למה רמה 4 המוקדשת לאדמו״ר הזקן ? שולחן ערוך הרב אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך שלם ועצמאי, שכתב אדמו״ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב״ד, תלמיד המגיד ממעזריטש). ייחודו : הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות בחיבור אחד, ופוסק בחריפות תלמודית ייחודית.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון — פסקו הוא ההכרעה. עמוד זה מאסף את דרך הרב בסימן קס״ה — דִּין הָעוֹשֶׂה צְרָכָיו וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל, הנפרש אצל הרב לג׳ סְעִיפִים : הָעוֹשֶׂה צְרָכָיו וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל פַּת נוֹטֵל ב׳ פְּעָמִים (אַחַת לְ״אֲשֶׁר יָצַר״ וְאַחַת לְ״עַל נְטִילַת יָדָיִם״) כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה הֶפְסֵק ; מִי שֶׁשָּׁכַח בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה וְהֵטִיל מַיִם מְבָרֵךְ תְּחִלָּה ״אֲשֶׁר יָצַר״ (תָּדִיר קוֹדֵם) ; וּכְשֶׁרַבִּים מְסֻבִּין — הַגָּדוֹל נוֹטֵל תְּחִלָּה מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ.
שולחן ערוך הרב — סימן קס״ה — דִּין הָעוֹשֶׂה צְרָכָיו וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל
הטקסט המלא של שולחן ערוך הרב
שולחן ערוך הרב, סימן קס״ה — דִּין הָעוֹשֶׂה צְרָכָיו וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל — וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים
טקסט אדמו״ר הזקן עצמו (מקור ספריא Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.165). הסימן כולל ג׳ סעיפים (סעיף k → .165.k).
סעיף א הָעוֹשֶׂה צְרָכָיו וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל — יִטֹּל ב׳ פְּעָמִים.
דִּין הָעוֹשֶׂה צְרָכָיו וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל, וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים:הָעוֹשֶׂה צְרָכָיו וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל — יִטֹּל ב׳ פְּעָמִים, רִאשׁוֹנָה יִטֹּל נְטִילָה שֶׁאֵינָהּ מַכְשֶׁרֶת לַאֲכִילָה, אֶלָּא לְנַקּוֹת יָדָיו לְבָרֵךְ ״אֲשֶׁר יָצַר״, וּשְׁנִיָּה נְטִילָה כְּשֵׁרָה לְבָרֵךְ ״עַל נְטִילַת יָדָיִם״, שֶׁאִם יִטֹּל נְטִילָה אַחַת כְּשֵׁרָה וִיבָרֵךְ תְּחִלָּה ״אֲשֶׁר יָצַר״ (מִפְּנֵי שֶׁנִּתְחַיֵּב בָּהּ תְּחִלָּה, וְעוֹד שֶׁהִיא תְּדִירָה), וְאַחַר כָּךְ ״עַל נְטִילַת יָדָיִם״ — יִהְיֶה הֶפְסֵק בֵּין נְטִילָה לְבִרְכָתָהּ. וְאַף אִם יְבָרֵךְ תְּחִלָּה ״עַל נְטִילַת יָדָיִם״ וְאַחַר כָּךְ ״אֲשֶׁר יָצַר״, מִכָּל מָקוֹם יִהְיֶה הֶפְסֵק בֵּין נְטִילָה לְ״הַמּוֹצִיא״, וְיֵשׁ אוֹסְרִים לְהַפְסִיק בֵּינֵיהֶם בְּדִבְרֵי