Niveau 4 — Daat HaRav (Admour HaZaken) — Siman קע״ז · דְּבָרִים הַבָּאִים בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה וְאַחַר הַסְּעוּדָה וּמַה דִּינָם

דִּין דְּבָרִים הַבָּאִים בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה וְאַחַר הַסְּעוּדָה וּמַה דִּינָם, וּבוֹ ז׳ סְעִיפִים:דְּבָרִים הַבָּאִים בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה, אִם הֵם דְּבָרִים הַבָּאִים מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה, דְּהַיְנוּ דְּבָרִים שֶׁדֶּרֶךְ לִקְבֹּעַ סְעוּדָה עֲלֵיהֶם, בֵּין לְלַפֵּת בָּהֶם אֶת הַפַּת, כְּגוֹן בָּשָׂר וְדָגִים וִירָקוֹת וּגְבִינָה וּבֵיצִים וּמִינֵי מְלוּחִים, בֵּין לְמָזוֹן וּלְהַשְׂבִּיעַ, כְּגוֹן כְּרוּב וּתְרָדִין וְדַיְסָא וְכָל מַעֲשֵׂה קְדֵרָה שֶׁאֵינָן בָּאִין לְלַפֵּת אֶלָּא לְתַבְשִׁיל וּלְמָזוֹן — אֵין צָרִיךְ בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם, אֲפִלּוּ אוֹכְלָם בְּלֹא פַּת, שֶׁבִּרְכַּת "הַמּוֹצִיא" פּוֹטַרְתָּם, וְלֹא לְאַחֲרֵיהֶם, שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן פּוֹטַרְתָּם (שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵין דַּרְכָּם לֶאֱכֹל אוֹתָם כָּל הַיּוֹם כְּמוֹ הַפֵּרוֹת אֶלָּא בִּשְׁעַת סְעוּדָה בִּלְבַד — הֲרֵי הֵם טְפֵלִים לַפַּת שֶׁהוּא עִקַּר הַסְּעוּדָה, וְלָכֵן נִפְטָרִים בְּבִרְכַּת הַפַּת אַף עַל פִּי שֶׁאוֹכְלָם בְּלֹא פַּת).
(בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁקָּבַע סְעוּדָתוֹ עַל הַפַּת, שֶׁאָז כָּל הַמַּאֲכָלִים שֶׁהֵם מִינֵי לִפְתָּן וְלֹא מִינֵי מָזוֹן הֵם) בָּאִים מֵחֲמַת הַפַּת, לָכֵן הֵם טְפֵלִים אֵלֶיהָ. אֲבָל אִם אֵינוֹ חָפֵץ לֶאֱכֹל פַּת, וְאוֹכֵל מְעַט פַּת וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ "הַמּוֹצִיא" לִפְטֹר הַמַּאֲכָלִים, יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם נִפְטָרִים בְּבִרְכָתָהּ, כֵּיוָן שֶׁאֵינָן בָּאִין מֵחֲמָתָהּ, אוֹ אֶפְשָׁר כֵּיוָן שֶׁדַּרְכָּם לִקְבֹּעַ סְעוּדָה עֲלֵיהֶם — הַפַּת פּוֹטַרְתָּם. וְלָכֵן יְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם וְלֹא עַל הַפַּת, אִם לֹא בְּשַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב):

דְּבָרִים הַבָּאִים מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה. Les choses qui viennent au cours du repas : si ce sont des choses qui viennent en raison du repas, c’est-à-dire des choses sur lesquelles on a coutume de fixer un repas, soit pour accompagner le pain (lelapét), comme la viande, le poisson, les légumes, le fromage et les œufs, et les sortes de salaisons, soit pour nourrir et rassasier, comme le chou, les bettes, la bouillie (daïsa) et tout mets de marmite qui ne viennent pas pour accompagner mais comme plat et comme nourriture — n’exigent pas de bénédiction devant eux, même si on les mange sans pain, car la bénédiction « hamotsi » les acquitte, ni après eux, car le birkat hamazon les acquitte (car, puisqu’on n’a pas coutume de les manger toute la journée comme les fruits mais seulement à l’heure du repas — ils sont accessoires au pain qui est l’essentiel du repas, et c’est pourquoi ils sont acquittés par la bénédiction du pain, même si on les mange sans pain).
