Niveau 4 — Daat HaRav (Admour HaZaken) — Siman ר״ב · דִּינֵי פֵּרוֹת הָאִילָן

דִּינֵי פֵּרוֹת הָאִילָן, וּבוֹ כ״ד סְעִיפִים:
עַל כָּל פֵּרוֹת הָאִילָן, בֵּין מִז׳ הַמִּינִים בֵּין מִשְּׁאָר מִינִים, בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלָּהֶם הִיא "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ", שֶׁמִּפְּנֵי חֲשִׁיבוּתָם הוֹצִיאוּם מִכְּלַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ, אַף עַל פִּי שֶׁגִּדּוּלָם מִן הָאָרֶץ, וְקָבְעוּ לָהֶם בְּרָכָה מְיֻחֶדֶת, פְּרָטִית וּמְבֹרֶרֶת, שֶׁמְּבָרֶרֶת וּפוֹרֶטֶת חֲשִׁיבוּתָם שֶׁהֵם פְּרִי הָעֵץ, וְלֹא גְּדֵלִים בָּאֲדָמָה, כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם בְּהַזְכָּרַת שִׁבְחוֹ בִּפְרָטוּת, שֶׁבָּרָא פֵּרוֹת חֲשׁוּבִים כִּפְרִי הָעֵץ:

Les lois des fruits de l’arbre, et il comporte vingt-quatre seifim.
Sur tous les fruits de l’arbre, qu’ils soient des sept espèces ou des autres espèces, leur première bénédiction est borei pri haetz — car, en raison de leur importance, on les a fait sortir de l’ensemble des fruits de la terre, bien que leur croissance vienne de la terre, et on leur a fixé une bénédiction propre, particulière et explicite, qui explicite et détaille leur importance : qu’ils sont fruit de l’arbre et ne poussent pas dans le sol — afin de multiplier l’honneur du Maqom en mentionnant Sa louange dans le détail, Lui qui a créé des fruits importants comme le fruit de l’arbre.

לְפִיכָךְ, כָּל דָּבָר שֶׁגָּדֵל עַל הָעֵץ וְאֵינוֹ עִקַּר הַפְּרִי — אֵין בּוֹ חֲשִׁיבוּת לְבָרֵךְ עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ", וּמְבָרְכִין עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה".
וְהוּא שֶׁנּוֹטְעִים הָאִילָן עַל דַּעַת לֶאֱכֹל גַּם אוֹתוֹ דָּבָר, כְּגוֹן מִין אִילָן קָטָן הַנִּקְרָא צָלָף, שֶׁעָלִין שֶׁלּוֹ רְאוּיִין לַאֲכִילָה, וְיֵשׁ בְּעָלָיו תְּמָרוֹת בּוֹלְטוֹת כְּמוֹ בַּעֲלֵי עֲרָבָה, וְגַם הֵן רְאוּיִין לַאֲכִילָה — מְבָרֵךְ עַל הֶעָלִין וְעַל הַתְּמָרוֹת "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה", הוֹאִיל וְנוֹטְעִין הַצָּלָף עַל דַּעַת לֶאֱכֹל גַּם מִן הֶעָלִין וְהַתְּמָרוֹת, שֶׁאֵין מְמַעֲטִין אֶת הָאִילָן בְּכָךְ.
אֲבָל הַקּוֹר, שֶׁהוּא הָרֹאשׁ שֶׁל דֶּקֶל שֶׁנִּתְוַסֵּף בְּכָל שָׁנָה, וְהוּא רַךְ וְרָאוּי לַאֲכִילָה — אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה" אֶלָּא "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ", לְפִי שֶׁאֵין נוֹטְעִין אֶת הַדֶּקֶל עַל דַּעַת כֵּן לֶאֱכֹל אֶת הַקּוֹר, שֶׁהָאוֹכְלוֹ מְמַעֵט עַנְפֵי הַדֶּקֶל. וְהוּא הַדִּין לְלוּלְבֵי גְּפָנִים:

C’est pourquoi tout ce qui pousse sur l’arbre sans être l’essentiel du fruit n’a pas l’importance requise pour qu’on bénisse dessus borei pri haetz : on bénit dessus borei pri haadama. Et c’est à condition que l’on plante l’arbre en ayant aussi en vue de manger cette chose-là. Ainsi de cette espèce de petit arbre appelée tzalaf (le câprier), dont les feuilles sont propres à la consommation et dont les feuilles portent des temarot saillantes comme celles des feuilles de saule, propres elles aussi à la consommation : on bénit sur les feuilles et sur les temarot borei pri haadama, puisqu’on plante le câprier en ayant aussi en vue d’en manger les feuilles et les temarot — car on n’amoindrit pas l’arbre par là.
Mais le kor, qui est la tête du palmier, celle qui s’ajoute chaque année, tendre et propre à la consommation — on ne bénit pas dessus borei pri haadama mais chehakol nihya bidvaro, car on ne plante pas le palmier dans l’intention d’en manger le kor : celui qui le mange amoindrit les branches du palmier. Et il en va de même des jeunes pousses de vigne.

וְכֵן שְׁקֵדִים קְטַנִּים שֶׁהֵם רַכִּים וְאוֹכְלָם בִּקְלִפָּתָם הַחִיצוֹנָה — מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ", שֶׁאֵין נוֹטְעִים אוֹתָם אֶלָּא עַל דַּעַת שֶׁיִּגְדְּלוּ וְיַעֲשׂוּ פְּרִי בְּתוֹךְ הַקְּלִפָּה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁקֵדִים, שֶׁעִקַּר אֲכִילָתָם כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים הִיא קְלִפָּתָם, וְאֵין נוֹטְעִים אוֹתָם אֶלָּא עַל דַּעַת לֶאֱכֹל הַפְּרִי שֶׁבְּתוֹכָם כְּשֶׁיִּגְדְּלוּ, אֲבָל שְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁגַּם כְּשֶׁאוֹכְלִים אוֹתָם כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים אוֹכְלִים מִגּוּף הַפְּרִי שֶׁיִּגְדַּל אַחַר כָּךְ — מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ" גַּם כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִטַּע הָאִילָן בִּשְׁבִיל כָּךְ, הוֹאִיל וְאָכַל גּוּף הַפְּרִי שֶׁנִּטַּע הָאִילָן בִּשְׁבִילוֹ.
וּמִכָּל מָקוֹם, עַל עֲנָבִים קְטַנִּים מִכְּפוֹל הַלָּבָן — אֵינוֹ מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ" אֶלָּא "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה", לְפִי שֶׁעֲדַיִן אֵין שֵׁם פְּרִי עֲלֵיהֶם כְּלָל, וּלְפִיכָךְ אֵין בָּהֶם חֲשִׁיבוּת לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ", כְּמוֹ שֶׁאֵין חֲשִׁיבוּת בְּעָלִין וּתְמָרוֹת שֶׁל צָלָף, אַף עַל פִּי שֶׁנִּטַּע הָאִילָן עַל דַּעַת לְאָכְלָם גַּם כֵּן.
וְשִׁעוּר פּוֹל הַלָּבָן שֶׁבִּימֵיהֶם לֹא נוֹדַע לָנוּ, לְפִיכָךְ לְעוֹלָם הוּא מְבָרֵךְ "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה" עַל הָעֲנָבִים שֶׁהֵם בֹּסֶר, עַד שֶׁיִּהְיוּ גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁבִּרְכָתוֹ סָפֵק אִם הִיא "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה" אוֹ "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ" — מְבָרֵךְ "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה".
וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין לֶאֱכֹל מֵהֶם כְּשִׁעוּר שֶׁחַיָּב בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה אֶלָּא בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה, כֵּיוָן שֶׁהוּא סָפֵק אִם יְבָרֵךְ מֵעֵין ג׳ אוֹ "בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת".
וְכֵן חֲרוּבִים קְטַנִּים קֹדֶם שֶׁיֵּרָאֶה בָּהֶם כְּמִין שַׁרְשְׁרָאוֹת שֶׁל חֲרוּבִים, וְזֵתִים קֹדֶם שֶׁיִּגְדַּל הַנֵּץ סְבִיבָם — אֵין שֵׁם פְּרִי עֲלֵיהֶם, וּמְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה":

De même, les petites amandes encore tendres, que l’on mange avec leur écorce extérieure — on bénit dessus chehakol nihya bidvaro, car on ne les plante que dans l’intention qu’elles grandissent et produisent un fruit à l’intérieur de l’écorce.
En quoi cela s’applique-t-il ? Aux amandes, dont l’essentiel de la consommation, lorsqu’elles sont petites, est l’écorce, et que l’on ne plante que dans l’intention de manger le fruit qui est à l’intérieur lorsqu’elles auront grandi. Mais tous les autres fruits, dont on mange le corps même du fruit — celui-là même qui grandira plus tard — même lorsqu’on les mange petits : on bénit dessus borei pri haetz même petits, bien que l’arbre n’ait pas été planté pour cela, puisqu’il mange le corps du fruit pour lequel l’arbre a été planté.
Toutefois, sur des raisins plus petits qu’une fève blanche, on ne bénit pas borei pri haetz mais borei pri haadama, car le nom de fruit ne leur convient pas encore du tout : ils n’ont donc pas l’importance requise pour borei pri haetz, tout comme n’ont pas cette importance les feuilles et les temarot du câprier, bien que l’arbre ait été planté en vue de les manger aussi.
Et la mesure de la fève blanche de leur temps ne nous est pas connue ; c’est pourquoi il bénit toujours borei pri haadama sur les raisins encore verts, jusqu’à ce qu’ils soient très grands — car toute chose dont la bénédiction est douteuse, borei pri haadama ou borei pri haetz, on bénit borei pri haadama.
En tout état de cause, on n’en mangera pas la mesure qui oblige à une bénédiction finale, sinon au cours du repas, puisqu’il y a doute : bénira-t-il meéin chalosh ou borei nefachot rabot ?
De même les petites caroubes, avant qu’on n’y voie comme des chaînettes de caroubes, et les olives, avant que le calice ne se soit développé autour d’elles — le nom de fruit ne leur convient pas, et l’on bénit dessus borei pri haadama.

אֲבָל שְׁאָר כָּל הָאִילָן מִשֶּׁיּוֹצִיא פְּרִי, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא קָטָן מְאֹד — שֵׁם פְּרִי עָלָיו, וּמְבָרֵךְ עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ". וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא מַר אוֹ עָפוּץ בְּיוֹתֵר עַד שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה אֲפִלּוּ עַל יְדֵי הַדְּחָק, שֶׁאָז אֵין מְבָרְכִין עָלָיו כְּלָל.
וַאֲפִלּוּ אִם מִתְקוֹ עַל יְדֵי הָאוּר אוֹ דָּבָר אַחֵר — אֵין מְבָרְכִין עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ" אוֹ "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה" אֶלָּא "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ", שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה כְּלָל בְּלֹא מִתּוּק — אֵין שֵׁם פְּרִי עָלָיו כְּלָל, וְאֵינוֹ חָשׁוּב אֲפִלּוּ כִּפְרִי הָאֲדָמָה, אֶלָּא כְּעֵץ בְּעָלְמָא הוּא:

Mais tout autre arbre, dès qu’il produit un fruit, même très petit — le nom de fruit lui convient, et l’on bénit dessus borei pri haetz. À condition qu’il ne soit pas amer ou âpre au point de n’être pas propre à la consommation, même à la rigueur : dans ce cas, on ne bénit rien du tout dessus.
Et même s’il l’a adouci par le feu ou par autre chose, on ne bénit pas dessus borei pri haetz ni borei pri haadama, mais chehakol nihya bidvaro : puisqu’il n’est aucunement propre à la consommation sans être adouci, le nom de fruit ne lui convient pas du tout, et il n’a même pas l’importance d’un fruit de la terre — ce n’est que du bois.

וְכֵן שְׁקֵדִים הַמָּרִים — אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם כְּלוּם כְּשֶׁהֵם גְּדוֹלִים, שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לַאֲכִילָה אֲפִלּוּ עַל יְדֵי הַדְּחָק. אֲבָל קְטַנִּים שֶׁהֵם רַכִּים — מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ", כִּי עִקַּר אֲכִילָתָם הִיא הַקְּלִפָּה וְאֵינָהּ מָרָה, וְעַל דַּעַת כֵּן נוֹטְעִים אוֹתָן, אֲבָל הַגְּדוֹלִים עִקַּר אֲכִילָתָם מַה שֶּׁבִּפְנִים, וְהוּא מַר.
וְאִם מִתְקָן עַל יְדֵי הָאוּר אוֹ דָּבָר אַחֵר — מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ", כִּי הֵם פְּרִי גָּמוּר, וְנוֹטְעִים אוֹתָם עַל דַּעַת כֵּן:

De même les amandes amères : lorsqu’elles sont grandes, on ne bénit rien du tout dessus, car elles ne sont pas propres à la consommation même à la rigueur. Mais lorsqu’elles sont petites et tendres, on bénit dessus borei pri haetz, car l’essentiel de leur consommation est alors l’écorce, laquelle n’est pas amère, et c’est dans cette intention qu’on les plante ; tandis que dans les grandes, l’essentiel de la consommation est l’intérieur, qui est amer.
Et s’il les a adoucies par le feu ou par autre chose, on bénit dessus borei pri haetz, car ce sont des fruits achevés et c’est dans cette intention qu’on les plante.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמְּבָרְכִין עַל פֵּרוֹת קְטַנִּים שֶׁלֹּא נִגְמַר בִּשּׁוּלָם "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ"? בְּפֵרוֹת שֶׁנִּתְלְשׁוּ מִן הָאִילָן, וְאִם לֹא נִתְלְשׁוּ הָיוּ מִתְבַּשְּׁלִים וְנִגְמָרִים עָלָיו, אֲבָל הַנּוֹבְלוֹת שֶׁהֵם פֵּ[רוֹת] שֶׁנִּשְׂרְפוּ מֵהַחֹם וְנָבְלוּ וְנָפְלוּ מִן הָאִילָן קֹדֶם שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ, וְכֵן מִין תְּמָרִים שֶׁאֵין מִתְבַּשְּׁלִין עַל הָאִילָן אֶלָּא תּוֹלְשִׁין אוֹתָן וְעוֹשִׂים אוֹתָם כֹּמֶר בָּאָרֶץ וּמִתְבַּשְּׁלִין, אוֹ נוֹתְנִים אוֹתָם לְמַחְצְלָאוֹת לְהִתְחַמֵּם עַד שֶׁיִּתְבַּשְּׁלוּ, וְכֵן סוֹפֵי עֲנָבִים שֶׁאֵין מִתְבַּשְּׁלִין לְעוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁהִגִּיעַ הַסְּתָיו — מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ", שֶׁהוֹאִיל וְנִשְׁתַּנּוּ לְקִלְקוּל מֵחֲמַת קֹר אוֹ חֹם אוֹ דָּבָר אַחֵר — נִגְרְעוּ וְיָרְדוּ מִמַּעֲלָתָם לְעִנְיַן חֲשִׁיבוּת הַבְּרָכָה יוֹתֵר מֵאִלּוּ לֹא הָיוּ מַגִּיעִים לִכְלַל פְּרִי מִפְּנֵי קַטְנוּתָם, שֶׁהָיוּ מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה" עַל כָּל פָּנִים, וְעַכְשָׁו שֶׁגָּדְלוּ וְהִגִּיעוּ לִכְלַל פְּרִי וְנִשְׁתַּנּוּ — מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם כְּבִרְכַּת פַּת וְתַבְשִׁיל שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ לְקִלְקוּל, שֶׁהִיא "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ", כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר״ד:

En quoi cela s’applique-t-il — que l’on bénisse borei pri haetz sur des fruits petits dont la maturation n’est pas achevée ? À des fruits détachés de l’arbre qui, s’ils n’avaient pas été détachés, y auraient mûri et se seraient achevés. Mais les novlot, c’est-à-dire des fruits brûlés par la chaleur, flétris et tombés de l’arbre avant d’avoir mûri ; de même cette espèce de dattes qui ne mûrissent pas sur l’arbre, que l’on cueille et que l’on met en tas à même le sol pour qu’elles mûrissent, ou que l’on place sur des nattes pour qu’elles s’échauffent jusqu’à maturation ; de même les derniers raisins, qui ne mûriront jamais parce que l’automne est arrivé — on bénit dessus chehakol nihya bidvaro. Car du moment qu’ils se sont altérés en se gâtant, par le froid, la chaleur ou autre chose, ils ont perdu et sont descendus de leur rang quant à l’importance de la bénédiction, davantage que s’ils n’étaient pas encore arrivés au rang de fruit du fait de leur petitesse — auquel cas on aurait au moins bénit borei pri haadama. Or maintenant qu’ils ont grandi, sont arrivés au rang de fruit, puis se sont altérés, on bénit dessus comme sur du pain ou un mets qui se sont gâtés, c’est-à-dire chehakol nihya bidvaro, ainsi qu’il sera expliqué au siman ר״ד.

וְכֵן עַל הַחֹמֶץ שֶׁעוֹשִׂין מִסּוֹפֵי עֲנָבִים — מְבָרְכִין "שֶׁהַכֹּל" כְּמוֹ עַל הָעֲנָבִים עַצְמָן, שֶׁהַיּוֹצֵא מִן הָעֲנָבִים — כְּמוֹתָן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

De même, sur le vinaigre que l’on fait des derniers raisins, on bénit chehakol, comme sur les raisins eux-mêmes : car ce qui sort des raisins est comme eux, ainsi qu’il sera expliqué.

גַּרְעִינֵי הַפֵּרוֹת, אִם הֵם מְתוּקִים וּרְאוּיִים לַאֲכִילָה — שֵׁם פְּרִי עֲלֵיהֶן, וּמְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ". וְאִם הֵם מָרִים — אֵינוֹ מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם כְּלָל. וְאַף אִם מִתְקָן עַל יְדֵי הָאוּר אוֹ דָּבָר אַחֵר — אֵינוֹ מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם אֶלָּא "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ", שֶׁגַּרְעִינִים הַמָּרִים אֵין שֵׁם פְּרִי עֲלֵיהֶם כְּלָל, וּכְעֵץ בְּעָלְמָא הֵם:

Les noyaux des fruits : s’ils sont doux et propres à la consommation, le nom de fruit leur convient et l’on bénit dessus borei pri haetz. Et s’ils sont amers, on ne bénit rien du tout dessus. Et même s’il les a adoucis par le feu ou par autre chose, on ne bénit dessus que chehakol nihya bidvaro — car aux noyaux amers le nom de fruit ne convient nullement : ce n’est que du bois.

הָאֲבִיּוֹנוֹת שֶׁל צָלָף שֶׁהֵם עִקַּר הַפְּרִי — מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ". וְהַקַּפְרֵיסִין שֶׁהִיא קְלִפָּה גְּדוֹלָה שֶׁסְּבִיבוֹת הָאֲבִיּוֹנוֹת, כְּעֵין קְלִפָּה הַגְּדֵלָה סְבִיבוֹת אֱגוֹזִים דַּקִּים — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגַּם הֵם חֲשׁוּבִים פְּרִי, וּמְבָרְכִים עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ". וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינָם חֲשׁוּבִים פְּרִי, וּמְבָרְכִין עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה". וְכֵן עַל קְלִפּוֹת חִיצוֹנוֹת שֶׁל שְׁאָר פֵּרוֹת, כְּגוֹן שֶׁל רִמּוֹנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם — מְבָרְכִים "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה", שֶׁאֵין מְבָרְכִין "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ" אֶלָּא עַל עִקַּר הַפְּרִי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וּלְפִיכָךְ מְבָרְכִין עַל קְלִפֵּי מרנצי״ן מְרֻקָּחִין "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה".
וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, לְכַתְּחִלָּה יְבָרֵךְ "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה", שֶׁאָז יוֹצֵא לְדִבְרֵי הַכֹּל, וְאִם בֵּרַךְ "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ" — יָצָא, שֶׁסְּפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל. וְכֵן בְּכָל דָּבָר שֶׁבִּרְכָתוֹ סָפֵק:

Les aviyonot du câprier, qui sont l’essentiel du fruit — on bénit dessus borei pri haetz. Quant aux kaprissin, qui sont la grande enveloppe entourant les aviyonot, semblable à l’enveloppe qui pousse autour des noix tendres : il y a qui disent qu’eux aussi sont considérés comme fruit et qu’on bénit dessus borei pri haetz ; et il y a qui disent qu’ils ne sont pas considérés comme fruit et qu’on bénit dessus borei pri haadama. De même, sur les écorces extérieures des autres fruits — celles des grenades et semblables — on bénit borei pri haadama : car on ne bénit borei pri haetz que sur l’essentiel du fruit, comme il a été expliqué plus haut. C’est pourquoi l’on bénit borei pri haadama sur les écorces confites d’oranges amères.
Et quant à la halakha : lekhathila il bénira borei pri haadama, car il s’acquitte alors selon tous les avis ; et s’il a bénit borei pri haetz, il s’est acquitté, car dans le doute sur les bénédictions on allège. Et il en va de même pour toute chose dont la bénédiction est douteuse.

כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁסְּחָטָן לְהוֹצִיא מֵימֵיהֶם — אֵין מֵימֵיהֶם חֲשׁוּבִים כְּמוֹתָם לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ", וַאֲפִלּוּ יָצְאוּ מֵעַצְמָן, כְּמוֹ דְּבַשׁ הַזָּב מֵהַתְּמָרִים, אֶלָּא מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ", כִּי זֵעָה בְּעָלְמָא הִיא, וְאֵינָהּ נֶחְשֶׁבֶת כְּגוּף הַפְּרִי, חוּץ מִזֵּתִים וַעֲנָבִים שֶׁהַיּוֹצֵא מֵהֶם כְּמוֹתָם, שֶׁאַף שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ — נִשְׁתַּנּוּ לְעִלּוּי, שֶׁבְּשִׁנּוּיָם הֵם בָּאִים לִכְלַל דֶּרֶךְ אֲכִילָתָם, שֶׁעִקַּר הַפְּרִי לְכָךְ נְטָעוּהוּ, עֲנָבִים לְהוֹצִיא מֵהֶן יַיִן, וְזֵיתִים לְהוֹצִיא מֵהֶן שֶׁמֶן, לְפִיכָךְ פְּרִי הוּא, וְרָאוּי לְבָרֵךְ עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ".
אֶלָּא שֶׁהַיַּיִן, מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁסּוֹעֵד וּמְשַׂמֵּחַ הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ", הוֹצִיאוּהוּ מִכְּלַל פֵּרוֹת הָעֵץ וְקָבְעוּ לוֹ בְּרָכָה לְעַצְמוֹ, וְהִיא "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן", שֶׁהִיא בְּרָכָה פְּרָטִית וּמְבֹרֶרֶת יוֹתֵר, שֶׁמְּבָרֶרֶת וּפוֹרֶטֶת יוֹתֵר חֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁהוּא פְּרִי הַגֶּפֶן. וְאִם בֵּרַךְ "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ" — לֹא יָצָא, אֲפִלּוּ הוּא יַיִן חָזָק שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִשְׁתִיָּה בְּלֹא מַיִם, וְאֵין זֶה דֶּרֶךְ שְׁתִיָּתוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ כְּשֶׁהוּא חַי. וְכָל פְּרָטֵי בִּרְכוֹת יַיִן שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן" — יִתְבָּאֵר בְּסִימָן ר״ד וְער״ב.
וְהַשֶּׁמֶן אֵין מְבָרְכִין עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ" כְּשֶׁשּׁוֹתֵהוּ לְבַדּוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא, שֶׁהֲרֵי הוּא מַזִּיק לְגוּפוֹ וְאֵינוֹ נֶהֱנֶה כְּלָל בִּשְׁתִיָּתוֹ, וְאֵין לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין כְּלָל עַל שְׁתִיָּה זוֹ, אֶלָּא כְּגוֹן שֶׁעֵרְבוֹ עִם אֵיזֶה מַשְׁקֶה בְּעִנְיָן שֶׁנֶּהֱנֶה מִמֶּנּוּ וְאֵינוֹ מַזִּיקוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַשֶּׁמֶן מוּעָט — אֵין הוֹלְכִים אַחַר הָרֹב לְבָרֵךְ בִּרְכַּת אוֹתוֹ מַשְׁקֶה, אֶלָּא מְבָרֵךְ עַל תַּעֲרֹבֶת זֶה "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ", שֶׁהִיא בִּרְכַּת הַשֶּׁמֶן.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּחוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ וּמִתְכַּוֵּן לִרְפוּאָה בִּשְׁתִיָּה זוֹ, שֶׁהַשֶּׁמֶן מְרַכֵּךְ אֶת הַגָּרוֹן וּמְרַפְּאוֹ, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁתּוֹת שֶׁמֶן לְבַדּוֹ לְכָךְ שׁוֹתֶה עַל יְדֵי תַּעֲרֹבֶת שְׁאָר מַשְׁקִין הַרְבֵּה מִמֶּנּוּ, אֲבָל כַּוָּנָתוֹ בִּשְׁתִיָּה זוֹ הוּא עַל הַשֶּׁמֶן, לְפִיכָךְ מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַשֶּׁמֶן שֶׁהִיא הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַמַּשְׁקֶה הַטָּפֵל, שֶׁכָּל עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה — מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רי״ב. אֲבָל אִם אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ, וְאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן בִּשְׁתִיָּה זוֹ לִרְפוּאָה כְּלָל — הַמַּשְׁקֶה עִקָּר, שֶׁהוּא הָרֹב וְהַשֶּׁמֶן טָפֵל, וְנִפְטָר בְּבִרְכַּת הַמַּשְׁקֶה.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ אִם הַשֶּׁמֶן הוּא הָרֹב — אֵינוֹ נֶחְשָׁב עִקָּר כְּשֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לִרְפוּאָה, הוֹאִיל וְאֵינוֹ רָאוּי לִשְׁתִיָּה בְּלֹא תַּעֲרֹבֶת מַשְׁקֶה, אֶלָּא הַמַּשְׁקֶה עִקָּר וּמְבָרֵךְ עָלָיו וּפוֹטֵר הַשֶּׁמֶן (וְלַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה אִם הַשֶּׁמֶן הוּא הָרֹב — אֵינוֹ מְבָרֵךְ כְּלוּם, מִפְּנֵי שֶׁמַּזִּיק לְגוּפוֹ, וְאֵינוֹ נֶהֱנֶה בִּשְׁתִיָּה זוֹ כְּלָל, מִפְּנֵי שֶׁהַשֶּׁמֶן הוּא הָרֹב, וּסְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל).
וְכֵן הַשּׁוֹתֶה חֹמֶץ מְעֹרָב בְּמֵי שְׁלָקוֹת שֶׁמְּבָרֵךְ עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה", עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר״ה, אִם מִתְכַּוֵּן לִרְפוּאָה, כְּגוֹן שֶׁחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁנָּיו וּמְגַמֵּעַ בָּהֶם חֹמֶץ, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָזָק וְאֵינוֹ רָאוּי לִשְׁתִיָּה מְעָרְבוֹ בְּמֵי שְׁלָקוֹת — הַחֹמֶץ עִקָּר, אֲפִלּוּ הוּא מוּעָט, וּמֵי שְׁלָקוֹת טְפֵלִים, וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַחֹמֶץ שֶׁהִיא "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ". וְאִם אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לִרְפוּאָה — הַחֹמֶץ בָּטֵל בְּרֹב בְּמֵי הַשְּׁלָקוֹת.
אֲבָל אִם הַחֹמֶץ הוּא הָרֹב, אַף שֶׁלְּפִי סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה הַמֵּי שְׁלָקוֹת הֵם הָעִקָּר הוֹאִיל וְהַחֹמֶץ אֵינוֹ רָאוּי לִשְׁתִיָּה לְבַדּוֹ בְּלֹא תַּעֲרֹבֶת, מִכָּל מָקוֹם, יֵשׁ לָחֹשׁ לַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה וּלְבָרֵךְ עַל הַחֹמֶץ "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" וְלִפְטֹר הַמֵּי שְׁלָקוֹת, שֶׁעַל כֻּלָּם אִם אָמַר "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" — יָצָא.
וַאֲפִלּוּ אִם אוֹכֵל שֶׁמֶן עִם פַּת — אֵין צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו וּלְבָרֵךְ "הַמּוֹצִיא" אִם אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן אֶלָּא לִרְפוּאָה, שֶׁאַף הַפַּת נַעֲשָׂה טְפֵלָה אִם אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן בַּאֲכִילָתָהּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַשֶּׁמֶן שֶׁיּוּכַל לְאָכְלָהּ עִמּוֹ וְלֹא יַזִּיק לוֹ. אֲבָל אִם הוּא רָעֵב וְתָאֵב לֶאֱכֹל פַּת, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹכֵל עִמָּהּ הַשֶּׁמֶן לִרְפוּאָה — הַפַּת עִקָּר, וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ בִּרְכַּת "הַמּוֹצִיא" וּפוֹטֶרֶת אֶת הַשֶּׁמֶן, כְּמוֹ כָּל הַדְּבָרִים הַבָּאִים מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע״ז.
וְכֵן הַמְעָרֵב שֶׁמֶן בִּשְׁאָר מַשְׁקִין לִרְפוּאָה וְהוּא צָמֵא וְתָאֵב לִשְׁתּוֹת — הַמַּשְׁקִין עִקָּר לְדִבְרֵי הַכֹּל, אִם הֵם הָרֹב.
וְכָל זֶה בְּשֶׁמֶן, שֶׁהוּא מַזִּיק וְאֵין הֲנָאָה כְּלָל בִּשְׁתִיָּתוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא, אֲבָל אֳכָלִים וּמַשְׁקִים שֶׁהַחֵךְ נֶהֱנָה מֵהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מַזִּיקִים וְקָשִׁים לַגּוּף — צָרִיךְ לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם בְּרָכָה הַמְיֻחֶדֶת לָהֶם. וְאִם אֵין הַחֵיךְ נֶהֱנָה מֵהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם יָפִים וּמוֹעִילִים לַגּוּף — אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר״ד:

Tous les fruits que l’on a pressés pour en extraire le liquide — ce liquide n’a pas leur importance au point de bénir dessus borei pri haetz ; et même s’il est sorti de lui-même, comme le miel qui suinte des dattes, on bénit dessus chehakol nihya bidvaro, car ce n’est qu’une transpiration et cela n’est pas tenu pour le corps du fruit. Exception faite des olives et des raisins, dont ce qui en sort est comme eux : car bien qu’ils se soient altérés, ils se sont altérés vers le haut — par cette altération même ils accèdent à leur mode de consommation, et c’est pour cela que l’on a planté l’essentiel du fruit : les raisins pour en tirer du vin, les olives pour en tirer de l’huile. C’est donc un fruit, et il conviendrait de bénir dessus borei pri haetz.
Sauf que le vin, en raison de son importance — il soutient et réjouit le cœur, comme il est écrit « et le vin réjouit le cœur de l’homme » — on l’a fait sortir de l’ensemble des fruits de l’arbre et on lui a fixé une bénédiction à part, qui est borei pri hagafen : bénédiction plus particulière et plus explicite, qui explicite et détaille davantage son importance, à savoir qu’il est fruit de la vigne. Et s’il a bénit borei pri haetz, il ne s’est pas acquitté — même s’il s’agit d’un vin fort, impropre à être bu sans eau : ce n’est pas là sa manière d’être bu ni son importance lorsqu’il est pur. Tous les détails des bénédictions du vin sur lequel on bénit borei pri hagafen seront expliqués aux simanim ר״ד et ער״ב.
Quant à l’huile, on ne bénit pas dessus borei pri haetz lorsqu’on la boit seule telle quelle : elle nuit au corps et l’on n’en tire aucune jouissance en la buvant, et il n’y a nullement lieu de bénir une birkat hanehenin sur une telle boisson. Il ne s’agit donc que du cas où il l’a mélangée à quelque boisson de façon à en tirer jouissance sans qu’elle lui nuise. Et même si l’huile est en petite quantité, on ne suit pas la majorité pour bénir la bénédiction de cette boisson-là : il bénit sur ce mélange borei pri haetz, qui est la bénédiction de l’huile.
En quoi cela s’applique-t-il ? À celui qui souffre de la gorge et qui vise un remède par cette boisson — car l’huile assouplit la gorge et la guérit — et qui, ne pouvant boire l’huile seule, la boit mêlée à d’autres liquides bien plus abondants qu’elle : son intention, dans cette boisson, porte sur l’huile ; il bénit donc la bénédiction de l’huile, qui est l’essentiel, et il exempte la boisson accessoire — car pour tout ce qui est essentiel accompagné d’un accessoire, on bénit sur l’essentiel et l’on exempte l’accessoire, ainsi qu’il sera expliqué au siman רי״ב. Mais s’il ne souffre pas de la gorge et ne vise aucunement un remède par cette boisson, c’est la boisson qui est l’essentiel, étant la majorité, et l’huile est l’accessoire : elle est exemptée par la bénédiction de la boisson.
Et il y a qui disent que même si l’huile est majoritaire, elle n’est pas tenue pour l’essentiel lorsqu’il ne vise pas un remède, puisqu’elle n’est pas propre à être bue sans mélange : la boisson est l’essentiel, il bénit dessus et exempte l’huile. (Et selon le premier avis, si l’huile est majoritaire, il ne bénit rien du tout, car elle nuit à son corps et il ne tire aucune jouissance de cette boisson, l’huile y étant majoritaire — et dans le doute sur les bénédictions on allège.)
De même celui qui boit du vinaigre mêlé à de l’eau de cuisson de légumes, sur laquelle on bénit borei pri haadama, comme il sera expliqué au siman ר״ה : s’il vise un remède — par exemple qu’il souffre des dents et se rince la bouche de vinaigre, mais que, celui-ci étant fort et impropre à être bu, il le mêle à de l’eau de cuisson — le vinaigre est l’essentiel, fût-il minoritaire, l’eau de cuisson est l’accessoire, et il bénit la bénédiction du vinaigre, qui est chehakol nihya bidvaro. Et s’il ne vise pas un remède, le vinaigre est annulé dans la majorité de l’eau de cuisson.
Mais si le vinaigre est majoritaire, bien que selon le dernier avis l’eau de cuisson soit l’essentiel — le vinaigre n’étant pas propre à être bu seul sans mélange — il convient néanmoins de tenir compte du premier avis et de bénir sur le vinaigre chehakol nihya bidvaro, exemptant ainsi l’eau de cuisson : car sur toutes choses, s’il a dit chehakol nihya bidvaro, il s’est acquitté.
Et même s’il mange de l’huile avec du pain, il n’a pas besoin de se laver les mains ni de bénir hamotsi s’il ne vise qu’un remède : car le pain lui-même devient accessoire s’il ne le mange que pour l’huile, afin de pouvoir la prendre avec lui sans qu’elle lui nuise. Mais s’il a faim et désire manger du pain, même s’il mange l’huile avec lui pour se soigner, le pain est l’essentiel : il bénit dessus la bénédiction hamotsi, laquelle exempte l’huile, comme toutes les choses qui viennent du fait du repas, ainsi qu’il a été expliqué au siman קע״ז.
De même, celui qui mêle de l’huile à d’autres boissons pour se soigner alors qu’il a soif et désire boire — les boissons sont l’essentiel selon tous les avis, si elles sont majoritaires.
Et tout ceci concerne l’huile, qui nuit et dont la consommation telle quelle ne procure aucune jouissance. Mais des aliments et des boissons dont le palais tire jouissance, même s’ils nuisent et sont pénibles au corps, il faut bénir dessus la bénédiction qui leur est propre. Et si le palais n’en tire pas jouissance, même s’ils sont bons et profitables au corps, on ne bénit pas dessus, ainsi qu’il sera expliqué au siman ר״ד.

כָּל הַפֵּרוֹת, אֲפִלּוּ זֵיתִים וַעֲנָבִים, שֶׁשְּׁרָאָן אוֹ בִּשְּׁלָן בְּמַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנַס טַעַם הַפְּרִי בַּמַּיִם — אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל אוֹתָם הַמַּיִם אֶלָּא "שֶׁהַכֹּל", שֶׁהַמַּיִם הֵם עִקָּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּפֵרוֹת שֶׁדַּרְכָּן לְאָכְלָן חַיִּין, אֲבָל מִינֵי יְרָקוֹת שֶׁדֶּרֶךְ אֲכִילָתָם עַל יְדֵי בִּשּׁוּל — מֵי בִּשּׁוּלָם כְּמוֹתָם, שֶׁעַל דַּעַת כֵּן נוֹטְעִים אוֹתָם, לֶאֱכֹל גַּם מֵימֵיהֶם עִמָּהֶם אוֹ עִם פַּת, וְלֹא יָצְאוּ מִתּוֹרַת אֹכֶל לְגַמְרֵי, וּלְפִיכָךְ מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם בִּרְכַּת הַיְרָקוֹת, אַף אִם בָּא לִשְׁתּוֹתָן בִּפְנֵי עַצְמָן. אֲבָל פֵּרוֹת שֶׁדֶּרֶךְ אֲכִילָתָם חַיִּים אַף אִם נִתְיַבְּשׁוּ, וְאָז אֵין דַּרְכָּם לְהֵאָכֵל חַיִּים אֶלָּא עַל יְדֵי בִּשּׁוּל, מִכָּל מָקוֹם, אֵין עִקַּר נְטִיעָתָם עַל דַּעַת כֵּן, וּמְבָרֵךְ עַל מֵימֵיהֶם "שֶׁהַכֹּל" אִם בָּא לִשְׁתּוֹתָם בִּפְנֵי עַצְמָן, וְכָל שֶׁכֵּן עַל מֵי שְׁרִיָּתָם.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל הַפֵּרוֹת מֵי בִּשּׁוּלָם אוֹ שְׁרִיָּתָם כְּמוֹתָם, וּמְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ" אִם בָּא לִשְׁתּוֹתָם בִּפְנֵי עַצְמָן, שֶׁכֵּיוָן שֶׁעִקַּר בִּשּׁוּל הַמַּיִם בִּשְׁבִיל הַפֵּרוֹת, לְפִיכָךְ, כֵּיוָן שֶׁנָּתְנוּ הַפֵּרוֹת טַעַם בָּהֶם — הוֹלְכִים אַחַר הַטַּעַם, וְאֵינָן דּוֹמִים לְמַשְׁקִין הַיּוֹצְאִים מֵהַפֵּרוֹת מֵעַצְמָם, אוֹ עַל יְדֵי כְּתִישָׁה וּסְחִיטָה, שֶׁזֵּעָה בְּעָלְמָא הִיא, לְפִי שֶׁהַמַּשְׁקֶה אֵין לוֹ טַעַם הַפְּרִי כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לַמָּרָק טַעַם הַפְּרִי.
וּסְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל, וְאִם בֵּרַךְ "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ" — יָצָא, וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ. אֲבָל לְכַתְּחִלָּה יְבָרֵךְ "שֶׁהַכֹּל" וְיוֹצֵא לְדִבְרֵי הַכֹּל. וְאִם אָכַל תְּחִלָּה הַפְּרִי וּבֵרַךְ "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ" וְאַחַר כָּךְ בָּא לִשְׁתּוֹת הַמָּרָק — לֹא יְבָרֵךְ עָלָיו "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ", כִּי שֶׁמָּא נִפְטַר כְּבָר בְּבִרְכַּת "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ", לָכֵן טוֹב שֶׁיִּשְׁתֶּה דָּבָר אַחֵר תְּחִלָּה לְבָרֵךְ עָלָיו "שֶׁהַכֹּל":

Tous les fruits, même les olives et les raisins, que l’on a fait tremper ou que l’on a cuits dans l’eau : même si le goût du fruit a pénétré dans l’eau, on ne bénit sur cette eau que chehakol, car l’eau est l’essentiel. En quoi cela s’applique-t-il ? À des fruits que l’on a coutume de manger crus. Mais les espèces de légumes, dont le mode de consommation passe par la cuisson — leur eau de cuisson est comme eux, car c’est dans cette intention qu’on les plante : pour en manger aussi l’eau avec eux ou avec du pain ; elle n’est donc pas sortie entièrement du statut d’aliment, et c’est pourquoi l’on bénit dessus la bénédiction des légumes, même s’il vient à la boire seule. Mais des fruits dont le mode de consommation est d’être mangés crus — même s’ils ont séché et qu’alors on n’a plus coutume de les manger crus mais seulement cuits — l’essentiel de leur plantation n’est de toute façon pas dans cette intention : il bénit sur leur eau chehakol s’il vient à la boire seule, et a fortiori sur leur eau de trempage.
Et il y a qui disent que pour tous les fruits, l’eau de cuisson ou de trempage est comme eux, et qu’il bénit dessus borei pri haetz s’il vient à la boire seule : puisque l’essentiel de la cuisson de cette eau est pour les fruits, dès lors que les fruits y ont donné du goût, on suit le goût. Et cela ne ressemble pas aux liquides qui sortent des fruits d’eux-mêmes, ou par écrasement et pression, lesquels ne sont qu’une transpiration — car ce liquide-là n’a pas le goût du fruit comme le bouillon a le goût du fruit.
Et dans le doute sur les bénédictions on allège : s’il a bénit borei pri haetz, il s’est acquitté et n’a pas à bénir de nouveau. Mais lekhathila il bénira chehakol et s’acquittera selon tous les avis. Et s’il a d’abord mangé le fruit en bénissant borei pri haetz, puis vient à boire le bouillon, il ne bénira pas dessus chehakol nihya bidvaro, car peut-être a-t-il déjà été exempté par la bénédiction borei pri haetz ; il est donc bon qu’il boive d’abord autre chose, pour bénir dessus chehakol.

