סימן קכ״ח · נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלין בכהן

📑 תוכן הלימוד

דין נשיאת כפים והפסולין — מ״ה הסעיפים

א. מי מברך וכמה (סעיפים א׳–ד׳)

אין נשיאת כפים פחות מי׳ והכהנים מהמנין. ואין לזר לישא כפיו אפילו עם (כהנים אחרים) (בפ׳ ב׳ דכתובות דכ״ד דזר עובר בעשה) (ותו׳ פ׳ כל כתבי לא ידע ר״י מה איסור יש בזר העולה ואפשר דעם כהנים אחרים וצ״ע).

כל כהן שאין בו אחד מהדברים המעכבים אם אינו עולה לדוכן אע״פ שביטל מצות עשה אחת הרי זה כעובר בג׳ עשה אם היה בב״ה כשקורא כהנים או אם אמרו לו לעלות או ליטול ידיו.

אם עלה פעם אחת ביום שוב אינו עובר אפי׳ אמרו לו עלה.

כשהכהנים אינם רוצים לעלות לדוכן אינם צריכים לשהות חוץ מב״ה אלא בשעה שקורא החזן כהנים אבל כדי שלא יאמרו שהם פגומים נהגו שלא ליכנס לב״ה עד שיגמרו ברכת כהנים.

ב. ההכנה לדוכן (סעיפים ה׳–ח׳)

לא יעלו הכהנים לדוכן במנעלים, אבל בבתי שוקים שרי. [ויש מחמירין אם הם של עור] [אגודה פרק הקורא את המגילה] [ונהגו להקל בקצת מקומות].

אע״פ שנטלו הכהנים ידיהם שחרית, חוזרים ונוטלים ידיהם עד הפרק שהוא חבור היד והזרוע, והלוי יצוק מים על ידיהם וקודם לכן יטול הלוי ידיו (ולא נהגו הלוים ליטול ידיהם תחלה רק סמכו על נטילתן שחרית).

אם נטל הכהן ידיו שחרית ובירך ענ״י לא יחזור לברך כשנוטל ידיו לנשיאת כפים.

כשמתחיל ש״צ רצה כל כהן שבב״ה נעקר ממקומו לעלות לדוכן ואף אם לא יגיע שם עד שיסיים ש״ץ רצה שפיר דמי אבל אם לא עקר רגליו ברצה שוב לא יעלה.

ג. סדר הברכה — מן העקירה ועד רבון העולמים (סעיפים ט׳–י״ט)

כשעוקרים [רש״י ותוספות ור״ן כתבו דלא יאמר אותו עד עמדו לפני התיבה וכ״כ הב״י] כהנים רגליהם לעלות לדוכן אומרים ירמי״א שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלמה ולא יהא בה מכשול ועון מעתה ועד עולם ומאריכים בתפלה זו עד שיכלה אמן של הודאה מפי הצבור.

עומדי׳ בדוכן פניהם כלפי ההיכל ואחוריה׳ כלפי העם ואצבעותיה׳ כפופים לתוך כפיהם עד שש״צ מסיים מודי׳ ואז אם הם ב׳ קורא להם [הש״ץ] [בטור בשם ר״י ורמב״ם] כהנים. הגה: ולא יאמר אלהינו ואלהי אבותינו כו׳ וי״א שאומרים אותו בלחש עד מלת כהנים ואז אומרו בקול רם (טור בשם ר״י ור״מ מרוטנבורג) וחוזר ואומר עם קדושך כאמור בלחש וכן נוהגין במדינות אלו. ומחזירים פניהם כלפי העם ואם הוא א׳ אינו קורא לו אלא הוא מעצמו מחזיר פניו.

כשמחזירין פניהם כלפי העם מברכין: אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה.

מגביהים ידיהם כנגד כתפותיהם ומגביהים יד ימנית קצת למעלה מהשמאלית, ופושטים ידיהם וחולקים אצבעותיהם, ומכוונים לעשות ה׳ אוירים בין ב׳ אצבעות לב׳ אצבעות אויר אחד ובין אצבע לגודל ובין גודל לגודל ופורשים כפיהם כדי שיהא תוך כפיהם כנגד הארץ ואחורי ידיהם כנגד השמים.

