✦ ❖ ✦
DAAT · LEVEL 1 — INTRODUCTION
Siman קפ״ז · Precise details in the text of birkat hamazon
דיוקים בנוסח ברכת המזון — what may not be added to the blessing of haZan (המוסיף גורע), the abridged formula בריך רחמנא, mentioning ברית and תורה in the blessing of the Land (the dispute of the Rosh and the Rambam), the case of women and slaves, the kingship of the house of David in בונה ירושלים, and the omissions that require starting over
סימן קפ״ז · ד׳ סעיפים
דיוקים בנוסח ברכת המזון
🌱 Introductory Level · מתחילים
✦ ❖ ✦
This siman teaches the precise wording (nossah) of Birkat haMazon: what must not be added, what must not be omitted, and which omissions are grave enough to require starting over. Four points: one does not say ברוך משביע לרעבים, since המוסיף גורע — whoever adds, detracts ; one who said the brief Aramaic formula בריך רחמנא in place of the blessing of haZan has fulfilled his duty ; in the blessing of the Land one mentions the ברית and the תורה — and their omission requires starting over ; and in בונה ירושלים one mentions מלכות בית דוד, whose omission likewise requires starting over. Hebrew text, translation and explanation of the ד׳ seifim, with a section of practical cases.
Topic: The text of birkat hamazon — המוסיף גורע, ברית ותורה in birkat haaretz, מלכות בית דוד in בונה ירושלים, and מחזירין אותו
Source: שולחן ערוך אורח חיים סימן קפ״ז · ד׳ סעיפים
Compiled by: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
After treating the cup and the conduct of the mevarech, the Choulhan Aroukh turns to the text itself of the blessing. The core idea: Birkat haMazon has a מטבע — a coinage fixed by the Sages — and that mould admits neither arbitrary addition nor omission: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו (Berakhot 40b). Hence the four seifim: what one does not add (המוסיף גורע), the minimal formula that suffices after the fact (בריך רחמנא), and the two indispensable mentions — the ברית and the תורה in the blessing of the Land, and מלכות בית דוד in בונה ירושלים. We study here at the level of principle ; for personal conduct, one refers to the ruling of the Rav.
📑 Study outline
A. נוסח ברכת הזן (seif 1) — משביע לרעבים, המוסיף גורע, and בריך רחמנא
B. ברית ותורה בברכת הארץ (seif 2) — the dispute of the Rosh and the Rambam, and the Rama's ruling
C. השמטת ברית ותורה — מחזירין אותו (seif 3) — and the law of women and slaves
D. מלכות בית דוד בבונה ירושלים (seif 4) — and על הנסים on Hanukkah and Purim
1-3. Practical cases and comprehension questions
A. נוסח ברכת הזן — what one does not add, and the abridged formula
מַטְבֵּעַ הַבְּרָכָה — the "coinage" of the blessing, that is, the text fixed by the Sages. Birkat haMazon comprises four blessings, and the Gemara recounts their history: משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן ; יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ ; דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים (Berakhot 48b). Because this text is a received coinage, one neither adds to it nor subtracts from it at will: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו (Berakhot 40b). Our whole siman flows from this principle.
Seif 1 — ברוך משביע לרעבים is not said, for whoever adds detracts
יש אומרים ברוך משביע לרעבים ואין לאומרו והמוסיף גורע אם אמר במקום ברכת הזן בריך רחמנא מלכא מארי דהאי פיתא יצא ויש אומרים שצריך שיחתום בריך רחמנא דזן כולה:
Seif 1: some say [one adds] "ברוך משביע לרעבים" — but one does not say it, and whoever adds detracts. If, in place of the blessing of haZan, one said "בריך רחמנא מלכא מארי דהאי פיתא", he has fulfilled his duty ; and some say that one must conclude with "בריך רחמנא דזן כולה".
Two teachings in a single seif. First, what one does not add: יש אומרים ברוך משביע לרעבים ואין לאומרו והמוסיף גורע (שו״ע או״ח קפ״ז:א) — some had the practice of saying this formula, and the Mechaber rules that one does not say it, for adding, here, is subtracting: it mars the coinage of the Sages. Second, what suffices after the fact: אם אמר במקום ברכת הזן בריך רחמנא מלכא מארי דהאי פיתא יצא (שו״ע או״ח קפ״ז:א) — the very brief Aramaic formula of a shepherd, reported in the Gemara, בריך רחמנא מריה דהאי פיתא (Berakhot 40b), discharges the first blessing, because it contains the Name and kingship — כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה (Berakhot 40b). A second view requires a conclusion: ויש אומרים שצריך שיחתום בריך רחמנא דזן כולה (שו״ע או״ח קפ״ז:א).
summary: a priori nobody changes anything in the received text ; the whole discussion of the seif concerns only the bedieved case — what is done is done, and one asks whether the duty was discharged.
