✦ ❖ ✦
DAAT · LEVEL 1 — INTRODUCTION
Siman קפ״ח · The third blessing, birkat hamazon on Shabbat, and one who errs
נוסח ברכה שלישית ודיני ברכת המזון בשבת והטועה בברכת המזון — answering amen after בונה ירושלים and saying it quietly, the kingship of the house of David in the third blessing, the nusach of the blessing, רצה והחליצנו on Shabbat and יעלה ויבא on Rosh Chodesh, one who erred and did not mention (Shabbat, Yom Tov, Rosh Chodesh), the cut-off of הטוב והמטיב, the third meal, three who ate, and one who was eating when Shabbat departed
סימן קפ״ח · י׳ סעיפים
נוסח ברכה שלישית והטועה בברכת המזון
🌱 Introductory Level · מתחילים
✦ ❖ ✦
This siman teaches the third blessing of Birkat haMazon — בונה ירושלים — and the law of one who errs in it. After sealing it one answers amen to his own blessing, and quietly ; one mentions in it the kingship of the house of David and no other ; and its nusach does not change from Shabbat to weekday. On Shabbat one inserts רצה והחליצנו, on Rosh Chodesh and Yom Tov יעלה ויבא. One who forgot makes it up with a dedicated blessing so long as he has not begun הטוב והמטיב ; past that threshold he starts over for Shabbat and Yom Tov, but not for Rosh Chodesh. Hebrew text, translation and explanation of the י׳ seifim, with a section of practical cases.
Topic: The third blessing — amen quietly, מלכות בית דוד, רצה והחליצנו, יעלה ויבא, and one who erred
Source: שולחן ערוך אורח חיים סימן קפ״ח · י׳ סעיפים
Compiled by: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
After the previous siman (על הנסים and the insertions of Birkat haMazon), the Choulhan Aroukh here treats the third blessing and the mentions of the day placed within it. The core idea: בונה ירושלים is the last of the blessings of the Torah — מפני שהיא סיום הברכות דאורייתא (שו״ע או״ח קפ״ח:א) — whereas הטוב והמטיב was instituted later at Yavneh (Berakhot 48b: הטוב והמטיב ביבנה תקנוה). From that boundary the whole siman follows: one answers amen in it, mentions the kingship of David in it, inserts the mention of the day in it — and it is the beginning of הטוב והמטיב that serves as the threshold for one who erred. We study here at the level of principle ; for personal conduct, one refers to the ruling of the Rav.
📑 Study outline
A. אמן אחר ברכת עצמו ובלחש (seifim 1-2) — amen after בונה ירושלים, and quietly
B. מלכות בית דוד ונוסח הברכה (seifim 3-4) — David's kingship, רחם / נחמנו, בונה ירושלים
C. רצה והחליצנו ויעלה ויבא (seif 5) — Shabbat, Rosh Chodesh, Yom Tov, Chol haMoed
D. טעה ולא הזכיר של שבת ויו״ט (seif 6) — the make-up blessing and the הטוב והמטיב threshold
E. טעה בראש חדש וסעודה שלישית (seifim 7-8) — ר״ח, ר״ח falling on Shabbat, the third meal
F. ג׳ שאכלו ויצא שבת (seifim 9-10) — the undone zimun, and the meal that runs over
1-3. Practical cases and comprehension questions
A. אמן אחר ברכת עצמו ובלחש — the amen after בונה ירושלים
בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם — the third blessing of Birkat haMazon, the blessing of the consolation of Jerusalem. It closes the blessings that are deOraita (from the Torah): the fourth, הטוב והמטיב, is of rabbinic institution — הטוב והמטיב ביבנה תקנוה (Berakhot 48b). That is why one answers amen to his own blessing upon sealing it: an exception in all of halakha, softened by saying it quietly.
Seif 1 — after sealing בונה ירושלים one answers amen to his own blessing
אחר שחתם בונה ירושלים יענה אמן אחר ברכת עצמו מפני שהיא סיום הברכות דאורייתא דהטוב והמטיב אינה דאורייתא:
Seif 1: after sealing בונה ירושלים he shall answer amen to his own blessing, because it is the conclusion of the blessings of the Torah, for הטוב והמטיב is not of the Torah.