מתחילין הכהנים לומר יברכך. הגה: וי״א שגם מלת יברכך יקרא אותם ש״צ תחלה [טור ור״ן פ׳ הקורא והגהות מיימוני] (וכן נוהגים בכל מדינות אלו) ואח״כ מקרא אותם ש״ץ מלה במלה והם עונים אחריו על כל מלה עד שיסיימו פסוק ראשון ואז עונים הצבור אמן וכן אחר פסוק ב׳ וכן אחר פסוק ג׳.

אין מברכין אלא בלשון הקודש ובעמידה ובנשיאת כפים ובקול רם.

ואח״כ מתחיל ש״צ שים שלום, ואז הכהנים מחזירים פניהם להיכל ואומרים: רבון העולמים עשינו מה שגזרת עלינו, עשה אתה מה שהבטחתנו, השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל. הגה: ויאריכו בתפלה זו עד שיסיים ש״ץ שים שלום ושיענו הצבור אמן על שניהם ואם אינם יכולים להאריך כ״כ יאמרו אדיר במרום וכו׳ כדלקמן סי׳ ק״ל (רש״י פרק אלו נאמרין והגהות מיימוני).

אין הכהנים רשאים להחזיר פניהם עד שיתחיל ש״צ שים שלום ואינם רשאים לכוף אצבעותיהם עד שיחזרו פניהם ועומדים שם ואינם רשאים לעקור משם עד שיסיים ש״צ שים שלום ויש מי שאומ׳ שצריכין להמתין עד שיסיימו הצבור לענות אמן אחר ברכת שים שלום (וכן המנהג).

כשמחזירין פניהם בין בתחלה בין בסוף לא יחזרו אלא דרך ימין. הגה: כשיורדין מן הדוכן לא יגעו במנעליהם המטונפים ואם נוגעים יטלו ידיהם לתפלה שיתפללו אח״כ (אגודה פ׳ היה קורא).

אין המקרא שקורא כהנים רשאי לקרות כהנים עד שיכלה מפי הצבור אמן שעונים אחר ברכת מודים ואין הכהנים רשאים להתחיל ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן עד שיכלה דיבור קריאת כהנים מפי הקורא ואחר שברכו הכהנים אשר קדשנו בקדושתו של אהרן אינם רשאים להתחיל יברכך עד שיכלה מפי כל הצבור אמן שעונים אחר ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וכן אינם רשאים להתחיל בתיבה עד שתכלה התיבה מפי המקרא ואין הצבור עונים אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים. הגה: ולא יתחילו הכהנים רבון העולמים כו׳ עד שיכלה אמן מפי הצבור (ב״י).

אין ש״ץ רשאי לענות אמן אחר ברכה של כהנים.

ד. הש״ץ, המקריא והניגון (סעיפים כ׳–כ״ב)

אם ש״צ כהן אם יש שם כהנים אחרים לא ישא את כפיו. (ולא יאמרו לו לעלות או ליטול ידיו אבל אם אמרו לו צריך לעלות דהא עובר בעשה אם אינו עולה) (מרדכי פ׳ הקורא עומד והגהות מיימוני פט״ו דתפלה ואגור) ואפי׳ אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו אא״כ מובטח לו שיחזור לתפלתו בלא טירוף דעת שאם הוא מובטח בכך כיון שאין שם כהן אלא הוא ישא את כפיו כדי שלא תתבטל נשיאת כפים וכיצד יעשה יעקור רגליו מעט בעבודה ויאמר עד ולך נאה להודות ויעלה לדוכן ויברך ברכת כהנים ויקרא לו אחר; ומסיים החזן שים שלום ואם המקרא כוון לתפלת ש״צ מתחלה ועד סוף עדיף טפי שיסיים המקרא שים שלום.

אין הכהנים רשאים לנגן ברכת כהנים שנים או שלשה נגונים משום דאיכא למיחש לטירוף הדעת ואין לנגן אלא נגון אחד מתחלה ועד סוף.

משתדלין שיהא המקרא ישראל, וכשהחזן כהן יעמוד ישראל אצלו ויקרא כהנים ויקרא אותם, והחזן עומד ושותק.

ה. הכוונה, המבט ומי בכלל הברכה (סעיפים כ״ג–כ״ט)

בשעה שהכהנים מברכים העם לא יביטו ולא יסיחו דעתם אלא יהיו עיניהם כלפי מטה כמו שעומד בתפלה והעם יכוונו לברכה ויהיו פניהם כנגד פני הכהנים ולא יסתכלו בהם. הגה: וגם הכהנים לא יסתכלו בידיהם על כן נהגו לשלשל הטלית על פניהם וידיהם חוץ לטלית ויש מקומות שנהגו שידיהם בפנים מן הטלית שלא יסתכלו העם בהם (ב״י).

