למה רמה 4 המוקדשת לאדמו״ר הזקן ? שולחן ערוך הרב אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך שלם ועצמאי, שכתב אדמו״ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב״ד, תלמיד המגיד ממעזריטש). ייחודו : הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות בחיבור אחד, ופוסק בחריפות תלמודית ייחודית.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון — פסקו הוא ההכרעה. עמוד זה מאסף את דרך הרב בסימן קצ״ו — מִי שֶׁאָכַל דְּבַר אִסּוּר אִם מִצְטָרֵף לְזִמּוּן, הנפרש אצל הרב לְז׳ סְעִיפִים : מִשְּׁלִילַת הַזִּמּוּן עַל מִי שֶׁאָכַל דְּבַר אִסּוּר, אֲפִלּוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וּמִמַּחֲלֹקֶת הַדֵּעוֹת בְּעֶצֶם הַבְּרָכָה — שֶׁהִכְרִיעַ בָּהּ בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד — לְלֶחֶם אָפוּי גָּזוּל שֶׁאֵין מְבָרְכִין עָלָיו אֶלָּא בַּסּוֹף, לְחִטִּים גְּזוּלוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ פַּת וּקְנוּיוֹת בְּשִׁנּוּי, לְדִין הָאֲחֵרִים, לְאִסּוּר בִּמְקוֹם סַכָּנָה שֶׁהוּא מִצְוָה, וְעַד צֵרוּפָם שֶׁל אוֹכְלִים שֶׁלַּחְמָם חָלוּק — פַּת נָכְרִי וְחַלָּה, בָּשָׂר וּגְבִינָה, וּמֻדָּרִים הֲנָאָה — שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בִּשְׁאֵלָה אַחַת : הֲיוּכְלוּ לֶאֱכֹל לֶחֶם אֶחָד.
שולחן ערוך הרב — סימן קצ״ו — מִי שֶׁאָכַל דְּבַר אִסּוּר אִם מִצְטָרֵף לְזִמּוּן
הטקסט המלא של שולחן ערוך הרב
שולחן ערוך הרב, סימן קצ״ו — מִי שֶׁאָכַל דְּבַר אִסּוּר אִם מִצְטָרֵף לְזִמּוּן — וּבוֹ ז׳ סְעִיפִים
טקסט אדמו״ר הזקן עצמו (מקור ספריא Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.196). הסימן כולל ז׳ סעיפים (סעיף k → .196.k).
סעיף א מִי שֶׁאָכַל דְּבַר אִסּוּר — "אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו".
מִי שֶׁאָכַל דְּבַר אִסּוּר אִם מִצְטָרֵף לְזִמּוּן, וּבוֹ ז׳ סְעִיפִים:
מִי שֶׁאָכַל דְּבַר אִסּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא הַדִּין שֶׁאֵין מְבָרֵךְ אַחֲרָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אֲפִלּוּ אָכַל בְּשׁוֹגֵג, שֶׁאֵין עֲבֵרָה מִצְוָה. וְאִם יוֹדֵעַ שֶׁהוּא אָסוּר וּבָא לְאָכְלוֹ — אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו בַּתְּחִלָּה, שֶׁאֵין זֶה מְבָרֵךְ אֶלָּא מְנָאֵץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ — נִאֵץ ה׳".
