Les grands thèmes du Siman
Structure du Siman — les י״ד סעיפים
| Séif | Cas | Din | Détail |
|---|---|---|---|
| א׳ | יסוד הברכה | ✦ מברך קודם שיריח | אסור ליהנות מריח טוב עד שיברך קודם שיריח, אבל לאחריו א״צ לברך ; ובמשנה ברורה, דבעינן עובר לעשייתן וכמו באכילה ושאר מצות (מ״ב רט״ז:ג), ולא תקנו ברכה אחרונה רק באכילה ושתיה ולא בריח שהנאה מועטת היא (מ״ב רט״ז:ד). |
| ב׳ | ארבע הברכות והכוונה | עצי · עשבי · מיני · הנותן ריח טוב | עץ או מין עץ — בורא עצי בשמים ; עשב — בורא עשבי בשמים ; ואינו לא מין עץ ולא מין עשב כמו המוס״ק — בורא מיני בשמים ; ופרי ראוי לאכילה — הנותן ריח טוב בפירות. והני מילי כשנטלו להריח בו או לאכלו ולהריח בו, אבל אם נטלו לאוכלו ולא נתכוין להריח בו אינו מברך. ועל כולם אם אמר בורא מיני בשמים יצא, הלכך על כל דבר שהוא מסופק בו מברך בורא מיני בשמים ; ועל אגוז מוסקאט״ה ועל קניל״ה וקלוא״ו — הנותן ריח טוב בפירות. |
| ג׳ | הורד והלבונה | ✦ בורא עצי בשמים | על הורד (ועל הקנמון שהוא עור הנדי) ועל מי הורד ועל הלבונה והמצטיכי וכיוצא בהם בורא עצי בשמים ; ובמשנה ברורה, אע״פ שראוי לאכילה ע״י מרקחת אין עקרה עומד לאכילה אלא להריח (מ״ב רט״ז:יז), והלבונה הוא קטף יוצא משרשי עץ (מ״ב רט״ז:כ). |
| ד׳ | שמן אפרסמון | בורא שמן ערב | על שמן אפרסמון מברך בורא שמן ערב ; וטעמו במשנה ברורה, מפני שנמצא בא״י והוא חשוב קבעו לו ברכה בפני עצמה להורות על חשיבותו (מ״ב רט״ז:כג). |
| ה׳ | שמן זית שכתשו | ✦ בורא עצי בשמים | שמן זית שכתשו או טחנו עד שחזר ריחו נודף מברך עליו בורא עצי בשמים ; ובמשנה ברורה, שלא נתן בתוכו שום בשמים אלא שמחמת כתישת או טחינת הזית התחיל השמן להיות ריחו נודף (מ״ב רט״ז:כד). |
| ו׳ | שמן שבשמו ושסיננו | הולך אחר בשמיו · ובסיננו ספק | שמן שבשמו כמו שמן המשחה — בעצי בשמים עצי בשמים, בעשבי בשמים עשבי בשמים, ובעצים ועשבים מיני בשמים ; ואם סיננו והוציא ממנו הבשמים, יש אומרים שמברך בורא שמן ערב, וי״א שאינו מברך עליו כלל דהוי ריח שאין לו עיקר, וכיון שספק הוא נכון ליזהר מלהריח בו. |
| ז׳ | סימלק וחילפי דימא | ✦ בורא עצי בשמים | סימלק וחילפי דימא מברך בורא עצי בשמים ; סימלק יש מפרשים רוסמארי״ן ויש מפרשים יאסמי״ן ; וחילפי דימא הוא שבולת נרד שקורין אישפי״ק. ובמשנה ברורה, אע״ג דקלח שלהם אינו קשה כשל עץ אפ״ה כיון דמוציא עליו מעצו כשאר אילנות בכלל עץ הוא (מ״ב רט״ז:לג). |
| ח׳ | סיגלי | בורא עשבי בשמים | סיגלי והם ויאול״ש בורא עשבי בשמים ; ובגמרא, הני סיגלי מברכין עלייהו בורא עשבי בשמים (ברכות מ״ג ע״ב). |
| ט׳ | נרגיס — גנה או שדה | ✦ גנה עצי · שדה עשבי | נרגיס והוא חבצלת, אם גדל בגנה מברך בורא עצי בשמים ואם הוא גדל בשדה מברך בורא עשבי בשמים ; וטעמו במשנה ברורה, דהגדל בגינה נעבד ומשקים אותם ואע״פ שעצו מתייבש מתקיים הוא לשנה הבאה אבל דדברא מתייבש כעשב והולך לו (מ״ב רט״ז:לז). |
| י׳ | מינים הרבה לפניו | כל אחד ברכתו | היו לפניו עצי בשמים ועשבי בשמים ומיני בשמים מברך על כ״א ברכה הראויה לו ; ובהגה, ואם בירך על כולם מיני בשמים יצא (טור ריש הסימן), ואם צריך להקדים של עץ לשל עשבי בשמים עיין לעיל סימן רי״א · 211. |
| י״א | הדס ושמן | ✦ מברך על ההדס | הביאו לפניו הדס ושמן להריח בהן — אם ברכותיהן שוות מברך על ההדס ופוטר את השמן, ואם אינם שוות מברך על ההדס תחלה ; וטעמו במשנה ברורה, דהדס הוא גוף העץ הנקרא בשמים והשמן אין הריח מעצמו אלא קולטו מאחר הלכך הדס חשיבא טפי (מ״ב רט״ז:מג). |
| י״ב | זמן ברכת המוגמר | משיעלה קיטור עשנו | מברכין על המוגמר משיעלה קיטור עשנו קודם שיגיע לו הריח, אבל לא יברך קודם שיעלה קיטור העשן ; ובמשנה ברורה, דבעינן לכתחלה עובר לעשייתן (מ״ב רט״ז:מז), ודסמוך לעשייתן עכ״פ בעינן ולא שתהיה מרוחקת הברכה מההנאה (מ״ב רט״ז:מח). |
| י״ג | ברכת המוגמר | עץ · עשב · שאר מינים | המוגמר אם הוא של עץ מברך בורא עצי בשמים ואם של עשב בורא עשבי בשמים ואם של שאר מינים בורא מיני בשמים ; ובמשנה ברורה, ולא נשתנה ברכתו אע״פ שנשרף ע״י הגימור (מ״ב רט״ז:מט). |
| י״ד | אתרוג של מצוה ופת חם | ✦ נכון שלא להריח | המריח באתרוג של מצוה מברך עליו, וי״א שאינו מברך לכך נכון שלא להריח בו ; ובהגה, י״א דהמריח בפת חם יש לו לברך שנתן ריח טוב בפת, וי״א דאין לברך עליו, לכך אין להריח בו. |