עם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה אבל מלפניהם ובצדיהם אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת ולאחוריהם נמי אם הם אנוסים כגון עם שבשדות שהם טרודים במלאכתם ואינם יכולים לבא הם בכלל הברכה.

ב״ה שכולה כהנים אם אין שם אלא י׳ כולם עולים לדוכן למי מברכין לאחיהם שבשדות ומי עונה אחריהם אמן הנשים והטף ואם יש שם יותר מעשרה היתרים מעשרה יעלו ויברכו והעשרה עונים אחריהם אמן.

בשעה שמברכין אין לומר שום פסוק אלא ישתקו ויכוונו לברכה. הגה: ומכל מקום עכשיו שהכהנים מאריכין הרבה בניגונים נהגו גם כן לומר פסוקים וכמו שנתבאר לעיל סימן נ״ז לענין ברכו אך יותר טוב שלא לאמרם (ד״ע).

כהן אינו רשאי להוסיף מדעתו יות׳ על השלש פסוקים של ברכת כהנים ואם הוסיף עובר על בל תוסיף.

כהן שנשא כפיו ואח״כ הלך לב״ה אחר ומצא צבור שלא הגיעו לברכת כהנים יכול לישא את כפיו פעם אחרת.

כהן שלא התפלל עדיין ומצא צבור מתפללין נושא כפיו ואין התפלה מעכבתו.

ו. המומים והדברים הפוסלין בכהן (סעיפים ל׳–ל״ח)

מי שיש לו מום בפניו או בידיו כגון שהם בוהקניות או עקומות או עקושות [בוהקניות פירוש מין נגע לבן ורש״י פירש לינטלי״ש בלע״ז. עקומות כפופות. עקושות לצדדיהן והר״ן פי׳ עקומות שנתעקמה ידו אחורנית. עקושות שאינו יכול לחלק אצבעותיו] לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו וה״ה למי שיש מומין ברגליו במקום שעולים לדוכן בלא בתי שוקיים וכן מי שרירו יורד על זקנו או שעיניו זולפים דמעות וכן סומא באחד מעיניו לא ישא את כפיו ואם הי׳ דש בעירו דהיינו שהם רגילים בו ומכירין הכל שיש בו אותו מום ישא כפיו ואפי׳ הוא סומא בשתי עיניו וכל ששהא בעיר שלשי׳ יום מקרי דש בעירו ודוקא בעירו אבל אם הולך באקראי לעיר אחרת ושהא שם שלשים יום לא ואפילו לא בא לדור שם להיות מבני העיר אלא בא להיות שם מלמד או סופר או משרת שנה או חצי שנה חשוב דש בעירו בל׳ יום.

אם מנהג המקום לשלשל הכהנים טלית על פניהם אפילו יש בפניו ובידיו כמה מומין ישא את כפיו. הגה: ודוקא אם היו ידיו בפנים מן הטלית אבל אם הם מבחוץ לא מהני הטלית לידיו.

היו ידיו צבועות אסטיס ופואה [אסטיס ופוא׳ פירוש מיני צבעים] לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בהם ואם רוב העיר מלאכתן בכך ישא את כפיו.

מי שאינו יודע לחתוך האותיות כגון שאומר לאלפי״ן עייני״ן ולעייני״ן אלפי״ן וכיוצא בזה לא ישא את כפיו.

קטן שלא הביא שתי שערות אינו נושא כפיו בפני עצמו כלל אבל עם כהנים שהם גדולים נושא ללמוד ולהתחנך ומי שהביא שתי שערות נושא את כפיו אפי׳ בפני עצמו ומיהו דוקא באקראי בעלמא ולא בקביעות עד שיתמלא זקנו שאז יכול לישא כפיו אפילו יחידי בקבע וכל שהגיע לשני׳ שראוי להתמלאות זקנו אף על פי שלא נתמלא קרינן ביה נתמלא זקנו (וע״ל סי׳ נ״ג סעיף ח׳).

כהן שהרג את הנפש, אפילו בשוגג, לא ישא את כפיו, אפילו עשה תשובה. הגה: וי״א דאם עשה תשובה נושא כפיו ויש להקל על בעלי תשובה שלא לנעול דלת בפניהם והכי נהוג [ד״ע דלא גרע ממומר וכ״מ מהג״מ] [טור רש״י והרבה פוסקים אגור וב״י].

