✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן
שולחן ערוך · אורח חיים
דיני ברכת פירות האילן — עיונים מעמיקים
סימן ר״ב · י״ח סעיפים
בורא פרי העץ · הבוסר · עיקר הפרי · משקין היוצאין · כלל הספק
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦
פלפול מעמיק
סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות
הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ר״ב — י״ח סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות ברכות פרק ח׳), רא״ש, רשב״א, מגן אברהם, ט״ז, עטרת זקנים, אליה רבה, פרי מגדים, באר היטב, משנה ברורה, ערוך השלחן, כף החיים
הבסיס התלמודי:
ברכות פרק כיצד מברכין (ל״ה ע״א · ל״ה ע״ב · ל״ו ע״א · ל״ו ע״ב · ל״ח ע״א · מ׳ ע״ב) · «על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ» (ברכות ל״ה ע״א)
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת
📑 תוכן העניינים
- הקדמת הסוגיא — ברכת פירות האילן (ברכות ל״ה ע״א), וחקירת גדר עיקר הפרי
- הכלל ויוצא מן הכלל — היין — «על כל פירות האילן מברך בתחילה בורא פרי העץ» (שו״ע או״ח ר״ב:א), וטעם «חמרא זיין משחא לא זיין» (ברכות ל״ה ע״ב)
- שיעור הגמר — הבוסר, חרובין וזיתים — «הבוסר כל זמן שלא הגיע לכפול הלבן מברך עליו בפה״א» (שו״ע או״ח ר״ב:ב) · «וי״א דעל חרובין אינו מברך בורא פרי העץ עד שיראה בהם כמין שרשראות של חרובין» (רמ״א או״ח ר״ב:ב)
- עיקר הפרי ושומר לפרי — גרעינין וצלף — «גרעיני הפירות אם הם מתוקים מברך עליהם בורא פרי העץ» (שו״ע או״ח ר״ב:ג) · «ועל האביונות שהם עיקר הפרי בפה״ע» (שו״ע או״ח ר״ב:ו)
- הראוי לאכילה — שמן, שקדים ותבלין — «אינו מברך עליו כלל משום דאזוקי מזיק ליה» (שו״ע או״ח ר״ב:ד) · «שאין דרך לאוכלם אלא על ידי תערובות אין מברך עליהם כלום» (שו״ע או״ח ר״ב:ט״ז)
- פרי שנשתנה — עיסה, משקין ומי שרייה — «אפ״ה לא נשתנית ברכתן ומברך עליהם בפה״ע» (שו״ע או״ח ר״ב:ז) · «וכן על משקין היוצאים מכל מיני פירות חוץ מזתים וענבים מברך שהכל» (שו״ע או״ח ר״ב:ח) · נפקא מינה · טבלאות
📜 לשון השולחן ערוך — הסעיפים
דִּינֵי בִּרְכַּת פֵּירוֹת הָאִילָן. וּבוֹ י״ח סְעִיפִים:
א׳-ב׳: הכלל ושיעור הגמר — כל פירות האילן בבורא פרי העץ חוץ מן היין ; והבוסר עד כפול הלבן בבורא פרי האדמה, ומשנשתכח השיעור לעולם בפה״א ; ושאינו ראוי לאכילה אין מברכין עליו כלל ; ובהגה, חרובין משישרשרו וזיתים משיגדל הנץ. ג׳-ו׳: מה הוא עיקר הפרי — גרעינין מתוקין בפה״ע ומרים ולא כלום, ומתוקנין באור שהכל ; שמן זית לבדו ולא כלום, ובאניגרון לפי כוונתו ; שקדים מרים קטנים בפה״ע וגדולים ולא כלום ; וצלף — עלין ותמרות וקפריסין בפה״א, ואביונות בפה״ע. ז׳-י״ב: פרי שנשתנה — תמרים שמעכן במקומן עומדין ; דבש הזב ומשקין היוצאין שהכל חוץ מזיתים וענבים ; נובלות שהכל ; מי בישול ומי שרייה שהכל, ובצימוקים דין היין וכלל הזהירות לירא שמים ; והנאכל חי ומבושל כדרך אכילתו. י״ג-י״ח: מטוגן, סוכר ותבלין — אגוז גמור בדבש בפה״ע ורך שהכל ; סוקא״ר שהכל ; פלפל וזנגביל יבשים ולא כלום, ורטובים בפה״א, ואגוז מושקא״ט בפה״ע ; ובהגה, כלל הידיעה והספק.
