למה רמה 4 המוקדשת לאדמו״ר הזקן ? שולחן ערוך הרב אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך שלם ועצמאי, שכתב אדמו״ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב״ד, תלמיד המגיד ממעזריטש). ייחודו : הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות בחיבור אחד, ומכריע בחריפות תלמודית מיוחדת.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון — פסקו הוא ההכרעה. עמוד זה מאסף את דרך הרב בסימן ר״א — מִי הוּא הַמְבָרֵךְ, הנפרש אצל הרב לְה׳ סְעִיפִים : מִן הַגָּדוֹל בְּחָכְמָה שֶׁבְּכָל הַמְסֻבִּין הַמְבָרֵךְ לְכֻלָּם אַף שֶׁבָּא בְּסוֹף הַסְּעוּדָה — וְהָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לִתְּנָהּ לְקָטָן, וְאַף מַעֲבִירִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ כְּשֶׁהוּא מַפְסִיק פְּעָמִים רַבּוֹת — לִקְדִימַת חָכָם יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, וּלְאִסּוּר הַקְדָּמַת כֹּהֵן עַם הָאָרֶץ דֶּרֶךְ חֹק וּמִשְׁפַּט כְּהֻנָּה ; מִמִּצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל "וְקִדַּשְׁתּוֹ", הַנּוֹתֶנֶת לַכֹּהֵן בְּשָׁוִין בְּחָכְמָה אֶת קְרִיאַת הַתּוֹרָה, אֶת רֹאשׁ הַדִּבּוּר בַּקִּבּוּץ, אֶת "הַמּוֹצִיא" וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וְאֶת הַמָּנָה הַיָּפָה — עִם שְׁנֵי גְּבוּלוֹתֶיהָ, יִשְׂרָאֵל גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וְהַשֻּׁתָּפוּת — וְעַד הַלֵּוִי, שֶׁמַּקְדִּימִין בִּמְקוֹם שֶׁאֵין כֹּהֵן אֲבָל בְּלֹא חִיּוּב ; וּמִשָּׁם לַהֲפִיכַת כָּל הַסֵּדֶר מִפְּנֵי הָאוֹרֵחַ, הַמְבָרֵךְ כְּדֵי לְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת ; וְעַד מִי שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵךְ וּמְקַצֵּר יָמָיו, וְעַד הַחִזּוּר אַחַר כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה, שֶׁמְּמַהֲרִין לִתֵּן שָׂכָר תְּחִלָּה לְהַמְבָרֵךְ.
שולחן ערוך הרב — סימן ר״א — מִי הוּא הַמְבָרֵךְ
הטקסט המלא של שולחן ערוך הרב
שולחן ערוך הרב, סימן ר״א — מִי הוּא הַמְבָרֵךְ — וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים
טקסט אדמו״ר הזקן עצמו (מקור ספריא Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.201). הסימן כולל ה׳ סעיפים (סעיף k → .201.k).
סעיף א גָּדוֹל בְּחָכְמָה שֶׁבְּכָל הַמְסֻבִּין הוּא יְבָרֵךְ — וּרְשׁוּת בְּיָדוֹ לִתֵּן לְקָטָן.
מִי הוּא הַמְבָרֵךְ וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים:
גָּדוֹל בְּחָכְמָה שֶׁבְּכָל הַמְסֻבִּין, הוּא יְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן לְכֻלָּם, אֲפִלּוּ אִם בָּא בְּסוֹף הַסְּעוּדָה. וְאִם רוֹצֶה לִתֵּן רְשׁוּת לְקָטָן לְבָרֵךְ — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ.
וְאִם הַגָּדוֹל מוֹצִיא לֵחָה (שֶׁקּוֹרִין הוש״ט) — יְבָרֵךְ אַחֵר, כִּי זֶה אֵין נָכוֹן שֶׁיַּפְסִיק פְּעָמִים רַבּוֹת וְיִהְיֶה רוֹקֵק וַאֲחֵרִים יַמְתִּינוּ:
סעיף ב חָכָם יִשְׂרָאֵל קֹדֶם לְכֹהֵן — וּלְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ אָסוּר לְהַקְדִּים.
