למה רמה 4 מיוחדת לאדמו״ר הזקן? השולחן ערוך של אדמו״ר הזקן אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ושלם, שכתבו אדמו״ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב״ד, תלמיד המגיד ממעזריטש). ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות בחיבור אחד, ופוסק בחריפות תלמודית מיוחדת.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון — פסקו הוא ההכרעה. הרבי הורה במפורש ללמוד ברצינות את שולחן ערוך הרב. דף זה מאסף את שיטת הרב על סימן ט״ז — שִׁעוּר טַלִּית (השיעור המזערי של טלית החייבת בציצית) — שם המחבר עוסק בסימן זה בסעיף אחד, ואילו אדמו״ר הזקן פורשו לב׳ סעיפים: הוא מגדיר את הקָטָן של השיעור כבֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים — גיל חינוך מצות ציצית, המתהלך לבדו בשוק וטליתו עליו בלא שצריך לשמרה — ; הוא מצריך תנאי כפול (שיתכסה בה רֹאשׁוֹ וְרֹב אֹרֶךְ גּוּפוֹ וְרֹב רָחְבּוֹ של אותו קטן, וגם שגָּדוֹל בֶּן י״ג אינו מתבייש לצאת בה בְּאַקְרַאי לשוק) ; הוא מסדר את המחלוקת עם יש אומרים ומכריע כסברא הראשונה — ומכאן הפסק: שלא לעשות טלית קטן פחות מהשיעור, ובטלית פחותה — להטיל ציצית בלא ברכה ; ולבסוף (סעיף ב) הוא מצריך כתפים רחבים בטלית קטן (אֲוִירָא דְּהַאי גִּיסָא וַאֲוִירָא דְּהַאי גִּיסָא).
שולחן ערוך הרב — סימן ט״ז — שִׁעוּר טַלִּית
הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן
שולחן ערוך הרב, סימן ט״ז — שִׁעוּר טַלִּית — וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים
טקסט אדמו״ר הזקן עצמו (מקור ספריא Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.16), ולאחריו ביאור קצר. המחבר עוסק בסימן זה בסעיף אחד; אדמו״ר הזקן בב׳ סעיפים.
סעיף א שִׁעוּר טַלִּית שֶׁחַיֶּבֶת בְּצִיצִית… קָטָן בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים מִתְכַּסֶּה בָּהּ רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ, וְגָדוֹל אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ לָצֵאת בָּהּ בְּאַקְרַאי לַשּׁוּק.
שִׁעוּר טַלִּית שֶׁחַיֶּבֶת בְּצִיצִית, שִׁעֲרוּ חֲכָמִים, אִם הִיא גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ שֶׁקָּטָן שֶׁהִגִּיעַ לִכְלַל חִנּוּךְ מִצְוַת צִיצִית, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים, שֶׁאָז הוּא מִתְהַלֵּךְ לְבַדּוֹ בַּשּׁוּק וְטַלִּיתוֹ עָלָיו, וְאֵין צָרִיךְ לִשְׁמֹר טַלִּיתוֹ שֶׁלֹּא יֹאבַד מִמֶּנּוּ, וְאִם הוּא מִתְכַּסֶּה בָּהּ רֹאשׁוֹ וְרֹב אֹרֶךְ גּוּפוֹ וְרֹב רָחְבּוֹ, וְגָדוֹל בֶּן י״ג שָׁנִים הַלּוֹבְשָׁהּ אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ לָצֵאת בָּהּ בְּאַקְרַאי לַשּׁוּק — הִיא נִקְרֵאת כְּסוּת וְחַיֶּבֶת בְּצִיצִית, וְאָסוּר לְהִתְלַבֵּשׁ בָּהּ בְּלֹא צִיצִית אֲפִלּוּ בְּבֵיתוֹ. וְאִם