תמצית קצרה:
י״ח סעיפים: כל הסימן בוחן מושג אחד, הוא עיקר הפרי. תחילה הכלל והיוצא ממנו — «על כל פירות האילן מברך בתחילה בורא פרי העץ חוץ מהיין שמברך עליו בפה״ג» (שו״ע או״ח ר״ב:א) ; ואחריו שיעור הגמר — «הבוסר כל זמן שלא הגיע לכפול הלבן מברך עליו בפה״א» (שו״ע או״ח ר״ב:ב), וגבול הראוי לאכילה, «דאז אין מברכין עליו כלל» (שו״ע או״ח ר״ב:ב) ; ואחריו מה שעל האילן ואינו הפרי — «על העלין ועל התמרות ועל הקפריסין בפה״א ועל האביונות שהם עיקר הפרי בפה״ע» (שו״ע או״ח ר״ב:ו) ; ואחריו הפרי שנשתנה — «אפ״ה לא נשתנית ברכתן ומברך עליהם בפה״ע» (שו״ע או״ח ר״ב:ז) כנגד «וכן על משקין היוצאים מכל מיני פירות חוץ מזתים וענבים מברך שהכל» (שו״ע או״ח ר״ב:ח) ; וחותם בכלל הספק: «ואם הוא מסופק אם הוא עיקר הפרי או לא בפה״א ואם אינו יודע מה הוא מברך שהכל» (רמ״א או״ח ר״ב:י״ח).
1. הקדמת הסוגיא — ברכת פירות האילן וגדר עיקר הפרי
פתח דבר — פתיחת ההלכה
פותח מרן בכלל הגדול שבברכות הנהנין — לשון מרן : «על כל פירות האילן מברך בתחילה בורא פרי העץ» (שו״ע או״ח ר״ב:א), «חוץ מהיין שמברך עליו בפה״ג» (שו״ע או״ח ר״ב:א). ובו י״ח סעיפים, ועניינם אחד: מה נקרא פרי האילן. שהאילן מוציא עלין וקליפות וגרעינין ותבלינין ומשקין, והפרי עצמו עובר מצבים של קודם גמר ושל אחר קלקול ושל ריסוק וסחיטה ובישול — ובכל אחד מהם חוזרת השאלה אם עדיין הוא עומד בגדר עיקר הפרי.
תורת הסוגיא בגמרא: יסודה במשנה «על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן» (ברכות ל״ה ע״א) ; ובגמרא נתבררו גבולותיה — בשמן «שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ» (ברכות ל״ה ע״ב), בבוסר «אלא אימא שיעורו כפול הלבן» (ברכות ל״ו ע״ב), בצלף «והלכתא כמר בר רב אשי דזריק את האביונות ואכיל את הקפריסין» (ברכות ל״ו ע״ב), בדבש התמרים «האי דובשא דתמרי מברכין עלויה שהכל נהיה בדברו» (ברכות ל״ח ע״א), ובתבלין «פלפלי רב ששת אמר שהכל רבא אמר לא כלום» (ברכות ל״ו ע״ב). תמצית: נמצא שסימננו העתקת סוגיות ברכות פרק כיצד מברכין להלכה, ומצרפן לכלל אחד שההגה חותמת בו.
החקירה היסודית — ברכת בורא פרי העץ: שם על המקום שממנו בא הדבר (גידולי אילן), או שם על המעמד שהדבר עומד בו (שהוא הפרי המכוון בנטיעה)?
- (א) שם המקום — כל הגדל באילן ברכתו בורא פרי העץ ; ולפי זה היה ראוי שיברכו כן אף על העלין ועל הקפריסין ועל הגרעינין, שהרי כולם גידולי אילן.
- (ב) שם המעמד — אינה אלא על מה שהוא עיקר הפרי ; ולפי זה כל הנלווה אל הפרי ואינו הוא — יורד לבורא פרי האדמה, שהיא הברכה הכוללת של גידולי קרקע.
2. הכלל ויוצא מן הכלל — היין (שו״ע או״ח ר״ב:א)
לשון השלחן ערוך
סעיף א׳: «על כל פירות האילן מברך בתחילה בורא פרי העץ» (שו״ע או״ח ר״ב:א) ; «חוץ מהיין שמברך עליו בפה״ג בין חי בין מבושל בין שהוא עשוי קונדיטון» (שו״ע או״ח ר״ב:א) ; «דהיינו שנותנין בו דבש ופלפלין» (שו״ע או״ח ר״ב:א).
ובהגה: «ואם נתערב יין בשכר אזלינן אחר הרוב» (רמ״א או״ח ר״ב:א) ; «אם הרוב יין מברך בפה״ג ואם הרוב שכר מברך שהכל» (רמ״א או״ח ר״ב:א).
ובהגה: «ואם נתערב יין בשכר אזלינן אחר הרוב» (רמ״א או״ח ר״ב:א) ; «אם הרוב יין מברך בפה״ג ואם הרוב שכר מברך שהכל» (רמ״א או״ח ר״ב:א).
