Siman 214 — בכל ברכה צריך להיות שם ומלכות : le Nom et la royauté dans toute bénédiction

Non. Le Rambam a réuni en une seule loi les deux exigences de la Guemara : « וכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה אלא אם כן היתה סמוכה לחברתה » (רמב״ם הלכות ברכות פרק א הלכה ה), et le Beit Yossef en tire la décision : « וכ״פ הרי״ף ג״כ וכיון ששניהם מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן » (בית יוסף או״ח סימן רי״ד). C'est ce que tranche le Choulhan Aroukh : « כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה » (שו״ע או״ח רי״ד:א), et la Michna Beroura précise que cela vaut pour toutes les catégories de bénédictions : « היינו בין ברכת הנהנין ובין ברכת המצות בין ברכה ארוכה שיש בה פתיחה וחתימה בין שאין בה אלא פתיחה בלבד » (משנה ברורה, מ״ב רי״ד:א). La source est dans la Guemara, où deux Amoraïm posent chacun une moitié de l'exigence : « אמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה » (ברכות מ׳ ע״ב), et « ורבי יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה » (ברכות מ׳ ע״ב).

Oui. La règle vient des Tossafot, rapportés par le Beit Yossef : « וכתבו עוד התוס׳ דלר׳ יוחנן אפי׳ לא דילג אלא תיבת העולם לבד צריך לחזור ולברך דמלך לבד אינו מלכות » (בית יוסף או״ח סימן רי״ד). Le Biour Halakha y introduit une nuance de langue : « מ״מ אם אמר המלך בה״א הידיעה מסתברא דאינו חוזר » (ביאור הלכה סימן רי״ד), et le Kaf haḤaim atteste l'usage retenu : « וכן המנהג להורות כדברי מרן ז״ל שאם דילג שם או מלכות או אפילו תיבת העולם שחוזר ומברך » (כף החיים רי״ד:ג). Ainsi tranche le Choulhan Aroukh : « ואפי׳ לא דילג אלא תיבת העולם לבד צריך לחזור ולברך דמלך לבד אינה מלכות » (שו״ע או״ח רי״ד:א), et la Michna Beroura signale qu'un Aharon a contesté : « ובספר אבן העוזר חולק ע״ז ועיין בבה״ל מה שכתבנו בזה » (משנה ברורה, מ״ב רי״ד:ו). Pour la pratique, on suit son Rav.

Les Rishonim en donnent plusieurs raisons, rapportées par le Beit Yossef. La première est celle du Rosh : « וכתב הרא״ש דברכה ראשונה של י״ח כיון דאית בה האל הגדול חשוב כמו מלכות » (בית יוסף או״ח סימן רי״ד) — et les autres bénédictions suivent la première, comme l'écrit le Taz : « ונרא׳ דאע״ג דבשאר ברכות י״ח לית בהו האל הגדול מ״מ כולהו בתר׳ דראשונה גרירי דהויין ברכ׳ הסמוכה לחברתה » (ט״ז רי״ד:א). La seconde est celle du Rokeah : « אבל בתפלת י״ח שאינה הודאה על שם הנאה ומצוה אלא על תביעת צרכיו של אדם » (בית יוסף או״ח סימן רי״ד). Le Ateret Zekenim résume la même idée : « ה״מ בברכת הפירות או ברכת המצות או ברכת הראיה כגון הרואה קשת אבל בברכה שהוא שבח והודאה א״צ מלכות » (עטרת זקנים או״ח רי״ד). La Michna Beroura renvoie à ces réponses : « תירץ ב״י בשם הרא״ש דברכה ראשונה כיון דאית בה האל הגדול חשוב כמו מלכות וכולהו בתרה דראשונה גרירא ועי״ש עוד תירוצים » (משנה ברורה, מ״ב רי״ד:ב).