✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דיני נפילת אפים — עיונים מעמיקים
סימן קל״א · ח׳ סעיפים
אין להפסיק · נפילה על הזרוע · הטיה לצד · הימים שאין נופלים
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קל״א — ח׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם, ריב״ש, רוקח, מהרי״ל, מרדכי, הגהות אשירי, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
מגילה כ״ב: · «קום לך למה זה אתה נופל על פניך» (יהושע ז׳) · «ואבן משכית לא תתנו בארצכם» (ויקרא כ״ו) · השתחואה בפישוט ידים ורגלים

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of Contents

  1. Introduction to the sugya — גדר דיני נפילת אפים ומקורותיו (מגילה כ״ב:), צירי הסימן (ח׳ סעיפים)
  2. אין להפסיק בין תפלה לנפילת אפים — תחינה מיד אחר התפילה, מהות הנפילה (מסירת נפש)
  3. נפילה על הזרוע וההטיה — צד שמאל / צד ימין, כבוד התפילין, נפילת אפים מיושב
  4. הימים שאין נופלים בהם — שבת ויו״ט, ר״ח, חנוכה, פורים, ט״ו באב, בית האבל, חתן, מילה
  5. מהות נפילת אפים — חובה, מנהג או חלק מן התפילה · אבן משכית · נפקא מינה למעשה · טבלאות

📜 The text of the Shulhan Aroukh — the seifim

דִּינֵי נְפִילַת אַפַּיִם. וּבוֹ ח׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: אין לדבר בין תפלה לנפילת אפים; ההטיה על צד שמאל (וי״א ימין; ובשחרית על ימין משום כבוד התפילין). ב׳: נפילת אפים מיושב ולא מעומד; י״א דוקא במקום שיש ספר תורה. ג׳: אין נפילת אפים בלילה. ד׳-ה׳: אין נופלים בבית האבל, בבית החתן, וביום מילה; מילה בתענית צבור. ו׳-ז׳: ט״ו באב, ר״ח, חנוכה, פורים, ל״ג בעומר, חודש ניסן, ט׳ באב. ח׳: אין אדם חשוב רשאי ליפול לפני הצבור; ופישוט ידים ורגלים אסור על אבן משכית.

Concise summary:

ח׳ seifim: the siman regulates the דיני נפילת אפים — the supplication added, leaning on the arm, immediately after the ﬠמידה: אין להפסיק בין תפלה לנפילת אפים (for the supplication rises attached to the prayer); the הטיה על צד שמאל, and בשחרית על צד ימין משום כבוד התפילין; נפילת אפים מיושב; the days on which one does not fall (שבת, יו״ט, ר״ח, חנוכה, פורים, ט״ו באב, בית האבל, חתן, מילה); and the אדם חשוב who does not fall before the public unless assured of being answered כיהושע בן נון.

1. הקדמת הסוגיא — דיני נפילת אפים, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדיני נפילת אפים — התחינה שאדם מתחנן בהכנעה על פניו מיד אחר תפילת שמונה עשרה. ראש הסימן: «אין לדבר בין תפלה לנפילת אפים» (סעיף א׳), ובו ח׳ סעיפים. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) מהות הנפילה — תחינה בהכנעה ובמסירת נפש הסמוכה לתפילה, ומכאן אין להפסיק בינה לתפילה; (ב) גדרי המנהג — ההטיה על הצד, מקום הנפילה וזמנה, והימים שאין נופלים בהם. ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן: על איזה צד יטה, מיושב או מעומד, באיזה מקום, ובאלו ימים אין נופלים.
הערה יסודית: ציר הסימן — האם נפילת אפים חובה קבועה או מנהג רשות. שהרי כל הלכותיה נכתבו בלשון מנהג («נהגו», «מנהג פשוט»), ומאידך מקומה קבוע מיד אחר התפילה כתחינה. ולזה נפקא מינה בדין ההפסק, ובנדחית ממקומה (בית האבל, בית החתן) אם משלימה במקום אחר.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: נפילת אפים — מה גדרה? האם חובה כחלק מסדר התפילה (שקבעוה חכמים מיד אחר שמונה עשרה, תחינה בהכנעה), או מנהג רשות שנהגו בו ישראל (ואינה חובה, וכל דקדוקיה תלויים במנהג המקום)? ונפקא מינה בהפסק מועט, בנפילה ביחיד, ובימים שאין נופלים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. אין להפסיק בין תפלה לנפילת אפים — תחינה מיד אחר התפילה ומהות הנפילה