(En quoi cela s’applique-t-il ? Lorsqu’on a fixé son repas sur le pain, car alors tous les mets qui sont des sortes d’accompagnement et non des sortes de nourriture viennent en raison du pain, et ils lui sont donc accessoires. Mais si l’on ne désire pas manger de pain, et qu’on mange un peu de pain et bénit dessus « hamotsi » pour acquitter les mets — il y a lieu de douter s’ils sont acquittés par sa bénédiction, puisqu’ils ne viennent pas en raison de lui ; ou peut-être, puisqu’on a coutume de fixer un repas sur eux — le pain les acquitte. C’est pourquoi il bénira sur eux et non sur le pain, sauf le Chabbat ou Yom Tov).

וְאִם הֵם דְּבָרִים הַבָּאִים שֶׁלֹּא מֵחֲמַת סְעוּדָה, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לִקְבֹּעַ סְעוּדָה עֲלֵיהֶם, לֹא לְלַפֵּת וְלֹא לְהַשְׂבִּיעַ, כְּגוֹן כָּל מִינֵי פֵּרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, בֵּין חַיִּים בֵּין מְבֻשָּׁלִים, וַאֲפִלּוּ נִתְבַּשְּׁלוּ עִם בָּשָׂר, אִם אוֹכֵל אוֹתָם בְּלֹא פַּת — טְעוּנִים בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם.
וַאֲפִלּוּ אוֹכְלָם בִּגְמַר הַסְּעוּדָה כְּדֵי לְעַכֵּל הַמַּאֲכָל (אוֹ לְקִנּוּחַ לְהָקֵל מִכֹּבֶד הַמַּאֲכָל) — אֵינָן נִפְטָרִים בְּבִרְכַּת "הַמּוֹצִיא", כֵּיוָן שֶׁאֵינָן מֵעִקַּר הַסְּעוּדָה, וְאֵין דַּרְכָּם לָבֹא מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה לְעוֹלָם, אֶלָּא דַּרְכָּם לְאָכְלָם כָּל הַיּוֹם אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת סְעוּדָה.
אֲבָל אֵין טְעוּנִים בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶם (אֲפִלּוּ אוֹכְלָם בְּאֶמְצַע הַסְּעוּדָה לֹא לְעַכֵּל וְלֹא לְקִנּוּחַ אֶלָּא לְתַעֲנוּג בִּלְבַד), שֶׁכֵּיוָן שֶׁבָּאוּ בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה קֹדֶם שֶׁמָּשְׁכוּ יְדֵיהֶם מִן הַפַּת — בִּרְכַּת הַמָּזוֹן פּוֹטַרְתָּם, לְפִי שֶׁכָּל מַה שֶּׁבָּא תּוֹךְ הַסְּעוּדָה הוּא מִכְּלַל הַשְּׂבִיעָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: "וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ":

דְּבָרִים הַבָּאִים שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה. Et si ce sont des choses qui viennent non pas en raison du repas, c’est-à-dire sur lesquelles on n’a pas coutume de fixer un repas, ni pour accompagner ni pour rassasier, comme toutes les sortes de fruits et leurs semblables, qu’ils soient crus ou cuits, et même s’ils ont été cuits avec de la viande — si on les mange sans pain, ils exigent une bénédiction devant eux.
Et même si on les mange à la fin du repas pour digérer la nourriture (ou en guise de dessert (kinouah) pour alléger la lourdeur de la nourriture) — ils ne sont pas acquittés par la bénédiction « hamotsi », puisqu’ils ne sont pas de l’essentiel du repas, et qu’ils n’ont jamais coutume de venir en raison du repas, mais qu’on a coutume de les manger toute la journée même en dehors de l’heure du repas.
