שולחן ערוך · אורח חיים
פלפול מעמיק
סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות
הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ט״ו — ו׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, ט״ז, מגן אברהם, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים
הבסיס התלמודי:
מנחות מ״א.–מ״א: · מרדכי ותוס׳ פרק ב״מ דף כ״ב · תרומת הדשן סי׳ מ״ו · רש״י ורב עמרם גאון · טור ובית יוסף
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת
📑 Table des matières
- Introduction à la sugya — la place du siman : le sort de la tsitsit après sa fabrication — le transfert d'un vêtement à l'autre, et le talit déchiré ; l'axe : שעת העשייה קובעת (le moment de la עשייה détermine)
- התרת ציצית מבגד לבגד — pourquoi le transfert est permis, et pourquoi les ôter sans les remettre est interdit ; le talit de morts (Rama — מרדכי ותוס׳) (seif 1)
- על כנפי בגדיהם — הכנף המושתל — le coin cousu d'un autre vêtement : le coin doit appartenir au vêtement lors de la עשייה, et le lien avec תעשה ולא מן העשוי (seif 2)
- נקרע תוך ג׳ — מחלוקת רש״י ורב עמרם — les deux טעמים (le fil de couture pris pour la tsitsit ; la perte du statut de בגד), les nafka minot, et le ירא שמים qui satisfait toutes les opinions (seif 4)
- תעשה ולא מן העשוי — le talit partagé en deux et la déchirure sous le trou : קדם הטלה לקרע, נשתייר כל שהוא (seifim 3, 5)
- תפירה סמוך לכנף — la crainte de Rachi étendue (Rama, תרומת הדשן) : tout fil ממין הציצית (seif 6)
- Nafka mina pratique — et récapitulatif des shitot (רש״י / רב עמרם / י״א)
- Tableaux récapitulatifs
📜 Le texte du Choulhan Aroukh — les seifim
אִם לְהַתִּיר צִיצִית מִבֶּגֶד לְבֶגֶד וְדִין נִקְרַע הַטַּלִּית. וּבוֹ ו׳ סְעִיפִים:
סעיף א׳: מֻתָּר לְהַתִּיר צִיצִיּוֹת מִטַּלִּית זֶה וְלִתְּנָם בְּטַלִּית אַחֵר, אֲבָל שֶׁלֹּא לְהַנִּיחָם בְּבֶגֶד אַחֵר — לֹא. (הַגָּהּ: וְדַוְקָא בְּטַלִּית שֶׁל בַּר חִיּוּבָא, אֲבָל מֻתָּר לְהַתִּיר צִיצִית מִטַּלִּית שֶׁל מֵתִים — מָרְדְּכַי וְתוֹס׳ פֶּרֶק ב״מ דַּף כ״ב.)
סעיף ב׳: אֵינוֹ יָכוֹל לִקַּח הַכָּנָף כְּמוֹ שֶׁהוּא עִם הַצִּיצִית וּלְתָפְרוֹ בְּבֶגֶד אַחֵר, מִשּׁוּם דְּעַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם בָּעִינַן, וְכָנָף זֶה לֹא הָיָה מִבֶּגֶד זֶה בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה.
סעיף ג׳: טַלִּית מְצֻיֶּצֶת כַּהֲלָכָתָהּ שֶׁחֲלָקוּהָ לִשְׁתַּיִם, וּבְכָל חֵלֶק יֵשׁ בּוֹ כַּשִּׁעוּר לְהִתְעַטֵּף, וְנִשְׁאַר לְכָל אַחַת מֵהֶם צִיצִית אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי.
