סימן קצ״ט — על מי מזמנים ועל מי אין מזמנים

על פי השולחן ערוך, אורח חיים קצ״ט:א — כן, משאכל כזית: « השמש שאכל כזית מזמנין עליו » (שו״ע או״ח קצ״ט:א). ומקורו במשנה: « והשמש שאכל כזית והכותי מזמנין עליו » (ברכות מ״ה ע״א), ובגמרא נתפרש למה הוצרך לשנותו: « פשיטא מהו דתימא שמש לא קבע קמ״ל » (ברכות מ״ז ע״ב).

על פי השולחן ערוך, אורח חיים קצ״ט:ג — כן: « עם הארץ גמור מזמנין עליו בזמן הזה » (שו״ע או״ח קצ״ט:ג). וטעמו בטור: « והאידנא אמר ר״י שמזמנין עם עם הארץ כדי שלא יהא כל אחד בונה במה לעצמו » (טור או״ח קצ״ט). תמצית: הפרישה מהם היתה מביאתם לפרוש מן הציבור לגמרי.

על פי השולחן ערוך, אורח חיים קצ״ט:ד — כן: « אבל גר גמור מזמנין עליו ויכול לברך בהמ״ז ולומר על שהנחלת לאבותינו » (שו״ע או״ח קצ״ט:ד), וכדעת ר״י שהביא הטור: « ור״י כתב שיכול לברך שיכול לומר לאבותינו דכתיב אב המון גוים נתתיך » (טור או״ח קצ״ט). אבל מי שלא נשלמה גרותו אינו מן המנין: « ואפי׳ גר שמל ולא טבל אין מזמנין עליו » (שו״ע או״ח קצ״ט:ד), וכלשון הגמרא: « דאמר רבי זירא א״ר יוחנן לעולם אינו גר עד שימול ויטבול וכמה דלא טבל נכרי הוא » (ברכות מ״ז ע״ב).

על פי השולחן ערוך, אורח חיים קצ״ט:ז — לעצמן רשות ועם האנשים חובה: « נשים מזמנות לעצמן רשות אבל כשאוכלות עם האנשי׳ חייבות ויוצאות בזימון שלנו » (שו״ע או״ח קצ״ט:ז), והוסיף הרמ״א « אע״פ שאינן מבינות » (רמ״א או״ח קצ״ט:ז). ומקורו בברייתא: « נשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנים לעצמן נשים ועבדים וקטנים אם רצו לזמן אין מזמנין » (ברכות מ״ה ע״ב), וטעמה: « שאני התם משום פריצותא » (ברכות מ״ה ע״ב) — ומזה סעיף ו׳: « אלא נשים לעצמן ועבדים לעצמן ובלבד שלא יזמנו בשם » (שו״ע או״ח קצ״ט:ו).

על פי השולחן ערוך, אורח חיים קצ״ט:י — כן: « קטן שהגיע לעונת הפעוטות ויודע למי מברכין מזמנין עליו ומצטרף בין לשלשה בין לעשרה » (שו״ע או״ח קצ״ט:י), וכמסקנת הגמרא: « ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רב נחמן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו » (ברכות מ״ח ע״א). והרמ״א הכריע כמנהג: « וי״א דאין מצרפין אותו כלל עד שיהא בן שלש עשרה שנה » (רמ״א או״ח קצ״ט:י), וסיים « וכן נוהגין ואין לשנות » (רמ״א או״ח קצ״ט:י).