חָכָם יִשְׂרָאֵל קֹדֶם לְכֹהֵן אֲפִלּוּ שֶׁאֵינוֹ חָכָם כְּמוֹתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גַּם כֵּן תַּלְמִיד חָכָם. וּמִכָּל מָקוֹם, טוֹב שֶׁיִּמְחֹל יִשְׂרָאֵל הֶחָכָם עַל כְּבוֹדוֹ וְיַקְדִּימוֹ הַכֹּהֵן לְבָרֵךְ, וְלֹא יְבָרֵךְ לְפָנָיו, כֵּיוָן שֶׁהַכֹּהֵן גַּם כֵּן תַּלְמִיד חָכָם. וְהָעוֹשֶׂה כֵּן מַאֲרִיךְ יָמִים.
אֲבָל לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ אָסוּר לְהַקְדִּים דֶּרֶךְ חֹק וּמִשְׁפַּט כְּהֻנָּה, מִשּׁוּם בִּזְיוֹן הַתּוֹרָה, כִּי מַעֲלָתָהּ גְּדוֹלָה מִמַּעֲלַת הַכְּהֻנָּה. אֲבָל אִם הֶחָכָם נוֹתֵן לוֹ רְשׁוּת לְבָרֵךְ כָּךְ בְּלֹא חֹק וּמִשְׁפַּט כְּהֻנָּה — מֻתָּר. וַאֲפִלּוּ אִם הֶחָכָם הוּא כֹּהֵן וְהָעַם הָאָרֶץ הוּא יִשְׂרָאֵל:
סעיף ג שָׁוִין בְּחָכְמָה — מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְהַקְדִּים הַכֹּהֵן.
כֹּהֵן וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם שָׁוִין בְּחָכְמָה, מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְהַקְדִּים הַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר "וְקִדַּשְׁתּוֹ", וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים: לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, כְּלוֹמַר בְּכָל דָּבָר שֶׁיֵּרָאֶה גָּדוֹל הוּא מְקֻדָּשׁ, כְּגוֹן לִפְתֹּחַ רִאשׁוֹן בִּקְרִיאַת הַתּוֹרָה, וְלִהְיוֹת רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים בְּכָל קִבּוּץ עַם לְדַבֵּר וְלִדְרֹשׁ תְּחִלָּה, וְכֵן בַּיְּשִׁיבָה יְדַבֵּר בָּרֹאשׁ, וְכֵן בַּסְּעוּדָה הוּא קֹדֶם לְבָרֵךְ "הַמּוֹצִיא" וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, וְלִתֵּן לוֹ מָנָה יָפָה בַּתְּחִלָּה לְכָל הַמְסֻבִּין. אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ יִשְׂרָאֵל גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה, אֲזַי יִתְּנוּ לְהֶחָכָם מָנָה הַיָּפָה תְּחִלָּה. וְצָרִיךְ לִזָּהֵר בְּכָל אֵלּוּ שֶׁהֵם מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל כְּשֶׁהַכֹּהֵן חוֹלֵק אֵיזֶה שֻׁתָּפוּת עִם חֲבֵרוֹ יִשְׂרָאֵל — אֵין צָרִיךְ לִתֵּן לוֹ הַחֵלֶק הַיָּפֶה, שֶׁאֵין זֶה דֶּרֶךְ כָּבוֹד שֶׁיִּטֹּל חֵלֶק הַיָּפֶה, שֶׁכָּל הַנּוֹתֵן עֵינָיו בַּחֵלֶק הַיָּפֶה — אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם.
וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין כֹּהֵן, טוֹב לְהַקְדִּים גַּם כֵּן הַלֵּוִי לְיִשְׂרָאֵל בְּכָל אֵלּוּ אִם הֵם שָׁוִין בְּחָכְמָה (וְהָעוֹשֶׂה כֵּן מַאֲרִיךְ יָמִים. אֲבָל אֵין חִיּוּב בַּדָּבָר, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר "וְקִדַּשְׁתּוֹ" אֶלָּא בְּכֹהֵן, "כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב וְגוֹ׳"):
סעיף ד אוֹרֵחַ וּבַעַל הַבַּיִת — הָאוֹרֵחַ מְבָרֵךְ כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ לְבַעַל הַבַּיִת.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהֶחָכָם קֹדֶם לְכֹהֵן וְכֹהֵן לְלֵוִי וְלֵוִי לְיִשְׂרָאֵל לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן? כְּשֶׁכָּל הַמְסֻבִּין הֵם בַּעֲלֵי בָּתִּים וְאֵין שָׁם אוֹרֵחַ, אוֹ שֶׁכֻּלָּם אוֹרְחִים וְאֵין שָׁם בַּעַל הַבַּיִת מֵסֵב עִמָּהֶם. אֲבָל אוֹרֵחַ וּבַעַל הַבַּיִת, אֲפִלּוּ בַּעַל הַבַּיִת הוּא כֹּהֵן וְגָדוֹל בְּחָכְמָה — הָאוֹרֵחַ מְבָרֵךְ, כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ לְבַעַל הַבַּיִת. וּמַה בְּרָכָה מְבָרְכוֹ? "יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁ וְלֹא יִכָּלֵם בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא, וְיַצְלִיחַ בְּכָל נְכָסָיו, וְיִהְיוּ נְכָסָיו מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר, וְלֹא יִשְׁלֹט שָׂטָן בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו, וְאַל יִזְדַּקֵּר לְפָנָיו שׁוּם דְּבַר חֵטְא וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם".
