✦ ❖ ✦

דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דיני קדושת ובא לציון — עיונים מעמיקים

סימן קל״ב · ב׳ סעיפים

קדושה דסידרא · מתרגמינן · יחיד אומרה · עמידת העולם

עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים

⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡

✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קל״ב — ב׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, כל בו, מהרי״ל, מגן אברהם, ט״ז, מגן אברהם, אליה רבה, פרי מגדים, משנה ברורה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
סוטה מ״ט. · «אקדושה דסידרא» · קדושה שביוצר (סי׳ נ״ט) · דבר שבקדושה (סי׳ נ״ה)

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of Contents

Introduction to the sugya — גדר קדושה דסידרא ומקורותיה, צירי הסימן (ב׳ סעיפים)
סדר הקדושה ותרגומה — «מתרגמינן קדושת ובא לציון», יחיד אומרה כקדושה שביוצר, ואין לאומר התרגום בקול רם (סעיף א׳)
קדושה דסידרא — עמידת העולם — סוטה מ״ט., טעם התקנה, «לאומרו בכוונה»
לא לצאת קודם קדושה דסדרא — «אסור לאדם לצאת», וסדר הדברים שלאחר התפלה (סעיף ב׳)
גדר הקדושה וזיקת הסימן — זיקה לסי׳ נ״ט, סי׳ נ״ה · נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 The text of the Shulhan Aroukh — the seifim

דִּינֵי קְדֻשַּׁת וּבָא לְצִיּוֹן. וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: מתרגמינן קדושת ובא לציון, וצריך ליזהר בו מאוד לאומרו בכוונה. והגה (רמ״א): היחיד אומרה — דינה כדין קדושה שביוצר (עי׳ סי׳ נ״ט); ובקדושה שבתרגום — יחיד אומרה ולא שנים, ואין לאומרה בקול רם. ב׳: אסור לאדם לצאת מבית הכנסת קודם קדושה דסדרא. והגה: אומרים אחר סיום התפלה עלינו לשבח מעומד, קדיש יתום, פטום הקטורת ואין כאלהינו.

Concise summary:

ב׳ seifim: the siman regulates the קדושה דסידרא of « ובא לציון »: one also says its Aramaic תרגום (« מתרגמינן קדושת ובא לציון »), and must say it בכוונה. The יחיד says it like the קדושה שביוצר (סי׳ נ״ט); the תרגום part — יחיד אומרה ולא שנים ואין לאומרה בקול רם. It is אסור to leave בית הכנסת before the קדושה דסדרא — for it is of the עמידת העולם (סוטה מ״ט.).

1. הקדמת הסוגיא — גדר קדושה דסידרא, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדיני קדושת ובא לציון — היא קדושה דסידרא הנאמרת בסדר «ובא לציון גואל», ובו ב׳ סעיפים. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) סדר הקדושה ותרגומה — «מתרגמינן קדושת ובא לציון», שאומרים את הקדושה (קדוש קדוש קדוש · ברוך כבוד · ימלוך) ואף את תרגומה הארמי, וצריך ליזהר בו מאוד לאומרו בכוונה; (ב) חשיבותה ומעמדה — «אסור לאדם לצאת מבית הכנסת קודם קדושה דסדרא», שקדושה דסידרא מן הדברים שהעולם עומד עליהם (סוטה מ״ט.). ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן: דין היחיד בה, אמירת התרגום ולא בקול רם, וסדר הדברים שלאחר התפלה.

הערה יסודית: «קדושה דסידרא» נקראת כן על שם סדר הלימוד — פסוקי הקדושה עם תרגומם הארמי — שנתקן שיהיו כל ישראל עוסקין בתורה בכל יום דבר מועט, ואף מי שלא בא לבית הכנסת בעונת התפלה ישמע קדושה ופסוקי תורה. ומכאן ציר הסימן: האם היא קדושה גמורה ככל הקדושות (הטעונות עשרה), או שעיקרה סדר לימוד ואמירה, ולזה היחיד אומרה.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: מה גדר «קדושה דסידרא» — האם היא דבר שבקדושה ככל הקדושות (כקדושת העמידה, הטעונה עשרה ואין היחיד מקדש בה), או סדר לימוד ואמירה שהקדושה בתוכו כסיפור דברים (כקדושה שביוצר)?

(א) אם דבר שבקדושה גמור — טעונה עשרה, ואין היחיד מקדש בה, ודינה כקדושת העמידה.
(ב) אם סדר אמירה וסיפור — היחיד אומרה, כמו שהיחיד אומר קדושה שביוצר (שאינו אלא כמספר קדושת המלאכים ולא כמקדש), וזהו שפסק הרמ״א «דינה כדין קדושה שביוצר».

