✦ ❖ ✦
DAAT · NIVEAU 1 — INITIATION
Siman רי״ב · Ce que l'on n'a pas voulu manger
שהעיקר פוטר הטפל — la bénédiction se dit sur l'aliment que l'on a voulu, et elle couvre celui qui l'accompagne (מברך על העיקר ופוטר את הטפילה), avant comme après (בין מברכה שלפניה בין מברכה שלאחריה), mélangés ou séparés (לא מבעיא אם העיקר מעורב עם הטפל), et fût-ce du pain (ואפי׳ פת שהוא חשוב מכל אם הוא טפל)
סימן רי״ב · שני סעיפים
שהעיקר פוטר הטפל
🌱 Niveau Initiation · מתחילים
✦ ❖ ✦
Jusqu'ici, les simanim comparaient des aliments : lequel est plus digne, lequel passe en premier. Celui-ci change de question. Il regarde une assiette où l'un des deux aliments n'est pas là pour lui-même — le pain qui protège la gorge du poisson salé, la gaufrette qui ne sert qu'à porter la confiture. Ceux-là, le Choulhan Aroukh les appelle טפילה, et sa propre glose traduit : דבר בלתי נחשב. Texte hébreu, traduction française et explication des שני סעיפים, avec une section de cas pratiques.
Sujet : Le principal exempte l'accessoire — הכלל, מעורב ושאינו מעורב, ואפילו פת, הגהת הרמ״א, ומרקחת על רקיקין
Source : שולחן ערוך אורח חיים סימן רי״ב · שני סעיפים
Compilation : רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Une bénédiction n'est pas un péage que chaque aliment devrait payer à l'entrée. Elle répond à un plaisir voulu. Or il arrive qu'un aliment entre dans la bouche sans avoir été voulu pour lui-même : il est là à cause d'un autre. La Michna en a fait une règle générale : זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה (ברכות מ״ד ע״א), et le Rambam en fait un principe de tout le domaine : וזה כלל בברכות כל שהוא עקר ועמו טפלה מברך על העקר ופוטר את הטפלה (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה ה). résumé : ce siman n'apprend pas quelle bénédiction dire, mais sur quoi la dire. Nous étudions ici au niveau du principe ; pour la conduite personnelle, on se réfère à la décision du Rav.
📑 Plan de l'étude
A. הכלל — עיקר וטפל (séif 1) — ce qu'est un accessoire, et jusqu'où va l'exemption
B. מעורב ושאינו מעורב, ואפילו פת — les deux formes d'accessoire, et le cas limite du pain
C. הגהת הרמ״א — l'accessoire que l'on préfère, et l'accessoire mangé en premier
D. סעיף ב׳ — מרקחת ורקיקין — la confiture et son support
1-3. Cas pratiques et questions de compréhension
A. הכלל — עיקר וטפל
עִיקָּר — le principal : l'aliment pour lequel on a commencé de manger. טָפֵל — l'accessoire : celui qui n'est venu qu'à cause du premier. Le Choulhan Aroukh prend soin de traduire le mot dans le corps même de sa phrase : פירוש דבר בלתי נחשב (שו״ע או״ח רי״ב:א). La source est la Michna de פרק כיצד מברכין : הביאו לפניו מליח תחלה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפלה לו (ברכות מ״ד ע״א), et le Beit Yossef le note d'emblée — משנה בפרק כיצד מברכין (בית יוסף או״ח סימן רי״ב).
Le premier séif — כל שהוא עיקר ועמו טפילה
שהעיקר פוטר הטפל. ובו ב סעיפים:
כל שהוא עיקר ועמו טפילה (פירוש דבר בלתי נחשב) מברך על העיקר ופוטר את הטפילה בין מברכה שלפניה בין מברכה שלאחריה לא מבעיא אם העיקר מעורב עם הטפל אלא אפי׳ כל אחד לבדו ואפי׳ פת שהוא חשוב מכל אם הוא טפל כגון שאוכל דג מליח ואוכל פת עמו כדי שלא יזיקנו בגרונו מברך על הדג ופוטר את הפת כיון שהוא טפל:
Que le principal exempte l'accessoire. Et il comporte deux seifim : tout ce qui est principal et qui a un accessoire avec lui (explication : une chose sans importance) — on bénit sur le principal et l'on exempte l'accessoire, aussi bien de la bénédiction d'avant que de la bénédiction d'après. Il va sans dire que c'est le cas lorsque le principal est mélangé à l'accessoire, mais c'est vrai même lorsque chacun est à part. Et même le pain, qui est plus important que tout : s'il est accessoire — par exemple lorsqu'on mange du poisson salé et que l'on mange du pain avec lui pour qu'il ne blesse pas la gorge — on bénit sur le poisson et l'on exempte le pain, puisqu'il est accessoire.