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הָאוֹרֵחַ אֵינוֹ הָגוּן בְּעֵינֵי בַּעַל הַבַּיִת — רַשַּׁאי לְהַעֲבִיר מִמֶּנּוּ הַבְּרָכָה וְלִתְּנוֹ לְאֶחָד מִבְּנֵי בֵּיתוֹ, אֲפִלּוּ לֹא יְבָרְכֶנּוּ, כְּגוֹן שֶׁהוּא סָמוּךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ בְּשָׂכָר, שֶׁאֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ לְבַעַל הַבַּיִת.
וַאֲפִלּוּ הוּא הָגוּן בְּעֵינָיו וְרוֹצֶה לְוַתֵּר עַל בִּרְכָתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּעַצְמוֹ — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ:
סעיף ה אוֹרֵחַ שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵךְ מְקַצֵּר יָמָיו — וְיֵשׁ לַחֲזֹר אַחַר כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה.
וְאוֹרֵחַ שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ לְבָרֵךְ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ — מְקַצֵּר יָמָיו, מִשּׁוּם שֶׁנִּמְנַע לְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁהוּא מִזֶּרַע אַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ", וּמִכְּלַל הֵן אַתָּה שׁוֹמֵעַ לָאו.
וְגַם כָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ לַחֲזֹר שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּזִמּוּן, וְלֹא לִשְׁמֹעַ וְלַעֲנוֹת "אָמֵן", שֶׁאַף שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה, וְעוֹנֶה "אָמֵן" כְּמוֹצִיא בְּרָכָה מִפִּיו, מִכָּל מָקוֹם, מְמַהֲרִין לִתֵּן שָׂכָר תְּחִלָּה לְהַמְבָרֵךְ:
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
הנהגה מעשית לחב״ד
נקודות הנהגה הנובעות ישירות מסימן ר״א ברגישות אדמו״ר הזקן וחב״ד — מוצגות ברמת העיקרון, ומפנות לרב לפרטי המקרים.
לחסיד חב״ד — סימן ר״א (מִי הוּא הַמְבָרֵךְ)
- ① סעיף א. הַחָכְמָה — לֹא הַמָּקוֹם בַּשֻּׁלְחָן וְלֹא שְׁעַת הַבִּיאָה — הִיא הַקּוֹבַעַת מִי הַמְזַמֵּן : גָּדוֹל בְּחָכְמָה שֶׁבְּכָל הַמְסֻבִּין מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן לְכֻלָּם, אֲפִלּוּ בָּא בְּסוֹף הַסְּעוּדָה. וְאֵין זוֹ חוֹבָה הַכְּפוּיָה עָלָיו : רְשׁוּת בְּיָדוֹ לִתְּנָהּ לְקָטָן מִמֶּנּוּ. וְטַעַם מַעֲשִׂי מַעֲבִירָהּ מִמֶּנּוּ — הַמַּפְסִיק פְּעָמִים רַבּוֹת וְרוֹקֵק לֹא יַמְתִּינוּ לוֹ הָאֲחֵרִים, אֶלָּא יְבָרֵךְ אַחֵר.
