✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — פתיחה
סימן רי״ב · מה שלא נתכוון לאכלו
שהעיקר פוטר הטפל — הברכה נאמרת על המאכל שרצה בו והיא פוטרת את הנלווה אליו (מברך על העיקר ופוטר את הטפילה), לפניה ולאחריה (בין מברכה שלפניה בין מברכה שלאחריה), מעורבים או כל אחד לבדו (לא מבעיא אם העיקר מעורב עם הטפל), ואפילו פת (ואפי׳ פת שהוא חשוב מכל אם הוא טפל)
סימן רי״ב · שני סעיפים
שהעיקר פוטר הטפל
🌱 רמת פתיחה · מתחילים
✦ ❖ ✦
עד כאן השוו הסימנים בין המאכלים: מי חשוב יותר ומי קודם לחברו. וסימן זה משנה את השאלה. הוא מביט בקערה שאחד משני המאכלים שבה אינו נאכל לשם עצמו — הפת המגינה על הגרון מפני הדג המליח, והרקיק שאינו אלא נושא את המרקחת. לאלו קורא מרן טפילה, וגוף לשונו מתרגם: דבר בלתי נחשב. לשון הסעיפים, ביאור והסבר שני הסעיפים, עם מדור מקרים מעשיים.
הנושא: שהעיקר פוטר הטפל — הכלל, מעורב ושאינו מעורב, ואפילו פת, הגהת הרמ״א, ומרקחת על רקיקין
המקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן רי״ב · שני סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
אין הברכה מכס שכל מאכל חייב לשלמו בכניסתו. הברכה באה על הנאה שנתכוון לה. ופעמים שמאכל נכנס לפיו של אדם ולא נתכוון לו כלל, אלא בא מחמת חברו. והמשנה עשתה מזה כלל: זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה (ברכות מ״ד ע״א), והרמב״ם עשאו יסוד לכל הענין: וזה כלל בברכות כל שהוא עקר ועמו טפלה מברך על העקר ופוטר את הטפלה (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה ה). תמצית: אין סימן זה מלמד איזו ברכה לומר אלא על מה לאמרה. ואנו לומדים כאן בדרך הכלל ; ולהנהגה למעשה — לרב מוסמך.
📑 מהלך הלימוד
א. הכלל — עיקר וטפל (סעיף א) — מהו טפל, ועד היכן הפטור מגיע
ב. מעורב ושאינו מעורב, ואפילו פת — שני מיני הטפילה, ומקרה הגבול של הפת
ג. הגהת הרמ״א — הטפל החביב עליו, והטפל הנאכל תחלה
ד. סעיף ב׳ — מרקחת ורקיקין — המרקחת ונושאה
1-3. מקרים מעשיים ושאלות לבדיקת ההבנה
א. הכלל — עיקר וטפל
עִיקָּר — המאכל שבשבילו התחיל לאכול. טָפֵל — מה שלא בא אלא מחמתו. ומרן נזהר לפרש את התיבה בגוף לשונו: פירוש דבר בלתי נחשב (שו״ע או״ח רי״ב:א). ומקורו במשנה שבפרק כיצד מברכין: הביאו לפניו מליח תחלה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפלה לו (ברכות מ״ד ע״א), וכן פתח הבית יוסף — משנה בפרק כיצד מברכין (בית יוסף או״ח סימן רי״ב).
סעיף א׳ — כל שהוא עיקר ועמו טפילה
שהעיקר פוטר הטפל. ובו ב סעיפים:
כל שהוא עיקר ועמו טפילה (פירוש דבר בלתי נחשב) מברך על העיקר ופוטר את הטפילה בין מברכה שלפניה בין מברכה שלאחריה לא מבעיא אם העיקר מעורב עם הטפל אלא אפי׳ כל אחד לבדו ואפי׳ פת שהוא חשוב מכל אם הוא טפל כגון שאוכל דג מליח ואוכל פת עמו כדי שלא יזיקנו בגרונו מברך על הדג ופוטר את הפת כיון שהוא טפל:
ביאור: כל מאכל שהוא העיקר ועמו מאכל טפל — כלומר דבר שאינו נחשב — מברך על העיקר ופוטר את הטפל, בין מן הברכה שלפני האכילה ובין מן הברכה שלאחריה. ולא זו בלבד כשהעיקר מעורב עם הטפל, אלא אף כשכל אחד עומד לבדו. ואפילו הפת, החשובה מכל המאכלים: אם היא טפלה — כגון האוכל דג מליח ואוכל עמו פת כדי שלא יזיק לו המלח בגרונו — מברך על הדג ופוטר את הפת, שהרי היא טפלה.
הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה (שו״ע או״ח רי״ב:א). ברכה אחת לשני מאכלים — לא מפני שדומים הם, אלא מפני שאחד מהם אין לו קיום עצמי באכילה זו.
לשני צדדי האכילה: בין מברכה שלפניה בין מברכה שלאחריה (שו״ע או״ח רי״ב:א). והביא הבית יוסף שהכלבו הסתפק בזה — וצריך עיון בהא דאמרינן דמברך על העיקר ופוטר את הטפלה מברכה שלפניה אם פוטרו גם כן מברכה שלאחריה (בית יוסף או״ח סימן רי״ב) — והכריע בפשיטות: ול״נ דבר פשוט דכשם שפוטר מברכה שלפניה כך פוטר מברכה שלאחריה (בית יוסף או״ח סימן רי״ב).
לשון הרמב״ם: וזה כלל בברכות כל שהוא עקר ועמו טפלה מברך על העקר ופוטר את הטפלה (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה ה) — תמצית: אין זה דין מקומי בדג מליח אלא מפתח לכל דיני הברכות.
ומכל מקום צריך דעת: המשנה ברורה הוסיפה תנאי שאין הסעיף מפרשו — ואפילו כשלא היה הטפל לפניו בשעת אכילת העיקר אם היה דעתו בשעת ברכה לאכול גם הטפל או שדרכו בכך לאכול הטפל אחריו פוטר הטפל (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ד) ; אבל אבל אם אינו רגיל בכך וגם לא היה דעתו בפירוש בשעת הברכה לאכול הטפל צריך לברך גם על הטפל (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ד). וכן בכף החיים: משמע דהיינו דוקא אם היה דעתו בשעת ברכה לאכול את הטפל וכיון לפטור אותו (כף החיים רי״ב:ב).
וצריך שלא ישנה מקומו: גם בעינן דוקא שיאכל הטפל באותו מקום לאפוקי כששינה מקומו בינתים (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ד) ; וטעמו בכף החיים — מפני שעמידתו ממקומו הוא גמר סעודתו ומה שאוכל אח״כ סעודה אחרת היא (כף החיים רי״ב:יג). ולמעשה — כל אחד ישאל את רבו.
ב. מעורב ושאינו מעורב — ומקרה הגבול של הפת
הרמב״ם חילק בין שתי צורות וקרא להן בשם. טפילה מעורבת: כיצד היא הטפלה המערבת (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה ו) — והמבחן שנתן בה מכריע: שכל דבר שמערבין אותו לדבק או כדי לתן ריח או כדי לצבע את התבשיל הרי זו טפלה (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה ו), אבל אם ערב כדי לתן טעם בתערובות הרי הוא עקר (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה ו). טפילה שאינה מעורבת: כיצד היא הטפלה שאינה מערבת (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה ז), הרי שצריך לאכל דג מליח ואכל הפת עמו כדי שלא יזיק המלח גרונו ולשונו (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה ז).
והסעיף כולל את שתיהן: לא מבעיא אם העיקר מעורב עם הטפל אלא אפי׳ כל אחד לבדו (שו״ע או״ח רי״ב:א), וכלשון הרמב״ם: בין שהיתה הטפלה מערבת עם העקר בין שלא היתה מערבת (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה ה).
ובתבשיל מעורב — מי מכריע? המשנה ברורה משיבה בשני שלבים: כגון כל תערובות שני מינים שהאחד הוא העיקר והשני אינו בא אלא לתקנו ולהכשירו (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:א) ; ואם שניהם חשובים — או אפילו שניהם עיקרים אלא שהאחד מרובה מחבירו הרוב הוא העיקר (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:א). וכן במגן אברהם: וכל שהוא הרוב הוא העיקר כמ״ש סי׳ ר״ח ס״ז (מגן אברהם רי״ב:א).
