Level 4 — Daat HaRav (Alter Rebbe) — Siman קס״ה · דִּין הָעוֹשֶׂה צְרָכָיו וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל

דִּין הָעוֹשֶׂה צְרָכָיו וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל, וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים:הָעוֹשֶׂה צְרָכָיו וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל — יִטֹּל ב׳ פְּעָמִים, רִאשׁוֹנָה יִטֹּל נְטִילָה שֶׁאֵינָהּ מַכְשֶׁרֶת לַאֲכִילָה, אֶלָּא לְנַקּוֹת יָדָיו לְבָרֵךְ ״אֲשֶׁר יָצַר״, וּשְׁנִיָּה נְטִילָה כְּשֵׁרָה לְבָרֵךְ ״עַל נְטִילַת יָדָיִם״, שֶׁאִם יִטֹּל נְטִילָה אַחַת כְּשֵׁרָה וִיבָרֵךְ תְּחִלָּה ״אֲשֶׁר יָצַר״ (מִפְּנֵי שֶׁנִּתְחַיֵּב בָּהּ תְּחִלָּה, וְעוֹד שֶׁהִיא תְּדִירָה), וְאַחַר כָּךְ ״עַל נְטִילַת יָדָיִם״ — יִהְיֶה הֶפְסֵק בֵּין נְטִילָה לְבִרְכָתָהּ. וְאַף אִם יְבָרֵךְ תְּחִלָּה ״עַל נְטִילַת יָדָיִם״ וְאַחַר כָּךְ ״אֲשֶׁר יָצַר״, מִכָּל מָקוֹם יִהְיֶה הֶפְסֵק בֵּין נְטִילָה לְ״הַמּוֹצִיא״, וְיֵשׁ אוֹסְרִים לְהַפְסִיק בֵּינֵיהֶם בְּדִבְרֵי עֵסֶק וְעִנְיָן אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס״ו. וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לִטֹּל אֶלָּא פַּעַם אַחַת — יְבָרֵךְ ״אֲשֶׁר יָצַר״ מִיָּד כְּשֶׁמְּשַׁפְשֵׁף יָדָיו לְנַקּוֹתָן מִלִּכְלוּכָן לְאַחַר שֶׁשָּׁפַךְ עֲלֵיהֶן שְׁטִיפָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁאָז יָדָיו כְּשֵׁרוֹת לִבְרָכָה, אֲבָל אֵינָן כְּשֵׁרוֹת לַאֲכִילָה עַד שֶׁיִּשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶן מַיִם שְׁנִיִּים, וְאָז יְבָרֵךְ ״עַל נְטִילַת יָדָיִם״ בִּשְׁעַת הַנִּגּוּב, שֶׁבְּעִנְיָן זֶה אֵין כָּאן הֶפְסֵק בֵּין נְטִילָה לְבִרְכָתָהּ, וְלֹא בֵּין נְטִילָה לְ״הַמּוֹצִיא״, כִּי לֹא נִגְמְרָה הַנְּטִילָה עַד שֶׁשָּׁפַךְ עֲלֵיהֶם מַיִם שְׁנִיִּים, וּכְגוֹן שֶׁשָּׁפַךְ עַל שְׁתֵּי יָדָיו כְּאַחַת, שֶׁאִם לֹא כֵּן אֵין יָכוֹל לְשַׁפְשְׁפָן זוֹ בָּזוֹ עַד שֶׁיִּשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם מַיִם שְׁנִיִּים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס״ב. וּמִכָּל מָקוֹם, יוֹתֵר נָכוֹן לִטֹּל ב׳ פְּעָמִים, לְפִי שֶׁרֹב פְּעָמִים רְגִילִין לִשְׁפֹּךְ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת עַל ב׳ יָדָיו אוֹ עַל כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ בִּשְׁטִיפָה רִאשׁוֹנָה, וְשׁוּב אֵין צָרִיךְ מַיִם שְׁנִיִּים לְטַהֲרָן, וְיֵשׁ כָּאן הֶפְסֵק. וְאִם נָטַל נְטִילָה אַחַת כְּשֵׁרָה וְשָׁכַח לְבָרֵךְ עַד שֶׁשָּׁפַךְ מַיִם שְׁנִיִּים, אוֹ שֶׁשָּׁפַךְ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת — לֹא יְבָרֵךְ תְּחִלָּה ״אֲשֶׁר יָצַר״ וְיַחֲזֹר וְיִטֹּל שֵׁנִית וִיבָרֵךְ ״עַל נְטִילַת יָדָיִם״, לְפִי שֶׁכְּבָר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּנְּטִילָה הָרִאשׁוֹנָה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵךְ ״עַל נְטִילַת יָדָיִם״ עַל נְטִילָה הַשְּׁנִיָּה בִּלְבַדָּהּ, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב בָּהּ, וְאִם יְבָרֵךְ עַל נְטִילָה הָרִאשׁוֹנָה אַחַר הַשְּׁנִיָּה — נִמְצָא שֶׁהִפְסִיק בֵּין נְטִילָה לְבִרְכָתָהּ. אֶלָּא יְבָרֵךְ תְּחִלָּה ״עַל נְטִילַת יָדָיִם״ עַל נְטִילָה זוֹ לְבַדָּהּ, וְאַחַר כָּךְ ״אֲשֶׁר יָצַר״, שֶׁבִּרְכַּת ״אֲשֶׁר יָצַר״ אֵינָהּ חֲשׁוּבָה הֶפְסֵק בֵּין נְטִילָה לְ״הַמּוֹצִיא״, כֵּיוָן שֶׁלְּטָהֳרַת יָדַיִם הִיא בָּאָה גַּם כֵּן. (אֲבָל בֵּין נְטִילָה לְבִרְכָתָהּ יֵשׁ לָחֹשׁ יוֹתֵר לְהֶפְסֵק, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קנ״ח. וְעוֹד, שֶׁיֵּשׁ בָּזוֹ שְׁתֵּי הַפְסָקוֹת: בֵּין נְטִילָה לְבִרְכָתָהּ, וּבֵין נְטִילָה לְ״הַמּוֹצִיא״). וְאוֹתָן הַנִּזְהָרִין מִלְּהָשִׂיחַ בֵּין נְטִילַת יָדַיִם לְ״הַמּוֹצִיא״ וּמְשִׂיחִין בֵּין נְטִילַת יָדַיִם לְבִרְכָתָהּ — טוֹעִים הֵם, וְצָרִיךְ לְהַזְהִירָם שֶׁלֹּא יָשִׂיחוּ כְּלָל. וְאִם עוֹשֶׂה צְרָכָיו בְּאֶמְצַע הַסְּעוּדָה, כֵּיוָן שֶׁאֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ ״הַמּוֹצִיא״ — אֵין צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו אֶלָּא פַּעַם אַחַת. וְאֵין לָחֹשׁ לְהַפְסָקַת ״אֲשֶׁר יָצַר״ בֵּין נְטִילָה לַאֲכִילָה, כִּי אֲפִלּוּ בֵּין נְטִילָה לְ״הַמּוֹצִיא״ יֵשׁ מַתִּירִין בְּהֶפְסֵק מוּעָט כָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס״ו, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְדִבְרֵי הָאוֹסְרִים אֶלָּא בֵּין נְטִילָה לְ״הַמּוֹצִיא״, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הַתּוֹכֵף בִּרְכַּת ״הַמּוֹצִיא״ לִנְטִילָה — אֵינוֹ נִזּוֹק בְּכָל אוֹתָהּ סְעוּדָה, אֲבָל כְּשֶׁאֵין שָׁם בִּרְכַּת ״הַמּוֹצִיא״ — אֵין צָרִיךְ לִזָּהֵר אֶלָּא מֵהֶפְסֵק גָּדוֹל הָאָסוּר לְדִבְרֵי הַכֹּל, מִפְּנֵי תַּקָּנַת חֲכָמִים שֶׁתִּקְּנוּ תֵּכֶף לִנְטִילַת יָדַיִם סְעוּדָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס״ד:

הָעוֹשֶׂה צְרָכָיו וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל. One who has relieved himself and wishes to eat — he washes twice. The first, a washing that does not render the hands fit for eating, but only to clean his hands in order to bless “אֲשֶׁר יָצַר”; the second, a valid washing to bless “עַל נְטִילַת יָדָיִם.” For if he were to do a single valid washing and bless first “אֲשֶׁר יָצַר” (because he became obligated in it first, and because it is frequent — תְּדִירָה), and then “עַל נְטִילַת יָדָיִם” — there would be an interruption (הֶפְסֵק) between the washing and its blessing. And even if he were to bless first “עַל נְטִילַת יָדָיִם” and then “אֲשֶׁר יָצַר,” there would in any case be an interruption between the washing and the “הַמּוֹצִיא,” and some forbid interrupting between them with words of business or another matter, as will be explained in siman קס״ו. And if he wishes to wash only once — he blesses “אֲשֶׁר יָצַר” immediately when he rubs his hands to clean them of their dirt, after he has poured over them a first rinsing, for then his hands are fit for the blessing, but not fit for eating until he pours over them a second water; and then he will bless “עַל נְטִילַת יָדָיִם” at the time of drying, for in this way there is here neither an interruption between the washing and its blessing, nor between the washing and the “הַמּוֹצִיא,” since the washing is not completed until he has poured the second water — and provided that he poured over both his hands at once, for otherwise he cannot rub them one against the other until he pours the second water, as explained in siman קס״ב. And nonetheless, it is more correct to wash twice, for most often people are accustomed to pour a revi‘it at once over both hands, or over each one separately in the first rinsing, and one then no longer needs a second water to purify them, and there is here an interruption. And if he did one valid washing and forgot to bless until he had poured the second water, or had poured a revi‘it at once — he shall not bless first “אֲשֶׁר יָצַר” and then wash again a second time and bless “עַל נְטִילַת יָדָיִם,” for he has already fulfilled his obligation with the first washing, and he cannot bless “עַל נְטִילַת יָדָיִם” over the second washing alone, since he is not obligated in it; and if he were to bless over the first washing after the second — he would be found to have interrupted between the washing and its blessing. Rather he shall bless first “עַל נְטִילַת יָדָיִם” over this washing alone, and then “אֲשֶׁר יָצַר,” for the blessing “אֲשֶׁר יָצַר” is not considered an interruption between the washing and the “הַמּוֹצִיא,” since it too comes for the purity of the hands. (But between the washing and its blessing one must be more concerned about interruption, for the reason explained in siman קנ״ח; and moreover, there are here two interruptions: between the washing and its blessing, and between the washing and the “הַמּוֹצִיא.”) And those who are careful not to speak between the netilat yadayim and the “הַמּוֹצִיא” but do speak between the netilat yadayim and its blessing — are mistaken, and one must warn them not to speak at all. And if he relieves himself in the middle of the meal, since he does not need to bless “הַמּוֹצִיא” — he needs to wash his hands only once. And there is no concern for the interruption of “אֲשֶׁר יָצַר” between the washing and eating, for even between the washing and the “הַמּוֹצִיא” some permit so slight an interruption, as will be explained in siman קס״ו; and one heeds the words of those who forbid only between the washing and the “הַמּוֹצִיא,” because the Sages said: whoever joins the blessing “הַמּוֹצִיא” immediately to the washing — is not harmed throughout that entire meal; but when there is no “הַמּוֹצִיא” blessing there — he need only guard against a great interruption, forbidden according to all, on account of the Sages’ ordinance that the meal follow immediately upon the netilat yadayim, as will be explained there, and as was explained in siman קס״ד.