שורש הדין (ברכות ל״ה ע״א-ע״ב): המשנה «על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן» (ברכות ל״ה ע״א) ; והגמרא שאלה מאי שנא יין, ודחתה את הטעם הפשוט — «והרי שמן דאשתני לעלויא ולא אשתני לברכה» (ברכות ל״ה ע״ב) — ומסקנתה «אלא אמר מר זוטרא חמרא זיין משחא לא זיין» (ברכות ל״ה ע״ב). ולשון הרמב״ם בכלל: «כל פרות האילן מברכין עליהן בתחלה בורא פרי העץ ולבסוף בורא נפשות רבות» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה א׳).
קושיא — אם היין משקה היוצא מן הענבים הוא, ולכל המשקין היוצאין מן הפירות ברכתם שהכל (שו״ע או״ח ר״ב:ח), למה נקבעה לו ברכה בפני עצמו ולא ירד עמהם?
תירוץ: תמצית: אין השינוי מוריד או מעלה מצד עצמו — שהרי דחתה הגמרא את הסברת אשתני לעלויא — אלא המעמד שהדבר תופס בסעודתו של אדם. ומשקין היוצאין מן הפירות אינם אלא זיעה, ואילו היין זיין, ועומד במקום מזון ולא במקום משקה בעלמא ; ולפיכך לא זו בלבד שלא ירד, אלא נתעלה לברכה מיוחדת לו. וכן השמן — הואיל ואינו זן, לא זכה לברכה חדשה, ונשאר בברכת פרי העץ שלו במקום שהוא נהנה ממנו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
עיון בלשון — «בין חי בין מבושל בין שהוא עשוי קונדיטון»: תמצית: שלושה מצבים מנה מרן, וכולם שינוי גמור בטעם ובמראה, ובכל זאת הברכה עומדת. ומכאן שאין ברכת היין תלויה בטעמו אלא בשמו — כל שעדיין שם יין עליו, ברכתו בורא פרי הגפן. ולפיכך דקדקה ההגה שאם נתערב בשכר הולכין אחר הרוב: שאין השאלה כמה יין יש כאן אלא מה הוא הנשתה. ונפקא מינה: יין מזוג במים, ויין שנתערב במשקין אחרים לשיעורין.
היסוד:
«על כל פירות האילן מברך בתחילה בורא פרי העץ» (שו״ע או״ח ר״ב:א) ; «אלא אמר מר זוטרא חמרא זיין משחא לא זיין» (ברכות ל״ה ע״ב).
«על כל פירות האילן מברך בתחילה בורא פרי העץ» (שו״ע או״ח ר״ב:א) ; «אלא אמר מר זוטרא חמרא זיין משחא לא זיין» (ברכות ל״ה ע״ב).
3. שיעור הגמר — הבוסר, החרובין והזיתים (שו״ע ורמ״א או״ח ר״ב:ב)
לשון השלחן ערוך
סעיף ב׳: «הבוסר כל זמן שלא הגיע לכפול הלבן מברך עליו בפה״א» (שו״ע או״ח ר״ב:ב) ; «ומתוך שלא נודע לנו שיעור פול הלבן לעולם מברך בפה״א עד שיהיה גדול ביותר» (שו״ע או״ח ר״ב:ב) ; «ושאר כל האילן משיוציא פרי מברכין עליו בורא פרי העץ» (שו״ע או״ח ר״ב:ב) ; «ובלבד שלא יהא מר או עפיץ ביותר עד שאינו ראוי לאכילה אפי׳ ע״י הדחק דאז אין מברכין עליו כלל» (שו״ע או״ח ר״ב:ב).
ובהגה: «וי״א דעל חרובין אינו מברך בורא פרי העץ עד שיראה בהם כמין שרשראות של חרובין» (רמ״א או״ח ר״ב:ב) ; «וכן בזיתים עד שיגדל הנץ סביביו וקודם לכן מברך בפה״א וכן עיקר» (רמ״א או״ח ר״ב:ב).
ובהגה: «וי״א דעל חרובין אינו מברך בורא פרי העץ עד שיראה בהם כמין שרשראות של חרובין» (רמ״א או״ח ר״ב:ב) ; «וכן בזיתים עד שיגדל הנץ סביביו וקודם לכן מברך בפה״א וכן עיקר» (רמ״א או״ח ר״ב:ב).
שורש הדין (ברכות ל״ו ע״ב): שם הביאה הגמרא «ואמר רב אסי הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן» (ברכות ל״ו ע״ב), והקשתה «פול הלבן סלקא דעתך» (ברכות ל״ו ע״ב), ותיקנה «אלא אימא שיעורו כפול הלבן» (ברכות ל״ו ע״ב). ולסימני שאר האילנות — המשנה שהובאה שם: «החרובין משישרשרו והגפנים משיגרעו והזיתים משיניצו ושאר כל האילנות משיוציאו» (ברכות ל״ו ע״ב). והטור הוא מקור ההגה: «ועל החרובין משישרשרו פי׳ שיראה בהם כמין שרשרות של חרובין מברך עליהן בפה״ע וקודם לכן בפה״א» (טור אורח חיים סימן ר״ב).