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא אָמְרוּ כֵּן אֶלָּא בְּמִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵרָה, שֶׁאֵין רָאוּי לְהַזְכִּיר עָלֶיהָ שֵׁם שָׁמַיִם, וְאֵין מְבָרְכִין עָלֶיהָ בִּרְכַּת הַמִּצְוֹת, שֶׁאֵין עֲבֵרָה מִצְוָה, אֲבָל בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין צָרִיךְ לְבָרֵךְ, אֲפִלּוּ הָאוֹכֵל אִסּוּרֵי תּוֹרָה בְּמֵזִיד, כִּי מִי שֶׁאוֹכֵל שׁוּם וְרֵיחוֹ נוֹדֵף — יַחֲזֹר וְיֹאכַל שׁוּם אַחֵר שֶׁיְּהֵא רֵיחוֹ נוֹדֵף בְּיוֹתֵר, וְיֵהָנֶה גַּם כֵּן מֵהָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה? וְלֹא מָנְעוּ אֶלָּא לְזַמֵּן עָלָיו, לְפִי שֶׁאֵין חֲבֵרָיו רַשָּׁאִים לְהִתְחַבֵּר עִמּוֹ בַּחֲבוּרָה. וּבְנֵי חֲבוּרָה שֶׁכֻּלָּן אָכְלוּ מִדְּבָרִים הָאֲסוּרִים, גַּם הֵם אֵין לָהֶם קֶבַע, שֶׁאֵין קֶבַע וְחִבּוּר לִדְבָרִים הָאֲסוּרִים, וַהֲרֵי זֶה כְּעֵין אֲכִילַת פֵּרוֹת שֶׁאֵין לָהֶם קֶבַע לְזִמּוּן. אֲבָל בְּרָכָה תְּחִלָּה וָסוֹף, לָמָּה לֹא יְבָרֵךְ? הוֹאִיל וְנֶהֱנָה.
וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, יֵשׁ לְהַכְרִיעַ שֶׁאִם אָכַל אִסּוּר בְּשׁוֹגֵג — יְבָרֵךְ אַחֲרֶיהָ, אֲבָל הַמֵּזִיד לֹא יְבָרֵךְ לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף, שֶׁאֵין זֶה מְבָרֵךְ אֶלָּא מְנָאֵץ:
סעיף ב גָּזַל לֶחֶם אָפוּי — "אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו בַּתְּחִלָּה".
אִם גָּזַל אוֹ גָּנַב לֶחֶם אָפוּי, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים — אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו בַּתְּחִלָּה, לְפִי שֶׁאִם הָיוּ הַבְּעָלִים בָּאִים לְתָבְעוֹ מִמֶּנּוּ — הָיָה חַיָּב לְהַחֲזִירוֹ לָהֶם, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לִפְטֹר אֶת עַצְמוֹ בְּדָמִים, נִמְצָא שֶׁאֲכִילָתוֹ הִיא בַּעֲבֵרָה, וּבִרְכָתוֹ נִאוּץ. אֲבָל מְבָרֵךְ אַחֲרָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, שֶׁכְּשֶׁכְּבָר אֲכָלוֹ הוּא שֶׁלּוֹ, וְדָמִים הוּא חַיָּב לוֹ. וְאַף שֶׁאָכַל בְּאִסּוּר, כֵּיוָן שֶׁאַחַר הָאֲכִילָה יָכוֹל לִפְטֹר אֶת עַצְמוֹ בְּדָמִים שֶׁיְּהֵא מַה שֶּׁאָכַל שֶׁלּוֹ — אֵין בִּרְכָתוֹ אָז נִאוּץ:
סעיף ג גָּזַל חִטִּים וְאָפָה פַּת — "קְנָאוֹ בְּשִׁנּוּי".
אִם גָּזַל חִטִּים אוֹ קֶמַח וְאָפָה פַּת — מְבָרֵךְ גַּם בַּתְּחִלָּה, שֶׁכְּבָר קְנָאוֹ בְּשִׁנּוּי וְנַעֲשָׂה שֶׁלּוֹ, שֶׁאִם בָּאוּ הַבְּעָלִים יָכוֹל לִפְטֹר אֶת עַצְמוֹ בְּדָמִים, וְאֵין אֲכִילָתוֹ עֲבֵרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּמִצְוָה אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלֶיהָ, הוֹאִיל וּמִכָּל מָקוֹם עַל יְדֵי עֲבֵרָה בָּאָה לְיָדוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן י״א - אֵין לְדַמּוֹת בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין לְבִרְכַּת הַמִּצְוֹת, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה שֶׁבִּסְעִיף א׳. וְאַף לַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה אֵינָן דּוֹמוֹת אֶלָּא כְּשֶׁנֶּהֱנָה בַּעֲבֵרָה, וְלֹא כְּשֶׁבָּאוּ עַל יְדֵי עֲבֵרָה. וְיֵשׁ חוֹלְקִין בָּזֶה (וּסְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל):
סעיף ד אֲחֵרִים מְבָרְכִין "לְדִבְרֵי הַכֹּל".