אֵין הַקָּטָן בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים מִתְכַּסֶּה בָּהּ רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁהַגָּדוֹל בֶּן י״ג שָׁנִים יוֹצֵא בָּהּ בְּאַקְרַאי לַשּׁוּק — בְּטֵלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כָּל אָדָם, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ נִקְרֵאת כְּסוּת כְּלָל, וְלָכֵן הִיא פְּטוּרָה מִן הַצִּיצִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם הַקָּטָן בֶּן תֵּשַׁע מִתְכַּסֶּה בָּהּ רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין גָּדוֹל בֶּן י״ג שָׁנִים יוֹצֵא בָּהּ בְּאַקְרַאי לַשּׁוּק — הִיא נִקְרֵאת כְּסוּת וְחַיֶּבֶת בְּצִיצִית. וַהֲלָכָה כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, לָכֵן צָרִיךְ [לִזָּהֵר] שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת טַלִּית קָטָן פָּחוֹת מִזֶּה הַשִּׁעוּר שֶׁנִּתְבָּאֵר לְפִי הַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְאִם רוֹצֶה לְהִתְלַבֵּשׁ בְּטַלִּית שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִזֶּה הַשִּׁעוּר — יָטִיל בָּהּ צִיצִית, כְּדֵי לָחֹש לַסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה, אֲבָל לֹא יְבָרֵךְ עָלֶיהָ:
שיעור הטלית — הבֶּן תֵּשַׁע והתנאי הכפול. שיעור טלית החייבת בציצית — שיערוהו חכמים: אם היא גדולה כל כך שקָטָן שהגיע לכלל חינוך מצות ציצית — דהיינו בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים, שאז הוא מתהלך לבדו בשוק וטליתו עליו ואין צריך לשמרה שלא תאבד — מתכסה בה רֹאשׁוֹ וְרֹב אֹרֶךְ גּוּפוֹ וְרֹב רָחְבּוֹ, וגם גָּדוֹל בֶּן י״ג הלובשה אינו מתבייש לצאת בה בְּאַקְרַאי לשוק — הרי היא נקראת כְּסוּת וחייבת בציצית, ואסור להתלבש בה בלא ציצית אפילו בביתו. אם אין הקטן בן תשע מתכסה בה ראשו ורובו — אף שהגדול יוצא בה באקראי לשוק — בְּטֵלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כָּל אָדָם: אינה נקראת כסות כלל, והיא פטורה. ויש אומרים: אם הקטן בן תשע מתכסה בה ראשו ורובו, אף שאין גדול יוצא בה באקראי לשוק — נקראת כסות וחייבת. והלכה כסברא הראשונה; לכן צריך ליזהר שלא לעשות טלית קטן פחות מזה השיעור שנתבאר לפי הסברא הראשונה. והרוצה ללבוש טלית פחותה מהשיעור — יטיל בה ציצית, לחוש לסברא האחרונה, אבל לא יברך עליה. חידוש הרב: הוא קובע לקָטָן של השיעור גיל מדויק — בן תשע שנים, גיל חינוך מצות ציצית — ; הוא מצריך תנאי כפול (כיסוי הקטן + גדול שאינו מתבייש בְּאַקְרַאי); והוא מתרגם את המחלוקת לפסק מדורג: הסברא הראשונה לכתחילה, חשש לאחרונה — ציצית כן, ברכה לא.
סעיף ב יִזָּהֲרוּ לַעֲשׂוֹת בְּטַלִּיתוֹת קְטַנִּים הַכְּתֵפַיִם רְחָבִים… דְּלָא לֵיתֵי אֲוִירָא דְּהַאי גִּיסָא וַאֲוִירָא דְּהַאי גִּיסָא וּלְבַטֵּל לֵיהּ.