חקירה — הבוסר שקודם השיעור: פרי גמור הוא ואינו ראוי, או שאינו פרי כלל ואינו אלא גידולי קרקע התלויים באילן?
- צד א׳ — פרי שאינו ראוי: תמצית: פרי הוא, אלא שלא נגמרה מלאכתו, וברכתו בפה״א מפני שאין בו חשיבות אכילה של פרי ; ולפי זה הכל תלוי בהנאה ובחשיבות.
- צד ב׳ — אינו פרי: תמצית: קודם השיעור אין כאן פרי כלל, וברכתו בפה״א מדין גידולי קרקע ממש ; וזהו שכתב הטור «דכל דבר שגדל על האילן ואינו עיקר הפרי מברכין עליו בפה״א» (טור אורח חיים סימן ר״ב), שכללו עם העלין והקפריסין.
קושיא — שיעור פול הלבן נשנה בגמרא בפירוש, ואיך כתב מרן «ומתוך שלא נודע לנו שיעור פול הלבן» (שו״ע או״ח ר״ב:ב)? ועוד: אם נשתכח השיעור, למה לא נחמיר לברך בורא פרי העץ משהגדיל קצת?
תירוץ: תמצית: השיעור שנוי במסכת ולא נשתכח כלשונו, אלא נשתכח המקבילה שבמציאות — איזהו הפול הלבן שדיברו בו. ומשנסתפקנו במציאות, אין מכריעין לחומרא של ברכה חדשה אלא לצד שאין בו חשש ברכה לבטלה: שהמברך בורא פרי האדמה על פרי העץ יצא, וכלשון הרמב״ם «ברך על פרות האילן בורא פרי האדמה יצא ועל פרות האדמה בורא פרי העץ לא יצא» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה י׳). נמצא שבפה״א היא ברכת הספק בכל הסימן, וזהו שחתמה בו ההגה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«ומתוך שלא נודע לנו שיעור פול הלבן לעולם מברך בפה״א עד שיהיה גדול ביותר» (שו״ע או״ח ר״ב:ב) ; «ובלבד שלא יהא מר או עפיץ ביותר עד שאינו ראוי לאכילה אפי׳ ע״י הדחק דאז אין מברכין עליו כלל» (שו״ע או״ח ר״ב:ב).
«ומתוך שלא נודע לנו שיעור פול הלבן לעולם מברך בפה״א עד שיהיה גדול ביותר» (שו״ע או״ח ר״ב:ב) ; «ובלבד שלא יהא מר או עפיץ ביותר עד שאינו ראוי לאכילה אפי׳ ע״י הדחק דאז אין מברכין עליו כלל» (שו״ע או״ח ר״ב:ב).
4. עיקר הפרי ושומר לפרי — גרעינין וצלף (שו״ע או״ח ר״ב:ג · ר״ב:ו)
לשון השלחן ערוך
סעיף ג׳: «גרעיני הפירות אם הם מתוקים מברך עליהם בורא פרי העץ» (שו״ע או״ח ר״ב:ג) ; «ואם הם מרים אינו מברך עליהם כלל ואם מתקן על ידי האור מברך עליהם שהכל» (שו״ע או״ח ר״ב:ג).
סעיף ו׳: «על העלין ועל התמרות ועל הקפריסין בפה״א ועל האביונות שהם עיקר הפרי בפה״ע» (שו״ע או״ח ר״ב:ו).
סעיף ו׳: «על העלין ועל התמרות ועל הקפריסין בפה״א ועל האביונות שהם עיקר הפרי בפה״ע» (שו״ע או״ח ר״ב:ו).
שורש הדין (ברכות ל״ו ע״א-ע״ב): במשנה שנינו «על מיני נצפה על העלין ועל התמרות אומר בורא פרי האדמה ועל האביונות ועל הקפריסין אומר בורא פרי העץ» (ברכות ל״ו ע״א), ובגמרא נחלקו התנאים אם הקפריסין פרי — «רבי עקיבא אומר אין מתעשר אלא אביונות בלבד מפני שהוא פרי» (ברכות ל״ו ע״א) — ומסקנת הסוגיא «והלכתא כמר בר רב אשי דזריק את האביונות ואכיל את הקפריסין» (ברכות ל״ו ע״ב), «ומדלגבי ערלה לאו פירא נינהו לגבי ברכות נמי לאו פירא נינהו ולא מברכינן עליה בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה» (ברכות ל״ו ע״ב). ולשון הרמב״ם: «קפרס של צלף מברך עליו בורא פרי האדמה מפני שאינו פרי», «והאביונות של צלף הן הפרי שהן כצורות תמרים דקים קטנים מברך עליהן בורא פרי העץ» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ו׳).