וְכָל זֶה בְּגַנָּב וְגַזְלָן עַצְמוֹ, אֲבָל אֲחֵרִים מְבָרְכִין בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁהֲרֵי לֹא עַל יְדֵי עֲבֵרָה בָּאָה לְיָדָם, אֶלָּא אִם כֵּן גָּנַב לֶחֶם אָפוּי וְלֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תרמ״ט:
סעיף ה אָכַל אִסּוּר "בִּמְקוֹם סַכָּנָה" — מְבָרֵךְ.
אִם אָכַל אִסּוּר בִּמְקוֹם סַכָּנָה, לְדִבְרֵי הַכֹּל מְבָרֵךְ עָלָיו תְּחִלָּה וָסוֹף, שֶׁהֶתֵּר הוּא אוֹכֵל, וּמִצְוָה הוּא עוֹשֶׂה לְהַצִּיל נַפְשׁוֹ:
סעיף ו פַּת נָכְרִי וְחַלָּה — "הוֹאִיל וְהִיא מֻתֶּרֶת לוֹ".
שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת וְאֶחָד מֵהֶם אָכַל פַּת נָכְרִי וְהַשְּׁנַיִם נִזְהָרִים מִמֶּנּוּ, אוֹ שֶׁאֶחָד מֵהֶן כֹּהֵן וְאָכַל חַלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְהַשְּׁנַיִם — מְזַמְּנִין עָלָיו, הוֹאִיל וְהִיא מֻתֶּרֶת לוֹ.
וְאִם הָיוּ כֹּהֲנִים עִם זָר אוֹכְלִין כְּאֶחָד וְהַזָּר אוֹכֵל פַּת נָכְרִי וְהַכֹּהֲנִים נִזְהָרִים מִמֶּנָּה וְאוֹכְלִים חַלּוֹת — אֵינָן מִצְטָרְפִין לְזִמּוּן, שֶׁכָּל צֵרוּף לְזִמּוּן אֵינוֹ אֶלָּא כְּשֶׁהֵם יְכוֹלִים לְהִתְחַבֵּר יַחַד בַּאֲכִילָתָם לֶאֱכֹל לֶחֶם אֶחָד, וְכָאן כָּל אֶחָד נִזְהָר מִלֶּחֶם חֲבֵרוֹ.
(מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁהַזָּר אֵינוֹ אוֹכֵל פַּת שֶׁנִּזְהָר מִמֶּנָּה הַכֹּהֵן שֶׁאוֹכֵל חַלָּה, אַף שֶׁהַזָּר אֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכֹל מִלַּחְמוֹ שֶׁל כֹּהֵן, כֵּיוָן שֶׁהַכֹּהֵן יָכוֹל לֶאֱכֹל מִלַּחְמוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אוֹ הַשְּׁלִישִׁי שֶׁאוֹכֵל פַּת נָכְרִי יָכוֹל לֶאֱכֹל עִם הַשְּׁנַיִם — מִצְטָרְפִים):
סעיף ז אוֹכְלֵי בָּשָׂר וּגְבִינָה, וּמֻדָּרִים הֲנָאָה.
וְכֵן אֶחָד אוֹכֵל גְּבִינָה וּשְׁנַיִם בָּשָׂר — מִצְטָרְפִים, שֶׁהָאוֹכֵל גְּבִינָה יָכוֹל לֶאֱכֹל מִלַּחְמָם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְלֻכְלָךְ בְּבָשָׂר, אִם יְקַנַּח פִּיו וִידִיחֶנּוּ. אֲבָל אִם אוֹכֵל גְּבִינָה קָשָׁה — אֵינָן מִצְטָרְפִין, שֶׁהַמִּנְהָג עַכְשָׁו שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר אַחַר גְּבִינָה קָשָׁה עַל יְדֵי קִנּוּחַ וַהֲדָחָה.