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «אין לדבר בין תפלה לנפילת אפים. כשנופל על פניו נהגו להטות על צד שמאל»; ומרן ממשיך: «ולאחר שנפל על פניו יגביה ראשו ויתחנן מעט מיושב».
שורש הדין — סדר התחינה: נפילת אפים מקומה מיד אחר תפילת שמונה עשרה — שהתפלל אדם בעמידה, ומוסיף תחינה בנפילה על פניו בהכנעה יתירה, כדרך שעשה משה רבינו «ואתנפל לפני ה׳». ולפי שעיקרה תחינה הנשמעת בהיותה סמוכה לתפילה, כתב מרן «אין לדבר בין תפלה לנפילת אפים», שלא יפסיק בינתיים בדברים אחרים. ומקורו במהרי״ל ובראשונים.
קושיא — אם עיקר נפילת אפים רשות, מהו איסור ההפסק? אם אינה חובה גמורה, למה הקפידו «אין לדבר»? ואם היא חובה כחלק מן התפילה, אף שיחה מועטת תיאסר כבתוך התפילה; ומאי שנא הפסק זה משאר הפסקות.
תירוץ: אין ההקפדה מדין איסור הפסק כבברכות ובקריאת שמע, אלא מדין התחינה — שתחינה הסמוכה לתפילה נשמעת, וכשמפסיק ועוסק בדברים אחרים לגמרי שוב אין תחינתו מקובלת כל כך. לפיכך אין צריך להזהר אלא מהפסק גמור בדברים אחרים, אבל שיחה מועטת אין לחוש; וכל שלא הפסיק לגמרי יכול אף לילך למקום אחר וליפול שם על פניו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — מהות הנפילה: נפילה על פנים ארצה היא הכנעה גמורה — תמצית: כאדם המפיל עצמו לפני אדונו ומוסר נפשו בידו, ובה כִּוְּנו הקדמונים ענין מסירת הנפש ויצירת מרכבה לבורא. ומפני עוצם הענין הזהירו שלא יפסיק בין תפילה לתחינה זו, שתעלה סמוכה ומחוברת לתפילה. ולכן אף שאין נופלים היום ממש אלא מכסים הפנים ומטים הראש — עדיין נשמר הגדר של סמיכות התחינה לתפילה.
נפקא מינה — ההפסק: (א) הפסק גמור בדברים אחרים בין תפילה לנפילה — פוגם בתחינה. (ב) שיחה מועטת — אין לחוש. (ג) הלך למקום אחר בלא הפסק גמור — יכול ליפול שם. (ד) התחינה שלאחר הנפילה — «יגביה ראשו ויתחנן מעט מיושב». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«אין לדבר בין תפלה לנפילת אפים» — שתחינת הנפילה עולה סמוכה לתפילה; ומהותה הכנעה ומסירת נפש, ולאחר שנפל «יגביה ראשו ויתחנן מעט מיושב».

3. נפילה על הזרוע וההטיה — צד שמאל / צד ימין, כבוד התפילין, נפילת אפים מיושב

לשון השלחן ערוך

סעיפים א׳-ב׳: «כשנופל על פניו נהגו להטות על צד שמאל»; והגה: «וי״א דיש להטות על צד ימין והעיקר להטות; בשחרית כשיש לו תפילין בשמאלו על צד ימין משום כבוד התפילין ובערבית או כשאין לו תפילין בשמאלו יטה על צד שמאל». ב׳: «נפילת אפים מיושב ולא מעומד».
שורש הדין — הנפילה על הזרוע: אין נופלים על הפנים ממש על הקרקע, אלא מטים הראש ומכסים הפנים על הזרוע. ונחלקו המנהגים על איזה צד — הביא מרן מן הרוקח והריב״ש שנהגו להטות על צד שמאל, והרמ״א הוסיף «וי״א דיש להטות על צד ימין והעיקר להטות»; ומחלק בין שחרית (שהתפילין בשמאל, ומטה על ימין) לבין ערבית ומנחה או בלא תפילין (שמטה על שמאל).
קושיא — למה הטיה כלל, ולמה דוקא על השמאל? אם הנפילה הכנעה גמורה, יפול על פניו ממש ארצה; ואם מטים על הצד — מאי שנא ימין משמאל, שהרי לכאורה שני הצדדים שוים בהכנעה?
תירוץ: לפי הקבלה השכינה כנגד המתפלל ומימינו, ובהטיה על צד שמאל נמצאו פניו כלפי שכינה; ולזה נהגו במקומות הרבה להטות על שמאל. אבל בשחרית מטה על ימין מפני התפילין שבשמאל, שלא יסמוך פניו עליהן דרך זלזול — «משום כבוד התפילין». והרי זו הטיה על הצד ולא נפילה ממש, ולכן די בכיסוי הפנים על הזרוע. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — נפילת אפים מיושב או מעומד: «נפילת אפים מיושב ולא מעומד» (סעיף ב׳). ונפקא מינה במי שאין לו מקום לישב, ובשליח צבור העומד. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — ההטיה: (א) שחרית עם תפילין — מטה על צד ימין («כבוד התפילין»). (ב) ערבית ומנחה או בלא תפילין — על צד שמאל. (ג) נפילה מיושב לכתחילה. (ד) מקום שאין בו ספר תורה — יש שנהגו לומר תחינה בלא כיסוי פנים (סעיף ב׳ הגה). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«כשנופל על פניו נהגו להטות על צד שמאל»; ובשחרית «על צד ימין משום כבוד התפילין»; ו«נפילת אפים מיושב ולא מעומד».