יִזָּהֲרוּ לַעֲשׂוֹת בְּטַלִּיתוֹת קְטַנִּים הַכְּתֵפַיִם רְחָבִים, דְּהַיְנוּ הַחֲתִיכוֹת הַמֻּטָּלוֹת עַל הַכָּתֵף, כִּי הֵיכִי דְּלָא לֵיתֵי אֲוִירָא דְּהַאי גִּיסָא וַאֲוִירָא דְּהַאי גִּיסָא וּלְבַטֵּל לֵיהּ:
הכתפים הרחבים של הטלית קטן — אֲוִירָא דְּהַאי גִּיסָא. יש להיזהר לעשות בטליתות קטנים את הכתפים רחבים — דהיינו החתיכות המוטלות על הכתף — כדי שלא יבוא האויר של צד זה והאויר של צד זה ויבטלנו (כִּי הֵיכִי דְּלָא לֵיתֵי אֲוִירָא דְּהַאי גִּיסָא וַאֲוִירָא דְּהַאי גִּיסָא וּלְבַטֵּל לֵיהּ). חידוש הרב: השיעור אינו רק בסך השטח — אם רצועות הכתף צרות מדי, החלל הפתוח משני הצדדים «מבטל» את חתיכת הבד באותו מקום: הבגד עלול לאבד שם את שמו. רוחב הכתפים הוא אפוא חלק מעשייתו הנכונה של הטלית קטן.
מקור: ספריא — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ט״ז (מהדורת קה״ת, ב׳ סעיפים). הביאורים: דעת. המחבר עוסק בסימן זה בסעיף אחד; אין מובא כאן שום קטע מחוץ לטקסט הניתן לאימות.
היסוד — בן תשע שנים, התנאי הכפול, ההכרעה, הכתפים הרחבים
היסוד: בן תשע שנים, התנאי הכפול, ההכרעה, הכתפים הרחבים
קריאת אדמו״ר הזקן בסימן זה בד׳ תנועות — כולן בטקסטו עצמו (§1). תחילה הוא קובע את זהות הקָטָן: מי שהגיע לכלל חינוך מצות ציצית, דהיינו בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים — הגיל שבו הוא מתהלך לבדו בשוק, טליתו עליו, בלא שצריך לשמרה (סעיף א). אחר כך הוא בונה את השיעור כתנאי כפול: המידה האובייקטיבית (שיתכסה בה רֹאשׁוֹ וְרֹב אֹרֶךְ גּוּפוֹ וְרֹב רָחְבּוֹ של אותו קטן) וגם מבחן השימוש של הגדול (גָּדוֹל בֶּן י״ג שאינו מתבייש לצאת בה בְּאַקְרַאי לשוק) — בלא הראשונה, בְּטֵלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כָּל אָדָם. אחר כך הוא מכריע במחלוקת: הלכה כסברא הראשונה, אך חוששין לאחרונה — ומכאן הפסק בטלית פחותה מהשיעור: ציצית, בלא ברכה. לבסוף (סעיף ב) הוא מוסיף דרישת עשייה: כתפים רחבים, שלא יבטלנו האויר משני הצדדים (אֲוִירָא דְּהַאי גִּיסָא).
בן תשע שנים — גיל החינוך
הקָטָן המוגדר: בן תשע, גיל החינוך
העיקר (סעיף א). השיעור נמדד על קטן מסוים: מי שהגיע לכלל חינוך מצות ציצית — בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים. זה הגיל שבו הוא מתהלך לבדו בשוק וטליתו עליו, ואין צריך לשמור טליתו שלא תאבד ממנו.
המשמעות. במקום שהמחבר מתאר את הקטן בהנהגתו («המתהלך לבדו בשוק»), הרב מעגן אותו בקטגוריה הלכתית — החינוך — ונותן לו מספר: תשע שנים. השיעור נעשה מדיד וניתן להוראה.
התנאי הכפול — ראשו ורובו + באקראי לשוק
התנאי הכפול של השיעור
העיקר (סעיף א). שני תנאים מצטרפים לעשות את הטלית כְּסוּת: (1) הקטן בן תשע מתכסה בה ראשו ורוב ארך גופו ורוב רחבו; (2) גָּדוֹל בֶּן י״ג הלובשה אינו מתבייש לצאת בה בְּאַקְרַאי לשוק. אז — נקראת כְּסוּת, חייבת בציצית, ואסור ללבשה בלא ציצית אפילו בביתו.