סעיף ד׳: נִקְרַע הַטַּלִּית תּוֹךְ ג׳ אֶצְבָּעוֹת סָמוּךְ לִשְׂפַת הַכָּנָף — אֵינוֹ רַשַּׁאי לְתָפְרוֹ. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י דְּחָיְשִׁינַן שֶׁיִּשְׁתַּיֵּר מֵחוּט הַתְּפִירָה וְיַנִּיחֶנּוּ וְיוֹסִיף עָלָיו שִׁבְעָה חוּטִין לְשֵׁם צִיצִית ; וּלְטַעַם זֶה אֲפִלּוּ נִקְרַע כָּל שֶׁהוּא לֹא יִתְפֹּר. וּלְפִי זֶה, טַלִּית שֶׁל צֶמֶר שֶׁנִּקְרְעָה תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה מֻתָּר לִתְפֹּר הָאִידְּנָא, דְּאֵין דֶּרֶךְ לִתְפֹּר בְּחוּטֵי צֶמֶר. וְרַב עַמְרָם פֵּרֵשׁ דְּטַעְמָא מִשּׁוּם דְּנִקְרַע תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה לֵית בֵּיהּ תּוֹרַת בֶּגֶד וּכְמַאן דְּלֵיתֵיהּ דָּמֵי, וְאַף עַל גַּב דִּתְפָרֵיהּ — כְּמַאן דִּפְסִיק חָשׁוּב, וְאִי עָבֵיד בֵּיהּ צִיצִית לֹא פָּטְרָה לַטַּלִּית ; וּלְפֵרוּשׁ זֶה, אִם נִקְרַע וְנִשְׁתַּיֵּר כָּל שֶׁהוּא — כָּשֵׁר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּלְרַב עַמְרָם לֹא נִפְסַל אֶלָּא צִיצִית שֶׁהָיוּ בּוֹ בְּעֵת שֶׁתְּפָרוֹ, אֲבָל אִם אַחַר שֶׁתְּפָרוֹ הֵטִיל בּוֹ צִיצִית — כָּשֵׁר. וִירֵא שָׁמַיִם יֵצֵא אֶת כֻּלָּם הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר.
סעיף ה׳: אִם נִקְרַע מִנֶּקֶב שֶׁהַצִּיצִית תָּלוּי בּוֹ וּלְמַטָּה — אִם קָדַם הֲטָלַת צִיצִית לַקֶּרַע, שֶׁאוֹתוֹ צִיצִית הָיָה שָׁם בִּשְׁעַת הַקֶּרַע — כָּשֵׁר. וְאִם נִקְרַע וְנִשְׁתַּיֵּר מִמֶּנּוּ כָּל שֶׁהוּא וּתְפָרוֹ, וְאַחַר כָּךְ הֵטִיל בּוֹ צִיצִית — אִם הוּא שֶׁל צֶמֶר, כָּשֵׁר לְכֻלֵּי עָלְמָא ; וְאִם הוּא שֶׁל שְׁאָר מִינִים, שֶׁדֶּרֶךְ לִתְפֹּר בְּחוּטִין שֶׁל אוֹתוֹ הַמִּין — לֹא יִתְפֹּר לְדַעַת רַשִׁ״י. וְאִם נִקְרַע וּתְפָרוֹ וְאַחַר כָּךְ הֵטִיל בּוֹ צִיצִית — אִיכָּא לְסַפּוּקֵי.
סעיף ו׳: הַתּוֹפֵר חֲתִיכַת בֶּגֶד בְּכַנְפֵי הַטַּלִּית, וְכֵן מַה שֶּׁנּוֹהֲגִים לִתְפֹּר סָבִיב הַנֶּקֶב שֶׁהַצִּיצִית בּוֹ — אִם הַטַּלִּית שֶׁל מֶשִׁי וּתְפָרוֹ בְּחוּט מֶשִׁי לָבָן, יֵשׁ לָחוּשׁ בַּדָּבָר לְדַעַת רַשִׁ״י, שֶׁלֹּא תְּהֵא שׁוּם תְּפִירָה לְמַטָּה מִג׳ וּלְמַעְלָה מִקֶּשֶׁר גּוּדָל. (הַגָּהּ: וְהוּא הַדִּין בְּכָל מָקוֹם שֶׁתּוֹפֵר בְּחוּט שֶׁהוּא מִין הַצִּיצִית, דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יִקַּח אוֹתוֹ חוּט לְחוּט הַצִּיצִית — ת״ה סִי׳ מ״ו בְּשֵׁם הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי.)
S'il est permis de transférer les tsitsit d'un vêtement à l'autre, et le din du talit déchiré. Ce siman comporte 6 seifim :
Seif 1 : il est permis de détacher les tsitsit d'un talit pour les mettre sur un autre talit ; mais les ôter sans les remettre sur un autre vêtement — non. [Glose : et précisément d'un talit de בר חיובא ; mais il est permis de détacher les tsitsit d'un talit de morts (מרדכי ותוס׳ פרק ב״מ, folio 22).]