עֵסֶק וְעִנְיָן אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס״ו. וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לִטֹּל אֶלָּא פַּעַם אַחַת — יְבָרֵךְ ״אֲשֶׁר יָצַר״ מִיָּד כְּשֶׁמְּשַׁפְשֵׁף יָדָיו לְנַקּוֹתָן מִלִּכְלוּכָן לְאַחַר שֶׁשָּׁפַךְ עֲלֵיהֶן שְׁטִיפָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁאָז יָדָיו כְּשֵׁרוֹת לִבְרָכָה, אֲבָל אֵינָן כְּשֵׁרוֹת לַאֲכִילָה עַד שֶׁיִּשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶן מַיִם שְׁנִיִּים, וְאָז יְבָרֵךְ ״עַל נְטִילַת יָדָיִם״ בִּשְׁעַת הַנִּגּוּב, שֶׁבְּעִנְיָן זֶה אֵין כָּאן הֶפְסֵק בֵּין נְטִילָה לְבִרְכָתָהּ, וְלֹא בֵּין נְטִילָה לְ״הַמּוֹצִיא״, כִּי לֹא נִגְמְרָה הַנְּטִילָה עַד שֶׁשָּׁפַךְ עֲלֵיהֶם מַיִם שְׁנִיִּים, וּכְגוֹן שֶׁשָּׁפַךְ עַל שְׁתֵּי יָדָיו כְּאַחַת, שֶׁאִם לֹא כֵּן אֵין יָכוֹל לְשַׁפְשְׁפָן זוֹ בָּזוֹ עַד שֶׁיִּשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם מַיִם שְׁנִיִּים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס״ב. וּמִכָּל מָקוֹם, יוֹתֵר נָכוֹן לִטֹּל ב׳ פְּעָמִים, לְפִי שֶׁרֹב פְּעָמִים רְגִילִין לִשְׁפֹּךְ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת עַל ב׳ יָדָיו אוֹ עַל כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ בִּשְׁטִיפָה רִאשׁוֹנָה, וְשׁוּב אֵין צָרִיךְ מַיִם שְׁנִיִּים לְטַהֲרָן, וְיֵשׁ כָּאן הֶפְסֵק. וְאִם נָטַל נְטִילָה אַחַת כְּשֵׁרָה וְשָׁכַח לְבָרֵךְ עַד שֶׁשָּׁפַךְ מַיִם שְׁנִיִּים, אוֹ שֶׁשָּׁפַךְ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת — לֹא יְבָרֵךְ תְּחִלָּה ״אֲשֶׁר יָצַר״ וְיַחֲזֹר וְיִטֹּל שֵׁנִית וִיבָרֵךְ ״עַל נְטִילַת יָדָיִם״, לְפִי שֶׁכְּבָר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּנְּטִילָה הָרִאשׁוֹנָה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵךְ ״עַל נְטִילַת יָדָיִם״ עַל נְטִילָה הַשְּׁנִיָּה בִּלְבַדָּהּ, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב בָּהּ, וְאִם יְבָרֵךְ עַל נְטִילָה הָרִאשׁוֹנָה אַחַר הַשְּׁנִיָּה — נִמְצָא שֶׁהִפְסִיק בֵּין נְטִילָה לְבִרְכָתָהּ. אֶלָּא יְבָרֵךְ תְּחִלָּה ״עַל נְטִילַת יָדָיִם״ עַל נְטִילָה זוֹ לְבַדָּהּ, וְאַחַר כָּךְ ״אֲשֶׁר יָצַר״, שֶׁבִּרְכַּת ״אֲשֶׁר יָצַר״ אֵינָהּ חֲשׁוּבָה הֶפְסֵק בֵּין נְטִילָה לְ״הַמּוֹצִיא״, כֵּיוָן שֶׁלְּטָהֳרַת יָדַיִם הִיא בָּאָה גַּם כֵּן. (אֲבָל בֵּין נְטִילָה לְבִרְכָתָהּ יֵשׁ לָחֹשׁ יוֹתֵר לְהֶפְסֵק, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קנ״ח. וְעוֹד, שֶׁיֵּשׁ בָּזוֹ שְׁתֵּי הַפְסָקוֹת: בֵּין נְטִילָה לְבִרְכָתָהּ, וּבֵין נְטִילָה