ונפקא מינה ליחיד האומרה, ולאמירת התרגום בשנים ובקול רם. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. סדר הקדושה ותרגומה — «מתרגמינן קדושת ובא לציון», יחיד אומרה, ולא בקול רם (סעיף א׳)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «מתרגמינן קדושת ובא לציון וצריך ליזהר בו מאוד לאומרו בכוונה». והגה: «ולענין אם היחיד אומרה — דינה כדין קדושה שביוצר... ובקדושה שבתרגום — יחיד אומרה ולא שנים ואין לאומרה בקול רם».

שורש הדין — קדושה שביוצר: מקור פסק הרמ״א הוא הבית יוסף (סי׳ נ״ט), שם נתבאר שהיחיד אומר את הקדושה שביוצר אור, לפי שאינו אומרה בתורת מקדש אלא כמספר קדושת המלאכים — «כמאן דקרי בעלמא» — ואין זה דבר שבקדושה הטעון עשרה. וכן קדושה דסידרא: היחיד אומרה, שאף היא סדר אמירה של פסוקי קדושה ותרגומם, ולא קדושה שבה מקדש שם שמים בעשרה.

קושיא — מדוע התרגום דוקא «יחיד אומרה ולא שנים ואין לאומרה בקול רם»? אם הקדושה דסידרא היחיד אומרה כקדושה שביוצר — למה חילק הרמ״א בין הקדושה עצמה (שאף רבים אומרים) לבין התרגום, שדוקא יחיד אומרו ולא שנים ולא בקול רם?

תירוץ: חילוק יש בין גוף הקדושה לתרגומה. גוף הקדושה (בלשון הקודש) נאמר על הסדר עם הצבור. אבל התרגום הארמי — לפי שאין דרכו של תרגום להיאמר בקול רם ובציבור כדבר שבקדושה, לכן הורה הרמ״א שיחיד אומרו בנחת ולא שנים כאחד ולא בקול רם, שלא ייראה כמוציא הקדושה שבתרגום לרבים בקול. וזהו מדין הנהגת התרגום, ולא שינוי בעצם הדין שהיחיד אומרה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

פלפול — «דינה כדין קדושה שביוצר»: הרמ״א לא כתב «כקדושת העמידה» אלא «כקדושה שביוצר», ודקדק בכך. קדושת העמידה — דבר שבקדושה גמור, שהעונים מקדשים שם שמים והיא טעונה עשרה, ואין היחיד אומרה כלל. אבל קדושה שביוצר — היחיד אומרה, שאין בה אלא סיפור קדושת המלאכים. וקדושה דסידרא הושוותה לזו ולא לזו — לפי שאף היא סדר אמירה וסיפור, ולזה היחיד אומרה. ולענין לכתחילה לאומרה עם הצבור ובעשרה — עי׳ סי׳ נ״ט וסי׳ נ״ה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — סדר הקדושה ותרגומה: (א) יחיד המתפלל — אומר קדושה דסידרא, שדינה כקדושה שביוצר. (ב) התרגום הארמי — יחיד אומרו ולא שנים כאחד, ובנחת ולא בקול רם. (ג) לומר את כולה בכוונה — «וצריך ליזהר בו מאוד». (ד) לכתחילה — לאומרה עם הצבור (עי׳ סי׳ נ״ט). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
מתרגמינן קדושת ובא לציון — אומרים את הקדושה ואף תרגומה; והיחיד אומרה, דינה כקדושה שביוצר (סי׳ נ״ט); ובתרגום — יחיד אומרה ולא שנים ואין לאומרה בקול רם.

3. קדושה דסידרא — עמידת העולם וטעם התקנה (סוטה מ״ט.)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳ (סיפא): «וצריך ליזהר בו מאוד לאומרו בכוונה». ומכאן חומר האמירה בכוונה, שכן קדושה דסידרא מן הדברים שהעולם עומד עליהם.

שורש הדין — סוטה מ״ט.: תמצית הגמרא: שאלו על מה העולם עומד, והשיבו «אקדושה דסידרא» ועל «יהא שמיה רבא» דאגדתא. ופירשו הראשונים (רש״י שם): קדושה דסידרא היא סדר הקדושה של «ובא לציון» שהוא בתרגום, שנתקן כדי שיהיו כל ישראל עוסקין בתורה בכל יום דבר מועט — פסוקי הקדושה ותרגומם — ואף מי שלא בא לבית הכנסת בעונת התפלה. ולפי שהיא מעמידת העולם, החמיר בה מרן לאומרה בכוונה, ואסר לצאת קודם לה.

