✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן ר״א · מי מברך ברכת המזון
מי הוא המברך — הגדול מברך ואפילו בא בסוף (גדול מברך אפילו בא בסוף), האורח מברך כדי לברך את בעל הבית (אורח מברך), נוסח הברכה שחייב האורח לבעל הבית, התנגשות קדימת הכהונה בקדימת התורה (וקדשתו), ולמה המסרב לכוס של ברכה מקצרים ימיו
סימן ר״א · ד׳ סעיפים
מי הוא המברך
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
הסימן שקדם אמר מתי מפסיקין את הסעודה כדי לברך, וסימננו שואל את השאלה המעשית שבכל שולחן: מי אומר ברכת המזון עבור כולם? הזקן שבהם? החכם שבהם? מי ששילם על הסעודה? מי שהגיע ראשון? ואם אחד המסובין כהן — הקודם הוא לתלמיד חכם? טקסט עברי, ביאור והסבר של ד׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: מי מברך ברכת המזון — גדול מברך, אורח מברך, ברכת האורח, כהן ותלמיד חכם, וכוס של ברכה
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ר״א · ד׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
ברכת המזון כל אחד מברך לעצמו, אבל הזימון צריך פה אחד: אחד פותח והשאר עונין. וסימננו בא לקבוע מיהו אותו פה. והוא קובעו לפי שלושה צירים שאינם עולים תמיד בקנה אחד: גדולה בתורה, הכרת הטוב (שהחייב להודות קודם למכובד), וקדושת הכהונה. ובמקום שהצירים נפגשים — מכריע מרן. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה האישית — יפנה אל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. גדול מברך ואורח מברך (סעיף א) — הכלל, יוצא מן הכלל, וברכת האורח לבעל הבית
ב. כהן עם הארץ וכהן תלמיד חכם (סעיף ב) — אימתי הכהונה קודמת ואימתי אינה קודמת
ג. מי שנותנים לו לברך ואינו מברך (סעיף ג) — מחיר הסירוב
ד. כוס של ברכה (סעיף ד) — וחובת החיזור אחריה
1-3. מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. גדול מברך ואורח מברך — מי מברך ומפני מה
מְבָרֵךְ — הוא המזמן ואומר ברכת המזון לכל המסובין. והגמרא הכריעה בשורה אחת: והלכתא גדול מברך אף על גב דאתא לבסוף (ברכות מ״ז ע״א). ומכל מקום עלה שם קנה מידה אחר לגמרי — עיקר שבסעודה מברך (ברכות מ״ז ע״א) — והמתח שבין המעלה לבין השייכות לסעודה הוא המושל בכל סימננו.
סעיף א׳ — גדול מברך אפילו בא בסוף
גדול מברך אפילו בא בסוף ואם רצה ליתן רשות לקטן לברך רשאי והני מילי כשאין שם אורח אבל אם יש שם אורח הוא מברך אפילו אם בעל הבית גדול ממנו כדי שיברך לבעל הבית ומה ברכה מברכו יהי רצון שלא יבוש ולא יכלם בעל הבית הזה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא ויצליח בכל נכסיו ויהיו נכסיו מוצלחים וקרובים לעיר ולא ישלוט שטן במעשה ידיו ואל יזדקק לפניו שום דבר חטא והרהור עון מעתה ועד עולם ואם בעל הבית רוצה לוותר (פי׳ שאינו רוצה להקפיד) על ברכתו ולברך ברכת המזון בעצמו רשאי: הגה וה״ה שיכול ליתן לברך למי שירצה (ב״י בשם אוהל מועד):
ביאור: הגדול מברך ואפילו בא בסוף. ואם רצה ליתן רשות לקטן ממנו לברך — רשאי. ודברים אלו כשאין שם אורח ; אבל אם יש שם אורח — הוא המברך, ואפילו בעל הבית גדול ממנו, כדי שיברך את בעל הבית. ובאיזו ברכה מברכו? יהי רצון שלא יבוש ולא יכלם בעל הבית הזה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ויצליח בכל נכסיו ויהיו נכסיו מוצלחים וקרובים לעיר, ולא ישלוט שטן במעשה ידיו, ואל יזדקק לפניו שום דבר חטא והרהור עון מעתה ועד עולם. ואם בעל הבית רוצה לוותר (כלומר שאינו מקפיד) על ברכתו ולברך ברכת המזון בעצמו — רשאי. הגה: והוא הדין שיכול ליתן לברך למי שירצה (בית יוסף בשם אוהל מועד).