וְכָל זֶה לָצֵאת יְדֵי סְפֵק בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה, אֲבָל אִם יֵשׁ סָפֵק בִּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה, כְּגוֹן מֵי שְׁרִיַּת אוֹ בִּשּׁוּל תְּאֵנִים אוֹ שְׁאָר פֵּרוֹת שֶׁל שִׁבְעַת הַמִּינִים, שֶׁבְּרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁלָּהֶם הִיא בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין ג׳, וּכְשֶׁשּׁוֹתֶה הַמָּרָק לְבַדּוֹ — יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם מְבָרֵךְ מֵעֵין ג׳ אוֹ "בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת", לָכֵן כָּל יְרֵא שָׁמַיִם לֹא יִשְׁתֶּה כַּשִּׁעוּר אֶלָּא בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה, אוֹ יֹאכַל פְּרִי מִז׳ מִינִים, וְגַם יִשְׁתֶּה מַיִם, כְּדֵי שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין ג׳ וְגַם "בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת".
אֲפִלּוּ בְּמֵי שְׁרִיַּת צִמּוּקִים יַעֲשֶׂה כֵּן, אִם שְׁרָאָן עַל דַּעַת לְאָכְלָן עִם מֵימֵיהֶם, שֶׁאָז תּוֹרַת מָרָק עַל מֵימֵיהֶם וְלֹא תּוֹרַת יַיִן. אֲבָל אִם שְׁרָאָן שֶׁלֹּא עַל דַּעַת לְאָכְלָן כְּלָל, אֶלָּא לִשְׁתּוֹת מֵימֵיהֶם לְבַד — תּוֹרַת יַיִן עֲלֵיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ אוֹתוֹ עֲדַיִן מִן הַצִּמּוּקִים, וּמְבָרֵךְ עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן", עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ער״ב.
וְכֵן בִּשְׁאָר פֵּרוֹת, אִם שְׁרָאָם אוֹ בִּשְּׁלָם לִשְׁתּוֹת מֵימֵיהֶם לְבַד — אֵין שֵׁם מָרָק עֲלֵיהֶם אֶלָּא שֵׁם מַשְׁקֶה, וּלְדִבְרֵי הַכֹּל מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" וּ״בוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת". וְלָכֵן מְבָרְכִין עַל שֵׁכָר תְּמָרִים "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" וְלֹא "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ". וְכֵן עַל מַיִם מְבֻשָּׁלִים עִם עָלִים שֶׁקּוֹרִין (טיי״א) — אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה" מִטַּעַם זֶה, אֶלָּא "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ".
וְכֵן מָרָק שֶׁל כָּל מַעֲשֵׂה קְדֵרָה מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין (בֵּין שֶׁהַגַּרְעִינִים שְׁלֵמִים, רַק שֶׁאֵינָם עוֹמְדִים בְּעֵינָם, שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ כָּל כָּךְ עַד שֶׁנִּתְמַעֲכוּ וּבִרְכָתָם "בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת", בֵּין שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּמַכְתֶּשֶׁת לִשְׁנַיִם אוֹ לִשְׁלֹשָׁה וְיוֹתֵר, בֵּין תַּבְשִׁיל מִקֶּמַח שֶׁל חֲמֵשֶׁת הַמִּינִים) — אֵין הַמָּרָק נֶחְשָׁב כְּתַבְשִׁיל לְבָרֵךְ עָלָיו "בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת", אִם בָּא לִשְׁתּוֹתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן בִּשְּׁלוֹ בִּשְׁבִיל לֶאֱכֹל הַתַּבְשִׁיל, שֶׁאָז הוּא בָּטֵל לְגַבֵּי הַתַּבְשִׁיל.
אֲבָל אִם עִקַּר הַבִּשּׁוּל בִּשְׁבִיל הַמָּרָק לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁמְּבַשְּׁלִים שְׂעוֹרִים לְחוֹלֶה לִשְׁתּוֹת הַמָּרָק לִרְפוּאָה, וְכֵן מִקֶּמַח עוֹשִׂים לִפְעָמִים מְעַט לְבִיבוֹת וּמְשִׂימִים גַּם כֵּן מְעַט קֶמַח לְתוֹךְ הַמָּרָק, וְעִקַּר הַכַּוָּנָה עַל שְׁתִיַּת הַמָּרָק וְלֹא עַל אֲכִילַת הַלְּבִיבוֹת — מְבָרְכִין עָלָיו "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ", שֶׁאֵינוֹ בָּטֵל לְגַבֵּי הַתַּבְשִׁיל וְשֵׁם מַשְׁקֶה עָלָיו. וּמִטַּעַם זֶה מְבָרְכִין עַל שֵׁכָר שְׂעוֹרִים "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" וְלֹא "בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת", כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר״ד.
וַאֲפִלּוּ אִם אוֹכֵל גַּם כֵּן הַתַּבְשִׁיל עִם הַמָּרָק — אֵין הַמָּרָק נִפְטָר בְּבִרְכַּת הַתַּבְשִׁיל, שֶׁאֵינֶנּוּ טָפֵל אֵלָיו כְּלָל, כֵּיוָן שֶׁעִקַּר הַבִּשּׁוּל בִּשְׁבִיל הַמָּרָק. וּמִכָּל מָקוֹם, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב — רָאוּי לְבָרֵךְ "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" תְּחִלָּה עַל הַמָּרָק וְלִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ בִּפְנֵי עַצְמוֹ מְעַט, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַתַּבְשִׁיל "בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת", שֶׁגַּם הַתַּבְשִׁיל אֵינוֹ נַעֲשָׂה טָפֵל אֶל הַמָּרָק אַף עַל פִּי שֶׁעִקַּר הַבִּשּׁוּל בִּשְׁבִילוֹ, לְפִי שֶׁמִּין דָּגָן הוּא חָשׁוּב וְאֵינוֹ נַעֲשָׂה טָפֵל לְהַפְסִיד בִּרְכָתוֹ כָּל שֶׁבָּא לִתֵּן טַעַם בַּקְּדֵרָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר״ח.
(אֲבָל תַּבְשִׁיל מִמִּין דָּגָן שֶׁהַגַּרְעִינִים עוֹמְדִים בְּעֵינָם שֶׁבִּרְכָתוֹ "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה", הֲרֵי הַמָּרָק כְּמָרָק שֶׁל שְׁאָר פֵּרוֹת, שֶׁאֲפִלּוּ עִקַּר הַבִּשּׁוּל בִּשְׁבִיל אֲכִילַת הַפֵּרוֹת — אֵין מְבָרְכִין עַל הַמָּרָק אֶלָּא "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" לַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, הוֹאִיל וְאֵין דֶּרֶךְ אֲכִילָתָם עַל יְדֵי בִּשּׁוּל, וְאַף חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן אֵין דֶּרֶךְ אֲכִילָתָם עַל יְדֵי בִּשּׁוּל כְּשֶׁהֵם שְׁלֵמִים וְעוֹמְדִים בְּעֵינָם, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת מֵהֶם פַּת אוֹ תַּבְשִׁיל לְאַחַר שֶׁנִּכְתְּשׁוּ אוֹ נִטְחֲנוּ, שֶׁמִּפְּנֵי זֶה אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת" אֶלָּא לְאַחַר שֶׁנִּכְתְּשׁוּ אוֹ נִטְחֲנוּ, שֶׁהוּא דֶּרֶךְ אֲכִילָתָם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר״ח, מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתָם.
אֲבָל מִינֵי קִטְנִיּוֹת שֶׁדֶּרֶךְ אֲכִילָתָם עַל יְדֵי בִּשּׁוּל גַּם בְּעוֹדָם שְׁלֵמִים וְעוֹמְדִים בְּעֵינָם — מְבָרְכִים עַל הַמָּרָק "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה" לְדִבְרֵי הַכֹּל, אַף עַל פִּי שֶׁדֶּרֶךְ לְאָכְלָם גַּם כֵּן חַיִּים.
וְהוּא שֶׁאֵין עִקַּר הַבִּשּׁוּל בִּשְׁבִיל הַמָּרָק לְבַדּוֹ, אֲבָל אִם עִקַּר הַבִּשּׁוּל בִּשְׁבִיל הַמָּרָק, בֵּין בְּמִינֵי קִטְנִיּוֹת בֵּין בְּמִינֵי דָּגָן — מְבָרְכִין עָלָיו "שֶׁהַכֹּל" אַף אִם אוֹכֵל גַּם כֵּן הַתַּבְשִׁיל עִמּוֹ, וְאֵין הַמָּרָק טָפֵל אֵלָיו כְּלָל וְאֵינוֹ נִפְטָר בְּבִרְכָתוֹ. אֶלָּא לַעֲשׂוֹת עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב רָאוּי לְבָרֵךְ תְּחִלָּה עַל הַמָּרָק וְלִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ מְעַט בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאַחַר כָּךְ יְבָרֵךְ עַל הַתַּבְשִׁיל אִם הוּא מִין דָּגָן. אֲבָל אִם הוּא מִמִּינֵי קִטְנִיּוֹת לֹא יְבָרֵךְ עָלָיו כְּלָל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא טָפֵל אֶל הַמָּרָק וְנִפְטָר בְּבִרְכָתוֹ, כֵּיוָן שֶׁעִקַּר הַבִּשּׁוּל בִּשְׁבִילוֹ, וְכֵן בְּפֵרוֹת שֶׁעִקַּר בִּשּׁוּלָם לְצֹרֶךְ הַמָּרָק.
אֲבָל מִינֵי יְרָקוֹת אַף אִם נִתְבַּשְּׁלוּ לְצֹרֶךְ הַמָּרָק, כְּגוֹן לִשְׁתּוֹתָם לִרְפוּאָה — מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם בִּרְכַּת הַיְרָקוֹת, כֵּיוָן שֶׁכָּל הָעוֹלָם מְבַשְּׁלִים אוֹתָם לַאֲכִילָה, וְאָז הַמָּרָק בָּטֵל לְגַבֵּי תַּבְשִׁיל — לֹא נִשְׁתַּנֵּית בִּרְכַּת הַמָּרָק בִּשְׁבִיל זֶה שֶׁבִּשְּׁלָם לְצֹרֶךְ מֵימֵיהֶם (כִּי בְּטֵלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כָּל אָדָם.
וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְמָרָק שֶׁל שְׂעוֹרִים שֶׁמְּבַשְּׁלִים לְחוֹלֶה, שֶׁאֵין לוֹמַר בָּהֶם כָּל כָּךְ בְּטֵלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כָּל אָדָם שֶׁמְּבַשְּׁלִים לַאֲכִילָה וְהַמָּרָק בָּטֵל לְגַבֵּי הַתַּבְשִׁיל, שֶׁהֲרֵי הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם עוֹשִׂים דַּיְסָא מִשְּׂעוֹרִים שֶׁהִיא בְּלֹא מָרָק כְּלָל, וְהַרְבֵּה אֵין מְבַשְּׁלִים אוֹתוֹ כְּלָל אֶלָּא עוֹשִׂים מִמֶּנּוּ פַּת. וְכֵן מִינֵי קִטְנִיּוֹת, הַרְבֵּה עוֹשִׂים מֵהֶם כְּעֵין דַּיְסָא בְּלֹא רֹטֶב כְּלָל, וְהַרְבֵּה עוֹשִׂים מֵהֶם פַּת, וְהַרְבֵּה אוֹכְלִים חַיִּים. וְכֵן פֵּרוֹת שֶׁדַּרְכָּם לְהֵאָכֵל חַיִּים, וְגַם הַיְבֵשִׁים שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְהֵאָכֵל חַיִּים — הַרְבֵּה שׁוֹרִין אוֹתָם לְצֹרֶךְ מֵימֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁרְגִילִים בְּאַגָּסִים יְבֵשִׁים וּבְצִמּוּקֵי עֲנָבִים. לְפִיכָךְ מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם "שֶׁהַכֹּל" לְדִבְרֵי הַכֹּל).
וּמִינֵי זְרָעִים שֶׁאֵינָם נֶאֱכָלִים לְאַחַר בִּשּׁוּלָם אֶלָּא שׁוֹלְקִין אוֹתָם לְצֹרֶךְ מֵימֵיהֶם, כְּגוֹן הַשֶּׁבֶת (שֶׁקּוֹרִין עני״ש) וְכַיּוֹצֵא בּוֹ — זֶהוּ פִּרְיָם, שֶׁלֹּא יָצְאוּ מִתּוֹרַת אֹכֶל לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וַאֲפִלּוּ אִם נָתַן לְתוֹכָן שֶׁמֶן לְהַכְשִׁירָם וְלִתֵּן בָּהֶם טַעַם — בָּטֵל בָּרֹב.
וְאִם עִקַּר הַבִּשּׁוּל הוּא רַק בִּשְׁבִיל הַתַּבְשִׁיל וְלֹא כְּדֵי לִשְׁתּוֹת אוֹ לֶאֱכֹל הַמָּרָק עִם הַתַּבְשִׁיל כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁרְגִילִים לַעֲשׂוֹת בְּמִינֵי עִסָּה שֶׁמְּבַשְּׁלִים אוֹתָם קֹדֶם הַטִּגּוּן שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל הַמָּרָק כְּלָל — אֵין מְבָרְכִין עָלָיו אֶלָּא "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" אִם בָּא לִשְׁתּוֹתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, לְפִי סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאֵין מְבָרְכִין עַל מָרָק שֶׁל יְרָקוֹת כְּבִרְכַּת הַיְרָקוֹת עַצְמָן אֶלָּא מִשׁוּם שֶׁדֶּרֶךְ אֲכִילָתָם הוּא עִם הַיָּרָק, לְפִיכָךְ נֶחְשָׁב פְּרִי כְּמוֹתָם, וְהוּא הַדִּין כָּאן, אֵין הַמָּרָק נֶחְשָׁב מָזוֹן כְּהַתַּבְשִׁיל אֶלָּא אִם כֵּן דַּרְכּוֹ לְהֵאָכֵל עִמּוֹ וּלְכָךְ נִתְבַּשֵּׁל. אֲבָל לִסְבָרָא אַחֲרוֹנָה נַהֲפֹךְ הוּא, כֵּיוָן שֶׁעִקַּר בִּשּׁוּל הַמָּרָק בִּשְׁבִיל הַתַּבְשִׁיל וְהַתַּבְשִׁיל נָתַן בּוֹ טַעַם — נֶחְשָׁב כְּמוֹתוֹ, שֶׁנַּעֲשָׂה טָפֵל אֵלָיו.
וְכֵן מֵי שְׁרִיַּת פֵּרוֹת שֶׁנִּכְבְּשׁוּ בָּהֶם לְהִתְקַיֵּם — אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם אֶלָּא "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" לְפִי סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנַס טַעַם הַפְּרִי בַּמַּיִם, הוֹאִיל וְלֹא נִכְבְּשׁוּ בָּהֶם כְּדֵי שֶׁיִּתְּנוּ בָּהֶם טַעַם, וְלֹא הָיְתָה הַכַּוָּנָה כְּלָל עַל הַמַּיִם שֶׁיִּהְיוּ מֻכְשָׁרִים וּמֻטְעָמִים בְּיוֹתֵר בְּטַעַם הַפְּרִי שֶׁיִּכָּנֵס בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא בְּבִשּׁוּל יְרָקוֹת גַּם עַל הַמַּיִם שֶׁיִּהְיוּ מֻטְעָמִים בְּטַעַם הַיָּרָק, שֶׁלְּכָךְ נֶחְשָׁבִים כְּמוֹתָם, הוֹאִיל וְנִתְבַּשְּׁלוּ גַּם לְצֹרֶךְ עַצְמָן וְלֹא לְצֹרֶךְ הַיְרָקוֹת לְבַד. אֲבָל לַסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה נַהֲפֹךְ הוּא:

Et tout cela pour sortir du doute quant à la bénédiction initiale. Mais s’il y a doute quant à la bénédiction finale — par exemple l’eau de trempage ou de cuisson de figues ou d’autres fruits des sept espèces, dont la bénédiction finale est la bénédiction unique meéin chalosh, et lorsqu’il boit le bouillon seul il y a lieu de se demander s’il bénit meéin chalosh ou borei nefachot rabot — alors tout craignant du Ciel ne boira la mesure requise qu’au cours du repas, ou bien mangera un fruit des sept espèces et boira aussi de l’eau, afin d’être tenu de bénir à la fois la bénédiction unique meéin chalosh et borei nefachot rabot.
Il fera de même pour l’eau de trempage de raisins secs, s’il les a fait tremper dans l’intention de les manger avec leur eau : le statut de bouillon s’applique alors à leur eau, et non le statut de vin. Mais s’il les a fait tremper sans aucune intention de les manger, seulement pour en boire l’eau, le statut de vin s’y applique — même s’il ne l’a pas encore soutirée des raisins secs — et il bénit dessus borei pri hagafen, selon ce qui sera expliqué au siman ער״ב.
Et de même pour les autres fruits : s’il les a fait tremper ou cuire pour en boire l’eau seule, le nom de bouillon ne s’y applique pas mais le nom de boisson, et selon tous les avis il bénit dessus chehakol nihya bidvaro et borei nefachot rabot. C’est pourquoi l’on bénit sur la boisson de dattes chehakol nihya bidvaro et non borei pri haetz. De même sur de l’eau bouillie avec des feuilles que l’on appelle (thé) — on ne bénit pas dessus borei pri haadama, pour cette raison même, mais chehakol nihya bidvaro.
De même le bouillon de tout mets de marmite fait des cinq espèces (que les grains y soient entiers, seulement qu’ils ne se tiennent plus tels quels, ayant cuit au point d’être écrasés, leur bénédiction étant borei minei mezonot ; ou qu’ils aient été fendus au mortier en deux, en trois ou plus ; ou qu’il s’agisse d’un mets fait de farine des cinq espèces) — le bouillon n’est pas tenu pour le mets au point de bénir dessus borei minei mezonot s’il vient à le boire seul, sauf s’il l’a cuit pour manger le mets, auquel cas il est annulé à l’égard du mets.
Mais si l’essentiel de la cuisson est pour le bouillon seul — comme lorsqu’on cuit de l’orge pour un malade afin qu’il en boive le bouillon comme remède ; ou encore quand, à partir de farine, on fait parfois quelques beignets et que l’on met aussi un peu de farine dans le bouillon, l’intention principale portant sur la boisson du bouillon et non sur la consommation des beignets — on bénit dessus chehakol nihya bidvaro, car il n’est pas annulé à l’égard du mets et le nom de boisson s’y applique. Et c’est pour cette raison que l’on bénit sur la bière d’orge chehakol nihya bidvaro et non borei minei mezonot, ainsi qu’il sera expliqué au siman ר״ד.
Et même s’il mange aussi le mets avec le bouillon, le bouillon n’est pas exempté par la bénédiction du mets, car il ne lui est nullement accessoire, puisque l’essentiel de la cuisson est pour le bouillon. Toutefois, pour agir de la meilleure façon, il convient de bénir d’abord chehakol nihya bidvaro sur le bouillon et d’en boire un peu à part, puis de bénir sur le mets borei minei mezonot : car le mets non plus ne devient pas accessoire au bouillon, quand bien même l’essentiel de la cuisson serait pour celui-ci, l’espèce de céréale étant importante et ne devenant pas accessoire au point de perdre sa bénédiction, dès lors qu’elle vient donner du goût dans la marmite, ainsi qu’il sera expliqué au siman ר״ח.
(Mais un mets d’une espèce de céréale dont les grains se tiennent tels quels, dont la bénédiction est borei pri haadama : son bouillon est comme le bouillon des autres fruits — même si l’essentiel de la cuisson est pour manger les fruits, on ne bénit sur le bouillon que chehakol nihya bidvaro selon le premier avis, puisque leur mode de consommation ne passe pas par la cuisson ; et même les cinq espèces de céréales, leur mode de consommation ne passe pas par la cuisson lorsqu’elles sont entières et se tiennent telles quelles, mais consiste à en faire du pain ou un mets après qu’elles ont été pilées ou moulues — raison pour laquelle on ne bénit dessus borei minei mezonot qu’après qu’elles ont été pilées ou moulues, ce qui est leur mode de consommation, ainsi qu’il sera expliqué au siman ר״ח, en raison de leur importance.
Mais les espèces de légumineuses, dont le mode de consommation passe par la cuisson même lorsqu’elles sont entières et se tiennent telles quelles — on bénit sur le bouillon borei pri haadama selon tous les avis, bien qu’on ait aussi coutume de les manger crues.
Et c’est à condition que l’essentiel de la cuisson ne soit pas pour le bouillon seul ; mais si l’essentiel de la cuisson est pour le bouillon, aussi bien pour les légumineuses que pour les céréales, on bénit dessus chehakol, même s’il mange aussi le mets avec lui : le bouillon ne lui est nullement accessoire et n’est pas exempté par sa bénédiction. Seulement, pour agir de la meilleure façon, il convient de bénir d’abord sur le bouillon et d’en boire un peu à part, puis de bénir sur le mets s’il est d’une espèce de céréale. Mais s’il est d’une espèce de légumineuse, il ne bénira rien du tout dessus, car il est accessoire au bouillon et exempté par sa bénédiction, l’essentiel de la cuisson ayant été pour celui-ci ; et de même pour des fruits dont l’essentiel de la cuisson est pour le bouillon.
Mais les espèces de légumes, même si on les a cuits pour le bouillon — par exemple pour le boire comme remède — on bénit dessus la bénédiction des légumes, puisque tout le monde les cuit pour les manger, et qu’alors le bouillon est annulé à l’égard du mets : la bénédiction du bouillon n’a pas changé du fait qu’il les a cuits pour leur eau (car son intention est annulée devant celle de tout homme.
Et cela ne ressemble pas au bouillon d’orge que l’on cuit pour un malade, dont on ne peut pas dire à ce point que son intention est annulée devant celle de tout homme qui les cuit pour les manger, le bouillon étant annulé à l’égard du mets : car beaucoup de gens font de l’orge une bouillie, sans bouillon du tout, et beaucoup ne la cuisent pas du tout mais en font du pain. De même pour les espèces de légumineuses : beaucoup en font une sorte de bouillie sans aucune sauce, beaucoup en font du pain, et beaucoup les mangent crues. De même les fruits que l’on a coutume de manger crus, et aussi les fruits secs que l’on n’a pas coutume de manger crus : beaucoup les font tremper pour leur eau, comme on le fait couramment avec les poires sèches et les raisins secs. C’est pourquoi l’on bénit dessus chehakol selon tous les avis.)
Et les espèces de graines qui ne se mangent pas après leur cuisson, mais que l’on fait bouillir pour leur eau — comme l’aneth et semblables — c’est là leur fruit, car elles ne sont pas sorties entièrement du statut d’aliment, ainsi qu’il a été expliqué plus haut. Et même s’il y a mis de l’huile pour les rendre propres et leur donner du goût, elle est annulée dans la majorité.
Et si l’essentiel de la cuisson n’est que pour le mets, et nullement pour boire ou manger le bouillon avec le mets — comme on a coutume de faire pour les sortes de pâtes que l’on cuit avant de les frire, sans aucune intention de manger le bouillon — on ne bénit dessus que chehakol nihya bidvaro s’il vient à le boire seul, selon le premier avis : car si l’on ne bénit sur le bouillon de légumes la bénédiction des légumes eux-mêmes, c’est uniquement parce que leur mode de consommation est avec le légume, et qu’il est pour cela tenu pour fruit comme eux. Ici de même, le bouillon n’est tenu pour nourriture comme le mets que s’il a coutume d’être mangé avec lui et qu’il a été cuit pour cela. Mais selon le dernier avis, c’est l’inverse : puisque l’essentiel de la cuisson du bouillon est pour le mets et que le mets y a donné du goût, il est tenu pour semblable à lui, étant devenu son accessoire.
De même l’eau de trempage de fruits que l’on y a mis en conserve pour qu’ils se gardent — on ne bénit dessus que chehakol nihya bidvaro selon le premier avis, bien que le goût du fruit ait pénétré dans l’eau, puisqu’on ne les y a pas conservés pour qu’ils y donnent du goût, et que l’intention n’a nullement porté sur l’eau, qu’elle fût rendue propre et savoureuse par le goût du fruit qui y pénétrerait — comme c’est l’intention dans la cuisson des légumes, où l’on vise aussi que l’eau soit savoureuse du goût du légume, ce pourquoi elle est tenue pour semblable à eux, ayant été cuite aussi pour elle-même et non pour les seuls légumes. Mais selon le dernier avis, c’est l’inverse.

וְכָל זֶה בְּמָרָק שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בּוֹ הַמַּאֲכָל אוֹ שֶׁנִּשְׁרָה בּוֹ עַד שֶׁנָּתַן בּוֹ טַעַם, אֲבָל אִם לֹא נִתְבַּשֵּׁל וְלֹא נִשְׁרָה בּוֹ אֶלָּא שֶׁעֵרְבָן לֶאֱכֹל יַחַד וּבָא לִשְׁתּוֹתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ — צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו בְּרָכָה הַמְיֻחֶדֶת לוֹ לְדִבְרֵי הַכֹּל. וּכְשֶׁאֲכָלָן בְּיַחַד — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו כְּלוּם אֲפִלּוּ הוּא [יַיִן], מִפְּנֵי שֶׁהוּא טָפֵל לַמַּאֲכָל וְנִפְטָר בְּבִרְכָתוֹ. וְאִם עִקַּר כַּוָּנָתוֹ הוּא עַל הַמָּרָק וְהַמַּאֲכָל הוּא לְצֹרֶךְ שְׁתִיַּת הַמָּרָק — מְבָרֵךְ עַל הַמָּרָק. וְאִם כַּוָּנָתוֹ עַל שְׁנֵיהֶם — אֵין הוֹלְכִין בּוֹ אַחַר הָרֹב, אֶלָּא מְבָרֵךְ עַל שְׁנֵיהֶם, תְּחִלָּה עַל הַמַּאֲכָל וְאוֹכֵל מִמֶּנּוּ מְעַט, וְאַחַר כָּךְ "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" עַל הַמָּרָק. אֲבָל לֹא יְבָרֵךְ עַל שְׁנֵיהֶם יַחַד, כִּי בְּרָכָה הַשְּׁנִיָּה תִּהְיֶה מַפְסֶקֶת בֵּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לַטְּעִימָה. וַאֲפִלּוּ אִם הַמַּאֲכָל הוּא מִין דָּגָן — אֵינוֹ נֶחְשָׁב עִקָּר לִפְטֹר הַמָּרָק בְּבִרְכָתוֹ, לְפִי שֶׁאַף מִין דָּגָן שֶׁנַּעֲשָׂה רַךְ וְרָאוּי לִשְׁתִיָּה כְּמָרָק אֵין מְבָרְכִין עָלָיו "בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת", כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר״ח.
אֲבָל מָרָק שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בּוֹ הַמַּאֲכָל אוֹ נִשְׁרָה בּוֹ וְנָתַן בּוֹ טַעַם — הֲרֵי הוּא בָּטֵל לְגַבֵּי הַמַּאֲכָל וּכְאֹכֶל הוּא חָשׁוּב, הוֹאִיל וְעִקָּרוֹ בִּשְׁבִיל הַמַּאֲכָל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לַסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁדֶּרֶךְ הַמַּאֲכָל לֶאֱכֹל עִמּוֹ מָרָק אוֹ עִם פַּת וְלֹא יָצָא מִתּוֹרַת אֹכֶל לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה:

Et tout cela concerne un bouillon dans lequel l’aliment a cuit, ou dans lequel il a trempé au point d’y donner du goût. Mais s’il n’y a ni cuit ni trempé, et qu’il les a seulement mélangés pour les manger ensemble, puis vient à le boire seul — il doit bénir dessus la bénédiction qui lui est propre, selon tous les avis. Et lorsqu’il les a mangés ensemble, il n’a rien à bénir dessus, même s’il s’agit de vin, car il est accessoire à l’aliment et exempté par sa bénédiction. Et si son intention principale porte sur le bouillon, l’aliment n’étant là que pour la boisson du bouillon, il bénit sur le bouillon. Et si son intention porte sur les deux, on ne suit pas ici la majorité : il bénit sur les deux — d’abord sur l’aliment, dont il mange un peu, puis chehakol nihya bidvaro sur le bouillon. Mais il ne bénira pas les deux d’affilée, car la seconde bénédiction ferait interruption entre la première bénédiction et la dégustation. Et même si l’aliment est d’une espèce de céréale, il n’est pas tenu pour l’essentiel au point d’exempter le bouillon par sa bénédiction : car même une espèce de céréale devenue liquide et propre à être bue comme un bouillon, on ne bénit pas dessus borei minei mezonot, ainsi qu’il sera expliqué au siman ר״ח.
Mais un bouillon dans lequel l’aliment a cuit, ou dans lequel il a trempé en y donnant du goût — celui-là est annulé à l’égard de l’aliment et tenu pour aliment, puisqu’il est essentiellement là pour lui, ainsi qu’il a été expliqué selon le dernier avis ; ou bien parce que la manière de manger ce mets est avec du bouillon ou avec du pain, et qu’il n’est pas sorti entièrement du statut d’aliment, ainsi qu’il a été expliqué selon le premier avis.