מחלוקת הראשונים בגרעינין — הובאה בטור: «ועל גרעיני הפרי כתב ר״י שמברכין עליהן בורא פה״ע דלענין ערלה חשיבי כפרי» (טור אורח חיים סימן ר״ב), וכנגדו הרשב״א שאין לברך עליהן בורא פרי העץ, שלעניין ערלה אינם נרבים אלא מדין טפל לפרי ; והרא״ש הכריע כר״י. תמצית: המחלוקת אינה בטעם הגרעין אלא בהגדרתו — האם חשיבותו לעניין ערלה מלמדת שהוא פרי, או שאין היא אלא חומרה של שמירת הפרי. וזהו הקו המחבר את סעיף ג׳ לסעיף ו׳: בשניהם נדון דבר הסמוך לפרי ואינו הוא.
קושיא — סתירה בין הסעיפים: הגרעין, שמעולם לא היה עיקר הפרי, מברכין עליו בורא פרי העץ כשהוא מתוק (שו״ע או״ח ר״ב:ג) ; והקפריסין, שאף הם סמוכים לפרי, אינם אלא בבורא פרי האדמה (שו״ע או״ח ר״ב:ו). ומה בין זה לזה?
תירוץ: תמצית: הגרעין המתוק נאכל מחמת עצמו ובני אדם מגדלין ואוכלין אותו כפרי, ולפיכך נכנס בגדר עיקר הפרי אף שאינו בשרו של פרי ; והקפריסין אינם נאכלים אלא כשומר לפרי שנתלווה אליו, וכל עצמם קליפה. ולפיכך הדגישה הגמרא את הצירוף שבין ערלה לברכות — «ומדלגבי ערלה לאו פירא נינהו לגבי ברכות נמי לאו פירא נינהו» (ברכות ל״ו ע״ב) — שגדר הפרי אחד הוא בשני התחומים. ונמצאת נקודת ההכרעה: לא הקִרבה אל הפרי קובעת אלא חשיבות האכילה שלעצמו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«ועל האביונות שהם עיקר הפרי בפה״ע» (שו״ע או״ח ר״ב:ו) ; «קפרס של צלף מברך עליו בורא פרי האדמה מפני שאינו פרי» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ו׳).
«ועל האביונות שהם עיקר הפרי בפה״ע» (שו״ע או״ח ר״ב:ו) ; «קפרס של צלף מברך עליו בורא פרי האדמה מפני שאינו פרי» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ו׳).
5. הראוי לאכילה — שמן, שקדים ותבלין (שו״ע או״ח ר״ב:ד-ה · ט״ז · י״ח)
לשון השלחן ערוך
סעיף ד׳: «שמן זית אם שתאו כמות שהוא אינו מברך עליו כלל משום דאזוקי מזיק ליה» (שו״ע או״ח ר״ב:ד) ; «ואם אכלו עם פת אינו מברך עליו דפת עיקר ומברך על העיקר ופוטר את הטפילה» (שו״ע או״ח ר״ב:ד) ; «הוה ליה שמן עיקר ומברך עליו בפה״ע» (שו״ע או״ח ר״ב:ד) ; «ואם אינו מתכוין לרפואה אלא לאכילה הוה ליה אניגרון עיקר ואינו מברך אלא על האניגרון» (שו״ע או״ח ר״ב:ד).
סעיף ה׳: «שקדים המרים כשהם קטנים מברך בפה״ע גדולים ולא כלום דאזוקי מזקי» (שו״ע או״ח ר״ב:ה) ; «ואם מתקן ע״י האור או דבר אחר מברך בפה״ע» (שו״ע או״ח ר״ב:ה).
סעיף ט״ז: «שאין דרך לאוכלם אלא על ידי תערובות אין מברך עליהם כלום» (שו״ע או״ח ר״ב:ט״ז).
סעיף י״ח: «על פלפל וזנגביל כשהם רטובים בורא פרי האדמה» (שו״ע או״ח ר״ב:י״ח).
סעיף ה׳: «שקדים המרים כשהם קטנים מברך בפה״ע גדולים ולא כלום דאזוקי מזקי» (שו״ע או״ח ר״ב:ה) ; «ואם מתקן ע״י האור או דבר אחר מברך בפה״ע» (שו״ע או״ח ר״ב:ה).
סעיף ט״ז: «שאין דרך לאוכלם אלא על ידי תערובות אין מברך עליהם כלום» (שו״ע או״ח ר״ב:ט״ז).
סעיף י״ח: «על פלפל וזנגביל כשהם רטובים בורא פרי האדמה» (שו״ע או״ח ר״ב:י״ח).
