✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

מי הם חייבין בציצית — עיונים מעמיקים
סימן י״ז · ג׳ סעיפים
סומא חייב בציצית · נשים במ״ע שהזמן גרמא · ברכת נשים ויוהרא · טומטום ואנדרוגינוס · חינוך קטן
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן י״ז — ג׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, ט״ז, מגן אברהם, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
מנחות מ״ג. · סוכה מ״ב. · קידושין כ״ט. · רמב״ם הלכות ציצית · תוס׳ רא״ש ור״ן · טור

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 תוכן העניינים

  1. הקדמה לסוגיא — מקומו של הסימן: לאחר דיני עשיית הציצית — מי הם המחוייבים בה; וחוט השדרה: חובת מנא ולא חובת גברא (עיין סי׳ י״ט)
  2. סומא חייב בציצית — הסומא נתרבה מ״אשר תכסה בה״ (מנחות מ״ג.); "וראיתם אותו" — למעט כסות לילה (עיין סי׳ י״ח) — הראייה: תנאי בגברא או גדר בכסות? (סעיף א׳)
  3. נשים ועבדים — מ״ע שהזמן גרמא — מדוע הציצית תלויה בזמן; מחלוקת רמב״ם ורבינו תם בברכת נשים, מנהגי אשכנז וספרד, והיוהרא המיוחדת שבציצית (סעיף ב׳)
  4. טומטום ואנדרוגינוס — הספק, עיטוף בלא ברכה, ספק ברכות להקל — ומרן והרמ״א איש איש לשיטתו (סעיף ב׳)
  5. חינוך קטן — "היודע להתעטף" — דין הגמרא (סוכה מ״ב.) ושיעור הרמ״א: ב׳ ציציות לפניו וב׳ לאחריו, ואחיזת הציצית בשעת קריאת שמע (סעיף ג׳)
  6. נפקא מינה למעשה — וסיכום השיטות (חיוב / פטור / ברכה)
  7. טבלאות סיכום מקיפות

📜 לשון השולחן ערוך — הסעיפים

מִי הֵם חַיָּבִין בְּצִיצִית. וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים:

סעיף א׳: אַף עַל גַּב דִּכְתִיב "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ" — סוּמָא חַיָּב בְּצִיצִית, מִפְּנֵי שֶׁנִּתְרַבָּה מֵ"אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ"; וּקְרָא דְּ"וּרְאִיתֶם אֹתוֹ" אִצְטְרִיךְ לְמַעֵט כְּסוּת לַיְלָה. (עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן י״ח.)

סעיף ב׳: נָשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא. (הגה: וּמִכָּל מָקוֹם אִם רוֹצִים לְעָטְפוֹ וּלְבָרֵךְ עָלָיו — הָרְשׁוּת בְּיָדָם, כְּמוֹ בִּשְׁאָר מִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא [תוס׳ וְהָרֹא״שׁ וְהָר״ן פ״ב דְּר״ה וּפ״ק דְּקִדּוּשִׁין]; אַךְ מֶחֱזֵי כְּיוּהֲרָא, וְלָכֵן אֵין לָהֶן לִלְבֹּשׁ צִיצִית, הוֹאִיל וְאֵינוֹ חוֹבַת גַּבְרָא [אגור סי׳ כ״ז]. פֵּרוּשׁ: אֵינוֹ חַיָּב לִקְנוֹת לוֹ טַלִּית כְּדֵי שֶׁיִּתְחַיֵּב בְּצִיצִית; וּלְקַמָּן בְּסִימָן י״ט אָמַר — כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ טַלִּית מֵאַרְבַּע כְּנָפוֹת וְלוֹבְשׁוֹ.) טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס חַיָּבִין מִסָּפֵק, וְיִתְעַטְּפוּ בְּלֹא בְרָכָה. (פֵּרוּשׁ: טֻמְטוּם — לֹא נוֹדַע אִם הוּא זָכָר אוֹ נְקֵבָה; וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס — יֵשׁ לוֹ זַכְרוּת וְנַקְבוּת.) (הגה: וּלְפִי מַה שֶּׁנָּהֲגוּ נָשִׁים לְבָרֵךְ בְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא — גַּם הֵם יְבָרְכוּ.)