4. הימים שאין נופלים בהם — שבת ויו״ט, ר״ח, חנוכה, פורים, ט״ו באב, בית האבל, חתן, מילה

לשון השלחן ערוך

סעיפים ד׳-ז׳: «נהגו שלא ליפול על פניהם לא בבית האבל ולא בבית החתן ולא בב״ה ביום מילה ולא כשיש שם חתן»; «נהגו שלא ליפול על פניהם בט״ו באב ולא בט״ו בשבט ולא בר״ח ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה»; «ומנהג פשוט שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן ולא בט׳ באב ולא בין י״ה לסוכות».
שורש הדין — ימי שמחה: לפי שנפילת אפים תחינה של הכנעה, אין נופלים בימי שמחה — שבת ויום טוב, ראש חודש וחנוכה, פורים, ט״ו באב וט״ו בשבט, ל״ג בעומר, וכל חודש ניסן. וכן בבית החתן (שיום טוב שלו הוא) וביום המילה (שמצוה בשמחה קיבלו), ובבית האבל (שז׳ ימי אבלות הוקשו לז׳ ימי החג). ומקור רובם ממנהגי אשכנז והראשונים.
קושיא — מה ענין בית האבל לימי שמחה? הרי האבל שרוי בצער ואינו בשמחה, ולכאורה ראוי דוקא הוא לפול ולהתחנן על צרתו; ולמה נמנו האבל והחתן בכפיפה אחת שאין נופלים?
תירוץ: אף שאין האבל בשמחה, ז׳ ימי אבלו הוקשו לז׳ ימי החג, שנאמר «והפכתי חגיכם לאבל»; ולזה דינם כמועד לענין שאין נופלים. ועוד, שאין דין נפילת אפים תלוי בצרת היחיד אלא בגדר היום — וכשם שבשמחת החתן והמילה אין מקום לתחנון, כך בבית האבל שהוקש לחג. ולזה בית האבל ובית החתן שוים בהלכה זו אף שהפכיים בענינם. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת — במנחה שלפני היום וביום המילה: נחלקו במנחה שלפני היום — מרן כתב בר״ח «ולא במנחה שלפניו», ובחנוכה הביא «ויש אומרים גם במנחה שלפניו». ולענין יום המילה — דוקא שחרית שמלין אז התינוק אין נופלים, אבל במנחה אומרים תחנון, מה שאין כן בחתן שאין אומרים תחנון כל היום כשמתפללים אצלו. ולמנהגים חילוקים, ועיין סי׳ תקנ״ט לענין ט׳ באב. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — הימים: (א) שבת ויו״ט, ר״ח, חנוכה, פורים, ט״ו באב, ט״ו בשבט, ל״ג בעומר, כל חודש ניסן — אין נופלים. (ב) בית החתן וביום כניסתו לחופה — אין נופלים כל היום. (ג) יום מילה בבית הכנסת שהמילה בו — אין נופלים בשחרית. (ד) בית האבל — אין נופלים («הוקשו לחג»). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«נהגו שלא ליפול על פניהם לא בבית האבל ולא בבית החתן ולא בב״ה ביום מילה»; ובימי שמחה — «בט״ו באב ולא בט״ו בשבט ולא בר״ח ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה», ו«בכל חודש ניסן».