ויוצא מן הכלל — חמשת מיני דגן: דבחמשת מיני דגן קי״ל לעיל בסי׳ ר״ח דאם מעורבין עם שאר מינים אפילו הם המיעוט כל שניתן בהתבשיל לטעם אזלינן בתרייהו ומברך עליהם במ״מ לבד (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:א). תמצית: קמח שניתן לטעם נעשה עיקר אף במיעוטו ; וקמח שניתן רק לדבק נשאר טפל — והוא ממש מבחנו של הרמב״ם.
ובמקום שאין הכרעה: ביאור הלכה מסיים בכלל ספקות הברכות — ולמעשה נראה דספק ברכות להקל ולא יברך אלא כברכת הרוב (ביאור הלכה רי״ב ד״ה אם העיקר מעורב).
ואפילו פת: ואפי׳ פת שהוא חשוב מכל אם הוא טפל (שו״ע או״ח רי״ב:א). והמשנה ברורה פירטה באיזה מקרה מדובר: כגון שאכל דבר מתוק מקודם ואוכל דג מליח להפיג המתיקות ומפני שלא יזיקנו המליח בגרונו אוכל פת עמו אבל אינו תאב כלל לאכול פת לכן הוי הפת טפל (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ג).
והמקרה ההפוך, השכיח הרבה יותר: משא״כ אם הוא תאב לאכול פת ג״כ אע״פ שאוכלו עם המליח כהנהוג לאכול דג מלוח שקורין הערינ״ג עם פת אינה טפלה אליו אפילו אם תאב להמליח יותר וצריך לברך עליה המוציא ופוטר את המליח (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ג). תמצית: משרוצה גם את הפת — הפת חוזרת להיות עיקר, אף שהדג חביב עליו יותר.
שיעורו של הטפל: ערוך השלחן קבעו במלה אחת — ודע שזהו וודאי שכל טפל אינו אלא אכילה מועטת להשיב הלב או שלא יזיקנו בגרונו (ערוך השלחן רי״ב:ה), ואם אוכל יותר מזה — לא שייך לקרותו טפל (ערוך השלחן רי״ב:ה). ולמעשה — כל אחד ישאל את רבו.
ג. הגהת הרמ״א — הטפל החביב, והטפל הנאכל תחלה
הגה וי״א אם הטפל חביב עליו מברך עליו ואח״כ מברך על העיקר (אגור בשם א״ז) הא דמברכין על העיקר ופוטר הטפילה היינו שאוכלן ביחד או שאוכל העיקר תחלה אבל אם אוכל הטפל תחלה כגון שרוצה לשתות ורוצה לאכול תחלה כדי שלא ישתה אליבא ריקנא או שאוכל גרעיני גודגדניות למתק השתיה מברך על האוכל תחלה אע״פ שהוא טפל לשתיה ואינו מברך עליו רק שהכל הואיל והוא טפל לדבר אחר. (תרומת הדשן סי׳ ל״ה):
ביאור: יש אומרים שאם הטפל חביב עליו — מברך עליו תחלה ואחר כך מברך על העיקר (אגור בשם אור זרוע). וזה שאמרו שמברכין על העיקר ופוטרין את הטפל, היינו כשאוכלם יחד או כשאוכל את העיקר תחלה ; אבל אם אוכל את הטפל תחלה — כגון שרוצה לשתות ורוצה לאכול קודם כדי שלא ישתה על קיבה ריקה, או שאוכל גרעיני גודגדניות כדי להמתיק את השתיה — מברך על המאכל הנאכל תחלה, אף על פי שהוא טפל לשתיה ; ואינו מברך עליו אלא שהכל, הואיל והוא טפל לדבר אחר. (תרומת הדשן סימן ל״ה)
התוספת הראשונה — הטפל החביב: וי״א אם הטפל חביב עליו מברך עליו ואח״כ מברך על העיקר (רמ״א או״ח רי״ב:א). ומקורו בבית יוסף בשם האגור: אבל אם הצנון עיקר ולא חביב מברך על הזית וחוזר ומברך על הצנון ואפושי ברכות עדיף (בית יוסף או״ח סימן רי״ב).