שורש הדין: בשמן — «אילימא דקא שתי ליה משתא אוזוקי מזיק ליה» (ברכות ל״ה ע״ב), ובאניגרון «הכא במאי עסקינן בחושש בגרונו» (ברכות ל״ו ע״א), וכלל העיקר והטפל «זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה» (ברכות ל״ו ע״א), ויסוד החיוב «כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי» (ברכות ל״ו ע״א). ובתבלין — «פלפלי רב ששת אמר שהכל רבא אמר לא כלום» (ברכות ל״ו ע״ב), «כס פלפלי ביומא דכפורי פטור כס זנגבילא ביומא דכפורי פטור» (ברכות ל״ו ע״ב), ויישוב הסתירה «הא ברטיבתא הא ביבשתא» (ברכות ל״ו ע״ב), ולעניין הלח «האי המלתא דאתיא מבי הנדואי שריא ומברכינן עלה בורא פרי האדמה» (ברכות ל״ו ע״ב). ולשון הרמב״ם: «אבל יבשין אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם מפני שהן תבלין ואינו אכל» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ז׳).
חקירה — «אין מברכין עליו כלל»: פטור מחמת שאין כאן אוכל (חפצא), או מחמת שאין כאן הנאה (גברא)?
- צד א׳ — אין כאן אוכל: תמצית: התבלין היבש והשקד המר יצאו מתורת אוכל, וכלשון הרמב״ם «מפני שהן תבלין ואינו אכל» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ז׳) ; ולפי זה אף הנהנה מהם בפועל אינו מברך.
- צד ב׳ — אין כאן הנאה: תמצית: ברכות הנהנין דמי הנאה הן, וכלל הסוגיא «כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי» (ברכות ל״ו ע״א) ; ולפי זה כל שנהנה — מברך, ולא נפטרו אלו אלא מפני שאין בהם הנאה.
קושיא — סתירה בין סעיף ג׳ לסעיף ה׳: גרעין מר שתיקנו באור מברך שהכל (שו״ע או״ח ר״ב:ג), ושקד מר שתיקנו באור מברך בפה״ע (שו״ע או״ח ר״ב:ה) — והלא שניהם נתקנו באותה מלאכה עצמה?
תירוץ: תמצית: לעולם אין האור עושה דבר לגדר הפרי, וכל כוחו להסיר את המונע. ומעתה: השקד הוא פרי אילנו, ולא הוציאתו מברכתו אלא מרירותו ; משנסתלקה, חזר למקומו ולברכתו הראשונה. אבל הגרעין אינו עיקר הפרי, וכשהוא מתוק מברך עליו בורא פרי העץ מפני חשיבות אכילתו מאליו, וכשהוא מר ותיקנו באור — הרי אכילתו באה לו מחמת האור ולא מחמת עצמו, ואין זו חשיבות של פרי אלא של מאכל בעלמא, וברכתו שהכל. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«שאין דרך לאוכלם אלא על ידי תערובות אין מברך עליהם כלום» (שו״ע או״ח ר״ב:ט״ז) ; «הא ברטיבתא הא ביבשתא» (ברכות ל״ו ע״ב).
«שאין דרך לאוכלם אלא על ידי תערובות אין מברך עליהם כלום» (שו״ע או״ח ר״ב:ט״ז) ; «הא ברטיבתא הא ביבשתא» (ברכות ל״ו ע״ב).
6. פרי שנשתנה — עיסה, משקין ומי שרייה (שו״ע או״ח ר״ב:ז-ט״ו) · נפקא מינה למעשה
לשון השלחן ערוך
סעיף ז׳: «תמרים שמעכן ביד ועשה מהם עיסה והוציא מהם גרעיניהם אפ״ה לא נשתנית ברכתן ומברך עליהם בפה״ע» (שו״ע או״ח ר״ב:ז).
סעיף ח׳: «דבש הזב מהתמרים מברך עליו שהכל» (שו״ע או״ח ר״ב:ח) ; «וכן על משקין היוצאים מכל מיני פירות חוץ מזתים וענבים מברך שהכל» (שו״ע או״ח ר״ב:ח).
סעיף י׳: «אע״פ שנכנס טעם הפרי במים אינו מברך על אותם המים אלא שהכל» (שו״ע או״ח ר״ב:י) ; «והרא״ש כתב דאפשר שאם נכנס טעם הפרי במים מברך בפה״ע» (שו״ע או״ח ר״ב:י).
סעיף י״א: «ולכן ירא שמים לא ישתה אלא בתוך הסעודה או יאכל פרי מז׳ מינים וגם ישתה מים» (שו״ע או״ח ר״ב:י״א) ; «ואם משך המים והבדילם מהצמוקים הוה ליה יין ומברך עליו בפה״ג» (שו״ע או״ח ר״ב:י״א).
סעיפים י״ג-ט״ו: «אגוז גמור המטוגן בדבש» (שו״ע או״ח ר״ב:י״ג) — בפה״ע ; «אגוז רך שמבשלים בדבש» (שו״ע או״ח ר״ב:י״ד) — שהכל ; «על הסוקא״ר מברך שהכל וכן המוצץ קנים מתוקות שהכל» (שו״ע או״ח ר״ב:ט״ו).
