The main themes of the Siman
Structure of the Siman — the ג׳ סעיפים
| Seif | Case | Ruling | Detail |
|---|---|---|---|
| א׳ | טעות בפתיחה ובחתימה | ✦ אין מחזירין אותו | פתח על דעת לומ׳ שהכל וטעה ואמר בפה״ג — אין מחזירין אותו, מפני שבשעה שהזכי׳ שם ומלכות שהם עיקר הברכה לא נתכוין אלא לברכה הראוי לאותו המין ; ויש אומרים שאם פתח על דעת לומ׳ ב״פ הגפן ונזכ׳ וסיים שהכל — יצא ; ובהגה: וכל שכן אם היה בידו יין וסבור שהוא מים. |
| ב׳ | חזרה תוך כדי דיבור | יצא | בירך בפה״ג על שכר או מים, ותוך כדי דיבור נזכר שטעה ואומ׳ שהכל נהיה בדברו — וכן היתה אמירתו, יצא ; ובהגה: ואם היו אחרים שותים ויין לפניהם ודעתו ג״כ על יין, אינו צריך לחזור ולברך כשחוזר ושותה יין. |
| ג׳ | ספק אם בירך | ✦ אינו מברך — חוץ מבהמ״ז | כל הברכות אם נסתפק אם בירך אם לאו אינו מברך לא בתחלה ולא בסוף, חוץ מבהמ״ז מפני שהוא של תורה. |
טעות וספק בברכה — conduct in daily life
| Case | Source | Conduct | Governing idea |
|---|---|---|---|
| פתח לשהכל וסיים בפה״ג | מחבר · סעיף א׳ · מ״ב ר״ט:א | ✦ per the Mishna Berura — he repeats | The Mechaber brings the Rambam, who follows the intention; the Mishna Berura follows the majority of poskim, who follow the mouth. |
| פתח לבפה״ג וסיים שהכל | מחבר · סעיף א׳ · מ״ב ר״ט:ב | יצא | Here all agree: the conclusion is true of that drink, and it is the conclusion that makes the blessing. |
| נזכר תוך כדי דיבור | מחבר · סעיף ב׳ | ✦ יצא | An utterance is not sealed until the time of an utterance has passed: what is added at once becomes one body with it. |
| לאחר כדי דיבור | מ״ב ר״ט:ו | חוזר ומברך | Past that span the faulty blessing is sealed and he starts again — and in Birkat haMazon even the immediate retraction does not suffice. |
| נסתפק אם בירך | מחבר · סעיף ג׳ | ✦ אינו מברך, חוץ מבהמ״ז | Blessings are rabbinic: in doubt one refrains. Birkat haMazon is biblical: in doubt one repeats. |
Frequently asked questions — Siman ר״ט
I began a blessing meaning to say one formula and my mouth said another: have I fulfilled my obligation (Siman 209)?
The Choulhan Aroukh, Orach Chaim 209:1 first brings the Rambam's position: « לקח כוס של שכר או של מים ופתח ואמר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם על דעת לומ׳ שהכל וטעה ואמר בפה״ג אין מחזירין אותו » (שו״ע או״ח ר״ט:א), and gives the reason: « מפני שבשעה שהזכי׳ שם ומלכות שהם עיקר הברכה לא נתכוין אלא לברכה הראוי לאותו המין » (שו״ע או״ח ר״ט:א). This is word for word the Rambam's own language: « לקח כוס של שכר בידו והתחיל הברכה על מנת לומר שהכל וטעה ואמר בורא פרי הגפן אין מחזירין אותו » (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה יא). The Mishna Berura, however, rules the other way: « זהו דעת הרמב״ם אבל רוב הפוסקים וכמעט כולם חולקים עליו והסכימו דלא אזלינן בתר דעתו כיון שבפיו הוציא ברכה שאינה ראויה לאותו המין לא יצא ומחזירין אותו וכתבו האחרונים דכן יש להורות » (משנה ברורה, מ״ב ר״ט:א). In the reverse case — a mistaken opening and a correct conclusion — the Mechaber brings: « ויש אומרים שאם לקח כוס שכר או מים וסבור שהוא של יין ופתח ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם על דעת לומ׳ ב״פ הגפן ונזכ׳ שהוא שכר או מים וסיים שהכל יצא » (שו״ע או״ח ר״ט:א), and there the Mishna Berura writes « וכן הלכה » (משנה ברורה, מ״ב ר״ט:ב). The question itself comes from the Gemara: « בתר עיקר ברכה אזלינן, או בתר חתימה אזלינן » (ברכות י״ב ע״א).
I corrected myself immediately after saying the wrong blessing: is that enough (Siman 209)?
According to the Choulhan Aroukh, Orach Chaim 209:2: « לקח כוס של שכר או מים ובירך ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם בפה״ג ותוך כדי דיבור נזכר שטעה ואומ׳ שהכל נהיה בדברו » (שו״ע או״ח ר״ט:ב), and then « וכן היתה אמירתו ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם בפה״ג שהכל נהיה בדברו יצא » (שו״ע או״ח ר״ט:ב) — everything that left his mouth counts as one single blessing. The Mishna Berura widens the ruling: « היינו אפילו בעת תחלת הברכה היה סבור שהוא יין ונמצא שהיה תחלת הברכה וסופה שלא כהוגן אפ״ה כיון שעקר תוך כ״ד וסיים כהוגן יצא » (משנה ברורה, מ״ב ר״ט:ה), and sets its limit: « אבל לאחר כדי דיבור לא מהני עקירתו וחוזר ומברך » (משנה ברורה, מ״ב ר״ט:ו), noting that this leniency applies only to rabbinic blessings — « ודע דהא דמקילינן בדיעבד בתוך כדי דיבור דוקא בברכות דרבנן אבל בבהמ״ז שהוא דאורייתא » (משנה ברורה, מ״ב ר״ט:ו). The gloss adds the case of the table: « ואם היו אחרים שותים ג״כ ויין לפניהם ודעתו ג״כ על יין שהיה סבור שבכוסו יין ובירך בפה״ג ונמצא אח״כ שבכוסו מים או שכר כשחוזר ושותה אח״כ יין א״צ לחזור ולברך » (רמ״א או״ח ר״ט:ב).
I no longer remember whether I said the blessing: must I say it (Siman 209)?
According to the Choulhan Aroukh, Orach Chaim 209:3: « כל הברכות אם נסתפק אם בירך אם לאו אינו מברך לא בתחלה ולא בסוף » (שו״ע או״ח ר״ט:ג), « חוץ מבהמ״ז מפני שהוא של תורה » (שו״ע או״ח ר״ט:ג). The Mishna Berura gives the reason: « משום שהן מד״ס וספיקא דרבנן לקולא » (משנה ברורה, מ״ב ר״ט:ט), and the condition of the exception: « והוא שאכל כדי שביעה דאז הוא מחוייב מן התורה » (משנה ברורה, מ״ב ר״ט:י). The Rambam writes likewise: « כל הברכות האלו אם נסתפק לו בהם אם ברך או לא ברך אינו חוזר ומברך לא בתחלה ולא בסוף. מפני שהן מדברי סופרים » (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה יב), and the opposite for Birkat haMazon: « וכן אם נעלם ממנו ולא ידע אם ברך או לא ברך חוזר ומברך והוא שלא נתעכל המזון שבמעיו » (רמב״ם הלכות ברכות פרק ב הלכה יד). The division goes back to the Gemara: « ספק קרא קריאת שמע, ספק לא קרא — אינו חוזר וקורא » (ברכות כ״א ע״א).