ולא נקטו האחרונים כן: המשנה ברורה מסיקה — ומסיק המ״א לדינא דאין חילוק בזה (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ה), ונותנת את הטעם הברור שבסימן: והטעם דאף שהטפל חביב עליו בעצם יותר מ״מ עתה איננו אוכלו רק בשביל העיקר שבשבילו הותחל האכילה ובלתו לא היה אוכל הטפל כלל (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ה). והמגן אברהם סמכו על הרשב״א: וכ״כ בחידושי רשב״א דף מ׳ בשם הירוש׳ דאע״פ דהטפל חביב מברך על העיקר (מגן אברהם רי״ב:ג). וכן כף החיים: ומ״מ משום ספק ברכות להקל יש להקל ולברך לעולם על העיקר (כף החיים רי״ב:ה).
התוספת השניה — הסדר: הא דמברכין על העיקר ופוטר הטפילה היינו שאוכלן ביחד או שאוכל העיקר תחלה (רמ״א או״ח רי״ב:א), אבל אם אוכל הטפל תחלה (רמ״א או״ח רי״ב:א) — ואז מברך על האוכל תחלה אע״פ שהוא טפל לשתיה (רמ״א או״ח רי״ב:א).
ומפני מה? לפי שאין הברכה חוזרת אחורנית. הבית יוסף בשם תרומת הדשן: ואיך יתכן שיפטרנו העיקר אח״כ בברכתו למפרע וכבר היה נהנה בלא ברכה (בית יוסף או״ח סימן רי״ב), וכן שנתה המשנה ברורה: משא״כ כשאוכל הטפל מקודם לא יתכן שיפטרנו אח״כ העיקר מברכתו למפרע (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ט).
ואיזו ברכה יברך אז? לשון הרמ״א: ואינו מברך עליו רק שהכל הואיל והוא טפל לדבר אחר (רמ״א או״ח רי״ב:א), לפי שדכיון דעכ״פ אכילתו הוא לטפל לד״א הפסיד ברכתו הראויה לו ומברך שהכל כדי שלא יהנה בלי ברכה (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:י). והעצה המעשית החותמת את הענין: ולכתחלה טוב למנוע לגמרי מלאכול הטפל קודם לעיקר (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:י). ולמעשה — כל אחד ישאל את רבו.
ד. סעיף ב׳ — מרקחת ורקיקין
מרקחת שמניחין על רקיקים דקים אותם רקיקין הוו טפילה למרקחת שהדבר ידוע שאין מתכוונים לאכול לחם:
ביאור: מרקחת שמניחים אותה על רקיקים דקים — אותם רקיקים טפלים למרקחת, שהרי דבר ידוע הוא שאין כוונת האוכל לאכול לחם.
הדין: אותם רקיקין הוו טפילה למרקחת (שו״ע או״ח רי״ב:ב), ולפיכך וצריך לברך על המרקחת לבד (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:יב).
ולמה בא הרקיק: רק שבאים לדבק המרקחת עליהם שלא יטנפו הידים בדבש (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:יג) — וכבר כתבו הבית יוסף בשם הכלבו: ואותם רקיקין אינם באים אלא לדבק המרקחת עליהם כדי שלא יטנפו הידים בדבש (בית יוסף או״ח סימן רי״ב).
נשתנתה המציאות — ונשתנה הדין: ועיין באחרונים שכתבו דבמדינותינו שעושין הדובשנין שטובים למאכל ומניחין המרקחת עליהם א״כ כונתו ג״כ לאכילת הדובשנין ומברך עליהם (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:יג). וכן העיד ערוך השלחן: ומדבקין המרקחת להרקיקים כדי ליתן טעם בהרקיקים (ערוך השלחן רי״ב:ח), ולכן הוי הרקיקים עיקר והמרקחת טפל (ערוך השלחן רי״ב:ח).
ואם הפרידם: הט״ז — אבל אם אכל המרקחת מלמעל׳ והשאיר הרקיקין ואוכלן בפ״ע צריכין ברכה הראויי׳ להם דאז עשה מהם ג״כ עיקר (ט״ז רי״ב:ח). תמצית: משאוכלו לשם עצמו — פקע ממנו שם טפל. ולמעשה — כל אחד ישאל את רבו.
הסימן במשפט אחד: הברכה הולכת אחר הכוונה ולא אחר תוכן הקערה. מה שרצה לאכול הוא עיקר ; ומה שלא בא אלא בשבילו הוא טפל, דבר בלתי נחשב, והוא נפטר — בין מברכה שלפניה בין מברכה שלאחריה. והרמ״א הוסיף שני סייגים: חביבות אינה עושה עיקר, ואין מברכין למפרע על מה שכבר נאכל.
