קכ״ו (דִּין שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה)
- ① דִּלֵּג בְּרָכָה. שַׁ״ץ שֶׁדִּלֵּג בְּרָכָה וְיוֹדֵעַ לַחֲזֹר — אֵין מְסַלְּקִין, חוֹזֵר כְּמוֹ יָחִיד הַטּוֹעֶה. יסוד : שוע״ר קכ״ו סעיף א.
- ② בִּרְכַּת הַמִּינִים. דִּלֵּג בִּרְכַּת הַמִּינִים — מְסַלְּקִין מִיָּד, שֶׁמָּא נִזְרְקָה בּוֹ מִינוּת ; אֲבָל אֵין מְסַלְּקִין לְעוֹלָם מִשּׁוּם פַּעַם אַחַת. יסוד : שוע״ר קכ״ו סעיף א.
- ③ אֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר. אֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר — יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו ; אֶמְצָעִיּוֹת → מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה ; ג׳ רִאשׁוֹנוֹת → בָּרֹאשׁ ; ג׳ אַחֲרוֹנוֹת → בָּעֲבוֹדָה. יסוד : שוע״ר קכ״ו סעיף ב.
- ④ שַׁחֲרִית רֹאשׁ חֹדֶשׁ / שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. שַׁ״ץ שֶׁלֹּא הִזְכִּיר וְלֹא נִזְכַּר עַד אַחַר שֶׁהִשְׁלִים — אֵין מַחֲזִירִין מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר ; נִזְכַּר קֹדֶם — חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה. יסוד : שוע״ר קכ״ו סעיף ג.
- ⑤ טָעָה בְּלַחַשׁ. הַשַּׁ״ץ אֵינוֹ חוֹזֵר עַל הַלַּחַשׁ — סוֹמֵךְ עַל קוֹל רָם ; חוּץ מִג׳ רִאשׁוֹנוֹת (וְיֵשׁ מְקִלִּין כְּשֶׁכְּבָר הִשְׁלִים). יסוד : שוע״ר קכ״ו סעיף ד.
⚠ חלק זה מציג את הנהגת חב״ד המיוסדת על שולחן ערוך הרב, סימן קכ״ו (טקסט אמיתי המובא ב§1). אין הוא מחליף הכרעת רב למקרה פרטי. לכל שאלה מעשית — הַדִּלֵּג בְּרָכָה, חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ, טֹרַח הַצִּבּוּר — לְהִתְיָעֵץ עִם רַבְּךָ, וּלְחַב״ד — עִם רַב חב״ד.