La règle : כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה (שו״ע או״ח רי״ב:א). Un seul geste de bénédiction pour deux aliments — non parce qu'ils se ressemblent, mais parce que l'un des deux n'a pas d'existence propre dans ce repas.
Des deux côtés du repas : בין מברכה שלפניה בין מברכה שלאחריה (שו״ע או״ח רי״ב:א). Le Beit Yossef rapporte que le Kolbo en doutait — וצריך עיון בהא דאמרינן דמברך על העיקר ופוטר את הטפלה מברכה שלפניה אם פוטרו גם כן מברכה שלאחריה (בית יוסף או״ח סימן רי״ב) — et il tranche sans hésiter : ול״נ דבר פשוט דכשם שפוטר מברכה שלפניה כך פוטר מברכה שלאחריה (בית יוסף או״ח סימן רי״ב).
Le mot du Rambam : וזה כלל בברכות כל שהוא עקר ועמו טפלה מברך על העקר ופוטר את הטפלה (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה ה) — résumé : ce n'est pas une loi locale sur le poisson salé, mais une clef qui ouvre tout le chapitre des bénédictions.
Il faut tout de même y avoir pensé : la Michna Beroura pose une condition que le séif ne dit pas — ואפילו כשלא היה הטפל לפניו בשעת אכילת העיקר אם היה דעתו בשעת ברכה לאכול גם הטפל או שדרכו בכך לאכול הטפל אחריו פוטר הטפל (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ד) ; mais אבל אם אינו רגיל בכך וגם לא היה דעתו בפירוש בשעת הברכה לאכול הטפל צריך לברך גם על הטפל (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ד). Le Kaf haḤaim dit la même chose : משמע דהיינו דוקא אם היה דעתו בשעת ברכה לאכול את הטפל וכיון לפטור אותו (כף החיים רי״ב:ב).
Et il faut ne pas avoir changé de lieu : גם בעינן דוקא שיאכל הטפל באותו מקום לאפוקי כששינה מקומו בינתים (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ד) ; le Kaf haḤaim en donne la raison — מפני שעמידתו ממקומו הוא גמר סעודתו ומה שאוכל אח״כ סעודה אחרת היא (כף החיים רי״ב:יג). Pour la pratique, on suit son Rav.
B. מעורב ושאינו מעורב — et le cas limite du pain
Le Rambam distingue deux figures et les nomme. L'accessoire mélangé : כיצד היא הטפלה המערבת (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה ו) — et le critère qu'il en donne est décisif : שכל דבר שמערבין אותו לדבק או כדי לתן ריח או כדי לצבע את התבשיל הרי זו טפלה (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה ו), אבל אם ערב כדי לתן טעם בתערובות הרי הוא עקר (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה ו). L'accessoire non mélangé : כיצד היא הטפלה שאינה מערבת (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה ז), הרי שצריך לאכל דג מליח ואכל הפת עמו כדי שלא יזיק המלח גרונו ולשונו (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה ז).
Le séif couvre les deux : לא מבעיא אם העיקר מעורב עם הטפל אלא אפי׳ כל אחד לבדו (שו״ע או״ח רי״ב:א), et le Rambam l'avait écrit ainsi : בין שהיתה הטפלה מערבת עם העקר בין שלא היתה מערבת (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה ה).
Dans un plat mélangé, qui décide ? La Michna Beroura répond en deux temps : כגון כל תערובות שני מינים שהאחד הוא העיקר והשני אינו בא אלא לתקנו ולהכשירו (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:א) ; et si les deux comptent, או אפילו שניהם עיקרים אלא שהאחד מרובה מחבירו הרוב הוא העיקר (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:א). Le Magen Avraham le disait déjà : וכל שהוא הרוב הוא העיקר כמ״ש סי׳ ר״ח ס״ז (מגן אברהם רי״ב:א).