Mais ils n’exigent pas de bénédiction après eux (même si on les mange au milieu du repas, non pour digérer ni comme dessert, mais pour le seul agrément), car du fait qu’ils sont venus au sein du repas avant qu’on n’ait retiré les mains du pain — le birkat hamazon les acquitte, car tout ce qui vient au cours du repas fait partie du rassasiement dont il est dit : « et tu mangeras à satiété et tu béniras » (vesavata ouvérakhta).

אֲבָל אִם אוֹכְלָם עִם פַּת, נַעֲשׂוּ טְפֵלָה לַפַּת, וּבִרְכַּת "הַמּוֹצִיא" פּוֹטַרְתָּן, אֲפִלּוּ קָבַע לִפְתַּן סְעוּדָתוֹ עַל דָּבָר אַחֵר וְהֵבִיאוּ לְפָנָיו פֵּרוֹת לְקִנּוּחַ וּלְתַעֲנוּג וְאוֹכֵל מֵהֶם מְעַט עִם פַּת.
וְאִם הֱבִיאוּם לְפָנָיו לְלַפֵּת בָּהֶם גַּם כֵּן אֶת הַפַּת וְאָכַל מֵהֶם מְעַט עִם הַפַּת, אֲפִלּוּ אוֹכֵל אַחַר כָּךְ בְּלֹא פַּת — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ לִפְנֵיהֶם אִם דַּעְתּוֹ לֶאֱכֹל עוֹד מֵהֶם עִם פַּת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁתְּחִלַּת אֲכִילַת הַפֵּרוֹת וְסוֹפָהּ הִיא עִם הַפַּת — מִצְטָרְפִין הֵם עִם שְׁאָר הַסְּעוּדָה לְהִפָּטֵר בְּבִרְכַּת הַפַּת אַף מַה שֶּׁאוֹכֵל בֵּינְתַיִם בְּלֹא פַּת, כֵּיוָן שֶׁהֵבִיאוּ אוֹתָם מִתְּחִלָּה לְלַפֵּת בָּהֶם הַפַּת, וּמְלַפֵּת בָּהֶם פַּת בַּתְּחִלָּה, וְגַם בַּסּוֹף דַּעְתּוֹ לְלַפֵּת בָּהֶם. וְאַף אִם אַחַר כָּךְ נִמְלַךְ שֶׁלֹּא לְלַפֵּת בָּהֶם בַּסּוֹף — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאוֹכֵל מֵהֶם עַל סְמַךְ בִּרְכַּת "הַמּוֹצִיא" — כַּוָּנָתוֹ לְלַפֵּת בָּהֶם עֲדַיִן אַחַר כָּךְ.
אֲבָל אִם מִתְּחִלָּה לֹא הֱבִיאוּם לְלַפֵּת בָּהֶם אֶת הַפַּת אֶלָּא לְקִנּוּחַ סְעוּדָה, אַף שֶׁמְּלַפֵּת בָּהֶם פַּת תְּחִלָּה וָסוֹף וְאוֹכֵל בֵּינְתַיִם בְּלֹא פַּת — צָרִיךְ לְבָרֵךְ לִפְנֵיהֶם, כֵּיוָן שֶׁעִקָּרָם לְקִנּוּחַ וְלֹא לְלַפֵּת — אֵינָן מִצְטָרְפִין לִשְׁאָר הַסְּעוּדָה לִפְטֹר מַה שֶּׁאוֹכֵל בְּלֹא פַּת.
וְכָל זֶה כְּשֶׁתְּחִלַּת אֲכִילָתוֹ מֵהַפֵּרוֹת הִיא עִם פַּת, אֲבָל אִם מַתְחִיל לֶאֱכֹל בְּלֹא פַּת, אַף אִם בָּאוּ לְלַפֵּת וּמְלַפֵּת בָּהֶם אֶלָּא שֶׁאוֹכֵל מְעַט בַּתְּחִלָּה בְּלֹא פַּת — צָרִיךְ לְבָרֵךְ.
