Niveau 4 — Daat HaRav (Admour HaZaken) — Siman ר״ד · דִּינֵי הַבְּרָכוֹת לְיֶתֶר הַמַּאֲכָלִים

דִּינֵי הַבְּרָכוֹת לְיֶתֶר הַמַּאֲכָלִים, וּבוֹ י״ח סְעִיפִים:
עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, כְּגוֹן בְּשַׂר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, דָּגִים וַחֲגָבִים, חָלָב וּגְבִינָה וּבֵיצִים, מַיִם, מֶלַח וּדְבַשׁ — מְבָרְכִים "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ". וְכֵן כְּמֵהִים וּפִטְרִיּוֹת, אַף שֶׁגִּדּוּלָם מִן הָאָרֶץ, שֶׁמִּלַּחְלוּחִית הָאָרֶץ הֵם גְּדֵלִים עַל הָעֵצִים וְעַל הַכֵּלִים, כֵּיוָן שֶׁאֵין יְנִיקָתָם מִן הָאָרֶץ אֶלָּא מִן הָאֲוִיר — אֵינָם נִקְרָאִים "פְּרִי הָאֲדָמָה", וּמְבָרְכִין עֲלֵיהֶם "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ":

Les lois des bénédictions pour les autres aliments, et il comporte dix-huit seifim.
Sur une chose dont la croissance ne vient pas de la terre — comme la viande de bétail, d’animal sauvage et de volaille, les poissons et les sauterelles, le lait, le fromage et les œufs, l’eau, le sel et le miel — on bénit chehakol nihya bidvaro. Et de même les truffes et les champignons : bien que leur croissance vienne de la terre, car c’est de l’humidité de la terre qu’ils croissent, sur les arbres et sur les ustensiles — puisque leur alimentation ne vient pas de la terre mais de l’air, ils ne sont pas appelés « fruit de la terre », et l’on bénit dessus chehakol nihya bidvaro.

וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁנִּשְׁתַּנָּה לְקִלְקוּל — נִשְׁתַּנָּה בִּרְכָתוֹ הַמְּיֻחֶדֶת לוֹ, וּמְבָרְכִים עָלָיו בְּרָכָה הַכּוֹלֶלֶת הַכֹּל, שֶׁהִיא "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ", כְּגוֹן הַפַּת שֶׁעִפְּשָׁה, וְתַבְשִׁיל שֶׁנִּשְׁתַּנָּה צוּרָתוֹ וְנִתְקַלְקֵל מְעַט. אֲבָל אִם נִתְקַלְקֵל לְגַמְרֵי עַד שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה אֲפִלּוּ עַל יְדֵי הַדְּחָק — אֵין מְבָרְכִין עָלָיו כְּלָל. וְכֵן פַּת שֶׁעִפְּשָׁה.
וְכֵן יַיִן שֶׁהֶחְמִיץ עַד שֶׁבְּנֵי אָדָם נִמְנָעִים לִשְׁתּוֹתוֹ מִפְּנֵי חֲמִיצוּתוֹ — מְבָרְכִין עָלָיו "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ". וְאִם נַעֲשָׂה חֹמֶץ גָּמוּר, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא חָזָק כָּל כָּךְ שֶׁכְּשֶׁמַּשְׁלִיכִים אוֹתוֹ עַל הָאָרֶץ הוּא מְבַעְבֵּעַ וּמַעֲלֶה רְתִיחוּת — אֵין מְבָרְכִין עָלָיו כְּלָל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַזִּיקוֹ, וְאֵינוֹ רָאוּי לִשְׁתִיָּה כְּלָל. וְאִם עֵרְבוֹ בְּמַיִם עַד שֶׁהוּא רָאוּי לִשְׁתּוֹת — מְבָרֵךְ עָלָיו "שֶׁהַכֹּל":

Et de même, toute chose qui a subi une altération vers le bas a vu changer la bénédiction qui lui était propre : on bénit dessus la bénédiction qui englobe tout, à savoir chehakol nihya bidvaro — ainsi le pain moisi, ou un mets dont l’aspect a changé et qui s’est un peu gâté. Mais s’il s’est gâté entièrement, au point de n’être plus propre à la consommation même à la rigueur, on ne bénit pas dessus du tout. Et de même pour le pain moisi.
Et de même le vin qui a tourné au point que les gens s’abstiennent d’en boire à cause de son acidité — on bénit dessus chehakol nihya bidvaro. Et s’il est devenu du vinaigre achevé, c’est-à-dire s’il est fort au point que, lorsqu’on le jette à terre, il bouillonne et fait monter une effervescence — on ne bénit pas dessus du tout, parce qu’il lui est nuisible et n’est nullement propre à la boisson. Et s’il l’a mêlé d’eau au point de le rendre buvable — il bénit dessus chehakol.

וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁאֵין נוֹטְעִים אוֹתוֹ עַל דַּעַת לְאָכְלוֹ בְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא אוֹכְלוֹ — מְבָרֵךְ עָלָיו "שֶׁהַכֹּל", כְּגוֹן פֵּרוֹת חַיִּים שֶׁדֶּרֶךְ אֲכִילָתָם שֶׁעַל דַּעַת כֵּן נוֹטְעִים אוֹתָם הוּא לְאָכְלָם מְבֻשָּׁלִים. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵין נוֹטְעִים אוֹתוֹ עַל דַּעַת לְאָכְלוֹ כְּלָל, כְּגוֹן הַקּוֹר שֶׁל דֶּקֶל וְלוּלְבֵי גְּפָנִים וּשְׁקֵדִים הָרַכִּים, שֶׁעִקַּר אֲכִילָתָם הִיא קְלִפָּתָם הַחִיצוֹנָה, וְאֵין נוֹטְעִין אוֹתָן עַל דַּעַת כֵּן כְּלָל. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר פֵּרוֹת שֶׁלֹּא נִגְמַר בִּשּׁוּלָם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר כָּל זֶה בְּסִימָן ר״ב:

Et de même, toute chose que l’on ne plante pas dans l’intention de la manger de la manière dont il la mange — il bénit dessus chehakol. Ainsi des fruits crus dont la manière de les manger, celle en vue de laquelle on les plante, est de les manger cuits. Et il va sans dire pour une chose que l’on ne plante nullement dans l’intention de la manger, comme le kor du palmier, les jeunes pousses de vigne et les amandes tendres, dont l’essentiel de la consommation est leur écorce extérieure et que l’on ne plante nullement dans cette intention. À la différence des autres fruits dont la maturation n’est pas achevée, comme tout cela a été expliqué au siman ר״ב.

וְכֵן שַׁחַת שֶׁל תְּבוּאָה שֶׁגּוֹזְזִין אוֹתָהּ בְּעוֹדָהּ יָרָק וְאוֹכְלָהּ — מְבָרְכִין עָלֶיהָ "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ".
וְכֵן מִינֵי זְרָעִים שֶׁאֵינָם עוֹמְדִים לַאֲכִילָה אֶלָּא לִתֵּן טַעַם בִּקְדֵרָה, כְּגוֹן שֶׁבֶת וְכַמּוֹן וְכֻסְבָּר, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְתוּקִים וְטוֹבִים לַאֲכִילָה — מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם "שֶׁהַכֹּל".
וְכֵן כָּל מִינֵי פֵּרוֹת שֶׁבִּשְּׁלָם בְּמַיִם וְעָשָׂה מֵהֶם מַשְׁקֶה, כְּגוֹן שֵׁכַר תְּאֵנִים וְשֵׁכַר תְּמָרִים — מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם "שֶׁהַכֹּל". וַאֲפִלּוּ שֵׁכַר שְׂעוֹרִים מְבָרְכִין עָלָיו "שֶׁהַכֹּל" וְלֹא "בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת", הוֹאִיל וְהוּא צָלוּל וְעוֹמֵד לִשְׁתִיָּה, וְאֵין מְבָרְכִין "בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת" אֶלָּא עַל מַאֲכָל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר״ח. וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְמָרָק שֶׁל תַּבְשִׁיל מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו "בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת", לְפִי שֶׁהַמָּרָק בָּטֵל עַל גַּבֵּי הַתַּבְשִׁיל שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּעֵינוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּשֵׁכָר שֶׁאֵין בּוֹ כְּלוּם [מִ]מַּמָּשׁוּת הַשְּׂעוֹרִים. וְעוֹד שֶׁהַמָּרָק עִקָּרוֹ לְצֹרֶךְ בִּשּׁוּל הַתַּבְשִׁיל, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּשֵׁכָר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר״ב:

Et de même le chahat de céréale, que l’on tond alors qu’il est encore vert et que l’on mange — on bénit dessus chehakol nihya bidvaro.
Et de même les espèces de graines qui ne sont pas destinées à être mangées mais à donner du goût dans la marmite, comme l’aneth, le cumin et la coriandre : bien qu’elles soient douces et bonnes à manger, on bénit dessus chehakol.
Et de même toutes les espèces de fruits que l’on a cuits dans l’eau pour en faire une boisson, comme la bière de figues et la bière de dattes — on bénit dessus chehakol. Et même sur la bière d’orge on bénit chehakol et non borei minei mezonot, puisqu’elle est claire et destinée à la boisson, et que l’on ne bénit borei minei mezonot que sur un aliment, comme il sera expliqué au siman ר״ח. Et cela ne ressemble pas au bouillon d’un mets fait des cinq espèces, sur lequel on bénit borei minei mezonot, car le bouillon est annulé devant le mets qui, lui, subsiste en substance — à la différence de la bière, où il n’y a rien de la substance de l’orge. Et de plus, le bouillon est essentiellement là pour la cuisson du mets, à la différence de la bière, comme il a été expliqué au siman ר״ב.