הכלל — הגדול: גדול מברך אפילו בא בסוף (שו״ע או״ח ר״א:א), והוא לשון מסקנת הגמרא ממש: והלכתא גדול מברך אף על גב דאתא לבסוף (ברכות מ״ז ע״א) ; וכן לשון הרמב״ם: וחכם גדול שבמסבין הוא שמברך לכלן אף על פי שלא בא אלא באחרונה (רמב״ם הלכות ברכות פרק ה׳ הלכה ט׳). תמצית: אין ה«גדול» זקן ואין הוא עשיר, ופירשה המשנה ברורה: היינו הגדול בחכמה שבכל המסובין הוא יהיה המברך בהמ״ז לכולם (מ״ב ר״א:א).
ואין שעת הבואו מעלה ומורידה: אפילו בא בסוף (שו״ע או״ח ר״א:א). תמצית: אין הזימון שכר על ותק בשולחן, אלא הוא למי שהחבורה בטלה כלפיו, ואפילו ישב באחרונה ממש.
ומכל מקום הכבוד נמסר: ואם רצה ליתן רשות לקטן לברך רשאי (שו״ע או״ח ר״א:א). תמצית: הואיל והקדימה שלו היא, בידו למוסרה — וכן ישוב ויתברר בסעיף הבא לענין הכהן.
ויוצא מן הכלל גדול הוא — האורח: והני מילי כשאין שם אורח (שו״ע או״ח ר״א:א) ; אבל אם יש שם אורח הוא מברך אפילו אם בעל הבית גדול ממנו כדי שיברך לבעל הבית (שו״ע או״ח ר״א:א). ובגמרא חילקו התפקידים: בעל הבית בוצע ואורח מברך (ברכות מ״ו ע״א), ונתנו הטעם: ואורח מברך כדי שיברך בעל הבית (ברכות מ״ו ע״א). וכן ברמב״ם: והאורח מברך ברכת המזון כדי שיברך לבעל הבית (רמב״ם הלכות ברכות פרק ז׳ הלכה ב׳). תמצית: אין זה כבוד שעושין לאורח אלא חוב שגובין ממנו.
והביא מרן את נוסח החוב: יהי רצון שלא יבוש ולא יכלם בעל הבית הזה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא (שו״ע או״ח ר״א:א), ואחריו ויצליח בכל נכסיו ויהיו נכסיו מוצלחים וקרובים לעיר (שו״ע או״ח ר״א:א), ולבסוף ולא ישלוט שטן במעשה ידיו (שו״ע או״ח ר״א:א). ובגמרא עיקרו: מאי מברך יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא (ברכות מ״ו ע״א), ורבי היה מוסיף: ויצלח מאד בכל נכסיו ויהיו נכסיו ונכסינו מוצלחים וקרובים לעיר (ברכות מ״ו ע״א).
ומכל מקום רשאי בעל הבית שלא להתברך: ואם בעל הבית רוצה לוותר… על ברכתו ולברך ברכת המזון בעצמו רשאי (שו״ע או״ח ר״א:א). ונתנה המשנה ברורה את המפתח: שלא תקנו ליתן לאורח אלא לטובתו כדי שיברכנו (מ״ב ר״א:ו). תמצית: לטובת בעל הבית נתקן הדבר, והמוותר על טובתו — חוזרת לו זכותו.
וההגה הרחיבה עוד: וה״ה שיכול ליתן לברך למי שירצה (רמ״א או״ח ר״א:א). תמצית: על שולחנו — הזימון בידו: יטלנו לעצמו, יתננו לאורח, או ימסרנו לשלישי.
ב. כהן עם הארץ וכהן תלמיד חכם — הקדימה וגבולה
וְקִדַּשְׁתּוֹ — (ויקרא כ״א:ח). ולמדו ממנו בגמרא כלל של קדימה לכהן: וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון (גיטין נ״ט ע״ב). ומאידך שנינו כלל הפוך בתלמיד חכם: כל תלמיד חכם שמברך לפניו אפילו כהן גדול עם הארץ אותו תלמיד חכם חייב מיתה (מגילה כ״ח ע״א). וסעיפנו מיישב את שניהם: הכל תלוי במי הוא אותו כהן.