לְ״הַמּוֹצִיא״). וְאוֹתָן הַנִּזְהָרִין מִלְּהָשִׂיחַ בֵּין נְטִילַת יָדַיִם לְ״הַמּוֹצִיא״ וּמְשִׂיחִין בֵּין נְטִילַת יָדַיִם לְבִרְכָתָהּ — טוֹעִים הֵם, וְצָרִיךְ לְהַזְהִירָם שֶׁלֹּא יָשִׂיחוּ כְּלָל. וְאִם עוֹשֶׂה צְרָכָיו בְּאֶמְצַע הַסְּעוּדָה, כֵּיוָן שֶׁאֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ ״הַמּוֹצִיא״ — אֵין צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו אֶלָּא פַּעַם אַחַת. וְאֵין לָחֹשׁ לְהַפְסָקַת ״אֲשֶׁר יָצַר״ בֵּין נְטִילָה לַאֲכִילָה, כִּי אֲפִלּוּ בֵּין נְטִילָה לְ״הַמּוֹצִיא״ יֵשׁ מַתִּירִין בְּהֶפְסֵק מוּעָט כָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס״ו, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְדִבְרֵי הָאוֹסְרִים אֶלָּא בֵּין נְטִילָה לְ״הַמּוֹצִיא״, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הַתּוֹכֵף בִּרְכַּת ״הַמּוֹצִיא״ לִנְטִילָה — אֵינוֹ נִזּוֹק בְּכָל אוֹתָהּ סְעוּדָה, אֲבָל כְּשֶׁאֵין שָׁם בִּרְכַּת ״הַמּוֹצִיא״ — אֵין צָרִיךְ לִזָּהֵר אֶלָּא מֵהֶפְסֵק גָּדוֹל הָאָסוּר לְדִבְרֵי הַכֹּל, מִפְּנֵי תַּקָּנַת חֲכָמִים שֶׁתִּקְּנוּ תֵּכֶף לִנְטִילַת יָדַיִם סְעוּדָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס״ד:
סעיף ב שָׁכַח בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה וְהֵטִיל מַיִם — ״אֲשֶׁר יָצַר״ קוֹדֵם.
אָכַל דָּבָר שֶׁחַיָּב לְבָרֵךְ ״בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת״ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה, וְשָׁכַח וְהֵטִיל מַיִם — יְבָרֵךְ תְּחִלָּה ״אֲשֶׁר יָצַר״ וְאַחַר כָּךְ ״בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת״, מִפְּנֵי שֶׁבִּרְכַּת ״אֲשֶׁר יָצַר״ תְּדִירָה יוֹתֵר, וְכָל הַתָּדִיר מֵחֲבֵרוֹ — קוֹדֵם לַחֲבֵרוֹ:
סעיף ג רַבִּים מְסֻבִּין — הַגָּדוֹל נוֹטֵל יָדָיו תְּחִלָּה.
אִם רַבִּים מְסֻבִּין בַּסְּעוּדָה, הַגָּדוֹל נוֹטֵל יָדָיו תְּחִלָּה, מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ. אֶלָּא שֶׁקְּצָת גְּדוֹלִים רְגִילִין לִטֹּל בָּאַחֲרוֹנָה, שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בִּשְׁהִיָּה עַד שֶׁיִּטְּלוּ כֻּלָּם, וְשֶׁלֹּא לְדַבֵּר דִּבְרֵי עֵסֶק וְעִנְיָן אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר סִימָן קסו:
מקור : ספריא — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim קס״ה (מהדורת קה״ת, ג׳ סְעִיפִים). תרגום : DAAT. אין מובא כל קטע מחוץ לטקסט מאומת זה.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
נקודות הנהגה הנובעות ישירות מסימן קס״ה ברגישות אדמו״ר הזקן וחב״ד — מוצגות ברמת היסוד, ומפנות לרב לפרטי המקרים.