מל תינוק ומת נושא את כפיו ואם העם מרננים אחריו שהוא שופך דמים כיון דלא נתברר הדבר ישא את כפיו.

מומר לעכו״ם לא ישא את כפיו וי״א שאם עשה תשובה נושא כפיו (וכן עיקר) ואם נאנס לדברי הכל נושא כפיו.

שתה רביעית יין בבת אחת לא ישא את כפיו. שתאו בשני פעמים או שנתן לתוכו מעט מים מותר ואם שתה יותר מרביעית אע״פ שהוא מזוג ואפי׳ שתאו בכמה פעמים לא ישא את כפיו עד שיסיר יינו מעליו.

ז. פסולים נוספים ומצבים (סעיפים ל״ט–מ״ד)

לא היה בו א׳ מהדברים המונעים נשיאת כפים אע״פ שאינו מדקדק במצות וכל העם מרננים אחריו נושא את כפיו [שאין שאר עבירות מונעין נשיאת כפים].

כהן שנשא גרושה לא ישא את כפיו, ואין נוהגין בו קדושה אפי׳ לקרות בתורה ראשון ואפילו גרשה או מתה פסול עד שידור הנאה על דעת רבים מהנשים שהוא אסור בהם.

נטמא למת שאינו משבעה מתי מצו׳ פסול מן הדוכן ומכל מעלות הכהונה עד שישוב ויקבל שלא יטמא עוד למתים (י״א דמי שיש לו בת שהמירה לעכו״ם או זנתה אין מחייבין עוד לקדשו כי אביה היא מחללת) מרדכי פרק נגמר הדין.

החלל אינו נושא את כפיו.

אחר שבעה ימי אבילות נושא כפיו ובתוך שבעה ימי אבילות יצא מב״ה בשעה שקורין כהנים. הגה: ויש אומרים דכל זמן האבילות אפילו עד י״ב חודש על אביו ועל אמו אינו נושא כפיו (מרדכי סוף פרק הקורא עומד והגהות מיימוני) וכן נוהגין במדינות אלו.

כהן אע״פ שהוא פנוי נושא את כפיו. הגה: ויש אומרים דאינו נושא כפיו דהשרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה והמברך יש לו להיות בשמחה [מרדכי פ׳ הקורא עומד] ונהגו שנושא כפיו אע״פ שאינו נשוי ומ״מ הרוצה שלא לישא כפיו אין מוחין בידו רק שלא יהא בבהכ״נ בשעה שקורין כהנים או אומרים להם ליטול ידיהם. נהגו בכל מדינות אלו שאין נושאין כפים אלא בי״ט משום שאז שרוים בשמחת י״ט וטוב לב הוא יברך משא״כ בשאר ימים אפי׳ בשבתות השנה שטרודים בהרהורים על מחייתם ועל ביטול מלאכתם ואפי׳ בי״ט אין נושאין כפים אלא בתפלת מוסף שיוצאים אז מב״ה וישמחו בשמחת י״ט [דברי עצמו] וכל שחרית ומוסף שאין נושאין בו כפים אומר הש״צ אלהינו ואלהי אבותינו וכו׳ כדלעיל סוף סי׳ קכ״ז ויוה״כ נושאים בו כפים כמו ביו״ט ויש מקומו׳ שנושאי׳ בו כפים בנעיל׳ ויש מקומו׳ אפי׳ בשחרית.

ח. התיבות שהופכים, ואיסור להשתמש בכהן (סעיף מ״ה)

אלו תיבות שהכהנים הופכים בהם לדרום ולצפון: יברכך וישמרך, אליך ויחנך, אליך, לך, שלום. הגה: ונוהגין שמאריכין בניגון אלו תיבות כי כל אחת מהן הוא סוף ברכה בפני עצמה ואומרים רבון כמו שמפורש בסי׳ ק״ל בשעה שמאריכין בניגון התיבות שבסוף הפסוקים דהיינו וישמרך ויחנך שלום והמקרא לא יאמר רבון וכו׳ [תשובת מהרי״ל סי׳ קמ״ח] אסור להשתמש בכהן אפי׳ בזמן הזה דהוי כמועל בהקדש אם לא מחל על כך [מרדכי הגהות דגיטין].

מקרים מעשיים

מקרה 1 — מנעלים ונטילת ידים

מקרה 2 — כהן בעל מום או שידיו צבועות

מקרה 3 — הש״ץ כהן

שאלות להבנה

להעמיק עוד