✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן
שולחן ערוך · אורח חיים
סדר משא ומתן — עיונים מעמיקים
סימן קנ״ו · סעיף אחד
תורה עם דרך ארץ · מלאכה עראי ותורה קבע · נשא ונתן באמונה · שבועה ושותפות
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦
פלפול מעמיק
סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות
הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קנ״ו — סעיף אחד
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות דעות ותלמוד תורה), מגן אברהם, ט״ז, אליה רבה, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים · ולעניין השותפות: ר״ן, רבינו ירוחם, תוספות, ש״ך יורה דעה
הבסיס התלמודי:
שבת ל״א. «נשאת ונתת באמונה» · אבות פ״ב מ״ב · ברכות ל״ה:
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת
📑 תוכן העניינים
- הקדמה לסוגיא — תורה עם דרך ארץ, גדר מלאכה עראי ותורה קבע (אבות פ״ב מ״ב, ברכות ל״ה:), ציר הסימן (סעיף אחד עשיר)
- וישא ויתן באמונה — «נשאת ונתת באמונה» — שאלת הדין הראשונה (שבת ל״א.), אמונה במשא ומתן כיסוד
- שם שמים לבטלה ושבועה אפילו באמת — «ויזהר מלהזכיר שם שמים לבטלה», «ויזהר מלישבע אפילו באמת», מעשה ינאי המלך
- שותפות עם עכו״ם ולפני עור — «שמא יתחייב לו שבועה», איסור «לא ישמע על פיך», והיתר הרמ״א (בני נח לא הוזהרו על השיתוף)
- סדר היום: תורה ← מלאכה — זיקה לסי׳ קנ״ה וסי׳ קנ״ז · נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות
📜 לשון השולחן ערוך — הסעיף
סֵדֶר מַשָּׂא וּמַתָּן. וּבוֹ סָעִיף אֶחָד:
אחר כך ילך לעסקיו, דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון, כי העוני יעבירנו על דעת קונו; ומכל מקום לא יעשה מלאכתו עיקר אלא עראי ותורתו קבע, וזה וזה יתקיים בידו. וישא ויתן באמונה, ויזהר מלהזכיר שם שמים לבטלה, שבכל מקום שהזכרת השם מצויה מיתה מצויה. ויזהר מלישבע אפילו באמת, שאלף עיירות היו לינאי המלך וכולם נחרבו בשביל שהיו נשבעים שבועות אע״פ שהיו מקיימים אותם. ויזהר מלהשתתף עם עכו״ם שמא יתחייב לו שבועה ועובר משום «לא ישמע על פיך». הגה: ויש מקילין בעשיית שותפות עם העכו״ם בזמן הזה.
הביאור בקצרה:
סעיף אחד עשיר: לאחר התפילה והלימוד, ילך אדם לעסקיו — תורה עם דרך ארץ (« כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון », אבות פ״ב מ״ב); ומכל מקום הסדר מלאכה עראי ותורה קבע (« וזה וזה יתקיים בידו »); נושא ונותן באמונה (« נשאת ונתת באמונה », שבת ל״א.); נזהר משם שמים לבטלה ומשבועה אפילו באמת (מעשה ינאי); ומשותפות עם עכו״ם (חשש שבועה ו« לא ישמע על פיך »), והרמ״א מיקל בזמן הזה (בני נח לא הוזהרו על השיתוף).
1. הקדמת הסוגיא — תורה עם דרך ארץ, שער הסימן
פתח דבר — פתיחת ההלכה
מרן ממשיך את סדר היום שפתח בו בסי׳ קנ״ה: לאחר קביעת עת לתורה — «אחר כך ילך לעסקיו». והסימן, אף שהוא סעיף אחד בלבד, עמוס יסודות בהנהגת המשא ומתן: (א) תורה עם דרך ארץ — «כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון... כי העוני יעבירנו על דעת קונו»; (ב) סדר הקדימה — «לא יעשה מלאכתו עיקר אלא עראי ותורתו קבע, וזה וזה יתקיים בידו»; (ג) אמונה במשא ומתן — «וישא ויתן באמונה»; (ד) הרחקה משם שמים לבטלה ומשבועה — «ויזהר מלהזכיר שם שמים לבטלה... ויזהר מלישבע אפילו באמת»; (ה) שותפות עם עכו״ם — «שמא יתחייב לו שבועה». חמישה צירים בסעיף אחד.