- ② סעיף ב. בֵּין הַתּוֹרָה לַכְּהֻנָּה מַכְרִיעַ אַדְמוּ״ר הַזָּקֵן לְצַד הַתּוֹרָה : חָכָם יִשְׂרָאֵל קֹדֶם לְכֹהֵן, וַאֲפִלּוּ הַכֹּהֵן תַּלְמִיד חָכָם. וּמִכָּל מָקוֹם אֵין הַפְּסָק הַזֶּה רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ : טוֹב שֶׁיִּמְחֹל עַל כְּבוֹדוֹ וְיַקְדִּים אֶת הַכֹּהֵן — וְהָעוֹשֶׂה כֵּן מַאֲרִיךְ יָמִים. וְהָאִסּוּר הַגָּמוּר בְּמָקוֹם אַחֵר הוּא : לְהַקְדִּים כֹּהֵן עַם הָאָרֶץ דֶּרֶךְ חֹק וּמִשְׁפַּט כְּהֻנָּה אָסוּר, מִשּׁוּם בִּזְיוֹן הַתּוֹרָה ; וּבִרְשׁוּת הֶחָכָם בִּלְבַד — מֻתָּר.
- ③ סעיף ג. בְּשָׁוִין בְּחָכְמָה אֵין קְדִימַת הַכֹּהֵן הַנְהָגָה נָאָה בִּלְבַד, אֶלָּא מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה מִן הַכָּתוּב "וְקִדַּשְׁתּוֹ". וְאֵינָהּ בַּסְּעוּדָה בִּלְבַד — לִפְתֹּחַ רִאשׁוֹן בִּקְרִיאַת הַתּוֹרָה, לִהְיוֹת רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים בַּקִּבּוּץ וּבַיְּשִׁיבָה, לְבָרֵךְ "הַמּוֹצִיא" וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, וּמָנָה יָפָה תְּחִלָּה. וּשְׁנֵי גְּבוּלוֹת : יִשְׂרָאֵל גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה קוֹדֵם, וְשֻׁתָּפוּת אֵינָהּ מִדִּינֵי כָּבוֹד — "שֶׁכָּל הַנּוֹתֵן עֵינָיו בַּחֵלֶק הַיָּפֶה אֵינוֹ רוֹאֶה סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם". וּבִמְקוֹם שֶׁאֵין כֹּהֵן — כֵּן לַלֵּוִי, אֲבָל בְּלֹא חִיּוּב.
- ④ סעיף ד. כָּל הַסֵּדֶר הַזֶּה נִדְחֶה מִפְּנֵי סֵדֶר אַחֵר : הָאוֹרֵחַ מְבָרֵךְ, וַאֲפִלּוּ בַּעַל הַבַּיִת כֹּהֵן וְגָדוֹל בְּחָכְמָה — לֹא מִשּׁוּם כָּבוֹד, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ לְבַעַל הַבַּיִת, וְהָרַב נוֹתֵן אֶת נֻסַּח הַבְּרָכָה עַצְמָהּ. וּשְׁנֵי צְדָדִים לְבַעַל הַבַּיִת : רַשַּׁאי לְהַעֲבִירָהּ מֵאוֹרֵחַ שֶׁאֵינוֹ הָגוּן בְּעֵינָיו וְלִתְּנָהּ לְאֶחָד מִבְּנֵי בֵּיתוֹ, וְרַשַּׁאי לְוַתֵּר עַל בִּרְכָתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּעַצְמוֹ.
- ⑤ סעיף ה. וְזֶה הֵפֶךְ הַסָּעִיף שֶׁלְּפָנָיו : אוֹרֵחַ שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵךְ מְקַצֵּר יָמָיו — שֶׁמָּנַע בְּרָכָה מִזֶּרַע אַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ". וְאֵין הַדִּין בָּאוֹרֵחַ בִּלְבַד : כָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ לַחֲזֹר אַחַר כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה וְלֹא לִשְׁמֹעַ וְלַעֲנוֹת אָמֵן ; שׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה, וּמִכָּל מָקוֹם מְמַהֲרִין לִתֵּן שָׂכָר תְּחִלָּה לְהַמְבָרֵךְ.
⚠ חלק זה מציג את הנהגת חב״ד המבוססת על שולחן ערוך הרב, סימן ר״א (הטקסט האמיתי מובא ב§1). אין הוא מחליף הכרעת רב למקרה פרטי. לכל שאלה מעשית — מִי יְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, קְדִימַת הַכֹּהֵן, אוֹרֵחַ וּבַעַל הַבַּיִת — יש לשאול את רבך, ולחב״ד רב חב״די.