קושיא — מאי שנא קדושה דסידרא מקדושת העמידה? קדושת העמידה חמורה יותר — דבר שבקדושה גמור הטעון עשרה; ולמה נאמר דוקא על קדושה דסידרא ש«העולם עומד» עליה, ולא על קדושת העמידה או קדושת יוצר?

תירוץ: מעלת קדושה דסידרא היא בצירוף שני ענינים: קדושה ותלמוד תורה של רבים. הפסוקים עם תרגומם הם לימוד תורה בכל יום לכל העם, אף לפשוטי העם ולמי שאיחר, וסדר זה נאמר יום יום בקביעות. לכן דוקא בה תלו חכמים את «עמידת העולם», שהיא זכות התורה והקדושה של כלל ישראל בכל יום. ואין זה גורע מחומר קדושת העמידה, אלא מעלה אחרת. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

חקירה — «לאומרו בכוונה»:

צד א׳: הכוונה מדין הקדושה — שכל קדושה צריכה כוונה, וקדושה דסידרא בכלל.
צד ב׳: הכוונה מדין תלמוד תורה שבה — שהפסוקים ותרגומם לימוד הם, וצריך להבין הנאמר, ולזה «ליזהר בו מאוד».

ונפקא מינה בהבנת התרגום, ובקורא ואינו מבין. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
קדושה דסידרא מן הדברים שהעולם עומד עליהם (סוטה מ״ט.) — קדושה ותלמוד תורה של רבים בכל יום; ולכן «צריך ליזהר בו מאוד לאומרו בכוונה».

4. לא לצאת קודם קדושה דסדרא — וסדר הדברים שלאחר התפלה (סעיף ב׳)

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: «אסור לאדם לצאת מבית הכנסת קודם קדושה דסדרא». והגה: «ואומרים אחר סיום התפלה עלינו לשבח מעומד... וכשמגיע אל לא יושיע יפסיק מעט קודם שיאמר ואנחנו כורעים... ואומרים קדיש יתום אחר עלינו... ויש לומר פטום הקטורת ערב ובוקר אחר התפלה ואומרים תחלה אין כאלהינו».

שורש הדין: איסור היציאה קודם קדושה דסדרא נובע ממעלתה (סוטה מ״ט.) — שהיא מעמידת העולם, ואין לאדם להיפטר מבית הכנסת קודם שיטול חלקו בה. והגהות הרמ״א מן הטור, הכל בו, אגור, תשב״ץ ותשובת מהרי״ל בסדר הדברים שלאחר התפלה: עלינו לשבח מעומד, הפסקה מועטת קודם «ואנחנו כורעים», קדיש יתום אחר עלינו, פטום הקטורת ואין כאלהינו.

קושיא — למה אסרו לצאת קודם קדושה דסדרא ולא קודם עלינו או קדיש? הרי כל הדברים שלאחר התפלה חשובים; ומדוע תלו את האיסור דוקא בקדושה דסדרא?

תירוץ: לפי שקדושה דסידרא היא מעמידת העולם ובה קדושה ותלמוד תורה של רבים, החמירו בה יותר מכל שאר סדר התפלה, ואסרו לצאת קודם לה. וההנהגות שאחריה (עלינו, קדיש יתום, פטום הקטורת) הן סדר הראוי, אבל עיקר האיסור בגוף הקדושה דסידרא, שהיא לב הענין. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

הנהגות הרמ״א שלאחר התפלה: דנו האחרונים (מגן אברהם, אליה רבה, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, כף החיים) בפרטי הסדר: אמירת עלינו מעומד; ההפסקה קודם «ואנחנו כורעים»; קדיש יתום אחר עלינו, ומי אומרו; ופטום הקטורת — «וליזהר לומר פיטום הקטורת מתוך הכתב ולא בעל פה... שמא ידלג אחד מסמניה», ולכן «נהגו שלא לאומרו בחול שממהרין למלאכתם». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — לא לצאת וסדר שאחר התפלה: (א) אסור לצאת מבית הכנסת קודם קדושה דסדרא. (ב) עלינו לשבח — מעומד, ובכוונה. (ג) בפטום הקטורת — לאומרו מתוך הכתב שמא ידלג סממן. (ד) קדיש יתום אחר עלינו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
אסור לאדם לצאת מבית הכנסת קודם קדושה דסדרא (מעלתה — עמידת העולם); ואחר סיום התפלה — עלינו לשבח מעומד, קדיש יתום, פטום הקטורת ואין כאלהינו.