הערה יסודית: מקומו של הסימן — תיכף אחר קביעת עתים לתורה (קנ״ה) — מלמד על גדרו: המלאכה אינה סותרת התורה כי אם משמשתה, ובלבד שתהא «עראי» והתורה «קבע». ולזה נסמכו כאן דיני היושר והזהירות שבמשא ומתן, שהם ההנהגה הראויה בשעת ה«דרך ארץ». והחוט המקשר: התורה מעצבת אף את מסחרו של אדם — «בכל דרכיך דעהו».
חקירת היסוד של הסימן
החקירה היסודית: «כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה» — האם המלאכה היא בדיעבד וצורך הכרחי (היתר מפני העוני «שיעבירנו על דעת קונו», ולולא זאת מוטב שיעסוק בתורה לבדה), או מעלה לכתחילה (ש«יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ», ושילוב השניים הוא הדרך הישרה, ולא רק סייג מפני העוני)?
- (א) אם בדיעבד — מי שפרנסתו מזומנת ואינו ירא מן העוני, מוטב שיעסוק בתורה בלבד; והמלאכה רק לצורך.
- (ב) אם לכתחילה — אף העשיר צריך «דרך ארץ», ש«יגיעת שניהם משכחת עון» (אבות פ״ב מ״ב), והשילוב תכלית.
שורש המחלוקת — ברכות ל״ה:: רבי ישמעאל דורש «ואספת דגנך» — תמצית: «הנהג בהן מנהג דרך ארץ», ורשב״י חולק: תמצית: אם יעסוק בדרך ארץ תורה מה תהא עליה, ואמר «אפשר אדם חורש בשעת חרישה» וכו׳. וסיים אביי — תמצית: הרבה נהגו כרבי ישמעאל, בתורה עם דרך ארץ, ועלתה בידן; וכרשב״י, בתורה בלא הפסק, ולא עלתה בידן. ולשון מרן «לא יעשה מלאכתו עיקר אלא עראי» — הכרעה כדרך האמצע: מלאכה יש, אך טפלה לתורה.
2. וישא ויתן באמונה — «נשאת ונתת באמונה» (שבת ל״א.)
לשון השלחן ערוך
«ומכל מקום לא יעשה מלאכתו עיקר אלא עראי ותורתו קבע, וזה וזה יתקיים בידו. וישא ויתן באמונה».
שורש הדין — שבת ל״א.: אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין, שאלה ראשונה — «נשאת ונתת באמונה». הרי שהאמונה במשא ומתן קודמת אף לשאלת «קבעת עתים לתורה». ומכאן העתיק מרן «וישא ויתן באמונה» — שאין היושר במסחר ענין של רשות ומידת חסידות בלבד, כי אם עמוד הדין שעליו נשאל אדם תחילה. וברמב״ם (הלכות דעות פ״ה) פירש הנהגת החכם במשאו ומתנו — שנושא ונותן באמונה ואינו מעכב שכר שכיר.
קושיא — למה «נשאת ונתת» קודם ל«קבעת עתים»? והלא תלמוד תורה כנגד כולם, ומדוע פותחים בדין בשאלת המשא ומתן ולא בשאלת התורה?
תירוץ: דוקא משום שהאמונה במשא ומתן היא המבחן אם תורתו של אדם עשתה בו פירות — «כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה», ותורה שאין עמה יושר במסחר אף היא כלא היתה. ועוד: קדימת השאלה בזמן — שעל עסקי העולם הזה נשאל תחילה, ואם עמד בהם בנקיון כפים, זכה שתעמוד לו תורתו. ולזה סמך מרן «וישא ויתן באמונה» מיד אחר «וזה וזה יתקיים בידו» — שקיום שניהם תלוי באמונה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — «וגוררת עון» ו«משכחת עון»: לשון מרן «תורה שאין עמה מלאכה... וגוררת עון», ובאבות (פ״ב מ״ב) «יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון». תרתי דסתרי לכאורה — כאן «גוררת» וכאן «משכחת». ותירוצם אחד: התורה לבדה, בלא מלאכה, «גוררת עון» מחמת העוני; אבל תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם — «משכחת עון», שהטרדה והיגיעה מרחיקות מן החטא. הא למדת ששילוב המלאכה אינו גריעותא כי אם תיקון. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — אמונה במשא ומתן: (א) האמונה שאלת הדין הראשונה (שבת ל״א.). (ב) יושר במידות ובמשקלות, שלא יעכב שכר שכיר (רמב״ם דעות פ״ה). (ג) המלאכה עראי והתורה קבע — «וזה וזה יתקיים בידו». (ד) תורה עם דרך ארץ — «משכחת עון» (אבות פ״ב מ״ב). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«וישא ויתן באמונה» — «נשאת ונתת באמונה» היא שאלת הדין הראשונה (שבת ל״א.); היושר במשא ומתן עמוד שעליו נשען קיום התורה, «וזה וזה יתקיים בידו».