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעַל עִשְּׂבֵי הַשָּׂדֶה שֶׁאֵינָן נִזְרָעִים — מְבָרְכִים "שֶׁהַכֹּל". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּעֲשָׂבִים שֶׁהֵם גְּרוּעִים מִצַּד עַצְמָן, אֲבָל פֵּרוֹת טוֹבִים הַגְּדֵלִים בְּלֹא זְרִיעָה, כְּגוֹן אוֹתָם שֶׁקּוֹרִין יאגידע״ס מאלינ״ש — מְבָרְכִין "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה", כְּמוֹ שֶׁמְּבָרְכִין "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ" עַל פֵּרוֹת חֲשׁוּבִים הַגְּדֵלִים בְּאִילָנֵי סְרָק, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר״ג.
וְיֵשׁ מִי שֶׁהָיָה נוֹהֵג לְבָרֵךְ "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה" עַל הַגְּדֵלִים בָּאָרֶץ וּ"בוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ" עַל הַגְּדֵלִים בָּאִילָן, אֲפִלּוּ הֵם מִינִים גְּרוּעִים כַּעֲשָׂבִים וְדוֹמֵיהֶם:

Il y en a qui disent que sur les herbes des champs qui ne sont pas semées on bénit chehakol. De quoi parle-t-on ? D’herbes qui sont médiocres par elles-mêmes ; mais de bons fruits qui poussent sans avoir été semés, comme ceux que l’on appelle yagides et malines — on bénit borei pri haadama, de même que l’on bénit borei pri haetz sur les fruits de valeur qui poussent sur des arbres stériles, comme il a été expliqué au siman ר״ג.
Et il y a qui avait pour usage de bénir borei pri haadama sur ce qui pousse dans la terre et borei pri haetz sur ce qui pousse sur l’arbre, même s’il s’agit d’espèces médiocres comme les herbes et leurs semblables.

יַיִן שֶׁרֵיחוֹ חֹמֶץ וְטַעֲמוֹ יַיִן — עֲדַיִן שֵׁם יַיִן עָלָיו, וְלֹא נִשְׁתַּנֵּית בִּרְכָתוֹ. אֲבָל אִם טַעֲמוֹ חֹמֶץ אַף עַל פִּי שֶׁרֵיחוֹ יַיִן — מְבָרְכִין עָלָיו "שֶׁהַכֹּל", שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַטַּעַם:

Un vin dont l’odeur est celle du vinaigre et dont le goût est celui du vin — le nom de vin est encore sur lui, et sa bénédiction n’a pas changé. Mais si son goût est celui du vinaigre, quoique son odeur soit celle du vin — on bénit dessus chehakol, car tout suit le goût.

יַיִן מְבֻשָּׁל לֹא נִשְׁתַּנָּה לִגְרִיעוּתָא, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כָּל אָדָם שׁוֹתֶה יַיִן מְבֻשָּׁל כְּחַי מִפְּנֵי חָזְקוֹ, מִכָּל מָקוֹם, טַעֲמוֹ וְרֵיחוֹ הֵם מְשֻׁבָּחִים יוֹתֵר, וּלְפִיכָךְ לֹא נִשְׁתַּנֵּית בִּרְכָתוֹ, וּמְבָרְכִין עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן":

Le vin cuit n’a pas subi d’altération vers le bas : bien que tout le monde ne boive pas le vin cuit comme le vin cru à cause de sa force, en tout état de cause son goût et son odeur en sont meilleurs ; c’est pourquoi sa bénédiction n’a pas changé, et l’on bénit dessus borei pri hagafen.

וְכֵן יַיִן שֶׁמְּעֹרָבִים בּוֹ דְּבַשׁ וּפִלְפְּלִין, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּנָּה טַעַם הַיַּיִן עַל יְדֵי הַדְּבַשׁ וְהַפִּלְפְּלִין — לֹא נִשְׁתַּנָּה לִגְרִיעוּתָא, וּמְבָרְכִים עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן".
אֲבָל יַיִן שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ אֶחָד מִשְּׁאָר מַשְׁקִין, אִם נִתְעָרֵב בּוֹ כָּל כָּךְ עַד שֶׁנִּפְסַד טַעַם הַיַּיִן — אֵין לְבָרֵךְ עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן" אֶלָּא "שֶׁהַכֹּל", כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁתַּנָּה לִגְרִיעוּתָא. וְאִם נִתְעָרֵב בּוֹ שֵׁכַר תְּאֵנִים שֶׁהוּא אֵינוֹ מַפְסִיד טַעַם הַיַּיִן — הוֹלְכִים אַחַר הָרֹב, אִם הָרֹב יַיִן — מְבָרְכִים "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן", וְאִם הָרֹב שֵׁכָר — מְבָרְכִים "שֶׁהַכֹּל":