Seif 2 : on ne peut pas prendre le coin tel quel, avec sa tsitsit, et le coudre sur un autre vêtement — car nous exigeons על כנפי בגדיהם, et ce coin n'était pas de ce vêtement au moment de la עשייה.
Seif 3 : un talit aux tsitsit conformes que l'on a partagé en deux : si chaque partie a la mesure (שיעור) pour s'envelopper et qu'il reste à chacune une ou deux tsitsyot — il n'y a pas là de תעשה ולא מן העשוי.
Seif 4 : si le talit s'est déchiré à moins de trois doigts du bord du coin — on ne peut le recoudre. Rachi explique : nous craignons qu'il ne reste un bout du fil de couture, qu'il le laisse et lui ajoute sept fils au titre de tsitsit ; selon ce motif, même déchiré si peu que ce soit — on ne recoudra pas ; et un talit de laine déchiré dans les trois doigts peut être recousu de nos jours, car on ne coud plus avec des fils de laine. Rav Amram explique : déchiré dans les trois doigts, il n'a plus le statut de בגד et il est comme inexistant ; même recousu, il est réputé coupé, et une tsitsit qu'on y ferait n'exempterait pas le talit ; selon cette explication, s'il en reste tant soit peu (כל שהוא) — valide. Certains disent (י״א) que pour Rav Amram seule est invalidée la tsitsit qui s'y trouvait au moment de la couture, mais posée après la couture — valide. Et le craignant-Ciel satisfera toutes les opinions quand c'est possible.
Seif 5 : s'il s'est déchiré du trou où pend la tsitsit vers le bas : si la pose de la tsitsit a précédé la déchirure — valide. S'il s'est déchiré en en laissant tant soit peu, qu'on l'a recousu puis qu'on y a posé la tsitsit : en laine — valide selon tous ; en d'autres matières, que l'on coud avec des fils de la même matière — on ne recoudra pas selon Rachi. Déchiré, recousu, puis tsitsit posée — cas douteux (איכא לספוקי).
Seif 6 : celui qui coud une pièce de tissu aux coins du talit, de même l'usage de coudre autour du trou où est la tsitsit : si le talit est de soie et qu'on l'a cousu d'un fil de soie blanc — il y a lieu de craindre selon Rachi ; qu'il n'y ait donc aucune couture en dessous de trois doigts et au-dessus du קשר גודל. [Glose : et il en va de même partout où l'on coud avec un fil de la matière des tsitsit, car nous craignons qu'il ne prenne ce fil comme fil de tsitsit (ת״ה סי׳ מ״ו au nom des הגהות מיימוני).]
1. הקדמת הסוגיא — הציצית לאחר עשייתה
פתח דבר — מבגד לבגד, ונקרע הטלית
חקירת היסוד של הסימן
- (א) אם שעת העשייה קובעת — טלית שחלקוה לשתים (וכל חלק כשיעור) תישאר בהכשרה, שהעשייה נעשתה בבגד זה בכשרות; וכן קדם הטלת ציצית לקרע — כשר.
- (ב) אם מצב מתמשך — כל שינוי בבגד (חלוקה, קרע) יעורר את הפסול, ואף ציצית שנעשתה בכשרות תיפסל.
2. התרת ציצית מבגד לבגד — וטלית של מתים
לשון השלחן ערוך
- צד א׳ — בזיון הציצית: האיסור בחוטים עצמם — תשמישי מצוה הם, והמסירן שלא לצורך נוהג בהם מנהג בזיון; ולפי זה אף בטלית שאינה בת חיוב יש מקום לאסור.
- צד ב׳ — ביטול הבגד: האיסור בבגד — שמפקיעו ממצותו בידים שלא לצורך; ולפי זה בטלית שאינה בת חיוב (של מתים) — אין כאן הפקעה, ומותר.
מותר להתיר — ובלבד שיחזרו למצותן. התרת ציציות מטלית לטלית — מותרת, שהמצוה עוברת ממקום למקום; אבל להסירן ולהניח הבגד בלא ציצית — לא, שמפקיע הבגד ממצותו שלא לצורך. וטלית של מתים — שאינה בת חיוב — מותר להתיר ציציותיה (הגה).
3. על כנפי בגדיהם — הכנף המושתל
לשון השלחן ערוך
- צד א׳ — תעשה ולא מן העשוי: העשייה נעשתה בבגד הראשון; וכשנתפר הכנף בבגד זה — נמצאת ציצית "עשויה ועומדת" הבאה לבגד בלא מעשה עשייה חדש בו — וזהו "מן העשוי" בבגד זה.