«וישא ויתן באמונה» — «נשאת ונתת באמונה» היא שאלת הדין הראשונה (שבת ל״א.); היושר במשא ומתן עמוד שעליו נשען קיום התורה, «וזה וזה יתקיים בידו».
3. שם שמים לבטלה ושבועה אפילו באמת — «ויזהר מלישבע»
לשון השלחן ערוך
«ויזהר מלהזכיר שם שמים לבטלה, שבכל מקום שהזכרת השם מצויה מיתה מצויה. ויזהר מלישבע אפילו באמת, שאלף עיירות היו לינאי המלך וכולם נחרבו בשביל שהיו נשבעים שבועות אע״פ שהיו מקיימים אותם».
שורש הדין: שני עניינים כאן — (א) הזכרת שם שמים לבטלה, ש«מיתה מצויה»; (ב) שבועה אפילו באמת. ומעשה ינאי המלך — תמצית: אלף עיירות שהיו לו נחרבו על שנשבעו, אף שקיימו שבועתם — ראיה שאף שבועת אמת יש בה סכנה, מפני קלות ראש בכבוד שמים. ומקור אזהרת השבועה מן «את ה׳ אלהיך תירא» (דברים ו) — תמצית: שהיראה מרחיקה אף משבועת אמת, כדעת הראשונים.
קושיא — שבועת אמת מה איסורה? הנשבע לשקר עובר על «לא תשא»; אבל הנשבע באמת, שמקיים דבריו — מה גריעותא, והלא לא חילל שבועתו כלל?
תירוץ: אף שאין בשבועת אמת איסור לאו כשבועת שקר, יש בה זלזול בכבוד שמים והרגל להישבע — שסופו לבוא לשבועת שוא ושקר. ומעשה ינאי ראיה: לא נחרבו על שבועת שקר (שהרי «היו מקיימים אותם»), אלא על עצם ההרגל להישבע, שהוא קלות ראש. ולזה «ויזהר מלישבע אפילו באמת» — הרחקה יתירה, שאין השבועה דבר של מה בכך. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — «אפילו באמת»:
- צד א׳: האיסור מדין הרחקה וסייג — שמא מתוך הרגל הישבע יבוא לשבועת שקר; ולפי זה מותרת שבועת אמת בשעת הדחק גמורה.
- צד ב׳: האיסור מדין כבוד שמים ויראה — «את ה׳ אלהיך תירא» — שעצם הזכרת השם בשבועה, אף באמת, פוגמת ביראה; ולפי זה חמור אף בשעת הדחק.
נפקא מינה — שם שמים ושבועה: (א) אזהרה מהזכרת שם שמים לבטלה — «מיתה מצויה». (ב) אזהרה משבועה אפילו באמת — מעשה ינאי המלך. (ג) ההרחקה מפני ההרגל והזלזול, לא רק מפני חשש שקר. (ד) ולעניין דיני שבועה לפרטיהם — עי׳ יורה דעה הלכות שבועות. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«ויזהר מלישבע אפילו באמת» — שאף שבועת אמת בה קלות ראש בכבוד שמים; מעשה ינאי המלך: «וכולם נחרבו בשביל שהיו נשבעים שבועות אע״פ שהיו מקיימים אותם».
«ויזהר מלישבע אפילו באמת» — שאף שבועת אמת בה קלות ראש בכבוד שמים; מעשה ינאי המלך: «וכולם נחרבו בשביל שהיו נשבעים שבועות אע״פ שהיו מקיימים אותם».