סעיף ח׳: «דבש הזב מהתמרים מברך עליו שהכל» (שו״ע או״ח ר״ב:ח) ; «וכן על משקין היוצאים מכל מיני פירות חוץ מזתים וענבים מברך שהכל» (שו״ע או״ח ר״ב:ח).
סעיף י׳: «אע״פ שנכנס טעם הפרי במים אינו מברך על אותם המים אלא שהכל» (שו״ע או״ח ר״ב:י) ; «והרא״ש כתב דאפשר שאם נכנס טעם הפרי במים מברך בפה״ע» (שו״ע או״ח ר״ב:י).
סעיף י״א: «ולכן ירא שמים לא ישתה אלא בתוך הסעודה או יאכל פרי מז׳ מינים וגם ישתה מים» (שו״ע או״ח ר״ב:י״א) ; «ואם משך המים והבדילם מהצמוקים הוה ליה יין ומברך עליו בפה״ג» (שו״ע או״ח ר״ב:י״א).
סעיפים י״ג-ט״ו: «אגוז גמור המטוגן בדבש» (שו״ע או״ח ר״ב:י״ג) — בפה״ע ; «אגוז רך שמבשלים בדבש» (שו״ע או״ח ר״ב:י״ד) — שהכל ; «על הסוקא״ר מברך שהכל וכן המוצץ קנים מתוקות שהכל» (שו״ע או״ח ר״ב:ט״ו).
שורש הדין (ברכות ל״ח ע״א · מ׳ ע״ב): בטרימא — «והלכתא תמרי ועבדינהו טרימא מברכין עלוייהו בורא פרי העץ» (ברכות ל״ח ע״א), וטעמה «מאי טעמא במלתייהו קיימי כדמעיקרא» (ברכות ל״ח ע״א) ; ובדבש — «האי דובשא דתמרי מברכין עלויה שהכל נהיה בדברו» (ברכות ל״ח ע״א), וטעמה «מאי טעמא זיעה בעלמא הוא» (ברכות ל״ח ע״א) ; ובנובלות — «על החומץ ועל הנובלות ועל הגובאי אומר שהכל נהיה בדברו» (ברכות מ׳ ע״ב), «חד אמר בושלי כמרא וחד אמר תמרי דזיקא» (ברכות מ׳ ע״ב). ולשון הרמב״ם: «הסוחט פרות והוציא מהן משקין מברך עליהן בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות. חוץ מן הענבים והזיתים» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ב׳), ובסוכר «ואני אומר שאין זה פרי ואין מברכין עליו אלא שהכל» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ה׳).
חקירה — במה נחלקו המיעוך והסחיטה: בשינוי הצורה, או בהיפרדות הגוף מן הפרי?
- צד א׳ — שינוי הצורה: תמצית: כל שנשתנה מראהו של פרי אבדה ברכתו ; ולפי זה היה ראוי שאף התמר הכתוש ירד, שהרי אין בו צורת תמר עוד. ודחיית הגמרא — «במלתייהו קיימי כדמעיקרא» (ברכות ל״ח ע״א) — מוכיחה שאין זה הגדר.
- צד ב׳ — היפרדות הגוף: תמצית: כל זמן שגופו של פרי לפניך — אף כתוש ומרוסק — פרי הוא ; ומשנפרד ממנו משקה, אותו משקה דבר אחר הוא, ואינו אלא זיעה. ולפי זה מובן היטב הפרש הסעיפים ז׳ וח׳, שהם שני צדדיה של אותה הבחנה.
קושיא — מי שריית צימוקים ברכתם שהכל (שו״ע או״ח ר״ב:י״א), ואם משך את המים והבדילם הרי הם יין ומברך בורא פרי הגפן — והלא אותם מים עצמם הם, ומה הועילה ההבדלה?