וְכֵן בִּסְעוּדַת מִצְוָה מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב עַד תִּשְׁעָה בְּאָב, שֶׁמִּקְצָת הַקְּרוּאִים אוֹכְלִים גְּבִינָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקנ״א, כֵּיוָן שֶׁנִּזְהָרִים מִבָּשָׂר מֵחֲמַת הַמִּנְהָג — אֵין מִצְטָרְפִין עִם אוֹכְלֵי בָּשָׂר, וּצְרִיכִים לְזַמֵּן לְעַצְמָן, אֶלָּא אִם כֵּן אָכְלוּ כְּזַיִת פַּת קֹדֶם שֶׁאוֹכְלֵי בָּשָׂר הִתְחִילוּ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּלַחְמָם, שֶׁכְּזַיִת זֶה הָיוּ יְכוֹלִים לֶאֱכֹל מִלַּחְמוֹ, אוֹ שֶׁאֶחָד מִבְּנֵי הַסְּעוּדָה אָכַל כְּזַיִת לֶחֶם אַחֵר שֶׁאֵינוֹ מְלֻכְלָךְ לֹא בְּבָשָׂר וְלֹא בְּחָלָב, שֶׁזֶּה מְצָרֵף אֶת כֻּלָּם, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם יְכוֹלִים לֶאֱכֹל מִלַּחְמוֹ.
וְכֵן שְׁלֹשָׁה שֶׁמֻּדָּרִים הֲנָאָה זֶה מִזֶּה, אוֹ אֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁמֻּדָּר מִשְּׁנַיִם וְהַשְּׁנַיִם מִמֶּנּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁיְּכוֹלִים לִשְׁאֹל עַל נִדְרָם, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִשְׁאֲלוּ — אֵין מִצְטָרְפִין אִם כָּל אֶחָד אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ. אֲבָל אִם אוֹכְלִים מִשֶּׁל בַּעַל הַבַּיִת — מִצְטָרְפִין (שֶׁדֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לְהַאֲכִיל אוֹרְחִים לֶחֶם כָּל צָרְכָּם, וְאִם כֵּן אַף אִם יֹאכַל זֶה מִפְּרוּסָה שֶׁחָתַךְ זֶה לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ — אֵינוֹ נֶהֱנָה אֶלָּא מִשֶּׁל בַּעַל הַבַּיִת, כֵּיוָן שֶׁלֹּא יֶחְסַר לַחְמוֹ שֶׁל זֶה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּאוֹכְלֵי בָּשָׂר וּגְבִינָה שֶׁאֵין יְכוֹלִים לֶאֱכֹל זֶה מֵהַפְּרוּסָה שֶׁחָתַךְ זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁיְּכוֹלִים לַחְתֹּךְ כָּל אֶחָד פְּרוּסָה לְעַצְמוֹ מִכִּכָּר אֶחָד, בִּפְרָט קֹדֶם נְגִיעָתָם בְּבָשָׂר וּבְחָלָב — אֵין זֶה מוֹעִיל לְחַבְּרָם וּלְצָרְפָם, כִּי מַה לִּי כִּכָּרוֹת נִפְרָדִים וּמַה לִּי כִּכָּר אֶחָד):
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
הנהגה מעשית לחב״ד
נקודות הנהגה הנובעות ישירות מסימן קצ״ו ברגישות אדמו״ר הזקן וחב״ד — מוצגות ברמת העיקרון, ומפנות לרב לפרטי המקרים.
לחסיד חב״ד — סימן קצ״ו (מִי שֶׁאָכַל דְּבַר אִסּוּר אִם מִצְטָרֵף לְזִמּוּן)
- ① סעיף א. מִי שֶׁאָכַל דְּבַר אִסּוּר — אֲפִלּוּ אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו, שֶׁאֵין חֲבֵרָיו רַשָּׁאִים לְהִתְחַבֵּר עִמּוֹ בַּחֲבוּרָה ; וְאַף חֲבוּרָה שֶׁכֻּלָּן אָכְלוּ מִדְּבָרִים הָאֲסוּרִים — אֵין לָהֶם קֶבַע. וּלְעִנְיַן הַבְּרָכָה הִכְרִיעַ הָרַב : שׁוֹגֵג — מְבָרֵךְ אַחֲרֶיהָ ; מֵזִיד — אֵינוֹ מְבָרֵךְ לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף.
