Siman 214 — בכל ברכה צריך להיות שם ומלכות: Name and kingship in every blessing

No. The Rambam joined the Guemara's two requirements into a single law: « וכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה אלא אם כן היתה סמוכה לחברתה » (רמב״ם הלכות ברכות פרק א הלכה ה), and the Beit Yosef draws the ruling from it: « וכ״פ הרי״ף ג״כ וכיון ששניהם מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן » (בית יוסף או״ח סימן רי״ד). That is what the Shulchan Aroukh rules: « כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה » (שו״ע או״ח רי״ד:א), and the Mishnah Berurah stresses that it holds for every category of blessing: « היינו בין ברכת הנהנין ובין ברכת המצות בין ברכה ארוכה שיש בה פתיחה וחתימה בין שאין בה אלא פתיחה בלבד » (משנה ברורה, מ״ב רי״ד:א). The source is in the Guemara, where two Amoraim each state one half of the requirement: « אמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה » (ברכות מ׳ ע״ב), and « ורבי יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה » (ברכות מ׳ ע״ב).

Yes. The rule comes from Tosafot, quoted by the Beit Yosef: « וכתבו עוד התוס׳ דלר׳ יוחנן אפי׳ לא דילג אלא תיבת העולם לבד צריך לחזור ולברך דמלך לבד אינו מלכות » (בית יוסף או״ח סימן רי״ד). The Biur Halacha adds a nuance of wording: « מ״מ אם אמר המלך בה״א הידיעה מסתברא דאינו חוזר » (ביאור הלכה סימן רי״ד), and the Kaf haChaim attests the accepted practice: « וכן המנהג להורות כדברי מרן ז״ל שאם דילג שם או מלכות או אפילו תיבת העולם שחוזר ומברך » (כף החיים רי״ד:ג). So the Shulchan Aroukh rules: « ואפי׳ לא דילג אלא תיבת העולם לבד צריך לחזור ולברך דמלך לבד אינה מלכות » (שו״ע או״ח רי״ד:א), and the Mishnah Berurah notes a dissent: « ובספר אבן העוזר חולק ע״ז ועיין בבה״ל מה שכתבנו בזה » (משנה ברורה, מ״ב רי״ד:ו). For practice, one follows one's Rav.

The Rishonim give several reasons, gathered by the Beit Yosef. The first is the Rosh's: « וכתב הרא״ש דברכה ראשונה של י״ח כיון דאית בה האל הגדול חשוב כמו מלכות » (בית יוסף או״ח סימן רי״ד) — and the other blessings follow the first, as the Taz writes: « ונרא׳ דאע״ג דבשאר ברכות י״ח לית בהו האל הגדול מ״מ כולהו בתר׳ דראשונה גרירי דהויין ברכ׳ הסמוכה לחברתה » (ט״ז רי״ד:א). The second is the Rokeach's: « אבל בתפלת י״ח שאינה הודאה על שם הנאה ומצוה אלא על תביעת צרכיו של אדם » (בית יוסף או״ח סימן רי״ד). The Ateret Zekenim states the same principle: « ה״מ בברכת הפירות או ברכת המצות או ברכת הראיה כגון הרואה קשת אבל בברכה שהוא שבח והודאה א״צ מלכות » (עטרת זקנים או״ח רי״ד). The Mishnah Berurah points to these answers: « תירץ ב״י בשם הרא״ש דברכה ראשונה כיון דאית בה האל הגדול חשוב כמו מלכות וכולהו בתרה דראשונה גרירא ועי״ש עוד תירוצים » (משנה ברורה, מ״ב רי״ד:ב).