תירוץ: תמצית: אין ההבדלה מעשה בגוף המשקה אלא בשמו. כל זמן שהמים עומדים על הצימוקים — מים ששרו בהם פירות הם, וטעם הפרי בהם כטעם הבלוע במים ששלקו בהם (שו״ע או״ח ר״ב:י). ומשנמשכו והובדלו, נעשה המשקה עומד לעצמו ונקרא יין, ובלבד שיהיה בצימוקים כח יין — «והוא שיהיו צמוקים שיהיה בהם לחלוחית שאם ידרוך אותם יצא מהם דבשן» (שו״ע או״ח ר״ב:י״א). ומכאן שגדר היין אינו בסחיטה דווקא אלא בהיות המשקה משקה של גפן. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
סיכום ההנהגות למעשה
| ענין | הלכה למעשה |
|---|---|
| כלל פירות האילן | בורא פרי העץ, וחוץ מן היין שברכתו בורא פרי הגפן בין חי בין מבושל (שו״ע או״ח ר״ב:א). |
| בוסר | בורא פרי האדמה עד שיהיה גדול ביותר, שנשתכח שיעור פול הלבן (שו״ע או״ח ר״ב:ב). |
| שאינו ראוי לאכילה | מר או עפיץ ביותר, שקדים מרים גדולים, ותבלין יבש — אין מברכין כלל (שו״ע או״ח ר״ב:ב · ה׳ · ט״ז). |
| גרעינין | מתוקים בורא פרי העץ ; מרים ולא כלום ; ותוקנו באור — שהכל (שו״ע או״ח ר״ב:ג). |
| צלף | עלין, תמרות וקפריסין בורא פרי האדמה ; אביונות בורא פרי העץ (שו״ע או״ח ר״ב:ו). |
| פרי מרוסק | עומד בברכתו הראשונה, בורא פרי העץ (שו״ע או״ח ר״ב:ז). |
| משקין היוצאין | שהכל, חוץ מן היין והשמן (שו״ע או״ח ר״ב:ח). |
| מי בישול ומי שרייה | שהכל ; ובצימוקים שהובדלו — בורא פרי הגפן, ובלבד שיש בהם לחלוחית (שו״ע או״ח ר״ב:י-י״א). |
| חי ומבושל | הכל לפי דרך אכילתו של אותו מין (שו״ע או״ח ר״ב:י״ב). |
| ספק | מסופק אם הוא עיקר הפרי — בורא פרי האדמה ; ואינו יודע מה הוא — שהכל (רמ״א או״ח ר״ב:י״ח). |
טבלה — מקורות הסוגיא
טבלה — סוגיות ומקורות
| הענין | הדין | המקור |
|---|---|---|
| כלל פירות האילן | בורא פרי העץ | ברכות ל״ה ע״א · רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה א׳ · שו״ע או״ח ר״ב:א |
| היין | בורא פרי הגפן, שהיין זן | ברכות ל״ה ע״ב · שו״ע או״ח ר״ב:א |
| הבוסר | שיעורו כפול הלבן, ולמעשה בפה״א | ברכות ל״ו ע״ב · שו״ע או״ח ר״ב:ב |
| חרובין וזיתים | משישרשרו ומשיגדל הנץ | ברכות ל״ו ע״ב · טור אורח חיים סימן ר״ב · רמ״א או״ח ר״ב:ב |
| גרעינין | מתוקים בפה״ע, מרים ולא כלום | טור אורח חיים סימן ר״ב · שו״ע או״ח ר״ב:ג |
| שמן זית | לבדו ולא כלום, ובאניגרון לפי כוונתו | ברכות ל״ה ע״ב · ברכות ל״ו ע״א · רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ב׳ · שו״ע או״ח ר״ב:ד |
| צלף | קפריסין בפה״א, אביונות בפה״ע | ברכות ל״ו ע״א · ברכות ל״ו ע״ב · רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ו׳ · שו״ע או״ח ר״ב:ו |
| טרימא | במלתייהו קיימי, בפה״ע | ברכות ל״ח ע״א · רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ד׳ · שו״ע או״ח ר״ב:ז |
| דבש תמרים ומשקין | זיעה בעלמא, שהכל | ברכות ל״ח ע״א · רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ב׳ · שו״ע או״ח ר״ב:ח |
| נובלות | שהכל | ברכות מ׳ ע״ב · רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ח׳ · שו״ע או״ח ר״ב:ט |
| סוכר | שהכל, כדעת הרמב״ם כנגד הגאונים | רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ה׳ · טור אורח חיים סימן ר״ב · שו״ע או״ח ר״ב:ט״ו |
| פלפל וזנגביל | יבשים ולא כלום, רטובים בפה״א | ברכות ל״ו ע״ב · רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ז׳ · שו״ע או״ח ר״ב:ט״ז · ר״ב:י״ח |
| כלל הספק | מסופק בפה״א, ואינו יודע שהכל | טור אורח חיים סימן ר״ב · רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה י׳ · רמ״א או״ח ר״ב:י״ח |
גמרא: ברכות פרק כיצד מברכין (ל״ה ע״א · ל״ה ע״ב · ל״ו ע״א · ל״ו ע״ב · ל״ח ע״א) · ברכות מ׳ ע״ב
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות ברכות פרק ח׳) · רא״ש · רשב״א · רבנו ירוחם · תרומת הדשן · טור · בית יוסף · שלחן ערוך ורמ״א
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · עטרת זקנים · אליה רבה · פרי מגדים · באר היטב · שערי תשובה · משנה ברורה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה
פלפול ועיון באורח חיים · סימן ר״ב · דיני צירוף לזימון שלשה או עשרה · ⚡ רמה 2 — למדן
דעת · רב יוסף חיים סממה
פלפול ועיון באורח חיים · סימן ר״ב · דיני צירוף לזימון שלשה או עשרה · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.
DAAT דעת — © תשפ״ו / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן ר״ב · ♥ תמיכה