סעיף ג׳: קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְהִתְעַטֵּף — אָבִיו צָרִיךְ לִקַּח לוֹ צִיצִית לְחַנְּכוֹ. (הגה: וְדַוְקָא כְּשֶׁיּוֹדֵעַ לַעֲטֹף שְׁתֵּי צִיצִיּוֹת לְפָנָיו וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרָיו [הגהת מיימוני פ״ג], וְיוֹדֵעַ לֶאֱחֹז הַצִּיצִית בְּיָדוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע [מרדכי סוף פרק לולב הגזול].)

הביאור בקצרה:

סעיף א׳: אף על גב דכתיב "וראיתם אותו" — סומא חייב בציצית, שנתרבה מ״אשר תכסה בה״ (מנחות מ״ג.); והכתוב "וראיתם אותו" אצטריך למעט כסות לילה (עיין לקמן סי׳ י״ח).

סעיף ב׳: נשים ועבדים פטורים — מצות עשה שהזמן גרמא. והוסיף הרמ״א: רוצים לעטוף ולברך — הרשות בידם (תוס׳ רא״ש ור״ן), אך מחזי כיוהרא, ולכן אין להן ללבוש ציצית, הואיל ואינו חובת גברא (אגור סי׳ כ״ז) — שאין אדם חייב לקנות טלית כדי שיתחייב (ולקמן סי׳ י״ט). וטומטום ואנדרוגינוס חייבין מספק ויתעטפו בלא ברכה; ולרמ״א — לפי מנהג הנשים המברכות, גם הם יברכו.

סעיף ג׳: קטן היודע להתעטף — אביו צריך ליקח לו ציצית לחנכו (סוכה מ״ב.); ושיעור "היודע" (רמ״א): עוטף ב׳ ציציות לפניו וב׳ לאחריו (הגהות מיימוניות פ״ג), ואוחז הציצית בידו בשעת קריאת שמע (מרדכי סוף פרק לולב הגזול).

1. הקדמת הסוגיא — מי הם המחוייבים בציצית

פתח דבר — גדרי החיוב בציצית

לאחר שביאר מרן בסימנים הקודמים את עשיית הציצית, חוטיה, טליתה ושיעורה, בא בסימן י״ז לברר את גדרי המחוייבים: מי הוא שבכלל מצות ציצית, ומי יצא מכללה. ושלושה ראשים בסימן: (א) סומא חייב — אף שנאמר "וראיתם אותו", נתרבה מ״אשר תכסה בה״ (מנחות מ״ג.), ו״וראיתם אותו״ אצטריך למעט כסות לילה (עיין סי׳ י״ח); (ב) נשים ועבדים פטורים — מצות עשה שהזמן גרמא; והוסיף הרמ״א: רוצים לעטוף ולברך — הרשות בידן, אלא דמחזי כיוהרא, הואיל ואינו חובת גברא; וטומטום ואנדרוגינוס חייבין מספק ויתעטפו בלא ברכה; (ג) קטן היודע להתעטף — אביו צריך ליקח לו ציצית לחנכו (סוכה מ״ב.). והסימן כולו — משנת "מי חייב": הריבוי (סומא), המיעוט (נשים), הספק (טומטום ואנדרוגינוס) והחינוך (קטן).
הערה יסודית: כל הסימן סובב על שני צירים: (א) גדר ה"ראייה" שבפרשה — "וראיתם אותו" — מה היא ממעטת ומה אינה ממעטת (סומא / כסות לילה); (ב) גדר החיוב — חובת גברא או חובת מנא: שאין האדם חייב לקנות טלית כדי שיתחייב (רמ״א כאן בשם האגור סי׳ כ״ז; ולקמן סי׳ י״ט), וממילא כל דיני "מי חייב" שבסימן צבועים בגוון מיוחד — חיוב התלוי בבגד ובלבישתו, ולא באדם מצד עצמו.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: חיוב ציצית — חובת גברא (מצוה המוטלת על האדם) או חובת מנא (חובת הבגד)? ולשון הרמ״א מכריע כצד ב׳: "הואיל ואינו חובת גברא... אינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית" (אגור סי׳ כ״ז; ועיין לקמן סי׳ י״ט — שהברכה בשעת הלבישה). ומיסוד זה נובעים דיני הסימן: היוהרא שבנשים הלובשות (סעיף ב׳), וגדר החינוך שבקטן — שאביו "לוקח לו" ציצית אף שאין חובת קנייה בגדול, כדלהלן.