סעיף ב׳ — לא יקדים חכם ישראל לכהן עם הארץ
לא יקדים חכם ישראל לכהן עם הארץ לברך לפניו דרך חק ומשפט כהונה אבל לתת לו החכם רשות שיברך אין בכך כלום. אבל כהן ת״ח מצוה להקדימו שנאמר וקדשתו לפתוח ראשון ולברך ראשון: (וע״ל סי׳ קס״ז סי״ד):
ביאור: לא יקדים חכם ישראל כהן עם הארץ לברך לפניו דרך חק ומשפט כהונה ; אבל לתת לו החכם רשות שיברך — אין בכך כלום. אבל כהן שהוא תלמיד חכם — מצוה להקדימו, שנאמר וקדשתו, לפתוח ראשון ולברך ראשון. (ועיין לעיל סימן קס״ז סעיף י״ד.)
האיסור: לא יקדים חכם ישראל לכהן עם הארץ לברך לפניו דרך חק ומשפט כהונה (שו״ע או״ח ר״א:ב). ולשון הגמרא חמורה ביותר — כל תלמיד חכם שמברך לפניו אפילו כהן גדול עם הארץ אותו תלמיד חכם חייב מיתה (מגילה כ״ח ע״א) — ודרשו את הכתוב: אל תקרי משנאי אלא משניאי (מגילה כ״ח ע״א). ופירשה המשנה ברורה: שמשניא את התורה בפני ההמון שיאמרו שאינה חשובה כ״כ (מ״ב ר״א:ח).
ודקדק במה נאסר: לא בעצם ברכתו של הכהן, אלא בתיבות דרך חק ומשפט כהונה (שו״ע או״ח ר״א:ב). תמצית: אין החטא בכך שהכהן מברך, אלא בכך שהחכם נכנע מפני הכהונה, כאילו התורה טפלה לה.
וראיה לדבר — שהרשות פתוחה: אבל לתת לו החכם רשות שיברך אין בכך כלום (שו״ע או״ח ר״א:ב). תמצית: כשהחכם נותן, עדיין הוא הראש — והכהן מברך מכוחו ולא במקומו.
וכהן תלמיד חכם קודם: אבל כהן ת״ח מצוה להקדימו שנאמר וקדשתו לפתוח ראשון ולברך ראשון (שו״ע או״ח ר״א:ב), על פי וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון (גיטין נ״ט ע״ב). ופירטה המשנה ברורה: בקריאת התורה ולברך ראשון בסעודה בברכת המוציא ובבהמ״ז (מ״ב ר״א:י״ג), והוסיפה שאף הכהן רשאי למחול: ומ״מ אם הכהן רוצה לחלוק כבוד לאחר בכל זה רשאי (מ״ב ר״א:י״ג).
והפנה מרן: וע״ל סי׳ קס״ז סי״ד (שו״ע או״ח ר״א:ב) — ששם נידונה אותה שאלה עצמה לענין המוציא שבתחילת הסעודה.
ג. מי שנותנים לו לברך ואינו מברך — מחיר הסירוב
סעיף ג׳ — מקצרים ימיו
מי שנותנים לו לברך ואינו מברך מקצרים ימיו:
ביאור: מי שנותנים לו לברך ואינו מברך — מקצרים ימיו.
לשון קצרה וחמורה: מי שנותנים לו לברך ואינו מברך מקצרים ימיו (שו״ע או״ח ר״א:ג). ומקורה בברייתא: שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם (ברכות נ״ה ע״א), והשני שבהם הוא כוס של ברכה לברך ואינו מברך (ברכות נ״ה ע״א).
ומפני מה כל כך? קשרה המשנה ברורה סעיף זה לסעיף הראשון: המסרב הוא האורח, ובסירובו מונע מבעל הבית את הברכה המגיעה לו — ודוקא כשמברכין על הכוס דאז החיוב על האורח לברך את בעה״ב (מ״ב ר״א:י״ד). והוסיפה בדרך כלל: אין נכון לאדם לדחות מצוה הבאה לידו (מ״ב ר״א:י״ד). תמצית: ענוה הדוחה מצוה אינה ענוה.
ד. כוס של ברכה — וחובת החיזור אחריה
סעיף ד׳ — צריך לחזור שיתנו לו כוס של ברכה
צריך לחזור שיתנו לו כוס של ברכה לברך:
ביאור: צריך לחזור אחר הדבר שיתנו לו כוס של ברכה לברך.
ההיפוך: צריך לחזור שיתנו לו כוס של ברכה לברך (שו״ע או״ח ר״א:ד). לא די בשלא יסרב, אלא צריך לחזר. ובגמרא בשתי תיבות, מפי אב לבנו: חטוף ובריך (ברכות נ״ג ע״ב).