B. ברית ותורה בברכת הארץ — the dispute of the Rosh and the Rambam
Seif 2 — per the Rosh one does not say ברית ותורה, and the Rambam disagrees
בברכת הארץ להרא״ש לא יאמר שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה וכו׳ ברית ותורה שהרי אומר על בריתך שחתמת בבשרינו ועל תורתך שלמדתנו ודי בפעם אחד; והרמב״ם חולק. [הגה ודברי הרא״ש הם עיקר]:
Seif 2: in the blessing of the Land, according to the Rosh, one does not say "שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה וכו׳ ברית ותורה", since one already says "על בריתך שחתמת בבשרינו ועל תורתך שלמדתנו", and once is enough ; and the Rambam disagrees. Gloss (Rama): the words of the Rosh are the essential ruling.
The Gemara requires that the blessing of the Land mention the ברית and the תורה: נחום הזקן אומר צריך שיזכור בה ברית ; רבי יוסי אומר צריך שיזכור בה תורה (Berakhot 48b). The question is where and how. According to the Rosh, they are not to be inserted a second time into the formula שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה, שהרי אומר על בריתך שחתמת בבשרינו ועל תורתך שלמדתנו ודי בפעם אחד (שו״ע או״ח קפ״ז:ב) — both themes are already stated further on, explicitly. The Rambam disagrees. And the Rama rules: ודברי הרא״ש הם עיקר (רמ״א או״ח קפ״ז:ב).
summary: the Gemara requires the substance — that the ברית and the תורה be evoked in the blessing of the Land — and not two precise words in one precise place. That is why our text, which says על בריתך שחתמת בבשרינו ועל תורתך שלמדתנו, meets the requirement without repeating the words earlier.
C. השמטת ברית ותורה — one is made to start over
Seif 3 — if ברית ותורה were not mentioned one starts over ; and women and slaves
אם לא הזכיר בברכת הארץ ברית ותורה אפי׳ אם לא חיסר אלא אחד מהם מחזירין אותו: הגה ונשים ועבדים לא יאמרו ברית ותורה דנשים לאו בני ברית נינהו ועבדים לאו בני תורה נינהו [כל בו]:
Seif 3: if one did not mention in the blessing of the Land the ברית and the תורה — even if only one of the two is missing — he is made to start over. Gloss (Rama): and women and slaves shall not say "ברית ותורה", for women are not "children of the covenant" and slaves are not "children of the Torah" (Kol Bo).
Here the omission is disqualifying: אם לא הזכיר בברכת הארץ ברית ותורה אפי׳ אם לא חיסר אלא אחד מהם מחזירין אותו (שו״ע או״ח קפ״ז:ג) — a single one of the two missing is enough. The source is explicit in the Gemara: וכל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו (Berakhot 49a). summary: according to the Aharonim one returns not merely to the start of the blessing of the Land but to the start of Birkat haMazon, the first three blessings counting as one whole.
The Rama's gloss on women and slaves: ונשים ועבדים לא יאמרו ברית ותורה דנשים לאו בני ברית נינהו ועבדים לאו בני תורה נינהו (רמ״א או״ח קפ״ז:ג). Its basis lies on the same page of Gemara, which explains why Rav held the omission not to be disqualifying: ברית לפי שאינה בנשים תורה ומלכות לפי שאינן לא בנשים ולא בעבדים (Berakhot 49a). summary: nevertheless the practice reported by the Aharonim is that nowadays women too say על בריתך שחתמת בבשרינו ועל תורתך שלמדתנו — the covenant and the study of the men of Israel, by whose merit the Land was given. For practice, one follows one's Rav.
D. מלכות בית דוד בבונה ירושלים — and על הנסים
Seif 4 — if מלכות בית דוד was not mentioned one starts over ; and על הנסים
אם לא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד מחזירין אותו: הגה ואומרים על הנסים בחנוכה ובפורים קודם על הכל וכו׳ ואם לא אמרו אין מחזירין אותו [טור] וע״ל סי׳ תרפ״ב ומ״מ יוכל לאמרו בתוך שאר הרחמן ויאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים כמו שעשה בימים ההם וכו׳ והכי נהוג [כל בו]:
Seif 4: if one did not mention in בונה ירושלים the kingship of the house of David, he is made to start over. Gloss (Rama): and one says על הנסים on Hanukkah and Purim before "על הכל" etc. ; and if one did not say it, he is not made to start over (Tur), and see further at siman 682 ; nevertheless he may say it among the other "הרחמן", saying "הרחמן הוא יעשה לנו נסים כמו שעשה בימים ההם" etc., and such is the custom (Kol Bo).