2. סומא חייב בציצית — "וראיתם אותו" מול "אשר תכסה בה"

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: "אף על גב דכתיב וראיתם אותוסומא חייב בציצית, מפני שנתרבה מאשר תכסה בה; וקרא דוראיתם אותו אצטריך למעט כסות לילה (עיין לקמן סי׳ י״ח)."
שורש הדין — מנחות מ״ג.: תניא: "אשר תכסה בה" (דברים כ״ב) — לרבות כסות סומא; "וראיתם אותו" (במדבר ט״ו) — פרט לכסות לילה. ומקשינן: מה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה? ומשנינן: "מרבה אני כסות סומא — שישנה בראייה אצל אחרים, ומוציא אני כסות לילה — שאינה בראייה". והביאוהו הרמב״ם (הלכות ציצית פ״ג) והרא״ש והטור (אורח חיים י״ז), ופסק מרן: סומא חייב בציצית.
חקירה — "וראיתם אותו": תנאי בגברא או גדר בחפצא? הראייה האמורה בפרשה — האם היא תנאי במחוייב (שהלובש יהא רואה), או גדר בכסות (שהבגד יהא ממין הנראה)? ומסקנת הגמרא (מנחות מ״ג.) כצד ב׳: הריבוי "אשר תכסה בה" העמיד את הראייה על הכסות ולא על הגברא — ולכן סומא חייב, וכסות לילה נתמעטה. ונמצא ש״וראיתם אותו״ בא ללמד על שעת החיוב ומין הבגד, ולא על עיני הלובש.
קושיא — מה ראית? הא איפכא מסתברא! הרי הכתוב תלה את המצוה בראייה המביאה לזכירה — "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה׳"; וסומא, שאינו רואה לעולם, אין אצלו זכירה על ידי ראייה — ולכאורה היה לנו למעט את הסומא ולרבות כסות לילה, שבעליה רואה אותה ביום!
תירוץ (מנחות מ״ג., ועל דרך הסברה): הכריעה הגמרא: מרבה אני כסות סומא — שישנה בראייה אצל אחרים, ומוציא אני כסות לילה — שאינה בראייה כלל. הרי ששיעור ה״ראייה״ נאמר על סוג הכסות ושעת לבישתה, לא על עיני הלובש: כסות הסומא — מין כסות הנראית, ששייכת בה ראייה בעולם (אצל אחרים); כסות לילה — הופקעה הראייה ממנה מצד עצמה. ובטעם הדבר (על דרך הסברה): הזכירה שבציצית אינה זכירת היחיד בלבד אלא דין בבגד של יום — כל שהבגד עומד לראייה, שם "וראיתם" עליו, אף שהלובש עצמו אינו רואהו; ונמצא הסומא בכלל המצוה, ומברך עליה ככל אדם.
נפקא מינה — סומא וכסות לילה: (א) סומא — חייב בציצית ומברך ככל מחוייב (סעיף א׳). (ב) כסות לילה — נתמעטה; ובגדרי המיעוט (הזמן או הבגד) נחלקו הראשונים — עיין לקמן סי׳ י״ח. (ג) לפי הצד שהראייה גדר בחפצא — אף כסותו של הסומא עצמו בכלל החיוב, ואין צריך שילבשנה רואה.
היסוד:
סומא חייב בציצית — שהראייה גדר בכסות ולא תנאי בגברא. "אשר תכסה בה" — לרבות כסות סומא, שישנה בראייה אצל אחרים; "וראיתם אותו" — פרט לכסות לילה, שאינה בראייה (מנחות מ״ג.). והסומא חייב ומברך ככל אדם.