Et de même un vin auquel on a mêlé du miel et du poivre : bien que le goût du vin ait changé par le miel et le poivre, ce n’est pas une altération vers le bas, et l’on bénit dessus borei pri hagafen.
Mais un vin auquel s’est mêlée l’une des autres boissons : s’il s’en est mêlé au point que le goût du vin en soit gâté — on ne bénit pas dessus borei pri hagafen mais chehakol, puisqu’il a subi une altération vers le bas. Et s’il s’y est mêlé de la bière de figues, qui ne gâte pas le goût du vin — on suit la majorité : si la majorité est du vin, on bénit borei pri hagafen ; et si la majorité est de la bière, on bénit chehakol.

יַיִן שֶׁמְּזָגוֹ בְּמַיִם, אֲפִלּוּ הַמַּיִם הֵם הָרֹב — מְבָרֵךְ עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן", אִם הוּא יַיִן חָזָק שֶׁרָאוּי לִשְׁתִיָּה עַל יְדֵי מְזִיגָה גְּדוֹלָה כָּזוֹ, וְדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִשְׁתּוֹתוֹ בִּמְקוֹם יַיִן עַל יְדֵי מְזִיגָה זוֹ, שֶׁאִם לֹא כֵּן בְּטֵלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כָּל אָדָם. וְאִם הַיַּיִן הוּא אֶחָד מִשִּׁשָּׁה בַּמַּיִם, שֶׁיֵּשׁ בַּמַּיִם שֵׁשׁ פְּעָמִים כְּמוֹתוֹ — אֵין מְבָרְכִין עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן" בְּכָל עִנְיָן, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טַעַם יַיִן — אֵינוֹ חָשׁוּב כְּלוּם בְּשִׁשָּׁה חֲלָקִים מַיִם:

Un vin que l’on a coupé d’eau, même si l’eau en est la majorité — on bénit dessus borei pri hagafen, s’il s’agit d’un vin fort qui reste propre à la boisson avec une coupe aussi importante, et que les gens ont l’usage de le boire en guise de vin avec cette coupe-là ; car sinon, son opinion est annulée devant celle de tout le monde. Et si le vin est un pour six d’eau — c’est-à-dire qu’il y a dans l’eau six fois sa quantité — on ne bénit dessus borei pri hagafen en aucune manière : car bien qu’il y ait en lui un goût de vin, il ne compte pour rien dans six parts d’eau.

שִׁמְרֵי יַיִן שֶׁבְּמִשְׁמֶרֶת שֶׁנָּתַן עֲלֵיהֶם מַיִם ג׳ מִדּוֹת וְיָצָא מֵהֶם ד׳, שֶׁנִּתְמַצָּה לְתוֹכָם מִדָּה אַחַת יַיִן מֵהַשְּׁמָרִים — הֲרֵי זֶה כְּיַיִן מָזוּג, שֶׁכֵּן הָיָה דֶּרֶךְ מְזִיגַת הַיַּיִן בִּימֵי חַכְמֵי הַתַּלְמוּד, שֶׁהָיוּ יֵינוֹתֵיהֶם חֲזָקִים, לְמָזְגוֹ בְּג׳ חֲלָקִים מַיִם, וּלְפִיכָךְ מְבָרְכִים עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן". וְאִם יָצָא פָּחוֹת מִד׳, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם טַעַם יַיִן — קִיּוּהָא בְּעָלְמָא הוּא, וְאֵין מְבָרְכִין עָלָיו אֶלָּא "שֶׁהַכֹּל".
וְיֵינוֹת שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵינָם חֲזָקִים כָּל כָּךְ — מְשַׁעֲרִים בְּשִׁעוּר מְזִיגַת הַיַּיִן שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם, וְאִם יָצָא פָּחוֹת מִזֶּה מְבָרֵךְ "שֶׁהַכֹּל". אֲבָל שְׁמָרִים שֶׁלֹּא נָתַן עֲלֵיהֶם מַיִם — (אֵין הַיּוֹצֵא מֵהֶם נֶחְשָׁב כְּקִיּוּהָא בְּעָלְמָא), אֶלָּא יַיִן גָּמוּר הוּא, וּמְבָרְכִים עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן":