וַאֲפִלּוּ בְּמָרָק שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בּוֹ לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא כְּשֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בּוֹ הַפְּרִי לְבַד בְּלֹא בָּשָׂר, אֲבָל אִם נִתְבַּשֵּׁל בּוֹ בָּשָׂר — לְדִבְרֵי הַכֹּל מְבָרֵךְ עָלָיו "שֶׁהַכֹּל" אִם בָּא לִשְׁתּוֹתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֲפִלּוּ בְּמָרָק שֶׁל יְרָקוֹת, כִּי טַעַם הַבָּשָׂר שֶׁבַּמָּרָק חָשׁוּב עִקָּר יוֹתֵר מִטַּעַם הַיְרָקוֹת אוֹ הַפְּרִי.
(אֲבָל מָרָק שֶׁל תַּבְשִׁיל מִמִּין דָּגָן שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו "בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת", הֲרֵי טַעַם הַדָּגָן שֶׁבַּמָּרָק חָשׁוּב עִקָּר יוֹתֵר מִטַּעַם הַבָּשָׂר, שֶׁמִּין דָּגָן חָשׁוּב מִכָּל הַמִּינִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר״ח):

Et même pour un bouillon dans lequel l’aliment a cuit, on n’a divergé que lorsque c’est le fruit seul qui y a cuit, sans viande. Mais si de la viande y a cuit, selon tous les avis il bénit dessus chehakol s’il vient à le boire seul — même s’il s’agit d’un bouillon de légumes : car le goût de la viande dans le bouillon est tenu pour l’essentiel, plus que le goût des légumes ou du fruit.
(Mais le bouillon d’un mets d’une espèce de céréale sur lequel on bénit borei minei mezonot : le goût de la céréale dans le bouillon est tenu pour l’essentiel, plus que le goût de la viande, car l’espèce de céréale est la plus importante de toutes les espèces, ainsi qu’il sera expliqué au siman ר״ח.)

וִירָקוֹת שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ בְּחֹמֶץ אוֹ בְּמַשְׁקֶה שֶׁקּוֹרִין בארש״ט, אוֹ בְּמַשְׁקֶה אַחֵר חוּץ מִמַּיִם — אֵין מְבָרְכִין עַל הַמָּרָק בִּרְכַּת הַיְרָקוֹת לְפִי סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאֵין מֵי יְרָקוֹת חֲשׁוּבִים כְּמוֹתָם אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁמְּבַשְּׁלִים בָּהֶם עַד שֶׁיִּתְּנוּ טַעַם בָּהֶם וְיֹאכְלוּם גַּם כֵּן, וַהֲרֵי אַף אִם לֹא הָיָה הַבִּשּׁוּל אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַמָּרָק לְבַדּוֹ לְאָכְלוֹ בְּטַעַם הַיְרָקוֹת שֶׁנִּכְנַס בּוֹ עַל יְדֵי הַבִּשּׁוּל לֹא הָיוּ מְבָרְכִין עָלָיו בִּרְכַּת הַיְרָקוֹת, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לְהַחֹמֶץ אוֹ שְׁאָר מַשְׁקֶה עוֹד טַעַם שֶׁל עַצְמוֹ — הֲרֵי טַעַם זֶה עִקָּר, כְּמוֹ בְּפֵרוֹת הַמְרֻקָּחִים בִּדְבַשׁ שֶׁטַּעַם שֶׁלָּהֶם חָשׁוּב עִקָּר וּמְבָרְכִים עֲלֵיהֶם בִּרְכָתָם וְלֹא בִּרְכַּת הַדְּבַשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן טַעַם בָּהֶם. וְלֹא אָמְרוּ שֶׁמְּרַק הַיְרָקוֹת כְּמוֹתָם, אֶלָּא בְּמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם טַעַם הֲנָאָה שֶׁל עַצְמָם אֶלָּא לְמִי שֶׁהוּא צָמֵא, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר״ד. אֲבָל לַסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה, אִם עִקַּר הַבִּשּׁוּל בִּשְׁבִיל הַיְרָקוֹת — הֲרֵי הַמָּרָק בָּטֵל אֶצְלָם וְנֶחְשַׁב כְּמוֹתָם מִשֶּׁנָּתְנוּ בּוֹ טַעַם, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עוֹד טַעַם שֶׁלָּהֶם:

Et des légumes cuits dans du vinaigre, ou dans cette boisson que l’on appelle borscht, ou dans une autre boisson que l’eau — on ne bénit pas sur le bouillon la bénédiction des légumes, selon le premier avis. Car si l’eau des légumes est tenue pour semblable à eux, c’est uniquement parce qu’on les y cuit jusqu’à ce qu’ils y donnent du goût et qu’on la mange aussi ; or, même si la cuisson n’avait été que pour le bouillon seul, afin de le manger avec le goût du légume qui y est entré par la cuisson, on n’aurait pas bénit dessus la bénédiction des légumes. Dès lors que le vinaigre ou l’autre boisson a encore un goût qui lui est propre, c’est ce goût-là qui est l’essentiel — comme pour des fruits confits dans du miel, dont le goût propre est tenu pour l’essentiel : on bénit dessus leur bénédiction et non la bénédiction du miel, bien qu’ils aient été cuits pour qu’il leur donne du goût. Et l’on n’a dit que le bouillon des légumes est comme eux que dans l’eau, laquelle n’a pas de goût procurant jouissance par elle-même, sinon pour celui qui a soif, ainsi qu’il sera expliqué au siman ר״ד. Mais selon le dernier avis, si l’essentiel de la cuisson est pour les légumes, le bouillon leur est annulé et tenu pour semblable à eux dès qu’ils y ont donné du goût, même s’ils ont encore un goût qui leur est propre.

כָּל הַפֵּרוֹת, בֵּין פֵּרוֹת הָעֵץ בֵּין פֵּרוֹת הָאֲדָמָה, אֵין מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם בִּרְכָתָם אֶלָּא בְּדֶרֶךְ אֲכִילָתָם, שֶׁעַל דַּעַת כֵּן נוֹטְעִים אוֹתָם, וְאִם דַּרְכָּם לְאָכְלָם מְבֻשָּׁלִים מִפְּנֵי שֶׁהֵם טוֹבִים יוֹתֵר מְבֻשָּׁלִים מֵחַיִּים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם טוֹבִים וּרְאוּיִם לַאֲכִילָה גַּם כְּשֶׁהֵם חַיִּים — אֵין מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם בִּרְכָתָם אֶלָּא לְאַחַר הַבִּשּׁוּל, אֲבָל כְּשֶׁהֵם חַיִּים מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ".
אֲבָל פֵּרוֹת שֶׁדֶּרֶךְ אֲכִילָתָם הוּא גַּם כֵּן לְאָכְלָם חַיִּים, אֲפִלּוּ הֵם טוֹבִים מְבֻשָּׁלִים יוֹתֵר מֵחַיִּים — מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם בִּרְכָתָם, בֵּין חַיִּים בֵּין מְבֻשָּׁלִים.
וַאֲפִלּוּ פֵּרוֹת שֶׁדֶּרֶךְ אֲכִילָתָם הוּא כְּשֶׁהֵם חַיִּים וְלֹא מְבֻשָּׁלִים, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ רֹב הָעוֹלָם לְבַשְּׁלָם — לֹא נִשְׁתַּנֵּית בִּרְכָתָם בִּשְׁבִיל שֶׁבִּשְּׁלָם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לִכְלַל פְּרִי כְּשֶׁהֵם חַיִּים — אֵין הַבִּשּׁוּל מְבַטֵּל תּוֹרַת פְּרִי מֵהֶם. וְהוּא שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה טַעֲמָם לִגְרִיעוּתָא, שֶׁהֵם טוֹבִים מְבֻשָּׁלִים כְּמוֹ חַיִּים, אֲבָל אִם הֵם טוֹבִים יוֹתֵר חַיִּים מִמְּבֻשָּׁלִים, כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ מִדֶּרֶךְ אֲכִילָתָם לִגְרִיעוּתָא בְּטַעֲמָם — יָרְדוּ מִמַּעֲלָתָם, וּמְבָרְכִים עֲלֵיהֶם "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" כְּשֶׁהֵם מְבֻשָּׁלִים:

Tous les fruits, qu’il s’agisse de fruits de l’arbre ou de fruits de la terre, on ne bénit dessus leur bénédiction que dans leur mode de consommation, car c’est dans cette intention qu’on les plante. Si l’on a coutume de les manger cuits, parce qu’ils sont meilleurs cuits que crus, alors même qu’ils sont bons et propres à la consommation crus, on ne bénit dessus leur bénédiction qu’après la cuisson ; mais lorsqu’ils sont crus on bénit dessus chehakol nihya bidvaro.
En revanche, des fruits dont le mode de consommation est aussi de les manger crus — même s’ils sont meilleurs cuits que crus — on bénit dessus leur bénédiction, qu’ils soient crus ou cuits.
Et même des fruits dont le mode de consommation est d’être mangés crus et non cuits, la plupart des gens n’ayant pas coutume de les cuire : leur bénédiction n’a pas changé du fait qu’il les a cuits, car dès lors qu’ils sont arrivés au rang de fruit à l’état cru, la cuisson n’abolit pas en eux le statut de fruit. Et c’est à condition que leur goût ne se soit pas altéré vers le moins, c’est-à-dire qu’ils soient aussi bons cuits que crus ; mais s’ils sont meilleurs crus que cuits, dès lors qu’ils se sont écartés de leur mode de consommation par une altération de leur goût vers le moins, ils sont descendus de leur rang et l’on bénit dessus chehakol nihya bidvaro lorsqu’ils sont cuits.