וְטוֹב לִנְהֹג כֵּן לְעוֹלָם, כְּשֶׁבָּאִים לוֹ פֵּרוֹת בְּאֶמְצַע סְעוּדָתוֹ לְלַפֵּת הַפַּת — לֶאֱכֹל מֵהֶם תְּחִלָּה מְעַט בְּלֹא פַּת וּלְבָרֵךְ, וְאַחַר כָּךְ יֹאכַל בֵּין עִם פַּת בֵּין בְּלֹא פַּת, לְפִי שֶׁיֵּשׁ מִסְתַּפְּקִין אַף אִם מְלַפֵּת בָּהֶם הַפַּת תְּחִלָּה וָסוֹף וְאוֹכֵל בֵּינְתַיִם בְּלֹא פַּת — אִם נִפְטָרִים בְּבִרְכַּת "הַמּוֹצִיא":

אֲכִילָתָם עִם פַּת. Mais si on les mange avec du pain, ils deviennent accessoires au pain, et la bénédiction « hamotsi » les acquitte, même s’il a fixé l’accompagnement de son repas sur autre chose et qu’on lui a apporté des fruits en dessert et pour l’agrément, et qu’il en mange un peu avec du pain.
Et si on les a apportés devant lui pour accompagner aussi le pain, et qu’il en a mangé un peu avec le pain, même s’il mange ensuite sans pain — il n’a pas à bénir devant eux s’il a l’intention d’en manger encore avec du pain ; car, du fait que le début de la consommation des fruits et sa fin sont avec le pain — ils se joignent au reste du repas pour être acquittés par la bénédiction du pain, même ce qu’il mange entre-temps sans pain, puisqu’on les a apportés au départ pour accompagner le pain, qu’il en accompagne le pain au début, et qu’à la fin aussi il a l’intention de les accompagner. Et même si ensuite il se ravise de ne pas les accompagner à la fin — cela n’est rien, puisqu’au moment où il en mange en s’appuyant sur la bénédiction « hamotsi » — son intention est encore de les accompagner par la suite.
Mais si, au départ, on ne les a pas apportés pour accompagner le pain, mais comme dessert du repas — même s’il accompagne le pain avec eux au début et à la fin et qu’il mange entre-temps sans pain, il doit bénir devant eux, puisque leur essentiel est le dessert et non l’accompagnement : ils ne se joignent pas au reste du repas pour acquitter ce qu’il mange sans pain.
Et tout cela quand le début de sa consommation des fruits est avec du pain ; mais s’il commence à manger sans pain, même s’ils sont venus pour accompagner et qu’il les accompagne, sauf qu’il en mange un peu au début sans pain — il doit bénir.
Et il est bon d’agir toujours ainsi : lorsque des fruits lui viennent au milieu de son repas pour accompagner le pain — en manger d’abord un peu sans pain et bénir, puis manger, que ce soit avec ou sans pain, car il y a qui doutent, même s’il accompagne le pain avec eux au début et à la fin et qu’il mange entre-temps sans pain — s’ils sont acquittés par la bénédiction « hamotsi ».

וְכָל זֶה כְּשֶׁקָּבַע לִפְתַּן סְעוּדָתוֹ עַל דָּבָר אַחֵר וּבְאֶמְצַע הַסְּעוּדָה הֵבִיאוּ לוֹ פֵּרוֹת, אֲבָל אִם קָבַע לִפְתַּן סְעוּדָתוֹ עַל הַפֵּרוֹת — נַעֲשׂוּ לוֹ הַפֵּרוֹת כַּדְּבָרִים הַבָּאִים מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה, שֶׁנִּפְטָרִים בְּבִרְכַּת "הַמּוֹצִיא" אֲפִלּוּ אוֹכְלָם בְּלֹא פַּת בִּתְחִלַּת אֲכִילָתָם, וְאֵין צָרִיךְ לֶאֱכֹל מֵהֶם תְּחִלָּה עִם פַּת. וְיֵשׁ חוֹלְקִים.