לחסיד חב״ד — סימן קס״ה (דִּין הָעוֹשֶׂה צְרָכָיו וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל)
- ① ב׳ נְטִילוֹת. הָעוֹשֶׂה צְרָכָיו וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל פַּת נוֹטֵל ב׳ פְּעָמִים : רִאשׁוֹנָה לְנַקּוֹת וּלְבָרֵךְ ״אֲשֶׁר יָצַר״, שְׁנִיָּה כְּשֵׁרָה לְ״עַל נְטִילַת יָדָיִם״. יסוד : סעיף א.
- ② לְמַנֵּעַ הֶפְסֵק. תַּכְלִית ב׳ הַנְּטִילוֹת — שֶׁלֹּא יִהְיֶה הֶפְסֵק בֵּין נְטִילָה לְבִרְכָתָהּ, וְלֹא בֵּין נְטִילָה לְ״הַמּוֹצִיא״. יסוד : סעיף א.
- ③ נְטִילָה אַחַת. הַנּוֹטֵל פַּעַם אַחַת : ״אֲשֶׁר יָצַר״ בְּעֵת הַשִּׁפְשׁוּף אַחַר שְׁטִיפָה רִאשׁוֹנָה, וְ״עַל נְטִילַת יָדָיִם״ בַּנִּגּוּב אַחַר מַיִם שְׁנִיִּים (ב׳ יָדָיו כְּאַחַת). וּמִכָּל מָקוֹם יוֹתֵר נָכוֹן לִטֹּל ב׳ פְּעָמִים. יסוד : סעיף א.
- ④ שָׁכַח לְבָרֵךְ. שָׁכַח ״עַל נְטִילַת יָדָיִם״ עַד אַחַר מַיִם שְׁנִיִּים : מְבָרֵךְ ״עַל נְטִילַת יָדָיִם״ וְאַחַר כָּךְ ״אֲשֶׁר יָצַר״ — שֶׁ״אֲשֶׁר יָצַר״ אֵינָהּ הֶפְסֵק, כֵּיוָן שֶׁלְּטָהֳרַת יָדַיִם הִיא בָּאָה. יסוד : סעיף א.
- ⑤ שֶׁלֹּא לְהָשִׂיחַ. נִזְהָר שֶׁלֹּא לְהָשִׂיחַ הֵן בֵּין נְטִילָה לְבִרְכָתָהּ הֵן בֵּין נְטִילָה לְ״הַמּוֹצִיא״. בְּאֶמְצַע הַסְּעוּדָה (בְּלֹא ״הַמּוֹצִיא״) — נְטִילָה אַחַת דַּיָּהּ. יסוד : סעיף א.
- ⑥ תָּדִיר קוֹדֵם. שָׁכַח בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה וְהֵטִיל מַיִם : ״אֲשֶׁר יָצַר״ קוֹדֶם לְ״בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת״, שֶׁכָּל הַתָּדִיר מֵחֲבֵרוֹ קוֹדֵם. יסוד : סעיף ב.
- ⑦ כְּבוֹד הַגָּדוֹל. רַבִּים מְסֻבִּין — הַגָּדוֹל נוֹטֵל תְּחִלָּה מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ ; וּקְצָת גְּדוֹלִים נוֹטְלִים בָּאַחֲרוֹנָה שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בִּשְׁהִיָּה וְשֶׁלֹּא לְדַבֵּר דִּבְרֵי עֵסֶק. יסוד : סעיף ג.
⚠ פרק זה מציג את מנהג חב״ד המבוסס על שולחן ערוך הרב, סימן קס״ה (הטקסט האמיתי מובא ב§1). אין הוא מחליף הכרעת רב במקרה פרטי. לכל שאלה מעשית — סֵדֶר הַנְּטִילוֹת, תָּדִיר קוֹדֵם, הַהַנְהָגָה בַּסְּעוּדָה — שאל את רבך, ולחב״ד רב חב״ד.