L'exception des cinq céréales : דבחמשת מיני דגן קי״ל לעיל בסי׳ ר״ח דאם מעורבין עם שאר מינים אפילו הם המיעוט כל שניתן בהתבשיל לטעם אזלינן בתרייהו ומברך עליהם במ״מ לבד (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:א). résumé : la farine mise pour le goût devient le principal même en petite quantité ; mise seulement pour lier, elle reste accessoire — c'est exactement le critère du Rambam.
Quand on ne sait pas trancher : le Biour Halakha conclut par la règle des doutes en matière de bénédictions — ולמעשה נראה דספק ברכות להקל ולא יברך אלא כברכת הרוב (ביאור הלכה רי״ב ד״ה אם העיקר מעורב).
Même le pain : ואפי׳ פת שהוא חשוב מכל אם הוא טפל (שו״ע או״ח רי״ב:א). La Michna Beroura explique très précisément de quel cas il s'agit : כגון שאכל דבר מתוק מקודם ואוכל דג מליח להפיג המתיקות ומפני שלא יזיקנו המליח בגרונו אוכל פת עמו אבל אינו תאב כלל לאכול פת לכן הוי הפת טפל (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ג).
Et le cas contraire, bien plus fréquent : משא״כ אם הוא תאב לאכול פת ג״כ אע״פ שאוכלו עם המליח כהנהוג לאכול דג מלוח שקורין הערינ״ג עם פת אינה טפלה אליו אפילו אם תאב להמליח יותר וצריך לברך עליה המוציא ופוטר את המליח (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ג). résumé : dès que l'on veut aussi le pain, le pain redevient le principal — même si le poisson nous fait plus envie.
La mesure du טפל : l'Aroukh haChoulhan la fixe d'un mot — ודע שזהו וודאי שכל טפל אינו אלא אכילה מועטת להשיב הלב או שלא יזיקנו בגרונו (ערוך השלחן רי״ב:ה), et si l'on mange davantage, לא שייך לקרותו טפל (ערוך השלחן רי״ב:ה). Pour la pratique, on suit son Rav.
C. הגהת הרמ״א — l'accessoire préféré, l'accessoire mangé en premier
הגה וי״א אם הטפל חביב עליו מברך עליו ואח״כ מברך על העיקר (אגור בשם א״ז) הא דמברכין על העיקר ופוטר הטפילה היינו שאוכלן ביחד או שאוכל העיקר תחלה אבל אם אוכל הטפל תחלה כגון שרוצה לשתות ורוצה לאכול תחלה כדי שלא ישתה אליבא ריקנא או שאוכל גרעיני גודגדניות למתק השתיה מברך על האוכל תחלה אע״פ שהוא טפל לשתיה ואינו מברך עליו רק שהכל הואיל והוא טפל לדבר אחר. (תרומת הדשן סי׳ ל״ה):
Glose : Certains disent que si l'accessoire lui est plus cher, il bénit sur lui, puis il bénit ensuite sur le principal (Agour au nom du Or Zaroua). Ce que l'on dit — que l'on bénit sur le principal et que l'on exempte l'accessoire — vaut lorsqu'on les mange ensemble, ou lorsqu'on mange le principal en premier ; mais si l'on mange l'accessoire en premier — par exemple s'il veut boire et veut manger auparavant pour ne pas boire à jeun, ou s'il mange des noyaux de cerises pour adoucir la boisson — il bénit sur l'aliment mangé en premier, bien qu'il soit accessoire à la boisson ; et il ne bénit sur lui que chéhakol, puisqu'il est accessoire à autre chose. (Teroumat haDéchen, siman 35)
Premier ajout — l'accessoire préféré : וי״א אם הטפל חביב עליו מברך עליו ואח״כ מברך על העיקר (רמ״א או״ח רי״ב:א). L'origine est dans le Beit Yossef, au nom du Agour : אבל אם הצנון עיקר ולא חביב מברך על הזית וחוזר ומברך על הצנון ואפושי ברכות עדיף (בית יוסף או״ח סימן רי״ב).