אָכַל דָּבָר שֶׁחַיָּב לְבָרֵךְ ״בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת״ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה, וְשָׁכַח וְהֵטִיל מַיִם — יְבָרֵךְ תְּחִלָּה ״אֲשֶׁר יָצַר״ וְאַחַר כָּךְ ״בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת״, מִפְּנֵי שֶׁבִּרְכַּת ״אֲשֶׁר יָצַר״ תְּדִירָה יוֹתֵר, וְכָל הַתָּדִיר מֵחֲבֵרוֹ — קוֹדֵם לַחֲבֵרוֹ:

אָכַל דָּבָר שֶׁחַיָּב לְבָרֵךְ בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת. One who ate something for which he must bless “בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת” as the final blessing (בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה), and forgot, and then urinated (הֵטִיל מַיִם) — he shall bless first “אֲשֶׁר יָצַר” and then “בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת,” because the blessing “אֲשֶׁר יָצַר” is more frequent (תְּדִירָה יוֹתֵר), and whatever is more frequent than its fellow — precedes its fellow (כָּל הַתָּדִיר מֵחֲבֵרוֹ קוֹדֵם לַחֲבֵרוֹ).

אִם רַבִּים מְסֻבִּין בַּסְּעוּדָה, הַגָּדוֹל נוֹטֵל יָדָיו תְּחִלָּה, מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ. אֶלָּא שֶׁקְּצָת גְּדוֹלִים רְגִילִין לִטֹּל בָּאַחֲרוֹנָה, שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בִּשְׁהִיָּה עַד שֶׁיִּטְּלוּ כֻּלָּם, וְשֶׁלֹּא לְדַבֵּר דִּבְרֵי עֵסֶק וְעִנְיָן אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר סִימָן קסו:

אִם רַבִּים מְסֻבִּין בַּסְּעוּדָה. If many are reclining at the meal, the greatest (הַגָּדוֹל) washes his hands first, out of honor for him (מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ). Only, some great ones are accustomed to wash last, so as not to interrupt with waiting until all have washed, and so as not to speak words of business or another matter, as will be explained in siman קס״ו.