וְלָכֵן טוֹב שֶׁיֹּאכַל תְּחִלָּה מְעַט עִם פַּת, וְאָז אַף אִם אַחַר כָּךְ אוֹכֵל מֵהֶם בְּלֹא פַּת — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, וַאֲפִלּוּ אֵין דַּעְתּוֹ לֶאֱכֹל עוֹד עִם פַּת, כֵּיוָן שֶׁעִקַּר קְבִיעַת סְעוּדָתוֹ הָיָה עֲלֵיהֶם לְלַפֵּת בָּהֶם אֶת הַפַּת.
וּמִי שֶׁאוֹכֵל תְּמָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם בֵּין מַאֲכָל לְמַאֲכָל לְהַמְשִׁיךְ תַּאֲוַת הָאֲכִילָה, כֵּיוָן שֶׁהוּא צֹרֶךְ סְעוּדָה — נִפְטָרִים בְּבִרְכַּת הַפַּת בְּכָל עִנְיָן, כְּמוֹ פַּרְפְּרָאוֹת שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע״ו:

קָבַע לִפְתַּן סְעוּדָתוֹ עַל הַפֵּרוֹת. Et tout cela quand il a fixé l’accompagnement de son repas sur autre chose et qu’au milieu du repas on lui a apporté des fruits ; mais s’il a fixé l’accompagnement de son repas sur les fruits — les fruits lui deviennent comme les choses qui viennent en raison du repas, qui sont acquittées par la bénédiction « hamotsi » même s’il les mange sans pain au début de leur consommation, et il n’a pas besoin d’en manger d’abord avec du pain. Et il y a qui divergent.
C’est pourquoi il est bon qu’il mange d’abord un peu avec du pain, et alors, même si ensuite il en mange sans pain — il n’a pas à bénir dessus, et même s’il n’a pas l’intention d’en manger encore avec du pain, puisque l’essentiel de la fixation de son repas était sur eux pour accompagner le pain.
Et celui qui mange des dattes et leurs semblables entre un mets et un autre pour prolonger l’appétit de manger, puisque c’est un besoin du repas — ils sont acquittés par la bénédiction du pain en tout cas, comme les hors-d’œuvre (parperaot) qui ont été expliqués au siman קע״ו.

וְכָל מָקוֹם שֶׁאֵין הַפֵּרוֹת נִפְטָרִים בְּבִרְכַּת הַפַּת — צָרִיךְ לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, אֲפִלּוּ הָיוּ לְפָנָיו בְּשָׁעָה שֶׁבֵּרַךְ "הַמּוֹצִיא" וְנִתְכַּוֵּן לְפוֹטְרָם.
וְכָל מָקוֹם שֶׁהֵם נִפְטָרִים — נִפְטָרִים אֲפִלּוּ לֹא הָיוּ לְפָנָיו בְּשָׁעָה שֶׁבֵּרַךְ "הַמּוֹצִיא" וְלֹא הָיָה דַּעְתּוֹ עֲלֵיהֶם (וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל מָקוֹם אֵין הָעִקָּר פּוֹטֵר אֶת הַטָּפֵל בְּבִרְכָתוֹ אִם אֵין הַטָּפֵל לְפָנָיו וְאֵין דַּעְתּוֹ עָלָיו, מִכָּל מָקוֹם, בַּסְּעוּדָה כֵּיוָן שֶׁקּוֹבֵעַ עַצְמוֹ לַאֲכִילָה, הֲרֵי דַּעְתּוֹ מִן הַסְּתָם עַל כָּל מַה שֶּׁיָּבִיאוּ לְפָנָיו, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה כֵן בְּדַעְתּוֹ) בְּפֵרוּשׁ.