Des lies de vin dans le filtre sur lesquelles il a versé trois mesures d’eau et dont il est sorti quatre — de sorte qu’une mesure de vin s’en est écoulée des lies — voilà qui est comme du vin coupé : car telle était la manière de couper le vin au temps des Sages du Talmud, dont les vins étaient forts, de le couper de trois parts d’eau ; c’est pourquoi on bénit dessus borei pri hagafen. Et s’il en est sorti moins de quatre, bien qu’il y ait en elles un goût de vin — ce n’est qu’une simple acidité, et l’on ne bénit dessus que chehakol.
Et nos vins, qui ne sont pas si forts, on les évalue selon la mesure de coupe du vin en usage en ce lieu-là ; et s’il en est sorti moins que cela, il bénit chehakol. Mais des lies sur lesquelles il n’a pas versé d’eau — (ce qui en sort n’est pas tenu pour une simple acidité) mais c’est du vin achevé, et l’on bénit dessus borei pri hagafen.

תֶּמֶד שֶׁעוֹשִׂין מֵחַרְצַנִּים אוֹ זַגִּים שֶׁנּוֹתְנִים עֲלֵיהֶם מַיִם — דִּינָם כִּשְׁמָרִים, שֶׁאִם לֹא יָצָא מֵהֶם יַיִן כְּשִׁעוּר מְזִיגָה שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם — מְבָרְכִים עָלָיו "שֶׁהַכֹּל". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּחַרְצַנִּים וְזַגִּים שֶׁנֶּעֶצְרוּ בְּקוֹרָה, אֲבָל אִם לֹא נִדְרְכוּ אֶלָּא בָּרֶגֶל, כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁאַר בָּהֶם לַחְלוּחִית יַיִן הַרְבֵּה, אֲפִלּוּ נָתַן עֲלֵיהֶם ג׳ מִדּוֹת וּמָצָא ג׳ אוֹ פָּחוֹת — מְבָרְכִים עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן", שֶׁיַּיִן הוּא, וְהַמַּיִם נִבְלָעִים בַּזַּגִּים וּבַחַרְצַנִּים, וּבְמַה שֶּׁיּוֹצֵא יֵשׁ בּוֹ יַיִן מְרֻבֶּה.
וְצִמּוּקִים שֶׁנָּתַן עֲלֵיהֶם מַיִם — יִתְבָּאֵר בְּסִימָן ער״ב:

Le temed que l’on fait avec des pépins ou des peaux de raisin sur lesquels on verse de l’eau — leur loi est celle des lies : s’il n’en est pas sorti de vin selon la mesure de coupe en usage en ce lieu-là, on bénit dessus chehakol. De quoi parle-t-on ? De pépins et de peaux qui ont été pressés au pressoir à poutre. Mais s’ils n’ont été foulés qu’au pied, puisqu’il y demeure beaucoup d’humidité de vin, même s’il a versé dessus trois mesures et en a trouvé trois ou moins — on bénit dessus borei pri hagafen, car c’est du vin : l’eau est absorbée dans les peaux et les pépins, et ce qui en sort contient du vin en abondance.
Et les raisins secs sur lesquels on a versé de l’eau — cela sera expliqué au siman ער״ב.

זַגִּין שֶׁנָּתְנוּ עֲלֵיהֶם תְּאֵנִים לְחַזֵּק כֹּחַ הַיַּיִן, אַף עַל פִּי שֶׁהַזַּגִּין הֵם (מְרֻבֶּה) [הָרֹב] — יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם רָאוּי לְבָרֵךְ עַל תֶּמֶד הַזֶּה "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן", כֵּיוָן שֶׁכָּל כֹּחַ הַתְּאֵנִים בַּמַּשְׁקֶה. וּמִסָּפֵק יְבָרֵךְ "שֶׁהַכֹּל" כְּבִרְכַּת מֵי שְׁרִיַּת תְּאֵנִים וּשְׁאָר פֵּרוֹת, שֶׁמְּבָרְכִין עֲלֵיהֶם "שֶׁהַכֹּל" לְדִבְרֵי הַכֹּל, אִם הֵם עוֹמְדִים לִשְׁתִיָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר״ב. וְאִם שָׁתָה כְּשִׁעוּר שֶׁחַיָּב בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה וְרוֹצֶה לָצֵאת יְדֵי סָפֵק — יִשְׁתֶּה יַיִן וִיבָרֵךְ אַחֲרָיו, וְיִפָּטֵר מִלְּבָרֵךְ אַחַר תֶּמֶד זֶה מִמַּה נַּפְשָׁךְ, שֶׁהַיַּיִן פּוֹטֵר כָּל מִינֵי מַשְׁקֶה, בֵּין מִבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה בֵּין מִבְּרָכָה אַחֲרוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר״ח וְסִימָן קע״ד:

Des peaux de raisin sur lesquelles on a mis des figues pour renforcer la puissance du vin : bien que les peaux soient la majorité, il y a lieu de douter s’il convient de bénir sur ce temed borei pri hagafen, puisque toute la puissance des figues est dans la boisson. Et dans le doute, il bénira chehakol, comme la bénédiction de l’eau de trempage des figues et des autres fruits, sur laquelle on bénit chehakol de l’avis de tous, si elle est destinée à la boisson, comme il a été expliqué au siman ר״ב. Et s’il en a bu la mesure qui oblige à une bénédiction finale et qu’il veuille sortir du doute — qu’il boive du vin et bénisse après lui : il sera exempté de bénir après ce temed dans tous les cas de figure, car le vin exempte toutes les espèces de boisson, aussi bien pour la bénédiction initiale que pour la bénédiction finale, comme il a été expliqué au siman ר״ח et au siman קע״ד.