The one amen a person answers to himself: אחר שחתם בונה ירושלים יענה אמן אחר ברכת עצמו (שו״ע או״ח קפ״ח:א). The reason is given in the seif itself: מפני שהיא סיום הברכות דאורייתא דהטוב והמטיב אינה דאורייתא — one thereby marks the end of the three Torah blessings. The Gemara indeed teaches that the fourth was instituted later: הטוב והמטיב ביבנה תקנוה (Berakhot 48b).
Seif 2 — this amen is said quietly
אמן זה יאמרנו בלחש כדי שלא ירגישו שברכת הטוב והמטיב אינה דאורייתא ויזלזלו בה: הגה ונראה דדוקא כשמברך לבד ואין עונים אמן אחר שאר ברכות אבל כשמזמנין עונין עליו כשאר אמן שעונין על ברכות הראשונות אע״ג דהמברך עונה ג״כ מ״מ אינו ניכר כ״כ הואיל ואחרים עונין ג״כ עמו וכן המנהג במדינות אלו לאומרם בקול רם אפי׳ המברך עצמו כשמזמנין ואולי מהאי טעמא:
Seif 2: this amen he shall say quietly, so that people not notice that the blessing of הטוב והמטיב is not of the Torah and come to treat it lightly. Gloss (Rama): it seems this applies precisely when he blesses alone and no amen is answered after the other blessings ; but when a zimun is made, they answer him as with the other amens answered to the earlier blessings — and although the mevarech answers too, it is not so noticeable since others answer along with him ; and such is the custom in these lands, to say them aloud, even the mevarech himself, when a zimun is made ; perhaps that is the reason.
Why quietly: אמן זה יאמרנו בלחש (שו״ע או״ח קפ״ח:ב), כדי שלא ירגישו שברכת הטוב והמטיב אינה דאורייתא ויזלזלו בה — so as not to suggest that the fourth blessing is of lesser weight. The Rama limits the rule to one blessing alone, and attests the opposite custom at a zimun: וכן המנהג במדינות אלו לאומרם בקול רם אפי׳ המברך עצמו כשמזמנין (רמ״א או״ח קפ״ח:ב).
B. מלכות בית דוד ונוסח הברכה — David's kingship and the text of the blessing
Seif 3 — one must mention the kingship of the house of David in the third blessing
צריך להזכיר בברכה שלישית מלכות בית דוד ואין להזכיר בה שום מלכות אחר והאומר ומלכותך ומלכו׳ בית דוד משיחך טועה שאין להשוות מלכותא דארעא עם מלכותא דשמיא וכן אין לומר בה אבינו מלכנו: הגה וי״א דאף כשאומר יעלה ויבא לא יסיים מלך חנון ורחום אלא ידלג מלת מלך [אבודרהם] וסברא נכונה היא אבל לא ראיתי נוהגים כן:
Seif 3: one must mention in the third blessing the kingship of the house of David, and no other kingship shall be mentioned in it ; and one who says ומלכותך ומלכו׳ בית דוד משיחך errs, for one must not equate earthly kingship with heavenly kingship ; likewise one does not say אבינו מלכנו in it. Gloss (Rama): and some say that even when one says יעלה ויבא he should not conclude מלך חנון ורחום but omit the word מלך [Avudraham] — and it is a sound reasoning ; but I have not seen people do so.
The required content of the blessing: צריך להזכיר בברכה שלישית מלכות בית דוד (שו״ע או״ח קפ״ח:ג), and nothing else — ואין להזכיר בה שום מלכות אחר. The Gemara already says: כל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ… לא יצא ידי חובתו (Berakhot 49a), David's kingship belonging to בונה ירושלים. The reason for not mixing the two kingships is given in the seif: שאין להשוות מלכותא דארעא עם מלכותא דשמיא.
Seif 4 — the nusach opens with רחם or נחמנו and seals with בונה ירושלים
נוסח ברכה זו פותח בה רחם ה׳ אלהינו או נחמנו ה׳ אלהינו וחותם בה בונה ירושלים או מנחם ציון בבנין ירושלים ואין לשנות הנוסחא משבת לחול דבין בשבת בין בחול אומר נוסחא אחת: [הגה וי״א דאמרי׳ בונה ברחמיו ירושלים וכן נוהגין]. מרדכי סוף ברכות:
Seif 4: the text of this blessing — one opens it with רחם ה׳ אלהינו or נחמנו ה׳ אלהינו, and seals it with בונה ירושלים or מנחם ציון בבנין ירושלים ; and one does not change the text from Shabbat to weekday, for both on Shabbat and on a weekday one says a single text. Gloss (Rama): [and some say that one says בונה ברחמיו ירושלים, and such is the custom]. Mordechai, end of Berakhot.