אֲבָל אִם יָדוּעַ שֶׁלֹּא הָיָה דַּעְתּוֹ עַל זֶה כְּלָל, כְּגוֹן שֶׁאַחַר שֶׁבֵּרַךְ עַל הַפַּת שָׁלְחוּ לוֹ דּוֹרוֹן מִבֵּית אֲחֵרִים שֶׁאֵינוֹ סָמוּךְ עֲלֵיהֶם וְלֹא הָיָה דַּעְתּוֹ עַל הַדּוֹרוֹן — אֵינוֹ נִפְטָר בְּבִרְכַּת הַפַּת אֲפִלּוּ הוּא דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָבֹא לְלַפֵּת אֶת הַפַּת וּמְלַפֵּת בּוֹ אֶת הַפַּת. וְעַכְשָׁו אֵין הָעוֹלָם נִזְהָרִים בָּזֶה בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, מִפְּנֵי שֶׁבֵּינֵינוּ הוּא דָּבָר מָצוּי שֶׁאֶחָד שׁוֹלֵחַ לַחֲבֵרוֹ דּוֹרוֹן בַּסְּעוּדָה אֲפִלּוּ מִבֵּית אֲחֵרִים.
(וְכָל זֶה לְעִנְיַן אִם נִפְטָר בְּבִרְכַּת הַפַּת, אֲבָל כָּל דָּבָר שֶׁנִּפְטָר בְּבִרְכַּת הַפַּת, אַף עַל פִּי שֶׁסִּיֵּם לְאָכְלוֹ וְגָמַר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ עוֹד בִּסְעוּדָה זוֹ וְחָזַר וְנִמְלַךְ לֶאֱכֹל — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע״ט):

דַּעְתּוֹ עַל מַה שֶּׁיָּבִיאוּ. Et partout où les fruits ne sont pas acquittés par la bénédiction du pain — il faut bénir dessus, même s’ils étaient devant lui à l’heure où il a béni « hamotsi » et qu’il a eu l’intention de les acquitter.
Et partout où ils sont acquittés — ils sont acquittés même s’ils n’étaient pas devant lui à l’heure où il a béni « hamotsi » et qu’il n’avait pas d’intention à leur sujet (et bien qu’en tout lieu l’essentiel n’acquitte pas l’accessoire par sa bénédiction si l’accessoire n’est pas devant lui et qu’il n’a pas d’intention à son sujet, néanmoins, au repas, puisqu’il se fixe pour manger, voici que son intention est par défaut sur tout ce qu’on apportera devant lui, même si cela n’était pas ainsi à son esprit) explicitement.
Mais s’il est notoire qu’il n’avait aucune intention là-dessus — comme lorsqu’après avoir béni sur le pain on lui a envoyé un présent de la maison d’autres personnes sur qui il ne comptait pas et qu’il n’avait pas ce présent à l’esprit — il n’est pas acquitté par la bénédiction du pain, même si c’est une chose qui a coutume de venir pour accompagner le pain et qu’il en accompagne le pain. Et de nos jours, on ne prend pas garde à cela dans ces pays, parce que chez nous il est fréquent que l’un envoie à son compagnon un présent au repas, même de la maison d’autrui.
(Et tout cela quant à savoir s’il est acquitté par la bénédiction du pain ; mais toute chose qui est acquittée par la bénédiction du pain, même s’il a fini de la manger et a décidé en son cœur de ne plus en manger à ce repas, puis s’est ravisé pour en manger — il n’a pas à bénir dessus, comme il sera expliqué au siman קע״ט).