- ② סעיף ב. גָּזַל אוֹ גָּנַב לֶחֶם אָפוּי — אַף לְאַחַר יֵאוּשׁ אֵינוֹ מְבָרֵךְ בַּתְּחִלָּה, שֶׁעֲדַיִן חַיָּב לְהַחֲזִירוֹ בְּעַצְמוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְטֹר אֶת עַצְמוֹ בְּדָמִים ; אֲבָל מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, שֶׁלְּאַחַר הָאֲכִילָה אֵין עָלָיו אֶלָּא חוֹב דָּמִים.
- ③ סעיף ג. גָּזַל חִטִּים אוֹ קֶמַח וְאָפָה פַּת — קְנָאוֹ בְּשִׁנּוּי, וּמְבָרֵךְ אַף בַּתְּחִלָּה. וְאֵין לְדַמּוֹת בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין לְבִרְכַּת הַמִּצְוֹת שֶׁבְּמִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵרָה (סימן י״א). וְיֵשׁ חוֹלְקִין — וּסְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל.
- ④ סעיף ד. כָּל זֶה בְּגַנָּב וְגַזְלָן עַצְמוֹ ; אֲבָל אֲחֵרִים מְבָרְכִין בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף לְדִבְרֵי הַכֹּל, אֶלָּא אִם כֵּן גָּנַב לֶחֶם אָפוּי וְלֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים (סימן תרמ״ט).
- ⑤ סעיף ה. אָכַל אִסּוּר בִּמְקוֹם סַכָּנָה — מְבָרֵךְ תְּחִלָּה וָסוֹף לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁהֶתֵּר הוּא אוֹכֵל וּמִצְוָה הוּא עוֹשֶׂה לְהַצִּיל נַפְשׁוֹ.
- ⑥ סעיף ו. אֶחָד אָכַל פַּת נָכְרִי וְהַשְּׁנַיִם נִזְהָרִים מִמֶּנּוּ, אוֹ כֹּהֵן שֶׁאָכַל חַלָּה — מְזַמְּנִין עָלָיו, הוֹאִיל וְהִיא מֻתֶּרֶת לוֹ. אֲבָל כְּשֶׁכָּל אֶחָד נִזְהָר מִלֶּחֶם חֲבֵרוֹ — אֵין מִצְטָרְפִין, שֶׁאֵין צֵרוּף אֶלָּא כְּשֶׁיְּכוֹלִים לֶאֱכֹל לֶחֶם אֶחָד.
- ⑦ סעיף ז. אוֹכֵל גְּבִינָה עִם אוֹכְלֵי בָּשָׂר — מִצְטָרְפִין עַל יְדֵי קִנּוּחַ וַהֲדָחָה, וּבִגְבִינָה קָשָׁה אֵין מִצְטָרְפִין. וּבִסְעוּדַת מִצְוָה מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב עַד תִּשְׁעָה בְּאָב (סימן תקנ״א) — אוֹכְלֵי גְּבִינָה מְזַמְּנִין לְעַצְמָן, אֶלָּא אִם כֵּן אָכְלוּ כְּזַיִת פַּת קֹדֶם לָכֵן, אוֹ שֶׁאֶחָד אָכַל כְּזַיִת לֶחֶם שֶׁאֵינוֹ מְלֻכְלָךְ, שֶׁזֶּה מְצָרֵף אֶת כֻּלָּם. וּמֻדָּרִים הֲנָאָה — אֵין מִצְטָרְפִין אִם כָּל אֶחָד אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ, אֲבָל אוֹכְלִים מִשֶּׁל בַּעַל הַבַּיִת — מִצְטָרְפִין.
⚠ חלק זה מציג את הנהגת חב״ד המבוססת על שולחן ערוך הרב, סימן קצ״ו (הטקסט האמיתי מובא ב§1). אין הוא מחליף הכרעת רב למקרה פרטי. לכל שאלה מעשית — בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אַחַר אִסּוּר, לֶחֶם גָּזוּל, צֵרוּף אוֹכְלִים שֶׁלַּחְמָם חָלוּק, בָּשָׂר וּגְבִינָה בֵּין רֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב לְתִשְׁעָה בְּאָב — יש לשאול את רבך, ולחב״ד רב חב״די.