סימן ר׳ — דין המפסיק כדי לברך

על פי השולחן ערוך, אורח חיים ר׳:א — ואף על כרחו: « שלשה שאכלו כאחד אחד מפסיק על כרחו לב׳ ועונה עמהם ברכת זימון » (שו״ע או״ח ר׳:א) ; ואף אם לא רצה, « ואפילו לא רצה להפסיק מזמנין עליו בין עונה בין אינו עונה כל שהוא עומד שם » (שו״ע או״ח ר׳:א). ומקורו בגמרא: « שלשה שאכלו כאחת אחד מפסיק לשנים ואין שנים מפסיקין לאחד » (ברכות מ״ה ע״ב).

על פי השולחן ערוך, אורח חיים ר׳:א — אינם חייבים: « אבל שנים אין חייבים להפסיק לאחד » (שו״ע או״ח ר׳:א), ו« הלכך אין חיוב זימון חל עד שיתרצו להפסיק לאחד ולברך » (שו״ע או״ח ר׳:א) ; ואם לא רצו, « ואם לא רצו להפסיק וזימן הוא עליהם לא עשה כלום » (שו״ע או״ח ר׳:א). והקשתה הגמרא מרב פפא — « והא רב פפא אפסיק ליה לאבא מר בריה איהו וחד » (ברכות מ״ה ע״ב) — ותירצה: « שאני רב פפא דלפנים משורת הדין הוא דעבד » (ברכות מ״ה ע״ב).

על פי השולחן ערוך, אורח חיים ר׳:ב — « אינו צריך להפסיק אלא עד שיאמר ברוך שאכלנו משלו וכו׳ » (שו״ע או״ח ר׳:ב) ; והגהת הרמ״א: « וי״א שצריך להפסיק עד שיאמר הזן את הכל וכן נוהגין » (רמ״א או״ח ר׳:ב). והיא שאלת הגמרא — « עד היכן ברכת הזמון » (ברכות מ״ו ע״א) — והכריע הטור: « ומפסיק עד שיסיימו ברכת הזן » (טור או״ח ר׳), « והלכה כרב ששת » (טור או״ח ר׳).

על פי השולחן ערוך, אורח חיים ר׳:ב — אינו מברך: « וחוזר וגומר סעודתו בלא ברכה בתחילה » (שו״ע או״ח ר׳:ב). והביא הטור את דעת רב האי — « כתב רב האי שאחד שמפסיק לשנים צריך לחזור ולברך המוציא » (טור או״ח ר׳) — ותפס כדעת הרא״ש: « אלא חוזרים וגומרים סעודתן בלא ברכה » (טור או״ח ר׳). והוסיף הרמ״א: « ואם היה דעתו לחזור ולאכול פת אע״פ שלא אכל אח״כ כשרוצ׳ לברך מברך מתחיל׳ ברכת הזן » (רמ״א או״ח ר׳:ב).