סימן קצ״ג — אם מצטרפין לזימון אם לאו

אדרבה. על פי השולחן ערוך, אורח חיים קצ״ג:א — « שנים שאכלו אע״פ שבברכת המוציא פוטר א׳ את חבירו מצוה לחלק שיברך כל אחד ברכ׳ המזון לעצמו » (שו״ע או״ח קצ״ג:א), וכדברי הגמרא « שנים שאכלו כאחת מצוה ליחלק » (ברכות מ״ה ע״ב). ויוצא מן הכלל מי שאינו יודע לברך: « מברך היודע ויוצא השני » (שו״ע או״ח קצ״ג:א), ובלבד « אם מבין לשון הקודש » (שו״ע או״ח קצ״ג:א), ש« אבל אם אינו מבין אינו יוצא בשמיעה » (שו״ע או״ח קצ״ג:א) ; והוסיף בהגה « וצריך המברך שיכוין להוציאו » (רמ״א או״ח קצ״ג:א).

לא. על פי השולחן ערוך, אורח חיים קצ״ג:א — « אבל שלשה שאכלו אינ׳ רשאים ליחלק » (שו״ע או״ח קצ״ג:א), וכן « וכן ארבעה או חמשה אסו׳ להם ליחלק » (שו״ע או״ח קצ״ג:א), « שכלם נתחייבו בזימון » (שו״ע או״ח קצ״ג:א), והוא לשון המשנה « שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק וכן ארבעה וכן חמשה » (ברכות נ׳ ע״א). ומששה ואילך — « ששה נחלקים כיון שישאר זימון לכל חבורה עד עשר׳ » (שו״ע או״ח קצ״ג:א) ; ובעשרה — « ואז אין נחלקים עד שיהיו עשרי׳ » (שו״ע או״ח קצ״ג:א), « כיון שנתחייבו בהזכרת השם » (שו״ע או״ח קצ״ג:א).

שנסתלק ממנו חיוב הזימון. על פי השולחן ערוך, אורח חיים קצ״ג:ו — מי שפירש מחבורתו וזימנו הנשארים בלעדיו, « פרח זימון מינייהו כיון שחבריהם זימנו » (שו״ע או״ח קצ״ג:ו), « כיון שכבר זימנו חבורתם אע״פ שלא זימנו עמהם » (שו״ע או״ח קצ״ג:ו). ומקורו בגמרא: « אבל אזמון עלייהו בדוכתייהו פרח זימון מינייהו » (ברכות נ׳ ע״ב). אבל אם לא זימנו עליהם במקומם — « חייבים לזמן ואינם רשאים ליחלק » (שו״ע או״ח קצ״ג:ה).