הגבול. בלא מידת הקטן, שימוש הגדול אינו מציל: בְּטֵלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כָּל אָדָם — אינה נקראת כסות כלל, והיא פטורה.
ההכרעה — הלכה כסברא הראשונה, ציצית בלא ברכה
ההכרעה: הסברא הראשונה — והטלית הפחותה מהשיעור
המחלוקת (סעיף א). הרב רושם יֵשׁ אוֹמְרִים: אם הקטן בן תשע מתכסה בה ראשו ורובו, הטלית כְּסוּת אף בלא שגדול יוצא בה באקראי. וַהֲלָכָה כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.
הפסק המדורג. ומכאן שתי הנהגות: (1) שלא לעשות טלית קטן פחות מזה השיעור (לפי הסברא הראשונה); (2) הרוצה ללבוש טלית פחותה — יטיל בה ציצית, לָחֹש לסברא האחרונה, אבל לא יברך עליה.
הכתפים הרחבים — אוירא דהאי גיסא
הכתפים הרחבים (סעיף ב)
העיקר (סעיף ב). בטליתות קטנים יש לעשות את הכתפים רחבים — החתיכות המוטלות על הכתף — כדי שלא יבוא האויר משני הצדדים ויבטלנו (וּלְבַטֵּל לֵיהּ).
המשמעות. השיעור אינו רק ענין של שטח כולל: רצועת כתף צרה מדי «נאכלת» על ידי החלל הפתוח הגובל בה. גם הגזרה עצמה של הבגד היא חלק מקביעותו ככְּסוּת.
הפניה ללימוד. הפנימיות של שיעור טלית — מעבר ליסוד ההלכתי המונח כאן (הבֶּן תֵּשַׁע של החינוך, התנאי הכפול של הכְּסוּת, הטלית קטן ומידתה) — נוגעת במחשבת חב״ד על הלבוש (לבושי הנפש) ועל הטלית קטן הנלבש כל היום. דף זה מציגו ברמת היסוד המבואר, בלא לצטט פרק או ניסוח מסוים. ללימוד מעמיק של פנימיות זו — ללמוד עם רב חב״ד ובתוך המקורות עצמם.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
כוחו של אדמו״ר הזקן בפסק
השוואת שיטת אדמו״ר הזקן עם המחבר, הרמ״א והמשנה ברורה בנקודות המרכזיות של סימן ט״ז. שורת שולחן ערוך הרב מודגשת — היא מציגה את רגישותו המיוחדת של הרב, כפי שעולה מטקסטו (§1, ב׳ סעיפים). הרב פורש בב׳ סעיפים את מה שהמחבר מסדר בסעיף אחד.