Opening and seal: נוסח ברכה זו פותח בה רחם ה׳ אלהינו או נחמנו ה׳ אלהינו וחותם בה בונה ירושלים או מנחם ציון בבנין ירושלים (שו״ע או״ח קפ״ח:ד). And crucially: ואין לשנות הנוסחא משבת לחול דבין בשבת בין בחול אומר נוסחא אחת — the mention of Shabbat is added (רצה והחליצנו), it does not replace the text. The Rama notes the custom בונה ברחמיו ירושלים (רמ״א או״ח קפ״ח:ד).
C. רצה והחליצנו ויעלה ויבא — the mentions of the day
Seif 5 — on Shabbat רצה והחליצנו, on Rosh Chodesh and Yom Tov יעלה ויבא
בשבת אומר בה רצה והחליצנו ובראש חדש וי״ט וחולו של מועד אומר יעלה ויבא ואם חל אחד מהם בשבת אומר רצה והחליצנו ואח״כ יעלה ויבא ואינו מזכיר של שבת ביעלה ויבא ולא של יו״ט וחולו של מועד ור״ח ברצה והחליצנו:
Seif 5: on Shabbat one says רצה והחליצנו in it ; on Rosh Chodesh, Yom Tov and Chol haMoed one says יעלה ויבא ; and if one of them falls on Shabbat, one says רצה והחליצנו and afterwards יעלה ויבא ; and one does not mention Shabbat within יעלה ויבא, nor Yom Tov, Chol haMoed and Rosh Chodesh within רצה והחליצנו.
Two distinct formulas, in order: בשבת אומר בה רצה והחליצנו ובראש חדש וי״ט וחולו של מועד אומר יעלה ויבא (שו״ע או״ח קפ״ח:ה) ; and when the two meet — אומר רצה והחליצנו ואח״כ יעלה ויבא, Shabbat first. Each keeps to its own subject: ואינו מזכיר של שבת ביעלה ויבא. The place of these mentions is ancient: on Shabbat the blessing מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה, and one ואומר קדושת היום באמצע (Berakhot 48b).
D. טעה ולא הזכיר של שבת ויום טוב — one who forgot
Seif 6 — one who erred and did not mention Shabbat says ברוך… שנתן שבתות למנוחה
טעה ולא הזכיר של שבת אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה׳ מקדש השבת ואם טעה ולא הזכיר של יו״ט אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה ברוך אתה ה׳ מקדש ישראל והזמנים. ואם חל יום טוב בשבת אומר שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וימים טובים לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה ברוך אתה ה׳ מקדש השבת וישראל והזמנים. וכל ברכות הללו בשם ומלכות והא דסגי בהך ברכה דוקא כשנזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב צריך לחזור לראש ברכת המזון:
Seif 6: if he erred and did not mention Shabbat, he says ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה׳ מקדש השבת. And if he erred and did not mention Yom Tov, he says ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה ברוך אתה ה׳ מקדש ישראל והזמנים. And if Yom Tov fell on Shabbat he says שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וימים טובים לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה ברוך אתה ה׳ מקדש השבת וישראל והזמנים. And all these blessings are with Name and Kingship (בשם ומלכות). And that this blessing suffices applies only when he remembered before he began הטוב והמטיב ; but if he did not remember until he had begun הטוב והמטיב, he must return to the beginning of Birkat haMazon.
There is a remedy, but it has a limit: והא דסגי בהך ברכה דוקא כשנזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב (שו״ע או״ח קפ״ח:ו) ; beyond it — אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב צריך לחזור לראש ברכת המזון. And these are no mere insertions: וכל ברכות הללו בשם ומלכות. So there are two stages: before הטוב והמטיב, a make-up blessing ; after it, the whole Birkat haMazon again.
The threshold, in one image: as long as the mouth has not uttered the beginning of הטוב והמטיב, the third blessing is still open and is repaired by a dedicated blessing ; once that beginning is uttered it is closed — and for Shabbat or Yom Tov, whose meal is obligatory, everything must be repeated.