3. נשים ועבדים — מ״ע שהזמן גרמא, ברכה ויוהרא

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: "נשים ועבדים פטורים, מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. (הגה: ומכל מקום אם רוצים לעטפו ולברך עליו — הרשות בידם, כמו בשאר מצות עשה שהזמן גרמא [תוס׳ והרא״ש והר״ן פ״ב דר״ה ופ״ק דקידושין]; אך מחזי כיוהרא, ולכן אין להן ללבוש ציצית, הואיל ואינו חובת גברא [אגור סי׳ כ״ז] — פירוש: אינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית.)"
שורש הדין — מנחות מ״ג.: תנו רבנן: הכל חייבין בציצית — כהנים, לוים וישראלים, גרים, נשים ועבדים; רבי שמעון פוטר בנשים, מפני שמצות עשה שהזמן גרמא הוא. וקיימא לן כרבי שמעון — וכן פסקו הרמב״ם (הלכות ציצית פ״ג), הרא״ש והטור. וטעם ה״זמן גרמא״: שהחיוב תלוי ביום — ד״וראיתם אותו״ פרט לכסות לילה (ובגדרי הדבר עיין סי׳ י״ח) — וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות (משנה, קידושין כ״ט.). ועבדים — כל מצוה שהאשה פטורה ממנה, אף העבד פטור.
מחלוקת הראשונים — ברכת נשים על מ״ע שהזמן גרמא:
חקירה — היוהרא שבציצית: מה נשתנתה ציצית משופר ולולב? הרי נהגו נשים בשופר ובלולב ואין בו משום יוהרא; ולמה בציצית כתב הרמ״א "מחזי כיוהרא — אין להן ללבוש"? ולשון הרמ״א מכריע כצד ב׳: "אך מחזי כיוהרא... הואיל ואינו חובת גברא" (אגור סי׳ כ״ז) — תלה את היוהרא בכך שאין כאן חובת גברא כלל; ומינה: בשופר ולולב, שהם חובת גברא על האיש, אין קיום האשה "רשות על גבי רשות" — ואין בו יוהרא.
קושיא — תרתי דסתרי לכאורה בדברי הרמ״א: פתח "אם רוצים לעטפו ולברך עליו — הרשות בידם", וסיים "אין להן ללבוש ציצית"; ואם הרשות בידן — למה אין להן ללבוש?
תירוץ (על דרך הסברה): שני דינים הם. מצד עצם המצוה — הרשות בידן, וקיומן קיום ושכר יש בדבר, כדין שאר מ״ע שהזמן גרמא (תוס׳ והרא״ש והר״ן); ומצד ההנהגה — כיון שאינו חובת גברא, הלבישה בקביעות מחזי כיוהרא, ולכן אין ראוי שילבשו — הנהגה היא ולא איסור מן הדין. וחלילה לראות בפטור הנשים גרעון: "פטורה" — ואינה מופקעת; הפטור ממ״ע שהזמן גרמא גזרת הכתוב היא, ואינו מדרגה באשה. וכל שאלה למעשה — לרב מוסמך, לפי מנהג המקום והקהילה.
המנהגים למעשה: בנות אשכנז — מברכות על מ״ע שהזמן גרמא (רמ״א, כרבינו תם); בנות ספרד — אינן מברכות (מרן, כהרמב״ם — וספק ברכות להקל; ועיין כף החיים). ולענין עצם לבישת הציצית — כתבו האחרונים (עיין משנה ברורה כאן) שאף במקום שנהגו הנשים לברך על שופר ולולב, אין להן ללבוש ציצית — משום יוהרא, והואיל ואינו חובת גברא. וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.
נפקא מינה — נשים ועבדים: (א) נשים ועבדים — פטורים מציצית (מ״ע שהזמן גרמא, סעיף ב׳). (ב) רצו לעטוף — הרשות בידן (רמ״א). (ג) ברכה — מנהג אשכנז מברכות (ר״ת), מנהג ספרד אינן מברכות (רמב״ם ומרן). (ד) למעשה — אין להן ללבוש ציצית, דמחזי כיוהרא הואיל ואינו חובת גברא (רמ״א בשם האגור). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך, בכבוד ובדרכי נועם.)
היסוד:
נשים פטורות — מ״ע שהזמן גרמא; רצו — רשות, אך מחזי כיוהרא הואיל ואינו חובת גברא. נשים ועבדים פטורים מציצית (מנחות מ״ג.); רצו לעטוף ולברך — הרשות בידן (ולברכה — מחלוקת רמב״ם ורבינו תם, ונחלקו בה המנהגים); אבל אין להן ללבוש, דמחזי כיוהרא — שאין כאן אפילו חובת גברא (אגור סי׳ כ״ז).