- צד ב׳ — חסרון "כנפי בגדיהם": גזרת הכתוב שהכנף יהא מגוף הבגד בשעת העשייה; וכנף מושתל — אף אם נאמר שהתפירה מחברתו לבגד — אין העשייה שנעשתה בו "על כנפי בגדיהם" של בגד זה.
הכנף אינו עובר עם ציציתו — דבעינן "על כנפי בגדיהם" בשעת עשייה. אינו יכול ליקח הכנף עם הציצית ולתופרו בבגד אחר — שכנף זה לא היה מבגד זה בשעת העשייה; ותקנתו — יתיר הציצית ויחזור ויטילנה משנתפר הכנף.
4. נקרע תוך ג׳ אצבעות — מחלוקת רש״י ורב עמרם
לשון השלחן ערוך
- רש״י: הפסול גזירה מבחוץ — חשש חוט התפירה שיבוא לכלל ציצית פסולה; הבגד עצמו כשר הוא, ואין הקרע והתפירה פוגמים בו.
- רב עמרם: הפסול בגוף הבגד — נקרע תוך ג׳ בטלה ממנו תורת בגד, ואין תפירה מועילה ("כמאן דפסיק"), וציצית הנעשית בו אינה פוטרת.
- י״א (בדעת רב עמרם): לא נפסל אלא ציצית שהיו בו בעת שתפרו — דהויא לה "תעשה ולא מן העשוי"; אבל הטיל בו ציצית אחר שתפרו — כשר, דמהניא התפירה לשוויה בגד לענין עשייה חדשה.
- הכרעת מרן: "וירא שמים יצא את כולם היכא דאפשר" — לחוש לכל השיטות.
- צד א׳ — בגדר התפירה: לרב עמרם (כפשוטו) אין התפירה חיבור גמור לענין ציצית — "כמאן דפסיק"; ולי״א מהניא התפירה לחבר, אלא שהציצית שקדמה לה — "מן העשוי". ולרש״י — התפירה חיבור גמור, וכל החשש מן החוט הנותר בלבד.
- צד ב׳ — בגדר "תורת בגד": לרב עמרם — משבטל שם בגד מן השיריים, בטל, ושוב אינו חוזר אף בתפירה; ולי״א — שם בגד חוזר וניעור בתפירה, ולא נשאר אלא פסול "מן העשוי" על הציצית שקדמה.
נקרע תוך ג׳ — אינו רשאי לתופרו, ושני טעמים בדבר. לרש״י — גזירת חוט התפירה (שמא יניחנו ויוסיף עליו ז׳ חוטין לשם ציצית), ולכן אפילו כל שהוא לא יתפור — אבל של צמר האידנא מותר; לרב עמרם — בטלה תורת בגד, ואף תפור כמאן דפסיק — אבל נשתייר כל שהוא כשר. וירא שמים יצא את כולם היכא דאפשר.
5. תעשה ולא מן העשוי — חלקוה לשתים, ונקרע מן הנקב
לשון השלחן ערוך
- צד א׳ — הבגד הוא הוא: החלוקה אינה בוראת בגד חדש; כל חלק שיש בו כשיעור להתעטף — שם הבגד הראשון עליו, והעשייה שנעשתה בו בעודו שלם — בו נעשתה.
- צד ב׳ — העשייה נגררת: אף אם החצי "בגד חדש" — העשייה הכשרה שקדמה נמשכת עמו, וכל שלא נעשה מעשה בציצית עצמה — בהכשרה עומדת.
קדמה עשייה כשרה — אין הקרע מפקיעה; קדם הקרע — תעשה ולא מן העשוי. חלקוה לשתים וכל חלק כשיעור — אין בו משום תעשה ולא מן העשוי; קדם הטלת ציצית לקרע — כשר; נקרע ותפרו והטיל אחר כך — של צמר כשר לכולי עלמא, של שאר מינים לא יתפור לדעת רש״י; ובלא שיור — איכא לספוקי.
6. תפירה סמוך לכנף — חוט ממין הציצית
לשון השלחן ערוך
- צד א׳ — המין והמראה: אין החשש אלא בחוט הראוי ממש לחוטי הציצית — מינו ומראהו; וחוט צבוע, שאינו עומד לציצית — לית לן בה.