E. טעה בראש חדש וסעודה שלישית — Rosh Chodesh, Rosh Chodesh on Shabbat, the third meal
Seif 7 — one who erred and did not mention Rosh Chodesh does not repeat
אם טעה ולא הזכיר בה של ר״ח בין ביום בין בלילה אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ואינו חותם בה והוא שנזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב. אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב אינו חוזר מפני שאינו חייב לאכול פת כדי שיתחייב לברך ברכת המזון וחול המועד דינו כר״ח: הגה ואפשר דמ״מ יש לאמרו בתוך שאר הרחמן כמו שנתבאר לעיל ססי׳ קפ״ז גבי על הנסי׳ ואולי יש לחלק כי ביעלה ויבא יש בו הזכרת שמות ואין לאמרו לבטל׳ כן נ״ל וכן נוהגין. אם חל ראש חדש בשבת והזכיר של שבת ולא הזכיר של ראש חדש ולא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב אינו חוזר ואם שכח (גם) של שבת ונזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב כולל ראש חודש עם שבת ואומר שנתן שבתות למנוחה וראשי חדשים לזכרון ואם פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש ברכת המזון ומזכיר של שבת ושל ראש חודש ויש מי שאומר שאם שכח של שבת וראש חדש ונזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב אומר שנתן שבתות למנוחה וראשי חדשים לזכרון וחותם בשל שבת ואינו חותם בשל ראש חדש:
Seif 7: if he erred and did not mention Rosh Chodesh in it, whether by day or by night, he says ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון and does not seal it (no chatima) — and that is provided he remembered before he began הטוב והמטיב. But if he did not remember until he had begun הטוב והמטיב, he does not repeat, because he is not obliged to eat bread so as to become obliged in Birkat haMazon ; and Chol haMoed has the same law as Rosh Chodesh. Gloss (Rama): and perhaps it should nonetheless be said among the other הרחמן, as explained above at the end of siman 187 regarding על הנסים ; yet perhaps one may distinguish, for in יעלה ויבא there is mention of Divine Names, and one must not say them in vain — so it seems to me, and such is the custom. And if Rosh Chodesh fell on Shabbat and he mentioned Shabbat but not Rosh Chodesh and did not remember until he had begun הטוב והמטיב, he does not repeat. And if he forgot (also) Shabbat and remembered before he began הטוב והמטיב, he includes Rosh Chodesh with Shabbat and says שנתן שבתות למנוחה וראשי חדשים לזכרון ; and if he had already opened with הטוב והמטיב, he returns to the beginning of Birkat haMazon and mentions Shabbat and Rosh Chodesh. And there is one who says that if he forgot Shabbat and Rosh Chodesh and remembered before he began הטוב והמטיב, he says שנתן שבתות למנוחה וראשי חדשים לזכרון and seals with that of Shabbat, and does not seal with that of Rosh Chodesh.
The decisive difference from Shabbat: אינו חוזר מפני שאינו חייב לאכול פת כדי שיתחייב לברך ברכת המזון (שו״ע או״ח קפ״ח:ז) — on Rosh Chodesh nothing obliges one to eat bread ; on Shabbat, it does. The Gemara draws exactly this line: ordinary Birkat haMazon, דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל, whereas on Shabbat and Yom Tov דלא סגי דלא אכיל (Berakhot 49b). Note too the single chatima when Shabbat and Rosh Chodesh are combined: וחותם בשל שבת ואינו חותם בשל ראש חדש — an echo of the rule אין חותמין בשתים (Berakhot 49a).
Seif 8 — the third meal of Shabbat has the law of Rosh Chodesh
סעודה שלישית בשבת דינה כראש חודש:
Seif 8: the third meal on Shabbat — its law is like that of Rosh Chodesh.
The third meal follows Rosh Chodesh: סעודה שלישית בשבת דינה כראש חודש (שו״ע או״ח קפ״ח:ח) — that is, having forgotten רצה והחליצנו at that meal and remembered after beginning הטוב והמטיב, one does not repeat, the logic being the same as in the preceding seif: bread is not obligatory there in the same way.
F. ג׳ שאכלו ויצא שבת — the undone zimun and the meal that runs over
Seif 9 — three who ate and must repeat — each blesses for himself
ג׳ שאכלו בשבתות וי״ט ושכחו להזכיר מעין המאורע והם צריכין לחזור לראש בהמ״ז יברך כל אחד בפני עצמו כי מידי זימון כבר יצאו:
Seif 9: three who ate on Shabbatot and festivals and forgot to mention what recalls the day's event, and who must return to the beginning of Birkat haMazon — each shall bless for himself, for as to the zimun they have already discharged their duty.