5. מהות נפילת אפים — חובה, מנהג או חלק מן התפילה · אבן משכית · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

עיקרי הסימן: «אין לדבר בין תפלה לנפילת אפים»; «נפילת אפים מיושב ולא מעומד»; «אין נפילת אפים בלילה»; «אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו כשמתפלל על הצבור אלא אם כן הוא בטוח שיענה כיהושע בן נון».
שורש הדין — אדם חשוב ואבן משכית: אדם חשוב המתפלל לפני הצבור אינו רשאי ליפול על פניו אם אין הצבור נופלים כמותו — שמא לא ייענה מיד ויהרהרו אחריו — «אלא אם כן הוא בטוח שיענה כיהושע בן נון», שנאמר בו «קום לך למה זה אתה נופל על פניך». והרמ״א הוסיף (הגהות אשירי וריב״ש) שאסור לכל אדם ליפול בפישוט ידים ורגלים על אבן משכית, שנאמר «ואבן משכית לא תתנו בארצכם», «אבל אם נוטה קצת על צידו מותר».
קושיא — למה נאסר לאדם חשוב, ובמה שונה מיהושע? אם החשש שמא לא ייענה — הרי אף יהושע היה יכול שלא להיענות; ואם הותר ליהושע, יותר אף לאדם חשוב הבוטח בעצמו. ומהו הגדר המבחין ביניהם.
תירוץ: יהושע היה בטוח במעשיו שייענה, ולכן הותר לו; אבל מי שאינו בטוח — אם לא ייענה מיד יהרהרו הצבור אחריו לומר שאינו הגון ואינו ראוי להיענות, ונמצא מזלזל בכבודו ובכבוד התפילה. ולזה דוקא «כשמתפלל על הצבור» ובפניהם; אבל ביחיד ובביתו — נופל כשאר אדם. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — גדר נפילת אפים: חזרה לחקירת היסוד — חובה, מנהג, או חלק מן התפילה: ונפקא מינה בהפסק, בנדחית ממקומה אם משלימה, ובחיוב האומרה במקום שאין מנהג. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
אין להפסיק «אין לדבר בין תפלה לנפילת אפים»; שיחה מועטת אין לחוש, ובלא הפסק גמור יכול לילך למקום אחר.
ההטיה על הצד שחרית על צד ימין (כבוד התפילין), ערבית ומנחה על צד שמאל; ונפילת אפים מיושב.
בלילה «אין נפילת אפים בלילה»; ובלילי אשמורת נוהגים ליפול, שקרוב ליום.
הימים שבת, יו״ט, ר״ח, חנוכה, פורים, ט״ו באב, ל״ג בעומר, ניסן, בית האבל, חתן, מילה — אין נופלים.
אדם חשוב אינו רשאי ליפול לפני הצבור אלא אם כן בטוח שייענה כיהושע בן נון.
פישוט ידים ורגלים אסור על אבן משכית («ואבן משכית לא תתנו בארצכם»); ובהטיה קצת על צידו מותר.

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
אין להפסיק תחינה סמוכה לתפילה, אין לדבר בינתיים קל״א סעיף א׳ (מהרי״ל; רוקח; בית יוסף)
ההטיה על הצד שמאל, ובשחרית ימין משום כבוד התפילין קל״א סעיף א׳ (ריב״ש סי׳ רי״ב; רוקח; רמ״א)
אדם חשוב ויהושע בן נון אינו רשאי אלא אם בטוח שייענה קל״א סעיף ח׳ (מגילה כ״ב:; יהושע ז׳)
פישוט ידים ורגלים ואבן משכית אסור, ובהטיה על הצד מותר קל״א סעיף ח׳ (הגהות אשירי; ריב״ש; ויקרא כ״ו)
הימים שאין נופלים ימי שמחה, בית האבל ובית החתן קל״א סעיפים ד׳-ז׳ (מנהגים; עי׳ סי׳ תקנ״ט)
גמרא: מגילה כ״ב: · «קום לך למה זה אתה נופל על פניך» (יהושע ז׳) · «ואבן משכית לא תתנו בארצכם» (ויקרא כ״ו) · נפילת אפים ואדם חשוב, פישוט ידים ורגלים
ראשונים ומרן: רמב״ם · ריב״ש · רוקח · מהרי״ל · מרדכי · הגהות אשירי · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← Level 3 — Synthèse Level 1 — Base →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן קל״א · דיני נפילת אפים · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Home · סימן קל״א · ♥ Support

📖Join a 'havrouta