Mais les Aharonim ne l'ont pas retenu : la Michna Beroura conclut — ומסיק המ״א לדינא דאין חילוק בזה (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ה), et donne la raison la plus claire du siman : והטעם דאף שהטפל חביב עליו בעצם יותר מ״מ עתה איננו אוכלו רק בשביל העיקר שבשבילו הותחל האכילה ובלתו לא היה אוכל הטפל כלל (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ה). Le Magen Avraham l'appuyait sur le Rachba : וכ״כ בחידושי רשב״א דף מ׳ בשם הירוש׳ דאע״פ דהטפל חביב מברך על העיקר (מגן אברהם רי״ב:ג). Et le Kaf haḤaim : ומ״מ משום ספק ברכות להקל יש להקל ולברך לעולם על העיקר (כף החיים רי״ב:ה).
Second ajout — l'ordre : הא דמברכין על העיקר ופוטר הטפילה היינו שאוכלן ביחד או שאוכל העיקר תחלה (רמ״א או״ח רי״ב:א), אבל אם אוכל הטפל תחלה (רמ״א או״ח רי״ב:א) — et alors מברך על האוכל תחלה אע״פ שהוא טפל לשתיה (רמ״א או״ח רי״ב:א).
Pourquoi ? Parce qu'une bénédiction ne remonte pas le temps. Le Beit Yossef, au nom du Teroumat haDéchen : ואיך יתכן שיפטרנו העיקר אח״כ בברכתו למפרע וכבר היה נהנה בלא ברכה (בית יוסף או״ח סימן רי״ב), et la Michna Beroura le répète : משא״כ כשאוכל הטפל מקודם לא יתכן שיפטרנו אח״כ העיקר מברכתו למפרע (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ט).
Et quelle bénédiction dit-on alors ? Le Rama : ואינו מברך עליו רק שהכל הואיל והוא טפל לדבר אחר (רמ״א או״ח רי״ב:א), parce que דכיון דעכ״פ אכילתו הוא לטפל לד״א הפסיד ברכתו הראויה לו ומברך שהכל כדי שלא יהנה בלי ברכה (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:י). Le conseil pratique qui clôt le débat : ולכתחלה טוב למנוע לגמרי מלאכול הטפל קודם לעיקר (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:י). Pour la pratique, on suit son Rav.
D. סעיף ב׳ — מרקחת ורקיקין
מרקחת שמניחין על רקיקים דקים אותם רקיקין הוו טפילה למרקחת שהדבר ידוע שאין מתכוונים לאכול לחם:
Une confiture que l'on dépose sur de fines gaufrettes : ces gaufrettes sont accessoires à la confiture, car il est notoire que l'on n'a pas l'intention de manger du pain.
Le din : אותם רקיקין הוו טפילה למרקחת (שו״ע או״ח רי״ב:ב), et donc וצריך לברך על המרקחת לבד (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:יב).
À quoi sert la gaufrette : רק שבאים לדבק המרקחת עליהם שלא יטנפו הידים בדבש (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:יג) — le Beit Yossef l'écrivait déjà au nom du Kolbo : ואותם רקיקין אינם באים אלא לדבק המרקחת עליהם כדי שלא יטנפו הידים בדבש (בית יוסף או״ח סימן רי״ב).
Le monde a changé — et le din suit : ועיין באחרונים שכתבו דבמדינותינו שעושין הדובשנין שטובים למאכל ומניחין המרקחת עליהם א״כ כונתו ג״כ לאכילת הדובשנין ומברך עליהם (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:יג). L'Aroukh haChoulhan constate de même : ומדבקין המרקחת להרקיקים כדי ליתן טעם בהרקיקים (ערוך השלחן רי״ב:ח), ולכן הוי הרקיקים עיקר והמרקחת טפל (ערוך השלחן רי״ב:ח).
Et si l'on sépare les deux : le Taz — אבל אם אכל המרקחת מלמעל׳ והשאיר הרקיקין ואוכלן בפ״ע צריכין ברכה הראויי׳ להם דאז עשה מהם ג״כ עיקר (ט״ז רי״ב:ח). résumé : dès qu'on le mange pour lui-même, l'accessoire cesse d'être accessoire. Pour la pratique, on suit son Rav.
Le siman en une phrase : une bénédiction suit l'intention, non le contenu de l'assiette. Ce que l'on a voulu manger est עיקר ; ce qui n'est venu que pour lui est טפל, דבר בלתי נחשב, et il est couvert — בין מברכה שלפניה בין מברכה שלאחריה. Le Rama ajoute les deux garde-fous : préférer un aliment ne le rend pas principal, et l'on ne peut pas bénir à rebours sur ce qui est déjà mangé.