4. שותפות עם עכו״ם ולפני עור — «שמא יתחייב לו שבועה»
לשון השלחן ערוך
מרן: «ויזהר מלהשתתף עם עכו״ם שמא יתחייב לו שבועה ועובר משום לא ישמע על פיך». הגה: «ויש מקילין בעשיית שותפות עם העכו״ם בזמן הזה, משום שאין העכו״ם בזה״ז נשבעים בע״א... אלא שמשתתפים שם שמים ודבר אחר, ולא מצינו שיש בזה משום לפני עור לא תתן מכשול, דהרי אינם מוזהרים על השתוף».
שורש הדין: חשש מרן — שמתוך השותפות יתחייב הנכרי שבועה, וישבע בשם עבודה זרה, והישראל עובר על «לא ישמע על פיך» (שמות כג) — שלא יגרום להזכרת שם ע״ז על ידו. והרמ״א הביא המקילין בזמן הזה, ומקורם ר״ן (סוף פרק קמא דעבודה זרה), רבינו ירוחם (נתיב י״ז) ותוספות (ריש פרק קמא דבכורות): הטעם — שהעכו״ם בזמן הזה כוונתם «לעושה שמים וארץ», אלא שמשתתפים עמו דבר אחר, ובני נח אינם מוזהרים על השיתוף.
קושיא — «לפני עור» היכן? אם הישראל גורם לנכרי לישבע בע״ז, הרי נותן מכשול לפני מי שאסור לו (לכאורה) לעבוד ע״ז — ואמאי כתב הרמ״א שאין בזה «לפני עור»?
תירוץ הרמ״א (בשם תוספות): «דהרי אינם מוזהרים על השתוף» — בני נח לא נצטוו על השיתוף (שיאמינו בבורא יחד עם כח אחר), אלא על עבודה זרה גמורה; וכיון שכוונתם «לעושה שמים וארץ», אין בשבועתם עבירה שהישראל מכשילם בה, ואין כאן «לפני עור». תמצית: החקירה אם ההיתר מפני שאין כאן איסור כלל אצל הנכרי, או מפני שאין הישראל «נותן מכשול» בפועל אלא גרמא רחוקה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת האחרונים — «בני נח על השיתוף»: נחלקו בגדר היתר הרמ״א: (א) יש שהעמידו ההיתר על עיקרו — שבני נח אינם מוזהרים על השיתוף, וכן משמע מן התוספות והר״ן שהביא הרמ״א. (ב) ויש מן האחרונים (ובפרט בביאורי ש״ך ביורה דעה סי׳ קמ״ז ובנושאי כלים שם) שדקדקו בגבולות ההיתר: דוקא שלא בשותפות ממש הפוגשת ביום חגם, ודוקא בזמן הזה. ולתת ולשאת עמהם בלא שותפות — «לכולי עלמא שרי בלא יום חגיהם». ועי׳ יורה דעה הלכות עבודה זרה סי׳ קמ״ז. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — שותפות: (א) לדעת מרן — יזהר מהשתתף, שמא יתחייב שבועה ועובר על «לא ישמע על פיך». (ב) לרמ״א — יש מקילין בזמן הזה (בני נח לא הוזהרו על השיתוף). (ג) משא ומתן בלא שותפות — «לכולי עלמא שרי», חוץ מיום חגיהם. (ד) ולפרטים עי׳ יורה דעה סי׳ קמ״ז. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
מרן: «ויזהר מלהשתתף עם עכו״ם שמא יתחייב לו שבועה»; ורמ״א: «ויש מקילין... בזמן הזה» — ש«אינם מוזהרים על השתוף», ובלא שותפות «לכולי עלמא שרי בלא יום חגיהם».
מרן: «ויזהר מלהשתתף עם עכו״ם שמא יתחייב לו שבועה»; ורמ״א: «ויש מקילין... בזמן הזה» — ש«אינם מוזהרים על השתוף», ובלא שותפות «לכולי עלמא שרי בלא יום חגיהם».
5. סדר היום: תורה ← מלאכה — זיקה לסי׳ קנ״ה וסי׳ קנ״ז · נפקא מינה למעשה
לשון השלחן ערוך
עיקרי הסימן: «אחר כך ילך לעסקיו... לא יעשה מלאכתו עיקר אלא עראי ותורתו קבע, וזה וזה יתקיים בידו; וישא ויתן באמונה; ויזהר מלהזכיר שם שמים לבטלה ומלישבע אפילו באמת; ויזהר מלהשתתף עם עכו״ם».