4. טומטום ואנדרוגינוס — חייבין מספק ובלא ברכה

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳ (סיפא): "טומטום ואנדרוגינוס חייבין מספק, ויתעטפו בלא ברכה. (פירוש: טומטום — לא נודע אם הוא זכר או נקבה; ואנדרוגינוס — יש לו זכרות ונקבות.) (הגה: ולפי מה שנהגו נשים לברך במצות עשה שהזמן גרמא — גם הם יברכו.)"
שורש הדין — הספק: טומטום — נסתם מינו ולא נודע אם זכר אם נקבה; אנדרוגינוס — יש בו זכרות ונקבות (כפירוש שבשלחן ערוך). ומעתה: אם זכר — חייב בציצית; ואם נקבה — פטור (מ״ע שהזמן גרמא). הרי ספק חיוב: מחמירין במעשה — ויתעטפו; ומקילין בברכה — דספק ברכות להקל, שחוששין לברכה שאינה צריכה. ויש שדנו באנדרוגינוס אם ספק הוא או בריה בפני עצמה (משנה סוף ביכורים) — ומכל מקום לענין ציצית העלוהו הפוסקים בכלל "חייבין מספק".
קושיא — לדעת הרמ״א, ממה נפשך יברך! לשיטת הרמ״א שנשים מברכות על מ״ע שהזמן גרמא — למה יגרע טומטום? ממה נפשך: אם זכר הוא — חייב ומברך; ואם נקבה — הרי נהגו הנשים לברך! ולמה כתב מרן "יתעטפו בלא ברכה"?
תירוץ — מרן והרמ״א איש איש לשיטתו: הוא שהוסיף הרמ״א בהגה: "ולפי מה שנהגו נשים לברך... גם הם יברכו". נמצאו שניהם לשיטתם: מרן — לשיטתו (כהרמב״ם) שאין הנשים מברכות; נמצא צד הספק "נקבה" מפקיע את הברכה, וספק ברכות להקל — יתעטפו בלא ברכה. והרמ״א — לשיטתו (כרבינו תם) שנשים מברכות; אין כאן צד של פטור ברכה כלל, ובממה נפשך — גם הם יברכו. הרי דין הטומטום — ראי נאמן למחלוקת הברכה שבסעיף.
ספק ברכות להקל: יסוד הכלל — כל שנסתפקנו אם הברכה חובה, אין מברכין, שחומר הזכרת השם לבטלה עדיף מחומר הפסד הברכה; ולכן במעשה מחמירין (יתעטפו — לחוש לצד החיוב), ובברכה מקילין. ודוק: אין ה״בלא ברכה״ גורע מן הקיום — שהמצוה מתקיימת אף בלא ברכתה; והברכה סימן לחיוב, לא תנאי בו (על דרך הסברה).
נפקא מינה — טומטום ואנדרוגינוס: (א) במעשה — חייבין מספק, ויתעטפו כשיש להם בגד של ד׳ כנפות (סעיף ב׳). (ב) בברכה — למרן: בלא ברכה (ספק ברכות להקל); לרמ״א: לפי מנהג הנשים המברכות — גם הם יברכו. (ג) היסוד — דין זה תלוי במחלוקת רמב״ם ורבינו תם בברכת נשים, ואיש איש לשיטתו.
היסוד:
חייבין מספק — מחמירין במעשה ומקילין בברכה. טומטום ואנדרוגינוס חייבין מספק ויתעטפו בלא ברכה (מרן — ספק ברכות להקל); ולרמ״א, לפי מנהג הנשים המברכות על מ״ע שהזמן גרמא — גם הם יברכו, ממה נפשך.