וּדְבָרִים הַבָּאִים לְאַחַר הַסְּעוּדָה (שֶׁהָיָה מִנְהָג בִּימוֹת חַכְמֵי הַתַּלְמוּד, שֶׁבְּסוֹף הַסְּעוּדָה הָיוּ מוֹשְׁכִים יְדֵיהֶם מִן הַפַּת וּמְסִירִים אוֹתָהּ, וְגַם הַשֻּׁלְחָנוֹת הַקְּטַנִּים שֶׁלִּפְנֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְקוֹבְעִין עַצְמָן לֶאֱכֹל פֵּרוֹת וּפַרְפְּרָאוֹת לְקִנּוּחַ סְעוּדָה וְלִשְׁתּוֹת יַיִן), הֲרֵי כָּל מַה שֶּׁמְּבִיאִים אָז לִפְנֵיהֶם, אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּם לָבֹא לְלַפֵּת הַפַּת — טְעוּנִים בְּרָכָה בֵּין לִפְנֵיהֶם בֵּין לְאַחֲרֵיהֶם (וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר פֵּרוֹת, חוּץ מִתְּמָרִים שֶׁנִּפְטָרִים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר״ח), מִפְּנֵי שֶׁ"הַמּוֹצִיא" וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן אֵינָן פּוֹטְרִים אֶלָּא מַה שֶּׁנֶּאֱכָל תּוֹךְ עִקַּר הַסְּעוּדָה, בְּעוֹד שֶׁלֹּא סִלְּקוּ יְדֵיהֶם מֵהַפַּת.
וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין מְסַלְּקִין הַשֻּׁלְחָן אַחַר הַסְּעוּדָה קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן — אֵין לָנוּ סִלּוּק הַפַּת בִּסְתָם עַד בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אוֹ מַיִם אַחֲרוֹנִים, אוֹ שֶׁיִּטֹּל כּוֹס בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּיָדוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו, אוֹ שֶׁיֹּאמַר "תְּנוּ כּוֹס וּנְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, שֶׁאָז סִלֵּק דַּעְתּוֹ מִלֶּאֱכֹל לְגַמְרֵי (וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם אָמַר בְּפֵרוּשׁ שֶׁמְּסַלֵּק אֶת עַצְמוֹ מִלֶּאֱכֹל עוֹד, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר "תְּנוּ וּנְבָרֵךְ". וְהוּא הַדִּין אִם גָּמַר כֵּן בְּלִבּוֹ).
וְאַף עַל פִּי שֶׁאִם חוֹזֵר וְנִמְלָךְ לֶאֱכֹל פַּת יֵשׁ מַתִּירִין לֶאֱכֹל בְּלֹא בְּרָכָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע״ט, וְאָז יָכוֹל גַּם כֵּן לֶאֱכֹל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁנִּפְטְרוּ בְּבִרְכָתָהּ, מִכָּל מָקוֹם, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא חָזַר וְיָדָיו מְסֻלָּקוֹת הֵימֶנָּה — אֵין שְׁאָר דְּבָרִים נִפְטָרִים בְּבִרְכָתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סִלֵּק דַּעְתּוֹ מֵהֶם:

דְּבָרִים הַבָּאִים לְאַחַר הַסְּעוּדָה. Et les choses qui viennent après le repas (car il y avait coutume, aux jours des Sages du Talmud, qu’à la fin du repas on retirait les mains du pain et on l’ôtait, ainsi que les petites tables qui étaient devant chacun, et l’on se fixait pour manger des fruits et des hors-d’œuvre en dessert du repas et pour boire du vin) — voici que tout ce qu’on apporte alors devant eux, même des choses qui ont coutume de venir pour accompagner le pain, exigent une bénédiction tant devant eux qu’après eux (et à plus forte raison les fruits, hormis les dattes qui sont acquittées par le birkat hamazon, comme il sera expliqué au siman ר״ח), parce que « hamotsi » et le birkat hamazon n’acquittent que ce qui est mangé au sein de l’essentiel du repas, tant qu’on n’a pas retiré les mains du pain.
