Siman 201 — מי הוא המברך : qui est celui qui bénit

Selon le Choulhan Aroukh, Orah Haïm 201:1, c'est le plus grand : « גדול מברך אפילו בא בסוף » (שו״ע או״ח ר״א:א) — et c'est la conclusion même de la Guemara : « והלכתא גדול מברך אף על גב דאתא לבסוף » (ברכות מ״ז ע״א). Le Rambam écrit de même : « וחכם גדול שבמסבין הוא שמברך לכלן אף על פי שלא בא אלא באחרונה » (רמב״ם הלכות ברכות פרק ה׳ הלכה ט׳). Il peut cependant céder cet honneur : « ואם רצה ליתן רשות לקטן לברך רשאי » (שו״ע או״ח ר״א:א). La Mishna Beroura précise de quelle grandeur il s'agit : « היינו הגדול בחכמה שבכל המסובין הוא יהיה המברך בהמ״ז לכולם » (מ״ב ר״א:א).

Oui, et c'est la limite expresse de la règle précédente : « והני מילי כשאין שם אורח » (שו״ע או״ח ר״א:א), « אבל אם יש שם אורח הוא מברך אפילו אם בעל הבית גדול ממנו כדי שיברך לבעל הבית » (שו״ע או״ח ר״א:א). La Guemara l'énonce en deux temps : « בעל הבית בוצע ואורח מברך » (ברכות מ״ו ע״א), et « ואורח מברך כדי שיברך בעל הבית » (ברכות מ״ו ע״א). La bénédiction due commence par « יהי רצון שלא יבוש ולא יכלם בעל הבית הזה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא » (שו״ע או״ח ר״א:א). Mais l'hôte garde la main : « ואם בעל הבית רוצה לוותר… על ברכתו ולברך ברכת המזון בעצמו רשאי » (שו״ע או״ח ר״א:א), et la glose ajoute : « וה״ה שיכול ליתן לברך למי שירצה » (רמ״א או״ח ר״א:א).

Tout dépend de qui est ce Kohen : « לא יקדים חכם ישראל לכהן עם הארץ לברך לפניו דרך חק ומשפט כהונה » (שו״ע או״ח ר״א:ב), car la Guemara y voit une faute grave : « כל תלמיד חכם שמברך לפניו אפילו כהן גדול עם הארץ אותו תלמיד חכם חייב מיתה » (מגילה כ״ח ע״א). La permission, elle, reste ouverte : « אבל לתת לו החכם רשות שיברך אין בכך כלום » (שו״ע או״ח ר״א:ב). Et si le Kohen est lui-même talmid ‘hakham : « אבל כהן ת״ח מצוה להקדימו שנאמר וקדשתו לפתוח ראשון ולברך ראשון » (שו״ע או״ח ר״א:ב), d'après « וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון » (גיטין נ״ט ע״ב).