אֵין מְבָרְכִין עַל הַמַּיִם "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" בַּתְּחִלָּה וּ"בוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת" בָּאַחֲרוֹנָה אֶלָּא כְּשֶׁשּׁוֹתֶה לִצְמָאוֹ. אֲבָל אִם שׁוֹתֶה לְהַבְלִיעַ לֻגְמָתוֹ שֶׁחֲנַקְתּוֹ — אֵינוֹ מְבָרֵךְ לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף, לְפִי שֶׁאֵין הֲנָאָה לָאָדָם בִּשְׁתִיַּת הַמַּיִם אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהוּא צָמֵא. אֲבָל שְׁאָר מַשְׁקִין שֶׁיֵּשׁ הֲנָאָה לַגּוּף בִּשְׁתִיָּתָן וּבְטַעֲמָן — צָרִיךְ לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ תָּאֵב לָהֶם, וְאֵינוֹ שׁוֹתֶה בְּרָצוֹן אֶלָּא מֵחֲמַת אֹנֶס לֻגְמָתוֹ שֶׁחֲנַקְתּוֹ, כֵּיוָן שֶׁמִּכָּל מָקוֹם הוּא נֶהֱנָה בִּשְׁתִיָּתָם:

On ne bénit sur l’eau chehakol nihya bidvaro au début et borei nefachot rabot à la fin que lorsqu’on boit pour étancher sa soif. Mais si l’on boit pour faire passer une bouchée qui vous étrangle — on ne bénit ni au début ni à la fin, car l’homme n’a de jouissance à boire de l’eau qu’à l’heure où il a soif. En revanche, les autres boissons, dont la consommation et le goût procurent une jouissance au corps — il faut bénir dessus au début et à la fin, même s’il n’en a nulle envie et n’en boit pas de bon gré mais par la contrainte de la bouchée qui l’étrangle : puisqu’en tout état de cause il jouit de les boire.

וְכֵן כָּל הָאֳכָלִים וְהַמַּשְׁקִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה לִרְפוּאָה, אִם טַעֲמָן טוֹב וְהַחֵךְ נֶהֱנָה מֵהֶם — מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם תְּחִלָּה וָסוֹף, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ תָּאֵב לָהֶם כְּלָל, וְאֵינוֹ אוֹכְלָם אֶלָּא מֵחֲמַת אֹנֶס חָלְיוֹ. אֲבָל אִם הֵם רָעִים שֶׁאֵין לוֹ הֲנָאָה, אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְרַפֵּא מֵהֶם — אֵינוֹ מְבָרֵךְ לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף.
(וְאִם אֵינָם טוֹבִים וְלֹא רָעִים לְגַמְרֵי — יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁלְּעוֹלָם מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם "שֶׁהַכֹּל"):

Et de même tous les aliments et les boissons qu’une personne mange et boit à titre de remède : si leur goût est bon et que le palais en jouit — il bénit dessus au début et à la fin, quand bien même il n’en a aucune envie et ne les prend que par la contrainte de sa maladie. Mais s’ils sont mauvais, de sorte qu’il n’en a aucune jouissance, bien qu’il en soit guéri — il ne bénit ni au début ni à la fin.
(Et s’ils ne sont ni bons ni tout à fait mauvais — il y a qui dit qu’il bénit toujours dessus chehakol.)