Cas pratiques
Cas 1 — Un petit verre d'alcool et une bouchée de gâteau
Situation : on boit un verre d'eau-de-vie et l'on prend un peu de pain ou de gâteau pour en couper l'âpreté. Une bénédiction, ou deux ?
Conduite : tout dépend de ce que l'on veut vraiment. La Michna Beroura : מי ששתה יין שרף ואוכל איזה דבר או מעט פת אחריו להפיג חריפות השתיה נעשה הפת טפל וא״צ לברך עליו (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ה) — mais à condition d'y avoir pensé : אכן דוקא כשהיה דעתו עליו בשעת ברכה או שרגיל בכך ברוב הפעמים (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ה). En revanche, si l'on veut aussi manger : אבל כשרוצה לאכול יותר מזה אין שייך שם טפל כלל כיון שאוכל אותם מחמת עצמותם כדי לסעוד הלב (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ה). D'où l'avertissement du Chlah rapporté par la Michna Beroura : וכתבו האחרונים בשם השל״ה דטוב למנוע מלאכול פת למיתוק שתיית הי״ש כי מי יוכל להבחין היטב אם הוא רק להפיג מרירותו או גם לסעוד הלב דאז צריך לברך המוציא ונט״י (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ה). Pour la pratique, on suit son Rav.
Cas 2 — Un biscuit avec du fromage
Situation : on mange des פת הבאה בכיסנין avec du fromage ou une garniture, et l'on aime bien les deux. Faut-il deux bénédictions ?
Conduite : non — la Michna Beroura est explicite : ואם אוכל פת כיסנין עם גבינה או שאר דבר ללפת בו אף שהם ג״כ חביבים עליו והוא תאב לאכול אותם מ״מ מברך רק על הכיסנין לבד דמסתברא שהוא העיקר אצלו (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ו), et elle généralise : וה״ה בכל דבר כשאוכל עם מין אחר ללפת בו דמה שאוכל ללפת נחשב רק כטפל (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ו). résumé : ce que l'on ajoute pour accompagner reste accessoire, même si on l'aime. Pour la pratique, on suit son Rav.
Cas 3 — Grignoter avant de boire
Situation : avant de boire, on mange un peu pour ne pas boire à jeun. Sur quoi bénit-on ?
Conduite : c'est le cas même du Rama — כגון שרוצה לשתות ורוצה לאכול תחלה כדי שלא ישתה אליבא ריקנא (רמ״א או״ח רי״ב:א) — et l'on bénit alors sur ce que l'on mange en premier : מברך על האוכל תחלה אע״פ שהוא טפל לשתיה (רמ״א או״ח רי״ב:א). Le Kaf haḤaim indique la sortie la plus simple : וכתבו האחרונים כדי לצאת מספיקא ישתה תחלה קצת מן העיקר ויברך עליו ויכוין לפטור את הטפל (כף החיים רי״ב:יא). Pour la pratique, on suit son Rav.
Questions de compréhension
Vérifie ta compréhension :
- Que signifie exactement טפילה, et par quels mots le Choulhan Aroukh lui-même le traduit-il ?
- L'exemption de l'accessoire vaut-elle aussi pour la bénédiction d'après ? Qui en doutait, et qui a tranché ?
- Quel critère le Rambam donne-t-il pour savoir si un ingrédient mélangé est principal ou accessoire ?
- Pourquoi la Michna Beroura refuse-t-elle que « l'aliment préféré » devienne le principal ?
- Pourquoi ne peut-on pas manger l'accessoire d'abord et compter sur la bénédiction du principal ensuite ?
Pour aller plus loin
Si tu veux approfondir ce siman :
📖Rejoindre la khavroutha
- 📚 Niveau 2 — Lamdan : pour le pilpoul — זה הכלל ומשנת מליח ; צנון וזית ; מעורבת ושאינה מעורבת ; הטפל חביב עליו ; אכל הטפל תחלה
- ✨ Niveau 3 — Synthèse : pour la révision et la mémorisation rapide
- 👑 Niveau 4 — Daat HaRav (Admour HaZaken) : la chitah du Choulhan Aroukh HaRav — עיקר וטפל