שורש הדין — סדר העבודה: סי׳ קנ״ה קבע «ילך לבית המדרש ויקבע עת», וכאן — «אחר כך ילך לעסקיו». הרי סדר: תפילה ← תורה ← מלאכה, והמלאכה עראי לעולם. וסי׳ קנ״ז שאחריו — «סדר סעודת הבוקר» — משלים את היום. וכתבו הפוסקים (משנה ברורה, ערוך השלחן) שסימן זה שורש גדול בהנהגת בעל הבית שבין תורה למסחר.
קושיא — אם התורה קבע, למה יעסוק במלאכה כלל? «וזה וזה יתקיים בידו» — משמע ששניהם צריכים; ואם התורה עיקר, למה לא יעסוק בה לבדה ויבטח בהשם לפרנסתו?
תירוץ: «כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה» (אבות פ״ב מ״ב) — שהעוני «יעבירנו על דעת קונו»; ולזה המלאכה צורך קיום התורה, לא סתירתה. ומכל מקום «לא יעשה מלאכתו עיקר אלא עראי» — שהיא טפלה, והתורה קבע. וזהו «וזה וזה יתקיים בידו» — דוקא בשילוב הנכון, מלאכה עראי ותורה קבע, מתקיימים שניהם. וכהכרעת ברכות ל״ה: כדרך האמצע. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
סיכום ההנהגות למעשה
| ענין | הלכה למעשה |
|---|---|
| תורה עם מלאכה | ילך לעסקיו, ש«תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה»; ומכל מקום מלאכה עראי ותורה קבע. |
| אמונה במשא ומתן | וישא ויתן באמונה — «נשאת ונתת באמונה» שאלת הדין הראשונה (שבת ל״א.). |
| שם שמים לבטלה | יזהר מהזכיר שם שמים לבטלה — «שהזכרת השם מצויה מיתה מצויה». |
| שבועה | יזהר מלישבע אפילו באמת — מעשה ינאי המלך (הרגל השבועה). |
| שותפות עם עכו״ם | לדעת מרן יזהר; לרמ״א יש מקילין בזמן הזה; בלא שותפות שרי חוץ מיום חגיהם (עי׳ יו״ד סי׳ קמ״ז). |
| סדר היום | תפילה ← תורה (סי׳ קנ״ה) ← מלאכה (סי׳ קנ״ו) ← סעודת הבוקר (סי׳ קנ״ז). |
טבלה — מקורות הסוגיא
טבלה — סוגיות ומקורות
| הענין | הדין | המקור |
|---|---|---|
| תורה עם דרך ארץ | «תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה»; מלאכה עראי ותורה קבע | קנ״ו (אבות פ״ב מ״ב; ברכות ל״ה:; רמב״ם ת״ת) |
| אמונה במשא ומתן | וישא ויתן באמונה — שאלת הדין הראשונה | קנ״ו (שבת ל״א.; רמב״ם הלכות דעות פ״ה) |
| שם שמים ושבועה | יזהר מהזכרת שם שמים לבטלה ומשבועה אפילו באמת | קנ״ו (מעשה ינאי המלך; דברים ו — «את ה׳ אלהיך תירא») |
| שותפות עם עכו״ם | חשש שבועה ו«לא ישמע על פיך»; היתר הרמ״א בזמן הזה | קנ״ו (שמות כג; ר״ן; רבינו ירוחם; תוספות; יו״ד סי׳ קמ״ז) |
| סדר היום | תפילה ← תורה ← מלאכה ← סעודה | קנ״ו (סי׳ קנ״ה; סי׳ קנ״ז) |
גמרא ומשנה: שבת ל״א. · ברכות ל״ה: · אבות פ״ב מ״ב («נשאת ונתת באמונה»; «הנהג בהן מנהג דרך ארץ»; «יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון»)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות דעות; הלכות תלמוד תורה) · ר״ן (ספ״ק דעבודה זרה) · רבינו ירוחם (נתיב י״ז) · תוספות (ריש פ״ק דבכורות) · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · אליה רבה · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · ש״ך (יורה דעה סי׳ קמ״ז) · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה
פלפול ועיון באורח חיים · סימן קנ״ו · סדר משא ומתן · ⚡ רמה 2 — למדן
דעת · רב יוסף חיים סממה
פלפול ועיון באורח חיים · סימן קנ״ו · סדר משא ומתן · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · לעמוד הבית · סימן קנ״ו · ♥ לתמיכה