- צד ב׳ — המין לבדו: כל שהחוט ממין הציצית — חיישינן, שסוף סוף ראוי הוא לבוא לכללה.
אין תופרין במקום הציצית בחוט הראוי לה. התופר בכנפי הטלית או סביב הנקב — לא יתפור בחוט ממין הציצית (ובמשי — בחוט משי לבן) למטה מג׳ ולמעלה מקשר גודל, דחיישינן לדעת רש״י שמא יקח אותו חוט לחוט הציצית (ת״ה בשם הגהות מיימוני).
7. נפקא מינה למעשה
סיכום ההנהגות למעשה
| ענין | הלכה למעשה |
|---|---|
| התרה מבגד לבגד | מותר להתיר ציציות מטלית וליתנן בטלית אחר; אבל להסירן ולהניח הבגד בלא ציצית — לא (סעיף א׳). |
| טלית של מתים | מותר להתיר ציציותיה — שאינה בת חיוב (הגה; מרדכי ותוס׳). |
| הכנף המושתל | לא יקח הכנף עם הציצית לתופרו בבגד אחר; ותקנתו — יתיר ויחזור ויטיל אחר התפירה (סעיף ב׳). |
| חלקוה לשתים | כל חלק שיש בו כשיעור ונשארה בו ציצית — כשר, אין בו משום תעשה ולא מן העשוי (סעיף ג׳). |
| נקרע תוך ג׳ | אינו רשאי לתופרו — מחלוקת רש״י ורב עמרם; וירא שמים יצא את כולם היכא דאפשר (סעיף ד׳). |
| נקרע מן הנקב | קדם הטלה לקרע — כשר; נשתייר כל שהוא ותפרו והטיל — צמר כשר לכולי עלמא, שאר מינים לדעת רש״י לא (סעיף ה׳). |
| תפירה סמוך לכנף | לא יתפור בחוט ממין הציצית למטה מג׳ ולמעלה מקשר גודל (סעיף ו׳ והגה). |
8. סיכום השיטות בטבלה מקיפה
טבלה — התרת ציצית והכנף המושתל
| המקרה | הדין | המקור |
|---|---|---|
| מתיר ציציות וליתנן בטלית אחר | מותר — המצוה עוברת ממקום למקום | סעיף א׳ |
| מסירן ומניח הבגד בלא ציצית | לא — מפקיע הבגד ממצותו שלא לצורך | סעיף א׳ (בית יוסף) |
| טלית של מתים | מותר להתיר — שאינה בת חיוב | הגה (מרדכי ותוס׳ פרק ב״מ דף כ״ב) |
| הכנף עם ציציתו לבגד אחר | פסול — לא היה מבגד זה בשעת עשייה | סעיף ב׳ (על כנפי בגדיהם) |
| חלקוה לשתים (כל חלק כשיעור) | כשר — אין בו משום תעשה ולא מן העשוי | סעיף ג׳ |
טבלה — נקרע הטלית: רש״י מול רב עמרם
| הענין | רש״י | רב עמרם גאון |
|---|---|---|
| טעם איסור התפירה | חשש חוט התפירה — שמא יניחנו ויוסיף עליו ז׳ חוטין לשם ציצית | נקרע תוך ג׳ — לית ביה תורת בגד, וכמאן דליתיה דמי |
| נקרע כל שהוא | לא יתפור — אף בתפירה מועטת ישנו לחשש | נשתייר כל שהוא — כשר, שלא בטלה תורת בגד |
| טלית של צמר האידנא | מותר לתפור — אין דרך לתפור בחוטי צמר | אסור — הפסול בגוף הבגד, לא בחוט |
| תפרו — מהו החיבור? | חיבור גמור; כל החשש מן החוט הנותר | כמאן דפסיק חשוב; ואי עביד ביה ציצית — לא פטרה |
| הטיל ציצית אחר שתפרו | החשש במקומו עומד | לי״א — כשר; ולפשוטו — לא פטרה |
| הכרעת מרן | "וירא שמים יצא את כולם היכא דאפשר" (סעיף ד׳) | |
טבלה — מקורות הסוגיא
דעת · רב יוסף חיים סממה
פלפול ועיון באורח חיים · סימן ט״ו · התרת ציצית מבגד לבגד ונקרע הטלית · ⚡ רמה 2 — למדן
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l'accueil · סימן ט״ו · ♥ Soutenir