Et de nos jours, où l’on ne retire pas la table après le repas avant le birkat hamazon — nous n’avons pas de retrait du pain par défaut jusqu’au birkat hamazon, ou les mayim aharonim, ou qu’il prenne en main la coupe du birkat hamazon même s’il n’a pas lavé les mains, ou qu’il dise « donnez la coupe et bénissons le birkat hamazon » — car alors il a détourné son esprit de manger complètement (et à plus forte raison s’il a dit explicitement qu’il se retire de manger encore, même s’il n’a pas dit « donnez et bénissons » ; et il en va de même s’il l’a décidé ainsi en son cœur).
Et bien que, s’il se ravise et revient manger du pain, il y a qui permettent de manger sans bénédiction, comme il sera expliqué au siman קע״ט — et alors il peut aussi manger toutes les choses qui ont été acquittées par sa bénédiction —, néanmoins, tant qu’il n’est pas revenu et que ses mains en sont retirées, les autres choses ne sont pas acquittées par sa bénédiction, même s’il n’a pas détourné son esprit d’elles.

וּבִסְעוּדוֹת גְּדוֹלוֹת, שֶׁרְגִילִים לִמְשֹׁךְ יְדֵיהֶם מִן הַפַּת וְלַעֲרֹךְ הַשֻּׁלְחָן בְּפֵרוֹת וְלִקְבֹּעַ שְׁתִיָּה — הָיָה רָאוּי לְבָרֵךְ עַל הַמַּשְׁקִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵם בָּאִים מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה, וְגַם בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה עַל הַפֵּרוֹת קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אֶלָּא שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כֵּן.
וְיֵשׁ מִי שֶׁלִּמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת לוֹמַר, שֶׁלֹּא הִצְרִיכוּ לְבָרֵךְ בִּימֵיהֶם אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁנִּרְאֶה כִּסְעוּדָה אַחֶרֶת מַה שֶּׁאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים אַחַר סִלּוּק הַשֻּׁלְחָן, לְכָךְ אֵינָן נִפְטָרִים בְּבִרְכַּת הַפַּת, לֹא מִבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה וְלֹא מִבְּרָכָה אַחֲרוֹנָה, אֲבָל כָּל מַה שֶּׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁאָכְלוּ עָלָיו הַפַּת — סְעוּדָה אַחַת הִיא עִם הַפַּת, וְלָכֵן נִפְטָרִים בְּבִרְכוֹתֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁסִּלְּקוּ דַּעְתָּם מִמֶּנָּה לְגַמְרֵי, וַאֲפִלּוּ אָמְרוּ "תְּנוּ וּנְבָרֵךְ", עַד שֶׁיִּטְּלוּ מַיִם אַחֲרוֹנִים, אוֹ שֶׁיִּטֹּל כּוֹס בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע״ט:

סְעוּדוֹת גְּדוֹלוֹת. Et dans les grands repas, où l’on a l’habitude de retirer les mains du pain, de dresser la table de fruits et de fixer une beuverie — il aurait convenu de bénir sur les boissons bien qu’elles viennent en raison du repas, ainsi qu’une bénédiction dernière sur les fruits avant le birkat hamazon ; sauf qu’on n’a pas eu cette coutume.
Et il y a quelqu’un qui a plaidé en leur faveur en disant qu’on n’a exigé de bénir, en leurs jours, que parce que ce qu’on mange et boit après le retrait de la table apparaît comme un autre repas ; c’est pourquoi ils ne sont pas acquittés par la bénédiction du pain, ni de la bénédiction première ni de la bénédiction dernière. Mais tout ce qu’on mange et boit sur la table sur laquelle on a mangé le pain — c’est un seul repas avec le pain, et ils sont donc acquittés par ses bénédictions, même s’ils ont détourné leur esprit d’elle complètement, et même s’ils ont dit « donnez et bénissons », jusqu’à ce qu’ils prennent les mayim aharonim, ou qu’on prenne la coupe du birkat hamazon, comme il sera expliqué au siman קע״ט.