וְכֵן אִם נִשְׁתַּנָּה תָּאֳרָם לְגַמְרֵי עַל יְדֵי הַבִּשּׁוּל מִכְּמוֹת שֶׁהָיָה בְּעוֹדָם בְּדֶרֶךְ אֲכִילָתָם, כְּגוֹן שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ כָּל כָּךְ עַד שֶׁנִּמּוֹחוּ לְגַמְרֵי, שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם תֹּאַר הַפְּרִי כְּמוֹת שֶׁהָיָה בְּעוֹדֶנּוּ חַי שֶׁהוּא דֶּרֶךְ אֲכִילָתוֹ — נִשְׁתַּנֵּית בִּרְכָתָם, וּמְבָרְכִים עֲלֵיהֶם "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ".
אֲבָל פֵּרוֹת שֶׁדֶּרֶךְ אֲכִילָתָם הוּא כְּשֶׁהֵם מְבֻשָּׁלִים, אַף עַל פִּי שֶׁנִּמּוֹחוּ — דֶּרֶךְ אֲכִילָתָם הוּא בְּכָךְ, וְלֹא נִשְׁתַּנֵּית בִּרְכָתָם, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּנָּה תָּאֳרָם לְגַמְרֵי.
וְאִם לֹא נִמּוֹחוּ לְגַמְרֵי וַעֲדַיִן תֹּאַר הַפְּרִי עֲלֵיהֶם — לֹא נִשְׁתַּנֵּית בִּרְכָתָם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ אֲכִילָתָם בְּכָךְ, כְּגוֹן תְּמָרִים שֶׁמִּעֲכָן בַּיָּד וְעָשָׂה מֵהֶם עִסָּה לְאַחַר שֶׁהוֹצִיא מֵהֶם גַּרְעִינָם, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶם מִשְּׁאָר פֵּרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין דַּרְכָּם בְּכָךְ — אַף עַל פִּי כֵן לֹא נִשְׁתַּנֵּית בִּרְכָתָם, וּמְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ", הוֹאִיל וְלֹא נִשְׁתַּנָּה תָּאֳרָם לְגַמְרֵי.
(וְאֵינָן דּוֹמוֹת לְקֶמַח שֶׁל חִטִּים, שֶׁאֲפִלּוּ לֹא נִטְחַן דַּק דַּק אֶלָּא עֲדַיִן יֵשׁ בּוֹ טַעַם שֶׁל חִטִּים וּרְאוּיִים לַאֲכִילָה קְצָת חַיִּין, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַחִטִּין שֶׁהִיא "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה" אֶלָּא "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ", לְפִי שֶׁנִּשְׁתַּנָּה תֹּאַר הַחִטִּים לְגַמְרֵי בִּטְחִינָתָם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִטְחֲנוּ דַּק דַּק כְּקֶמַח גָּמוּר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּתְמָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם שֶׁנִּתְמַעֲכוּ עֲדַיִן תֹּאַר פְּרִי עֲלֵיהֶם[)].
אֲבָל שֻׁמְשְׁמִין שֶׁטְּחָנָן, וְכֵן אֱגוֹז שֶׁכְּתָשׁוֹ בְּיוֹתֵר עַד שֶׁאֵינוֹ נִכָּר בְּמַהוּתוֹ וְתָאֳרוֹ — מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ", הוֹאִיל וְאֵין דַּרְכָּם בְּכָךְ.
וְכֵן קִטְנִיּוֹת מְבֻשָּׁלִים שֶׁנִּתְמַעֲכוּ דֶּרֶךְ כְּלִי מְנֻקָּב שֶׁהֵן דַּקִּים מְאֹד. [אֲבָל] אִם מִעֵךְ אוֹתָם בְּכַף — מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה", כֵּיוָן שֶׁמַּמָּשָׁן קַיָּם, וְנִכָּר מַהוּתָן וְתָאֳרָן, וְעוֹד, שֶׁדֶּרֶךְ אֲכִילָתָם בְּכָךְ.
וְכֵן פֵּרוֹת שֶׁנִּכְתְּשׁוּ בְּיוֹתֵר עַד שֶׁאֵין תָּאֳרָם עֲלֵיהֶם, אִם הוּא דֶּרֶךְ אֲכִילָתָם — לֹא נִשְׁתַּנֵּית בִּרְכָתָם, כְּגוֹן (זנגבי״ל) אוֹ בְּשָׂמִים שְׁחוּקִים וּמְעֹרָבִים עִם (צוק״ר), אוֹ מְרֻקָּחִים בִּדְבַשׁ — לֹא נִשְׁתַּנֵּית בִּרְכָתָם, מִפְּנֵי שֶׁדֶּרֶךְ אֲכִילַת הַבְּשָׂמִים הִיא עַל יְדֵי שְׁחִיקָה.
וְכֵן וְרָדִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם מִפֵּרוֹת שֶׁדֶּרֶךְ אֲכִילָתָם הוּא לְחָתְכָם וּלְרַקְּחָם — מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם בִּרְכָתָם אֲפִלּוּ הֵם כְּתוּשִׁים בְּיוֹתֵר שֶׁאֵין תָּאֳרָם נִכָּר עֲלֵיהֶם כְּלָל, כִּי גַּם זֶה דֶּרֶךְ אֲכִילָתָם, מֵאַחַר שֶׁאֵין דַּרְכָּם לְהֵאָכֵל כְּשֶׁהֵם שְׁלֵמִים בְּלֹא רִקּוּחַ.
אֲבָל אֱגוֹז הַמְרֻקָּח בִּדְבַשׁ עַד שֶׁאֵינוֹ נִכָּר בְּמַהוּתוֹ וְתָאֳרוֹ — מְבָרְכִים עָלָיו "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ", הוֹאִיל וְדֶרֶךְ אֲכִילָתוֹ הוּא בְּעוֹדוֹ חַי וְשָׁלֵם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ מִפֵּרוֹת הַנֶּאֱכָלִים חַיִּים.
(וּבִרְכַּת הַוְּרָדִים הִיא "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה", לְפִי שֶׁאֵינָן עִקַּר הַפְּרִי, כִּי פְּרָחִים הֵמָּה. וְכֵן הַלּוֹנְדְּרִיס אֵינוֹ עִקַּר הַפְּרִי).
וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁאֲפִלּוּ פֵּרוֹת שֶׁנִּמּוֹחוּ לְגַמְרֵי בְּבִשּׁוּל וְאֵין עֲלֵיהֶם תֹּאַר הַפְּרִי כְּלָל, אוֹ שֶׁנִּכְתְּשׁוּ בְּיוֹתֵר עַד שֶׁאֵין מַהוּתָן וְתָאֳרָן נִכָּר כְּלָל — לֹא נִשְׁתַּנֵּית בִּרְכָתָם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ אֲכִילָתָם בְּכָךְ.
וְאֵינָן דּוֹמִים לְקֶמַח חִטִּים שֶׁלֹּא נִטְחַן דַּק דַּק, לְפִי שֶׁהַקֶּמַח יֵשׁ לוֹ עִלּוּי אַחַר שֶׁעוֹשִׂין מִמֶּנּוּ פַּת, וְזֶה עִקַּר פִּרְיוֹ, שֶׁעַל דַּעַת כֵּן זוֹרְעִים אוֹתָם, לְפִיכָךְ כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁתַּנָּה וְיָצָא מִכְּלַל פְּרִי וְלֹא בָּא לְעִקַּר פִּרְיוֹ — נִגְרַע וְיָרַד מִמַּעֲלַת פְּרִי הָאֲדָמָה לְבָרֵךְ עָלָיו "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ", מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּפֵרוֹת שֶׁאֵין עוֹשִׂין מֵהֶם פַּת — אֵין שִׁנּוּיָם מוֹצִיאָם מִתּוֹרַת פְּרִי לְגַמְרֵי לְשַׁנּוֹת בִּרְכָתָם.
אֲבָל מִינֵי קִטְנִיּוֹת שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לַעֲשׂוֹת מֵהֶם פַּת, הֲרֵי שִׁנּוּיָם מוֹצִיאָם מִתּוֹרַת פִּרְיָם לְדִבְרֵי הַכֹּל, אֲפִלּוּ נִשְׁתַּנּוּ אַחַר בִּשּׁוּלָם, שֶׁאָז אֵין דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת מֵהֶם פַּת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם נִשְׁתַּנּוּ בְּעוֹדָן חַיִּים, כְּגוֹן מִינֵי קִטְנִיּוֹת טיטארק״י שֶׁטּוֹחֲנִין אוֹתָם קְצָת, שֶׁקּוֹרִין גרופי״ן, וְעוֹשִׂין תַּבְשִׁיל מִקִּמְחָן כְּעֵין דַּיְסָא — מְבָרְכִין עָלָיו "שֶׁהַכֹּל".
(אֲבָל לַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה מְבָרְכִין עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה", שֶׁהֲרֵי זֶהוּ דֶּרֶךְ אֲכִילָתוֹ, וְאַדְּרַבָּא עֲשִׂיַּת פַּת מִקִּטְנִיּוֹת אֵינוֹ דֶּרֶךְ אֲכִילָתוֹ, שֶׁהֲרֵי מְבָרְכִין עָלָיו "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ", כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר״ח.
וְלַסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה, מַה שֶּׁמְּבָרְכִים עַל פַּת קִטְנִיּוֹת "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ", אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ עִלּוּי אַחֵר — זֶהוּ מִפְּנֵי שֶׁהַפַּת נִשְׁתַּנָּה וְיָצָא מִתּוֹרַת פְּרִי לְגַמְרֵי, יוֹתֵר מִשִּׁנּוּי קֶמַח אוֹ פֵּרוֹת הַנִּמּוֹחִים אוֹ הַנִּטְחָנִים וְהַנִּכְתָּשִׁים בְּיוֹתֵר).
וּלְעִנְיַן הֲלָכָה בְּכָל זֶה, סְפֵק בְּרָכָה לְהָקֵל בְּדִיעֲבַד, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה יְבָרֵךְ "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ", לָצֵאת לְדִבְרֵי הַכֹּל:

De même, si leur aspect s’est entièrement altéré par la cuisson par rapport à ce qu’il était lorsqu’ils étaient dans leur mode de consommation — par exemple s’ils ont cuit au point de se défaire entièrement, si bien qu’ils n’ont plus l’aspect du fruit tel qu’il était lorsqu’il était cru, ce qui est son mode de consommation — leur bénédiction a changé et l’on bénit dessus chehakol nihya bidvaro.
Mais des fruits dont le mode de consommation est d’être cuits, même s’ils se sont défaits, c’est ainsi qu’est leur mode de consommation, et leur bénédiction n’a pas changé, quand bien même leur aspect se serait entièrement altéré.
Et s’ils ne se sont pas entièrement défaits et que l’aspect du fruit demeure sur eux, leur bénédiction n’a pas changé, même si tel n’est pas leur mode de consommation — par exemple des dattes qu’il a écrasées à la main pour en faire une pâte après en avoir ôté les noyaux, et de même tout ce qui leur ressemble parmi les autres fruits : même si telle n’est pas leur manière, leur bénédiction n’a pas changé pour autant, et il bénit dessus borei pri haetz, puisque leur aspect ne s’est pas entièrement altéré.
(Et elles ne ressemblent pas à la farine de blé, laquelle, même si elle n’a pas été moulue très fin, gardant encore un goût de blé et étant un peu propre à la consommation crue, ne reçoit pourtant pas la bénédiction du blé, qui est borei pri haadama, mais chehakol nihya bidvaro — car l’aspect du blé s’est entièrement altéré par la mouture, même s’il n’a pas été moulu très fin comme une farine achevée ; ce qui n’est pas le cas des dattes et semblables qui ont été écrasées, où l’aspect du fruit demeure.)
Mais du sésame moulu, de même qu’une noix pilée à l’excès au point que sa nature et son aspect ne soient plus reconnaissables — il bénit dessus chehakol nihya bidvaro, puisque telle n’est pas leur manière.
De même des légumineuses cuites écrasées à travers un ustensile perforé, en sorte qu’elles soient très fines. Mais s’il les a écrasées à la cuillère, il bénit dessus borei pri haadama, puisque leur substance subsiste, que leur nature et leur aspect sont reconnaissables, et, de plus, que tel est leur mode de consommation.
De même des fruits pilés à l’excès au point de n’avoir plus leur aspect : si tel est leur mode de consommation, leur bénédiction n’a pas changé — par exemple le gingembre, ou des aromates broyés et mêlés à du sucre, ou confits dans du miel : leur bénédiction n’a pas changé, car le mode de consommation des aromates passe par le broyage.
De même les roses et semblables, parmi les fruits dont le mode de consommation est d’être coupés et confits — on bénit dessus leur bénédiction même s’ils sont pilés à l’excès au point que leur aspect ne soit plus du tout reconnaissable, car tel est aussi leur mode de consommation, puisqu’on n’a pas coutume de les manger entiers sans les confire.
Mais une noix confite dans du miel au point que sa nature et son aspect ne soient plus reconnaissables — on bénit dessus chehakol nihya bidvaro, puisque son mode de consommation est de la manger crue et entière. Et de même tout ce qui lui ressemble parmi les fruits qui se mangent crus.
(Et la bénédiction des roses est borei pri haadama, car elles ne sont pas l’essentiel du fruit, étant des fleurs. De même la lavande n’est pas l’essentiel du fruit.)
Et il y a qui disent que même des fruits entièrement défaits par la cuisson, n’ayant plus du tout l’aspect du fruit, ou pilés à l’excès au point que leur nature et leur aspect ne soient plus du tout reconnaissables — leur bénédiction n’a pas changé, même si tel n’est pas leur mode de consommation.
Et ils ne ressemblent pas à la farine de blé qui n’a pas été moulue très fin : car la farine connaît une élévation ultérieure lorsqu’on en fait du pain, et c’est là l’essentiel de son fruit, puisque c’est dans cette intention qu’on la sème ; dès lors qu’elle s’est altérée, qu’elle est sortie du statut de fruit sans être parvenue à l’essentiel de son fruit, elle a perdu et est descendue du rang de fruit de la terre, si bien que l’on bénit dessus chehakol nihya bidvaro — ce qui n’est pas le cas des fruits dont on ne fait pas de pain : leur altération ne les fait pas sortir entièrement du statut de fruit au point de changer leur bénédiction.
Mais les espèces de légumineuses dont les gens ont coutume de faire du pain : leur altération les fait sortir du statut de leur fruit selon tous les avis, même si elles se sont altérées après cuisson, puisqu’alors on n’a pas coutume d’en faire du pain. Et il va sans dire que si elles se sont altérées alors qu’elles étaient encore crues — comme ces espèces de légumineuses que l’on moud un peu, appelées gruau, et dont on fait de la farine un mets en forme de bouillie — on bénit dessus chehakol.
(Mais selon le premier avis, on bénit dessus borei pri haadama, car tel est bien son mode de consommation ; et au contraire, faire du pain de légumineuses n’est pas leur mode de consommation, puisque l’on bénit dessus chehakol nihya bidvaro, ainsi qu’il sera expliqué au siman ר״ח.
Et selon le dernier avis, si l’on bénit sur le pain de légumineuses chehakol nihya bidvaro, bien qu’il n’ait pas d’élévation ultérieure, c’est parce que le pain s’est altéré et est sorti entièrement du statut de fruit, plus encore que l’altération de la farine, ou des fruits défaits, ou moulus et pilés à l’excès.)
Et quant à la halakha dans tout cela : dans le doute sur une bénédiction on allège après coup ; mais lekhathila il bénira chehakol nihya bidvaro, pour s’acquitter selon tous les avis.