ולא אחר הכוס מחזרין אלא אחר התפקיד: פירשה המשנה ברורה שיהיה הוא המזמן ומוציא אחרים ידי חובתן (מ״ב ר״א:ט״ו), ולא לשמוע ולענות אמן בלבד, לפי שממהרין ליתן שכר תחלה להמברך (מ״ב ר״א:ט״ו). תמצית: השמיעה מוציאה, אבל ההולכה משתכרת.
הסימן במשפט אחד: על השולחן, פי הזימון ניתן לגדול בחכמה — גדול מברך אפילו בא בסוף — אלא אם כן יש שם אורח, שהאורח חייב לברך את הבית שקיבלו ; ומכל מקום בעל הבית רשאי ליטול את ברכת המזון לעצמו או ליתנה למי שירצה ; ובפני כהן עם הארץ אין החכם נכנע מפני הכהונה, ובפני כהן תלמיד חכם מצוה להקדימו ; ומי שמציעים לו את הכוס לא די שלא יסרב — אלא יחזר אחריה.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — שלושה חברים על השולחן, כל אחד משלו: מי מזמן?
מצב: שלושה חברי לימוד אוכלים יחד, כל אחד מפתו שלו. אחד מהם גדול מחבריו הרבה בתורה, והוא איחר ונכנס אחרון. מי יזמן?
הנהגה: הוא — גדול מברך אפילו בא בסוף (שו״ע או״ח ר״א:א), וכלשון הגמרא: והלכתא גדול מברך אף על גב דאתא לבסוף (ברכות מ״ז ע״א). והגדולה הנידונה גדולה בתורה היא: היינו הגדול בחכמה שבכל המסובין הוא יהיה המברך בהמ״ז לכולם (מ״ב ר״א:א). ואם רצונו למסור — בידו: ואם רצה ליתן רשות לקטן לברך רשאי (שו״ע או״ח ר״א:א). ולמעשה — יפנה לרב.
מקרה 2 — התארחתי אצל אחר: האם עלי לברך ברכת המזון?
מצב: התארחתי בסעודת שבת. בעל הבית גדול ממני בחכמה ואיני מעז לזמן. מי יברך?
הנהגה: מעיקר הדין האורח — אבל אם יש שם אורח הוא מברך אפילו אם בעל הבית גדול ממנו כדי שיברך לבעל הבית (שו״ע או״ח ר״א:א), וכבר בגמרא: בעל הבית בוצע ואורח מברך (ברכות מ״ו ע״א). ולא כבוד הוא אלא ברכה שיש להשיב: יהי רצון שלא יבוש ולא יכלם בעל הבית הזה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא (שו״ע או״ח ר״א:א). וסוף דבר ביד בעל הבית: וה״ה שיכול ליתן לברך למי שירצה (רמ״א או״ח ר״א:א). ולמעשה — יפנה לרב.
מקרה 3 — כהן יושב על השולחן: האם מקדימין אותו?
מצב: בסוף הסעודה נודע שאחד המסובין כהן. הנותנים לו את הזימון, ובשולחן יושב מסובין אחר הגדול ממנו בתורה?
הנהגה: הכל לפי הכהן. אם אינו תלמיד חכם — אין החכם נכנע דרך חק ומשפט כהונה (שו״ע או״ח ר״א:ב), ומכל מקום רשאי ליתן לו דרך רשות: אבל לתת לו החכם רשות שיברך אין בכך כלום (שו״ע או״ח ר״א:ב). ואם הוא עצמו תלמיד חכם: אבל כהן ת״ח מצוה להקדימו שנאמר וקדשתו לפתוח ראשון ולברך ראשון (שו״ע או״ח ר״א:ב). ולמעשה — יפנה לרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מהו בדיוק גדול בסימן זה, ולמה אין שעת הכניסה משנה (סעיף א)?
- למה קודם האורח לבעל הבית הגדול ממנו בחכמה (סעיף א)?
- אם הדין מזכה את האורח, כיצד יכול בעל הבית ליטול ממנו (סעיף א וההגה)?
- היכן בדיוק החטא כשחכם נכנע לכהן עם הארץ — ולמה נתינת רשות מותרת (סעיף ב)?
- מה בין סעיף ג לסעיף ד: שלא לסרב, ולחזר?
להעמקה נוספת
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖הצטרפות לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — גדול מברך ועיקר שבסעודה ; ברכת האורח ; וקדשתו מול משניאי אהבו מות
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולזכירה מהירה
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת שולחן ערוך הרב — מי הוא המברך