| נושא | מחבר | רמ״א | משנה ברורה | שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| הגדרת הקטן — גיל השיעור (סעיף א) | או״ח טז:א — השיעור: «כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשמרו». | — | מ״ב על טז:א — מפתח את השיעור ומידתו למעשה (פרטי האמות הושארו על דרך הסברה). | שיטת אדמו״ר הזקן — חידוש: הוא מעגן את הקָטָן בחינוך מצות ציצית ונוקב במספר — בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים, הגיל שבו הוא מתהלך לבדו בשוק, טליתו עליו, בלא שצריך לשמרה (סעיף א). |
| תנאי הגדול — היציאה בְּאַקְרַאי (סעיף א) | או״ח טז:א — השיעור נקבע על הקטן (ראשו ורובו). | הגהה על טז:א — בשם הבית יוסף (בן חביב, מהרי״א אבוהב): אינו חייב אלא אם הגדול לובשו לפעמים עראי ויוצא בו לשוק. | מ״ב על טז:א — מבאר את תנאי השימוש של הגדול (על דרך הסברה לפרטי הסעיפים הקטנים). | שיטת אדמו״ר הזקן — חידוש: הוא משלב את תנאי הרמ״א בגוף הדין כענף שני של תנאי כפול: הגָּדוֹל בֶּן י״ג אינו מתבייש לצאת בה בְּאַקְרַאי לשוק; ובלא מידת הקטן — בְּטֵלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כָּל אָדָם (סעיף א). |
| טלית פחותה מהשיעור — ציצית בלא ברכה (סעיף א) | או״ח טז:א — פחות מהשיעור, הבגד פטור. | — | מ״ב על טז:א — הזהירות בברכה על טלית קטן קטנה מדי (על דרך הסברה לפרטים). | שיטת אדמו״ר הזקן — חידוש: הוא מסדר את המחלוקת (סברא ראשונה / יש אומרים), מכריע הֲלָכָה כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, ומוציא פסק מדורג: שלא לעשות טלית קטן פחות מהשיעור; ובטלית פחותה — להטיל ציצית (לָחֹש לסברא האחרונה) אבל בלא ברכה (סעיף א). |
| הכתפים הרחבים — גזרת הטלית קטן (סעיף ב) | — (המחבר אינו עוסק בנקודה זו בסימן זה). | — | — (על דרך הסברה — הנקודה נידונת באחרונים על גזרת הטלית קטן). | שיטת אדמו״ר הזקן — חידוש: סעיף שלם על העשייה — לעשות את הכתפים רחבים (החתיכות המוטלות על הכתף), כדי שלא יבוא האויר משני הצדדים ויבטלנו (אֲוִירָא דְּהַאי גִּיסָא וַאֲוִירָא דְּהַאי גִּיסָא וּלְבַטֵּל לֵיהּ) — סעיף ב. |
הטבלה נערכה מתוך הטקסט המלא של המחבר (אורח חיים ט״ז, מקור ספריא — סעיף אחד), הגהת הרמ״א (בשם הבית יוסף המביא את בן חביב ומהרי״א אבוהב) ונושאי הכלים הניתנים לאימות (טור, מגן אברהם, ט״ז, משנה ברורה, ביאור הלכה, פרי מגדים, ערוך השולחן, כף החיים; תלמוד מנחות מ:-מא.). שורת אדמו״ר הזקן נשענת על הטקסט האמיתי של שולחן ערוך הרב המובא ב§1. ייחוסי סעיף קטן שאינם ודאיים הושארו «על דרך הסברה».
קווי היסוד של שיטת הרב
קווי היסוד של שיטת הרב בסימן זה
ג׳ מגמות המאפיינות את רגישותו של אדמו״ר הזקן בשיעור הטלית — מעבר לעצם יישום הכללים. כל אחת בנויה: יסוד הסימן → קריאת הרב → מסקנה מעשית. כל קו נשען על הטקסט האמיתי של הרב (§1).
קו א — בן תשע שנים
שיעור נקוב במספר: הקטן בן תשע
יסוד הסימן: שיעור הטלית נמדד על קטן המתהלך לבדו בשוק (סעיף המחבר).
קריאת הרב: קטן זה הוא של חינוך מצות ציצית — בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים: מתהלך לבדו בשוק, טליתו עליו, בלא שצריך לשמרה.
מסקנה מעשית: אמת המידה מוחשית — קומת ילד בן תשע; למידות המודרניות (אמות/ס״מ) נותרה מחלוקת הפוסקים → לשאול רב (סעיף א).
קו ב — התנאי הכפול והפסק
התנאי הכפול — ופסק הטלית הקטנה מדי
יסוד הסימן: לכסות ראשו ורובו של הקטן; הרמ״א מתנה את החיוב בשימוש הגדול בעראי.