וְכֵן חוֹלֶה הָאוֹכֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אוֹ מִי שֶׁאוֹכֵל דְּבַר אִסּוּר מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה, כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנָה בְּרָצוֹן כְּלָל, אֶלָּא מֵחֲמַת אֹנֶס חָלְיוֹ.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא הַדִּין לְבָרִיא שֶׁאֲנָסוּהוּ לִסְטִים לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנֶּהֱנָה מֵחֲמַת אֹנֶס — צָרִיךְ לְבָרֵךְ. אֶלָּא אִם כֵּן נַפְשׁוֹ קָצָה מִלֶּאֱכֹל, בְּעִנְיָן שֶׁאֵין זוֹ הֲנָאָה כְּלָל, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קצ״ז.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַבָּרִיא שֶׁאֲנָסוּהוּ לִסְטִים — אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יֵהָנֶה, כִּי אֵיךְ יְבָרֵךְ ה׳ שֶׁבָּרָא מַאֲכָל זֶה אוֹ מַשְׁקֶה זֶה וְאֵין לוֹ חֵפֶץ בּוֹ כְּלָל עַכְשָׁו, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּחוֹלֶה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁכְּבָר הוּא חוֹלֶה, וְחָפֵץ לְהִתְרַפְּאוֹת בְּמַאֲכָל אוֹ בְּמַשְׁקֶה זֶה — כָּל שֶׁכֵּן שֶׁחַיָּב לְהוֹדוֹת לַה׳ שֶׁבְּרָאָם. וְאַף שֶׁמִּשּׁוּם הֲנָאַת רְפוּאָה לְבַדָּהּ אֵין לוֹ לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין, מִכָּל מָקוֹם, צָרִיךְ לְבָרֵךְ מִשּׁוּם הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה שֶׁהוּא חָפֵץ בָּהֶם כְּדֵי לְהִתְרַפְּאוֹת, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר הוּא חוֹלֶה. אֲבָל בְּאֹנֶס לִסְטִים, אַף שֶׁכְּבָר בָּאוּ עָלָיו לִסְטִים — אִלּוּ לֹא נִבְרָא מַאֲכָל לֹא הָיוּ אוֹנְסִים אוֹתוֹ לְאָכְלוֹ (וּסְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל):

Et de même un malade qui mange le jour de Kippour, ou celui qui mange une chose interdite en raison du danger : puisqu’il en jouit, il doit bénir au début et à la fin, quoiqu’il n’en jouisse nullement de bon gré mais par la contrainte de sa maladie.
Il y en a qui disent qu’il en va de même d’un homme bien portant que des brigands ont contraint à manger et à boire : bien qu’il jouisse sous la contrainte, il doit bénir — à moins que son âme n’ait en dégoût de manger, en sorte qu’il n’y ait là aucune jouissance, à la manière de ce qui a été expliqué au siman קצ״ז.
Et il y en a qui disent qu’un homme bien portant que des brigands ont contraint ne bénit pas sur son manger et son boire, bien qu’il soit impossible qu’il n’en jouisse pas : car comment bénirait-il Hachem qui a créé cet aliment ou cette boisson, alors qu’il n’en a présentement aucun désir ? À la différence du malade : puisqu’il est déjà malade et qu’il désire être guéri par cet aliment ou cette boisson, à plus forte raison est-il tenu de rendre grâce à Hachem qui les a créés. Et bien que pour la seule jouissance de la guérison il n’ait pas à réciter une birkat hanehenin, en tout état de cause il doit bénir en raison du manger et du boire qu’il désire afin d’être guéri, puisqu’il est déjà malade. Mais dans la contrainte des brigands, quand bien même les brigands sont déjà venus sur lui — si l’aliment n’avait pas été créé, ils ne l’auraient pas contraint à le manger (et dans le doute sur les bénédictions on allège).

דְּבַשׁ שֶׁבִּשְּׁלוֹ עִם מִינֵי בְּשָׂמִים כְּתוּשִׁים כְּדֵי לְבַשְּׂמוֹ כְּמִנְהַג הוֹלְכֵי דְּרָכִים — הַדְּבַשׁ עִקָּר וְהַבְּשָׂמִים טְפֵלִים, וּמְבָרֵךְ "שֶׁהַכֹּל", שֶׁהֲרֵי הַבְּשָׂמִים בָּאִים לְתַקֵּן הַדְּבַשׁ וּלְהַטְעִימוֹ. אֲבָל מִינֵי מִרְקַחַת מִפֵּרוֹת אוֹ עֲשָׂבִים אוֹ מִינֵי בְּשָׂמִים מְרֻקָּחִים בִּדְבַשׁ, אֲפִלּוּ הֵם כְּתוּשִׁים בְּיוֹתֵר וּמְעֹרָבִים בִּדְבַשׁ — הֵם חֲשׁוּבִים עִקָּר, וּמְבָרְכִים עֲלֵיהֶם בִּרְכָתָם, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר״ב, לְפִי שֶׁהַדְּבַשׁ הוּא בָּא לְקַיֵּם דָּבָר הַמְרֻקָּח בּוֹ, לְפִיכָךְ הוּא טָפֵל אֶצְלוֹ אֲפִלּוּ הוּא הַרְבֵּה מִמֶּנּוּ:

Du miel que l’on a cuit avec des espèces d’aromates pilés afin de le parfumer, comme c’est l’usage de ceux qui font route — le miel est l’essentiel et les aromates l’accessoire, et il bénit chehakol, puisque les aromates viennent améliorer le miel et lui donner du goût. Mais les espèces de confitures faites de fruits, d’herbes ou d’aromates confits dans du miel : même s’ils sont fortement pilés et mêlés au miel, ce sont eux qui sont tenus pour l’essentiel, et l’on bénit dessus leur propre bénédiction, à la manière de ce qui a été expliqué au siman ר״ב — car le miel n’est là que pour conserver la chose confite en lui, et il lui est donc accessoire même s’il est en plus grande quantité qu’elle.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִרְקַחַת (שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה לְקִיּוּם, לֶאֱכֹל מִמֶּנָּה מְעַט מְעַט לִפְרָקִים, וְלֹא לְאָכְלָהּ הַרְבֵּה לְמָזוֹן וּלְתַבְשִׁיל, לְפִיכָךְ אֵין הַדְּבַשׁ נֶחְשָׁב עִקָּר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא הָרֹב). אֲבָל תַּבְשִׁיל הֶעָשׂוּי לַאֲכִילָה הַנַּעֲשָׂה מִתַּעֲרֹבֶת דְּבַשׁ וּמִינִים אֲחֵרִים שֶׁאֵינָם מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן אֶלָּא כְּגוֹן פֵּרוֹת וְקִטְנִיּוֹת — הוֹלְכִים אַחַר הָרֹב, וְאִם הָרֹב הוּא דְּבַשׁ — הוּא עִקָּר, וּמְבָרֵךְ עָלָיו וּפוֹטֵר אֶת הַפֵּרוֹת, וְכֵן בְּהֵפֶךְ, אֲפִלּוּ אֵינָם כְּתוּשִׁים וּמְעֹרָבִים עִמּוֹ, אֶלָּא עוֹמְדִים בְּעֵינָם בְּתוֹכוֹ, כֵּיוָן שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ יַחַד וְנַעֲשׂוּ תַּבְשִׁיל אֶחָד. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר מַשְׁקִים, חוּץ מִמַּיִם.
אֲבָל אִם לֹא נִתְבַּשְּׁלוּ יַחַד וְעֵרְבָן לְאָכְלָן יַחַד — אֵין הוֹלְכִים אַחַר הָרֹב, אֶלָּא צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל שְׁנֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר״ב, אֶלָּא אִם כֵּן אֶחָד מֵהֶם עִקָּר אֶצְלוֹ וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ אֶלָּא לְתַקֵּן וּלְהַכְשִׁיר אֲכִילַת חֲבֵרוֹ, שֶׁאָז גַּם בְּנִתְבַּשְּׁלוּ יַחַד מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר אַף אִם הוּא הַמּוּעָט:

De quoi parle-t-on ? D’une confiture (qui est faite pour se conserver, dont on mange un peu de temps à autre et non en quantité comme nourriture et comme mets — c’est pourquoi le miel n’est pas tenu pour l’essentiel, bien qu’il soit la majorité). Mais un mets fait pour être mangé, préparé d’un mélange de miel et d’autres espèces qui ne sont pas des cinq espèces de céréales — mais par exemple des fruits et des légumineuses — on suit la majorité : si la majorité est du miel, il est l’essentiel, on bénit dessus et l’on exempte les fruits, et inversement ; et cela même s’ils ne sont pas pilés ni mêlés à lui, mais demeurent en leur forme à l’intérieur, puisqu’ils ont été cuits ensemble et sont devenus un seul mets. Et il en va de même des autres liquides, à l’exception de l’eau.
Mais s’ils n’ont pas été cuits ensemble et qu’il les a mélangés pour les manger ensemble — on ne suit pas la majorité : il doit bénir sur l’un et sur l’autre, comme il a été expliqué au siman ר״ב — à moins que l’un d’eux ne soit l’essentiel à ses yeux et que le second ne soit là que pour améliorer et rendre propre la consommation de son compagnon, auquel cas, même lorsqu’ils ont été cuits ensemble, il bénit sur l’essentiel, fût-il le moindre en quantité.

"שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" צָרִיךְ לוֹמַר: "נִהְיָה" בְּקָמַ״ץ הַיּוּ״ד, שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת נִתְקְנוּ בִּלְשׁוֹן עָבָר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס״ז. וְלָכֵן אוֹמְרִים "בּוֹרֵא" וְלֹא "הַבּוֹרֵא", מִפְּנֵי שֶׁ"בּוֹרֵא" הוּא יוֹתֵר מְבֹרָר עַל הֶעָבָר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:

Chehakol nihya bidvaro : il faut dire nihya avec un kamatz sous le youd, car toutes les bénédictions ont été instituées au passé, comme il a été expliqué au siman קס״ז. Et c’est pourquoi l’on dit borei et non haborei, parce que borei exprime plus clairement le passé, comme il a été expliqué là-bas.