The third blessing concerns Jerusalem, and its heart is the Davidic kingship: אם לא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד מחזירין אותו (שו״ע או״ח קפ״ז:ד). The Gemara already says so in the name of Rabbi Eliezer: כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו (Berakhot 48b) — and this is no accident, since דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים (Berakhot 48b). summary: it was through David that Jerusalem was sanctified, and there is no complete consolation until the kingship of his house is restored — hence the disqualifying force of this mention.
The Rama's gloss adds the על הנסים of Hanukkah and Purim: ואומרים על הנסים בחנוכה ובפורים קודם על הכל, and above all — ואם לא אמרו אין מחזירין אותו (רמ״א או״ח קפ״ז:ד). The contrast is the whole teaching of the siman: the ברית, the תורה and the מלכות belong to the coinage of the blessing — their absence sends one back ; the על הנסים is a mention of the day — its absence does not send one back, and it can be made up among the הרחמן: הרחמן הוא יעשה לנו נסים כמו שעשה בימים ההם (רמ״א או״ח קפ״ז:ד).
The siman in one sentence: Birkat haMazon has a fixed coinage — one does not add to it (המוסיף גורע), and one does not omit from it the three essential mentions: ברית and תורה in the blessing of the Land, מלכות בית דוד in בונה ירושלים — whose omission requires starting over ; whereas על הנסים, which is not part of the coinage, does not.
Practical cases
Case 1 — Adding a formula to birkat hamazon
Situation: I saw in a book the formula "ברוך משביע לרעבים". May I add it to my Birkat haMazon?
Conduct: no — יש אומרים ברוך משביע לרעבים ואין לאומרו והמוסיף גורע (שו״ע או״ח קפ״ז:א). The text of Birkat haMazon is a coinage of the Sages: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו (Berakhot 40b). For the customs proper to each community, one follows one's Rav.
Case 2 — I omitted "ברית ותורה"
Situation: I recited the blessing of the Land without saying "על בריתך… ועל תורתך…". What must I do?
Conduct: the Mechaber is clear — אם לא הזכיר בברכת הארץ ברית ותורה אפי׳ אם לא חיסר אלא אחד מהם מחזירין אותו (שו״ע או״ח קפ״ז:ג), and his source is וכל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו (Berakhot 49a). summary: the Aharonim discuss the point of return (the start of Birkat haMazon, according to many). For practice, one follows one's Rav.
Case 3 — I forgot "על הנסים" on Hanukkah
Situation: on Hanukkah I finished Birkat haMazon without saying על הנסים. Must I start over?
Conduct: no — ואם לא אמרו אין מחזירין אותו (רמ״א או״ח קפ״ז:ד) ; and the Rama indicates how to make it up: to say it among the הרחמן, הרחמן הוא יעשה לנו נסים כמו שעשה בימים ההם (רמ״א או״ח קפ״ז:ד). Compare with seif 4: אם לא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד מחזירין אותו (שו״ע או״ח קפ״ז:ד) — there, one does start over. For practice, one follows one's Rav.
Comprehension questions
Check your understanding:
- Why does one not say ברוך משביע לרעבים, and what does המוסיף גורע mean (seif 1)?
- What is the force of the abridged formula בריך רחמנא, and which blessing does it discharge (seif 1)?
- What is the dispute of the Rosh and the Rambam about ברית ותורה, and how does the Rama rule (seif 2)?
- Why does the absence of a single one of the two mentions require starting over (seif 3)?
- What is the difference between omitting מלכות בית דוד and omitting על הנסים (seif 4)?
Going further
If you wish to go deeper into this siman:
📖Join the chavrusa
- 📚 Level 2 — Lamdan: for the pilpul — עיכוב הנוסח ומטבע שטבעו חכמים ; ברית ותורה בברכת הארץ ; מלכות בית דוד בבונה ירושלים
- ✨ Level 3 — Synthesis: for review and quick memorization
- 👑 Level 4 — Daat HaRav (Admour HaZaken): the shitah of the Choulhan Aroukh HaRav — דיוקי נוסח ברכת המזון