5. חינוך קטן — "היודע להתעטף"

לשון השלחן ערוך

סעיף ג׳: "קטן היודע להתעטף — אביו צריך ליקח לו ציצית לחנכו. (הגה: ודוקא כשיודע לעטוף ב׳ ציציות לפניו ושנים לאחריו [הגהת מיימוני פ״ג], ויודע לאחוז הציצית בידו בשעת קריאת שמע [מרדכי סוף פרק לולב הגזול].)"
שורש הדין — סוכה מ״ב.: תנו רבנן: קטן היודע לנענע — חייב בלולב; להתעטף — חייב בציצית; לשמור תפילין — אביו לוקח לו תפילין. והביאוהו הטור ומרן: אביו צריך ליקח לו ציצית לחנכו. והרמ״א הגדיר את ה״יודע״: משם הגהות מיימוניות (פ״ג מהלכות ציצית) — שיודע לעטוף ב׳ ציציות לפניו וב׳ לאחריו; ומן המרדכי (סוף פרק לולב הגזול) — שיודע לאחוז הציצית בידו בשעת קריאת שמע.
חקירה — מצות חינוך: על האב או על הקטן? "חייב בציצית" האמור בקטן — על מי מוטל החיוב: על האב (מדין חינוך) או על הקטן עצמו (מדרבנן)? ולשון מרן ("אביו צריך ליקח לו") — כצד א׳ לענין סימן זה: מעשה החינוך שבציצית מוטל על האב — הלקיחה משלו; ונפקא מינה: קטן שאין לו אב, או שיש לו טלית משלו — עיקר הדין באב, ושאר הדברים על דרך ההנהגה (וכל מעשה — לרב מוסמך).
קושיא — והלא אינו חובת גברא! אף הגדול אינו חייב לקנות טלית כדי שיתחייב בציצית (רמ״א סעיף ב׳ בשם האגור; ולקמן סי׳ י״ט) — ומה נשתנה הקטן, שאביו "צריך ליקח לו" ציצית משלו?!
תירוץ (על דרך הסברה): החינוך אינו על שורת הדין בלבד אלא על ההנהגה — להרגיל את הקטן במצוות כדרך שינהג בגדלותו; וכיון שנהגו כל ישראל לחזר אחר בגד של ד׳ כנפות ולקיים מצות ציצית בכל יום (ועיין לעיל סי׳ ח׳ בדיני העטיפה וסי׳ ט״ז בשיעור הטלית) — אף החינוך נמדד במנהג זה, ואביו לוקח לו. ועוד: בקטן אין כאן "רשות" בעלמא ולא חשש יוהרא — אלא הכשרת המחוייב של מחר; החינוך עצמו נעשה "חובת גברא" על האב, אף שהמצוה לכשיגדל — חובת מנא.
שני סימני ה״יודע״ שבהגה: (א) עטיפה — ב׳ ציציות לפניו וב׳ לאחריו (הגהות מיימוניות): שידע ללבוש את הבגד כדרך לבישתו, שתהא עטיפה של מצוה ולא נשיאת בגד בעלמא (ועיין סדר העטיפה לעיל סי׳ ח׳). (ב) אחיזה בשעת קריאת שמע (מרדכי): שידע לחבר את הציצית אל תוכנה — זכירת המצוות שבפרשת ציצית הנאמרת בקריאת שמע. הרי שהחינוך אינו במעשה הידים בלבד, אלא בהבנת ענין המצוה; ולכן תלאוהו ב״יודע״ — בדעת — ולא בשנים קצובות.
נפקא מינה — חינוך קטן: (א) קטן היודע להתעטף (ב׳ לפניו וב׳ לאחריו, ואוחז בשעת ק״ש) — אביו צריך ליקח לו ציצית (סעיף ג׳ והגה). (ב) אינו יודע עדיין — לא הגיע לחינוך זה, אף שיודע ללבוש בגד סתם. (ג) הגיל — תלוי בדעת הקטן ולא במנין שנים. (ד) הלקיחה — על האב, ואף שאין חובת קנייה בגדול — שהחינוך על המנהג ולא על שורת הדין. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
קטן היודע להתעטף — אביו לוקח לו ציצית לחנכו. "היודע להתעטף" (סוכה מ״ב.) — שיודע לעטוף ב׳ ציציות לפניו וב׳ לאחריו, ולאחוז הציצית בידו בשעת קריאת שמע (רמ״א); והלקיחה — על האב, שהחינוך הכשרת המחוייב של מחר.