5. גדר הקדושה וזיקת הסימן — סי׳ נ״ט, סי׳ נ״ה · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

עיקרי הסימן: «מתרגמינן קדושת ובא לציון וצריך ליזהר בו מאוד לאומרו בכוונה (א׳); היחיד אומרה כקדושה שביוצר, ובתרגום יחיד אומרה ולא שנים ואין לאומרה בקול רם; אסור לאדם לצאת מבית הכנסת קודם קדושה דסדרא (ב׳); ואומרים אחר סיום התפלה עלינו לשבח מעומד וקדיש יתום.»

שורש הדין — גדר הקדושה וזיקת הסימנים: יסוד הסימן — שקדושה דסידרא הושוותה לקדושה שביוצר (סי׳ נ״ט), שהיחיד אומרה בתורת סיפור ולא בתורת מקדש; ולזה אינה כקדושת העמידה שהיא דבר שבקדושה הטעון עשרה (סי׳ נ״ה). ומעלתה — עמידת העולם (סוטה מ״ט.), ומכאן חומר הכוונה ואיסור היציאה קודם לה. והשוה סי׳ נ״ה (דבר שבקדושה בעשרה) וסי׳ נ״ט (קדושה שביוצר) וסי׳ נ״ו (קדיש).

קושיא — אם היחיד אומרה, למה נקראת «קדושה» כלל? הרי קדושה גמורה טעונה עשרה ואין היחיד מקדש בה; ואם קדושה דסידרא היחיד אומרה — במה היא «קדושה»?

תירוץ: «קדושה» כאן — על שם פסוקי הקדושה שבתוכה (קדוש קדוש קדוש · ברוך כבוד · ימלוך) ותרגומם, לא שהיא דבר שבקדושה המקדש שם שמים בעשרה. לפיכך היחיד אומרה בתורת סיפור וקריאה, כקדושה שביוצר; ומכל מקום לכתחילה נאמרת עם הצבור. ובזה יושבת השוואת הרמ״א לקדושה שביוצר ולא לקדושת העמידה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין	הלכה למעשה
מתרגמינן	אומרים את הקדושה ואף תרגומה הארמי בסדר «ובא לציון».
יחיד אומרה	היחיד אומר קדושה דסידרא, דינה כקדושה שביוצר (סי׳ נ״ט).
התרגום	יחיד אומרה ולא שנים כאחד, ובנחת ולא בקול רם.
כוונה	«צריך ליזהר בו מאוד לאומרו בכוונה» — שהיא מעמידת העולם.
לא לצאת	אסור לצאת מבית הכנסת קודם קדושה דסדרא.
סדר שאחריה	עלינו לשבח מעומד, קדיש יתום, פטום הקטורת ואין כאלהינו.

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין	הדין	המקור
מתרגמינן קדושת ובא לציון	אומרים הקדושה ותרגומה בכוונה	קל״ב סעיף א׳ (מחבר; בית יוסף)
יחיד אומרה	דינה כקדושה שביוצר	קל״ב סעיף א׳ (הגה; ב״י סי׳ נ״ט)
התרגום — לא שנים ולא בקול רם	יחיד אומרה ולא שנים ואין לאומרה בקול רם	קל״ב סעיף א׳ (הגה; ב״י סי׳ נ״ט)
עמידת העולם	קדושה דסידרא מן הדברים שהעולם עומד עליהם	סוטה מ״ט. (רש״י שם)
לא לצאת קודם קדושה דסדרא	אסור לצאת, וסדר עלינו וקדיש שאחריה	קל״ב סעיף ב׳ (הגה; טור, כל בו, מהרי״ל)

גמרא: סוטה מ״ט. · «אקדושה דסידרא» (הדברים שהעולם עומד עליהם; רש״י — סדר קדושה של ובא לציון שהוא תרגום, שנתקן שיהיו כל ישראל עוסקין בתורה בכל יום)

ראשונים ומרן: רש״י (סוטה מ״ט.) · טור · כל בו · אגור · תשב״ץ · תשובת מהרי״ל · בית יוסף (סי׳ נ״ט) · שלחן ערוך

פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · אליה רבה · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ערוך השלחן · כף החיים · לדעת הרב — עמוד־מעבר (רמה 4)

← Level 3 — Synthèse Level 1 — Base →

~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן קל״ב · דיני קדושת ובא לציון · ⚡ רמה 2 — למדן

⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

📖Join a 'havrouta