אֱגוֹז הַמְטֻגָּן בִּדְבַשׁ, אֲפִלּוּ בִּשְּׁלוֹ בְּמַיִם קֹדֶם הַטִּגּוּן וְנִשְׁתַּנָּה טַעֲמוֹ לִגְרִיעוּתָא, וּבִרְכָתוֹ אָז "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ", אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁחוֹזֵר וְנִתְקָן עַל יְדֵי הַטִּגּוּן — חוֹזֵר לְבִרְכָתוֹ שֶׁהִיא "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ". וְאַף שֶׁתִּקּוּן זֶה הוּא עַל יְדֵי הַדְּבַשׁ וּבִרְכַּת הַדְּבַשׁ הִיא "שֶׁהַכֹּל", מִכָּל מָקוֹם הָאֱגוֹז הוּא חָשׁוּב עִקָּר וְהַדְּבַשׁ טָפֵל אֵלָיו לְתַקְּנוֹ וּלְהַכְשִׁירוֹ.
וְכֵן בְּכָל מִינֵי פֵּרוֹת מְרֻקָּחִים, בֵּין פֵּרוֹת הָאִילָן בֵּין פֵּרוֹת הָאָרֶץ. וַאֲפִלּוּ פֵּרוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיִים לַאֲכִילָה כְּלָל בְּלֹא טִגּוּן בִּדְבַשׁ, כְּגוֹן וְרָדִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם — אֵין הַדְּבַשׁ חָשׁוּב עִקָּר אֶלָּא טָפֵל, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ בָּא אֶלָּא לְהַכְשִׁיר הַפְּרִי לַאֲכִילָה, וַהֲרֵי זֶה כִּפְרִי שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְאָכְלוֹ חַי אֶלָּא מְבֻשָּׁל, שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בִּרְכָתוֹ וְלֹא בִּרְכַּת הַמַּיִם שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בָּהֶם וְהִכְשִׁירוּהוּ לַאֲכִילָה:

Une noix frite dans du miel : même s’il l’a cuite dans l’eau avant la friture et que son goût s’en est altéré vers le moins, sa bénédiction étant alors chehakol nihya bidvaro, néanmoins, lorsqu’elle est de nouveau rendue bonne par la friture, elle revient à sa bénédiction, qui est borei pri haetz. Et bien que cette remise en état soit due au miel, dont la bénédiction est chehakol, la noix est néanmoins tenue pour l’essentiel et le miel lui est accessoire, venant la rendre bonne et propre à la consommation.
Et de même pour toutes les espèces de fruits confits, qu’il s’agisse de fruits de l’arbre ou de fruits de la terre. Et même des fruits qui ne sont nullement propres à la consommation sans être frits dans du miel, comme les roses et semblables — le miel n’est pas tenu pour l’essentiel mais pour accessoire, puisqu’il ne vient que rendre le fruit propre à la consommation ; c’est là comme un fruit que l’on n’a pas coutume de manger cru mais cuit, sur lequel on bénit sa bénédiction propre et non la bénédiction de l’eau dans laquelle il a cuit et qui l’a rendu propre à la consommation.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּפֵרוֹת שֶׁנִּגְמַר בִּשּׁוּלָם, אֲבָל פֵּרוֹת שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לַאֲכִילָה אֲפִלּוּ עַל יְדֵי הַדְּחָק כְּשֶׁהֵם חַיִּים מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִגְמַר בִּשּׁוּלָם וְהִכְשִׁירָם עַל יְדֵי דְּבַשׁ — הַדְּבַשׁ הוּא עִקָּר. וַאֲפִלּוּ אִם מְטַגְּנָן בְּלֹא דְּבַשׁ — מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ", מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. לְפִיכָךְ, אֱגוֹזִים שֶׁמְּבַשְּׁלִים בִּדְבַשׁ בְּעוֹדָם יְרֻקִּים וְרַכִּים — מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ", שֶׁהֲרֵי הֵם מָרִים וְאֵינָם רְאוּיִם לַאֲכִילָה כְּלָל בְּלֹא דְּבַשׁ:

En quoi cela s’applique-t-il ? À des fruits dont la maturation est achevée. Mais des fruits qui ne sont pas propres à la consommation, même à la rigueur, à l’état cru, parce que leur maturation n’est pas achevée, et qu’il a rendus propres au moyen de miel — le miel est l’essentiel. Et même s’il les fait frire sans miel, il bénit dessus chehakol nihya bidvaro, pour la raison expliquée plus haut. C’est pourquoi des noix que l’on cuit dans du miel alors qu’elles sont encore vertes et tendres — on bénit dessus chehakol nihya bidvaro, puisqu’elles sont amères et nullement propres à la consommation sans le miel.

קָנִים הַמְּתוּקִים שֶׁסּוֹחֲטִין אוֹתָן וּמְבַשְּׁלִים מֵימֵיהֶם עַד שֶׁנִּקְפָּאוֹת וְיִדְמוּ לְמֶלַח (שֶׁקּוֹרִין צוק״ר), וְכֵן הַמּוֹצֵץ אוֹתָן - יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמְּבָרֵךְ "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" כְּעַל שְׁאָר מֵי פֵּרוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינָן דּוֹמִין לִשְׁאָר מֵי פֵּרוֹת, הוֹאִיל וְאֵין הַקָּנִים רְאוּיִים לַאֲכִילָה, וְאֵין נוֹטְעִין אוֹתָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל מֵימֵיהֶם — זֶהוּ פִּרְיָם, וּמְבָרְכִים עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ". וּסְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל בְּדִיעֲבַד, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה יְבָרֵךְ "שֶׁהַכֹּל" לָצֵאת לְדִבְרֵי הַכֹּל:

Les cannes sucrées, que l’on presse et dont on cuit le jus jusqu’à ce qu’il se fige et ressemble à du sel (ce que l’on appelle sucre), de même que celui qui les suce : il y a qui disent qu’il bénit chehakol nihya bidvaro, comme sur les autres jus de fruits ; et il y a qui disent qu’elles ne ressemblent pas aux autres jus de fruits, puisque les cannes ne sont pas propres à la consommation et qu’on ne les plante que pour leur jus — c’est donc là leur fruit, et l’on bénit dessus borei pri haetz. Et dans le doute sur les bénédictions on allège après coup ; mais lekhathila il bénira chehakol, pour s’acquitter selon tous les avis.

פִּלְפְּלִין בְּעוֹדָן רְטֻבִּים שֶׁהֵם רְאוּיִים לַאֲכִילָה — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמְּבָרֵךְ עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ", כֵּיוָן שֶׁהֵם גְּדֵלִים בָּאִילָן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמְּבָרְכִים עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה", הוֹאִיל וְעִקַּר נְטִיעָתָם הוּא עַל דַּעַת שֶׁיִּתְיַבְּשׁוּ וְיֵאָכְלוּ רֻבָּם שְׁחוּקִים [כְּ]תַבְלִין, וְאֵינָן נֶאֱכָלִין בִּפְנֵי עַצְמָם אֶלָּא מִעוּטָם לִפְעָמִים. וּסְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל בְּדִיעֲבַד, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה יְבָרֵךְ "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה" לָצֵאת לְדִבְרֵי הַכֹּל:

Les poivres tant qu’ils sont frais et propres à la consommation : il y a qui disent qu’il bénit dessus borei pri haetz, puisqu’ils poussent sur l’arbre ; et il y a qui disent qu’on bénit dessus borei pri haadama, puisque l’essentiel de leur plantation est dans l’intention qu’ils sèchent et soient mangés, pour la plupart, broyés comme épices, et qu’ils ne sont pas mangés tels quels sinon en petite part, à l’occasion. Et dans le doute sur les bénédictions on allège après coup ; mais lekhathila il bénira borei pri haadama, pour s’acquitter selon tous les avis.

אֲבָל פִּלְפְּלִין יְבֵשִׁים וְזַנְגְּבִיל יָבֵשׁ וְכֵן הַצִּפֹּרֶן (שֶׁקּוֹרִין נעגלי״ך) , וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ שֶׁאֵין נֶאֱכָלִים בְּיֹבֶשׁ אֶלָּא עַל יְדֵי תַּעֲרֹבֶת — אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם כְּלוּם כְּשֶׁאוֹכְלָם בִּפְנֵי עַצְמָם, שֶׁאֵין זוֹ אֲכִילָה שֶׁל הֲנָאָה לְבָרֵךְ עָלֶיהָ בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין. אֲבָל עֵץ שֶׁל קִנָּמוֹן (שֶׁקּוֹרִין צמרינ״ד) רְגִילִין לְאָכְלוֹ בְּיֹבֶשׁ, וּמְבָרְכִין עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה", כִּי הוּא גָּדֵל עַל הָאָרֶץ כְּמוֹ קָנִים:

Mais les poivres secs, le gingembre sec, de même le clou de girofle, et tout ce qui leur ressemble, qui ne se mangent pas à l’état sec sinon en mélange — on ne bénit rien du tout dessus lorsqu’on les mange tels quels, car ce n’est pas là une consommation de jouissance sur laquelle bénir une birkat hanehenin. Mais le bois de cannelle, on a coutume de le manger sec, et l’on bénit dessus borei pri haadama, car il pousse sur la terre à la manière des roseaux.

וְכֵן אֱגוֹז שֶׁקּוֹרִין מוּשְׂקָ״ט נו״ס רְגִילִין גַּם כֵּן לְאָכְלוֹ בְּיֹבֶשׁ, וּמְבָרְכִין עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ". וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׁלְשׁוּל וְנוֹתֵן הַמּוּשְׂקָ״ט לְתוֹךְ הַשֵּׁכָר כְּדֵי שֶׁיַּעֲצֹר, אִם אֵינוֹ צָמֵא וְאֵינוֹ שׁוֹתֶה אֶלָּא לִרְפוּאָה — הַמּוּשְׂקָ״ט עִקָּר וְהַשֵּׁכָר טָפֵל, וּמְבָרֵךְ "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ". וְאִם הוּא צָמֵא אוֹ תָּאֵב לִשְׁתּוֹת הַשֵּׁכָר גַּם בְּלֹא רְפוּאָה, אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹתֵן לְתוֹכוֹ הַמּוּשְׂקָ״ט לִרְפוּאָה — הַשֵּׁכָר עִקָּר, וּמְבָרֵךְ "שֶׁהַכֹּל" וּפוֹטֵר אֶת הַמּוּשְׂקָ״ט (הוֹאִיל וּבְלִיעַת הַמּוּשְׂקָ״ט הוּא עַל יְדֵי שֵׁכָר, וּבִלְעָדָיו לֹא הָיָה בּוֹלְעוֹ).
וְאַף שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ שֶׁמֶן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה כְּלָל בְּלֹא תַּעֲרֹבֶת, וְאַף עַל פִּי כֵן אִם עֵרְבוֹ בְּאֵיזֶה מַשְׁקֶה — אֵין הַמַּשְׁקֶה נֶחְשָׁב עִקָּר אֶלָּא אִם כֵּן הַשֶּׁמֶן מוּעָט שֶׁהוּא בָּטֵל בְּתוֹכוֹ בְּרֹב, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, וְכָאן שֶׁהַמּוּשְׂקָ״ט וְהַשֵּׁכָר אֵינָן נִבְלָלִים זֶה בָּזֶה, אֶלָּא הַמּוּשְׂקָ״ט עוֹמֵד בְּעֵינוֹ בְּתוֹךְ הַשֵּׁכָר, אֵין לֵילֵךְ אַחַר רֹב שֵׁכָר, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מִתְבַּשֵּׁל בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, וְאִם כֵּן הָיָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַמּוּשְׂקָ״ט בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל הַשֵּׁכָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ — מִכָּל מָקוֹם סְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל:

De même la noix muscade : on a également coutume de la manger sèche, et l’on bénit dessus borei pri haetz. Et celui qui a la diarrhée et met de la muscade dans de la bière pour l’arrêter : s’il n’a pas soif et ne boit que pour se soigner, la muscade est l’essentiel et la bière l’accessoire, et il bénit borei pri haetz. Et s’il a soif, ou désire boire la bière même sans le remède, alors même qu’il y met la muscade pour se soigner, la bière est l’essentiel : il bénit chehakol et exempte la muscade (puisque l’ingestion de la muscade se fait au moyen de la bière, et que sans elle il ne l’aurait pas avalée).
Et bien qu’il y ait qui disent que même l’huile, qui n’est nullement propre à la consommation sans mélange, si néanmoins il l’a mêlée à quelque boisson, cette boisson n’est tenue pour l’essentiel que si l’huile est en petite quantité, annulée en elle par la majorité, comme il a été expliqué plus haut ; et qu’ici, la muscade et la bière ne se mêlent pas l’une à l’autre, la muscade demeurant telle quelle à l’intérieur de la bière, on ne devrait pas suivre la majorité de bière, sauf si elle y avait cuit, comme il a été expliqué plus haut, et il faudrait alors bénir sur la muscade à part et sur la bière à part — quoi qu’il en soit, dans le doute sur les bénédictions on allège.

כָּל פְּרִי שֶׁהוּא מְסֻפָּק בּוֹ אִם הוּא פְּרִי הָעֵץ אוֹ פְּרִי הָאֲדָמָה, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְבָרְרוֹ עַל פִּי הַסִּימָן שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר״ג, אוֹ פְּרִי הָעֵץ שֶׁמִּסְתַּפֵּק בּוֹ אִם הוּא עִקַּר הַפְּרִי אִם לָאו — יְבָרֵךְ "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה". וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הוּא — מְבָרֵךְ "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ". וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הוּא דָּבָר שֶׁיָּכוֹל לְפָטְרוֹ בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה — הוּא טוֹב יוֹתֵר, שֶׁאָז אֵין סָפֵק כְּלָל.
וְכָל זֶה בְּסָפֵק שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אַחַר שֶׁלָּמַד, אֲבָל מִי שֶׁלֹּא לָמַד — לֹא יֹאכַל בְּבִרְכַּת "שֶׁהַכֹּל", כִּי אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת הַכֹּל אֶלָּא בְּדִיעֲבַד וְלֹא לְכַתְּחִלָּה כְּשֶׁאֶפְשָׁר, וְזֶה אֶפְשָׁר לוֹ לֵילֵךְ אֵצֶל חָכָם שֶׁיְּלַמְּדֶנּוּ הִלְכוֹת בְּרָכוֹת:

Tout fruit sur lequel il a un doute — est-il fruit de l’arbre ou fruit de la terre ? — ne sachant pas trancher d’après le signe qui sera expliqué au siman ר״ג ; ou un fruit de l’arbre dont il doute s’il est l’essentiel du fruit ou non — il bénira borei pri haadama. Et s’il ne sait pas ce que c’est, il bénit chehakol nihya bidvaro. Et en tout état de cause, s’il s’agit d’une chose qu’il peut exempter au cours du repas, cela vaut mieux, car il n’y a alors aucun doute.
Et tout cela vaut pour un doute qui lui est venu après avoir étudié. Mais celui qui n’a pas étudié ne mangera pas en s’appuyant sur la bénédiction chehakol, car elle n’exempte tout qu’après coup et non lekhathila lorsque c’est possible — et à celui-là il est possible d’aller trouver un sage qui lui enseignera les lois des bénédictions.