6. נפקא מינה למעשה

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
סומא חייב בציצית ומברך — נתרבה מ״אשר תכסה בה״, שכסותו ישנה בראייה אצל אחרים (סעיף א׳).
כסות לילה נתמעטה מ״וראיתם אותו״; ובגדרי המיעוט — עיין לקמן סי׳ י״ח.
נשים ועבדים פטורים (מ״ע שהזמן גרמא); רצו לעטוף ולברך — הרשות בידן (רמ״א), אך אין להן ללבוש — מחזי כיוהרא (סעיף ב׳).
ברכת נשים מנהג אשכנז — מברכות (רבינו תם ורמ״א); מנהג ספרד — אינן מברכות (רמב״ם ומרן).
טומטום ואנדרוגינוס חייבין מספק ויתעטפו; למרן — בלא ברכה (ספק ברכות להקל), ולרמ״א — לפי מנהג הנשים, גם הם יברכו (סעיף ב׳).
חינוך קטן היודע להתעטף — ב׳ ציציות לפניו וב׳ לאחריו, ואוחזן בשעת ק״ש — אביו צריך ליקח לו ציצית (סעיף ג׳ והגה).

7. סיכום השיטות בטבלה מקיפה

טבלה — מי חייב ומי פטור

המקרה הדין המקור
סומא חייב — נתרבה מ״אשר תכסה בה״ סעיף א׳ (מנחות מ״ג.)
נשים ועבדים פטורים — מ״ע שהזמן גרמא סעיף ב׳ (מנחות מ״ג.; קידושין כ״ט.)
טומטום ואנדרוגינוס חייבין מספק — יתעטפו בלא ברכה סעיף ב׳
קטן היודע להתעטף אביו צריך ליקח לו ציצית — חינוך סעיף ג׳ (סוכה מ״ב.)

טבלה — הברכה והלבישה בפטורים

הענין הדין המקור
אשה הרוצה לעטוף ולברך הרשות בידה — כשאר מ״ע שהזמן גרמא רמ״א (תוס׳ והרא״ש והר״ן פ״ב דר״ה ופ״ק דקידושין)
ברכת נשים — ספרד אינן מברכות (ספק ברכות להקל) רמב״ם (הלכות ציצית פ״ג) ומרן
לבישת ציצית לנשים למעשה אין להן — מחזי כיוהרא, הואיל ואינו חובת גברא רמ״א (אגור סי׳ כ״ז)
ברכת טומטום ואנדרוגינוס למרן — בלא ברכה; לרמ״א — לפי מנהג הנשים יברכו סעיף ב׳ והגה

טבלה — מקורות הסוגיא

גמרא ומקרא: מנחות מ״ג. (סומא, נשים, כסות לילה) · סוכה מ״ב. (קטן היודע להתעטף) · קידושין כ״ט. (כל מ״ע שהזמן גרמא — נשים פטורות) · במדבר ט״ו ל״ז–מ׳ (פרשת ציצית — "וראיתם אותו") · דברים כ״ב י״ב ("אשר תכסה בה")
ראשונים: רמב״ם (הלכות ציצית פ״ג) · רבינו תם · תוס׳, רא״ש ור״ן (פ״ב דר״ה ופ״ק דקידושין) · טור (אורח חיים י״ז) · אגור (סי׳ כ״ז) · הגהות מיימוניות (פ״ג) · מרדכי (סוף פרק לולב הגזול)
פוסקים ונושאי כלים: בית יוסף · שלחן ערוך · ט״ז · מגן אברהם · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)

← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן י״ז · מי הם חייבין בציצית · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · לעמוד הבית · סימן י״ז · ♥ לתמיכה

📖הצטרפות לחברותא