The zimun is not redone: יברך כל אחד בפני עצמו כי מידי זימון כבר יצאו (שו״ע או״ח קפ״ח:ט). What must be repeated is Birkat haMazon itself because of the missing mention — ושכחו להזכיר מעין המאורע — not the invitation, already fulfilled.
Seif 10 — one who was eating when Shabbat departed mentions Shabbat
היה אוכל ויצא שבת מזכיר של שבת בברכת המזון דאזלינן בתר התחלת הסעודה וה״ה לר״ח ופורים וחנוכה:
Seif 10: if he was eating and Shabbat departed, he mentions Shabbat in Birkat haMazon, for we follow the beginning of the meal ; and the same holds for Rosh Chodesh, Purim and Chanukah.
The meal is judged by its beginning: היה אוכל ויצא שבת מזכיר של שבת בברכת המזון דאזלינן בתר התחלת הסעודה (שו״ע או״ח קפ״ח:י). The rule extends beyond Shabbat: וה״ה לר״ח ופורים וחנוכה — a meal begun within the day keeps that day's mention, even if one blesses after it has departed.
The siman in one sentence: בונה ירושלים closes the blessings of the Torah — hence the amen one answers oneself, quietly ; one places in it the kingship of David and a single nusach ; one inserts רצה והחליצנו on Shabbat and יעלה ויבא on Rosh Chodesh and Yom Tov ; one who forgot repairs it with a dedicated blessing so long as he has not begun הטוב והמטיב, and past that threshold he starts over for Shabbat and Yom Tov but not for Rosh Chodesh or the third meal ; the zimun is not redone ; and the meal follows its beginning.
Practical cases
Case 1 — I forgot רצה והחליצנו on Shabbat
Situation: at the Shabbat meal I realize I did not say רצה והחליצנו. What should I do?
Conduct: everything depends on where I stand. If I have not yet reached the beginning of הטוב והמטיב, I say the blessing of seif 6 — ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה׳ מקדש השבת (שו״ע או״ח קפ״ח:ו). If I have already begun הטוב והמטיב, צריך לחזור לראש ברכת המזון. In practice, one follows one's Rav.
Case 2 — I forgot יעלה ויבא on Rosh Chodesh
Situation: on Rosh Chodesh I realize I did not say יעלה ויבא. Must I repeat?
Conduct: before the beginning of הטוב והמטיב, I say ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון, with no chatima — ואינו חותם בה (שו״ע או״ח קפ״ח:ז). After that beginning, אינו חוזר, since אינו חייב לאכול פת. The Rama mentions saying it then among the הרחמן (רמ״א או״ח קפ״ח:ז). In practice, one follows one's Rav.
Case 3 — the third meal running past the departure of Shabbat
Situation: I began the third meal before nightfall and bless after Shabbat has departed. Do I say רצה והחליצנו?
Conduct: the siman answers that we follow the beginning of the meal — היה אוכל ויצא שבת מזכיר של שבת בברכת המזון דאזלינן בתר התחלת הסעודה (שו״ע או״ח קפ״ח:י) ; and וה״ה לר״ח ופורים וחנוכה. Moreover, if at that meal I forgot the mention, סעודה שלישית בשבת דינה כראש חודש (שו״ע או״ח קפ״ח:ח). In practice, one follows one's Rav.
Comprehension questions
Check your understanding:
- Why does one answer amen to his own blessing after בונה ירושלים, and why quietly (seifim 1-2)?
- What must the third blessing contain, and what must not be mentioned in it (seif 3)?
- What is the order when Rosh Chodesh or Yom Tov falls on Shabbat (seif 5)?
- What is the threshold separating the make-up blessing from returning to the beginning (seifim 6-7)?
- Why does one not repeat on Rosh Chodesh, and what does one do who was eating when Shabbat departed (seifim 7, 10)?
To go further
If you wish to deepen this siman:
📖Join the chavrusa
- 📚 Level 2 — Lamdan: for the pilpul — רצה והחליצנו בשבת: מעכב או אינו מעכב ; גדר טעות המעכבת ; גבול הטוב והמטיב
- ✨ Level 3 — Synthesis: for review and quick memorization
- 👑 Level 4 — Daat HaRav (the Alter Rebbe): the shitah of the Choulhan Aroukh HaRav — the third blessing and one who errs in Birkat haMazon