קריאת הרב: שני הענפים מצטרפים — מידת הקטן (רֹאשׁוֹ וְרֹב אֹרֶךְ גּוּפוֹ וְרֹב רָחְבּוֹ) וגם גָּדוֹל היוצא בה בְּאַקְרַאי בלא בושה; בלא הראשונה — בְּטֵלָה דַּעְתּוֹ. הלכה כסברא הראשונה; טלית פחותה מהשיעור מקבלת ציצית בלא ברכה (חשש לאחרונה).
מסקנה מעשית: לא לעשות ולא לקנות טלית קטן פחות מהשיעור; בטלית פחותה — ציצית בלא ברכה, ולברכת היום־יום ראה גם סימן 8 → לשאול רב (סעיף א).
קו ג — הכתפים הרחבים
גזרת הבגד: הכתפים הרחבים
יסוד הסימן: הטלית צריכה להיות כְּסוּת אמיתית — בגד המכסה.
קריאת הרב: שם הכְּסוּת תלוי גם בגזרה — החתיכות המוטלות על הכתף צריכות להיות רחבות, שאם לא כן האויר משני הצדדים מבטל את הרצועה (אֲוִירָא דְּהַאי גִּיסָא וַאֲוִירָא דְּהַאי גִּיסָא וּלְבַטֵּל לֵיהּ).
מסקנה מעשית: לבדוק את רוחב כתפי הטלית קטן (לא רק את שטחה); בספק על גזרה מסוימת → לשאול רב (סעיף ב).
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
הלכה למעשה — הנהגת חב״ד
חמשה קווי הנהגה הנובעים ישירות מסימן ט״ז ברגישות אדמו״ר הזקן וחב״ד — מובאים ברמת היסוד, בהפניה לרב לפרטי המידות והמנהגים.
לחסיד חב״ד — סימן ט״ז (שיעור טלית)
- ① שיעור הייחוס — הקטן בן תשע. הטלית (קטן) צריכה לכסות את הראש, רוב ארך הגוף ורוב הרוחב של ילד בן תשע שנים (בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים) — גיל חינוך מצות ציצית, המתהלך לבדו בשוק. יסוד: שו״ע הרב סעיף א.
- ② התנאי השני — שימוש הגדול בְּאַקְרַאי. צריך גם שגָּדוֹל בֶּן י״ג הלובשה לא יתבייש לצאת בה, באקראי, לשוק — בלא זה (ובלא מידת הקטן) אין הבגד כְּסוּת. יסוד: שו״ע הרב סעיף א.
- ③ לא לרדת מהשיעור. שלא לעשות (ולא לקנות) טלית קטן פחות מזה השיעור — זהו פסקו המפורש של הרב לפי הסברא הראשונה. לבדוק את המידה קודם הקנייה, בפרט במידות ילדים. יסוד: שו״ע הרב סעיף א.
- ④ טלית פחותה — ציצית, אבל בלא ברכה. הרוצה ללבוש טלית פחותה מהשיעור יטיל בה ציצית, לחוש לסברא האחרונה, אבל לא יברך עליה — לברכת הטלית קטן ביום־יום ראה גם סימן 8. יסוד: שו״ע הרב סעיף א.
- ⑤ הכתפים הרחבים. להיזהר שלטלית קטן יהיו כתפים רחבים — החתיכות המוטלות על הכתף — כדי שלא יבוא האויר משני הצדדים ויבטלן (אֲוִירָא דְּהַאי גִּיסָא). לבדוק את הגזרה, לא רק את השטח. יסוד: שו״ע הרב סעיף ב.
⚠ חלק זה מציג את הנהגת חב״ד המיוסדת על שולחן ערוך הרב, סימן ט״ז (הטקסט האמיתי המובא ב§1). אין הוא בא במקום הכרעת רב במקרה מסוים. לכל שאלה קונקרטית — ובפרט למידות המדויקות בסנטימטרים של הטלית קטן, לברכה ולגזרת הכתפים: לשאול את רבך, ולחב״ד — רב חב״ד.