מקרים מעשיים
מקרה א׳ — כוסית יין שרף ופרוסת עוגה
המצב: שותה כוסית יין שרף ולוקח מעט פת או עוגה להפיג את חריפותה. ברכה אחת או שתים?
ההנהגה: הכל תלוי במה שהוא רוצה באמת. המשנה ברורה: מי ששתה יין שרף ואוכל איזה דבר או מעט פת אחריו להפיג חריפות השתיה נעשה הפת טפל וא״צ לברך עליו (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ה) — ובלבד שתהא דעתו עליו: אכן דוקא כשהיה דעתו עליו בשעת ברכה או שרגיל בכך ברוב הפעמים (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ה). אבל אם רוצה גם לאכול: אבל כשרוצה לאכול יותר מזה אין שייך שם טפל כלל כיון שאוכל אותם מחמת עצמותם כדי לסעוד הלב (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ה). ומכאן אזהרת השל״ה שהביאה המשנה ברורה: וכתבו האחרונים בשם השל״ה דטוב למנוע מלאכול פת למיתוק שתיית הי״ש כי מי יוכל להבחין היטב אם הוא רק להפיג מרירותו או גם לסעוד הלב דאז צריך לברך המוציא ונט״י (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ה). ולמעשה — כל אחד ישאל את רבו.
מקרה ב׳ — פת כיסנין עם גבינה
המצב: אוכל פת הבאה בכיסנין עם גבינה או מילוי, ושניהם חביבים עליו. הצריך שתי ברכות?
ההנהגה: לא — והמשנה ברורה מפורשת: ואם אוכל פת כיסנין עם גבינה או שאר דבר ללפת בו אף שהם ג״כ חביבים עליו והוא תאב לאכול אותם מ״מ מברך רק על הכיסנין לבד דמסתברא שהוא העיקר אצלו (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ו), והרחיבה זאת: וה״ה בכל דבר כשאוכל עם מין אחר ללפת בו דמה שאוכל ללפת נחשב רק כטפל (משנה ברורה, מ״ב רי״ב:ו). תמצית: מה שבא ללפת נשאר טפל, אף שחביב עליו. ולמעשה — כל אחד ישאל את רבו.
מקרה ג׳ — טעימה קודם השתיה
המצב: קודם שישתה אוכל מעט כדי שלא ישתה על קיבה ריקה. על מה יברך?
ההנהגה: זהו מקרהו של הרמ״א ממש — כגון שרוצה לשתות ורוצה לאכול תחלה כדי שלא ישתה אליבא ריקנא (רמ״א או״ח רי״ב:א) — ומברך על מה שאוכל תחלה: מברך על האוכל תחלה אע״פ שהוא טפל לשתיה (רמ״א או״ח רי״ב:א). וכף החיים הורה את המוצא הפשוט ביותר: וכתבו האחרונים כדי לצאת מספיקא ישתה תחלה קצת מן העיקר ויברך עליו ויכוין לפטור את הטפל (כף החיים רי״ב:יא). ולמעשה — כל אחד ישאל את רבו.
שאלות לבדיקת ההבנה
בדוק את הבנתך:
- מהי טפילה בדיוק, ובאילו מלים מפרשה השולחן ערוך עצמו?
- האם פטור הטפל חל גם על הברכה שלאחריה? מי הסתפק בזה ומי הכריע?
- איזה מבחן נתן הרמב״ם לדעת אם דבר מעורב הוא עיקר או טפל?
- מפני מה אין המשנה ברורה מקבלת שה«חביב» ייעשה עיקר?
- מפני מה אי אפשר לאכול את הטפל תחלה ולסמוך על ברכת העיקר שאחריו?
להמשך העיון
אם רצונך להעמיק בסימן זה:
📖הצטרפות לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן לפלפול — זה הכלל ומשנת מליח ; צנון וזית ; מעורבת ושאינה מעורבת ; הטפל חביב עליו ; אכל הטפל תחלה
- ✨ רמה 3 — סיכום לחזרה ולזכירה מהירה
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) — שיטת שולחן ערוך הרב בעיקר וטפל