ברכת הריח — la conduite au quotidien
| Cas | Source | Conduite | Idée maîtresse |
|---|---|---|---|
| לברך קודם שיריח | מחבר · סעיף א׳ · מ״ב רט״ז:ג | ✦ הברכה קודמת | La bénédiction précède le plaisir, ici comme pour la nourriture — et rien ne se dit après. |
| ספק באיזו ברכה | מחבר · סעיף ב׳ | בורא מיני בשמים | Une formule couvre tout le champ : dans le doute, c’est elle que l’on dit. |
| פרי שנטלו לאוכלו | מחבר · סעיף ב׳ · מ״ב רט״ז:יא | ✦ אינו מברך | Ce que l’on n’a pas pris pour sentir ne se bénit pas, même s’il embaume. |
| שמן שסיננו | מחבר · סעיף ו׳ · מ״ב רט״ז:לב | נכון ליזהר מלהריח בו | Un parfum dont le corps a disparu laisse la bénédiction dans le doute ; on s’abstient plutôt que de trancher. |
| כמה מיני בשמים יחד | מחבר · סעיף י׳ · מ״ב רט״ז:לט | ✦ כל אחד ברכתו | Aucune des trois formules n’exempte l’autre en première intention : on bénit chacune sur son espèce. |
| אתרוג של מצוה | מחבר · סעיף י״ד · מ״ב רט״ז:נג | נכון שלא להריח בו | Pris pour la mitsva, l’etrog n’est plus « fait pour être senti » — on évite le doute en s’abstenant. |
Questions fréquentes — Siman רט״ז
Faut-il dire une bénédiction avant de sentir un parfum — et une autre après (Siman 216) ?
Avant, oui ; après, non. Le Choulhan Aroukh, Orah Haïm 216:1 ouvre le siman ainsi : «אסור ליהנות מריח טוב עד שיברך קודם שיריח» (שו״ע או״ח רט״ז:א), et ferme aussitôt l’autre porte : «אבל לאחריו א״צ לברך» (שו״ע או״ח רט״ז:א). Le Tour l’avait posé par comparaison avec la table : «כשם שאסור ליהנות באכילה ובשתייה עד שיברך כך אסור ליהנות מריח טוב עד שיברך» (טור או״ח סימן רט״ז), et «ויברך קודם הריח כמו שמברך על האוכל קודם האכילה אבל לאחריו א״צ לברך כלום» (טור או״ח סימן רט״ז). La raison de la bénédiction est donnée par la Guemara : «אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: מנין שמברכין על הריח? — שנאמר: כל הנשמה תהלל יה. איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו? — הוי אומר: זה הריח» (ברכות מ״ג ע״ב), et la Michna Beroura la reprend : «וכמו שאסור ליהנות באכילה ושתיה עד שיברך ואסמכוהו בש״ס אקרא דכתיב כל הנשמה תהלל יה דמשמע שאף הנשמה תהלל על הנאתה ואיזהו דבר שהוא הנאת הנשמה בלבד הוי אומר זה הריח» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:א). Pourquoi rien après ? «דלא תקנו ברכה אחרונה רק באכילה ושתיה ולא בריח שהנאה מועטת היא» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:ד) — et le Magen Avraham donne le même motif, «משום דהנאה מועטת היא» (מגן אברהם או״ח סימן רט״ז). Quant au moment, la Michna Beroura précise : «דבעינן עובר לעשייתן וכמו באכילה ושאר מצות» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:ג), et prévient que «כתבו האחרונים דאם שכח והריח בלא ברכה ונזכר לאחר שגמר מלהריח הפסיד ברכתו» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:ג).
Quelle bénédiction dire sur quel parfum, et que faire dans le doute (Siman 216) ?
Le Choulhan Aroukh, Orah Haïm 216:2 range les parfums en quatre : «אם זה שיוציא ממנו הריח עץ או מין עץ מברך בורא עצי בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:ב) ; «ואם הוא עשב מברך בורא עשבי בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:ב) ; «ואם אינו לא מין עץ ולא מין עשב כמו המוס״ק מברך בורא מיני בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:ב) ; et «ואם הי׳ פרי ראוי לאכילה מברך הנותן ריח טוב בפירות» (שו״ע או״ח רט״ז:ב). Le Rambam l’avait écrit dans les mêmes termes : «ואם היה פרי הראוי לאכילה כגון אתרוג או תפוח מברך שנתן ריח טוב בפרות» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה א). Une condition commande pourtant le cas du fruit : «והני מילי כשנטלו להריח בו או לאכלו ולהריח בו» (שו״ע או״ח רט״ז:ב), mais «אבל אם נטלו לאוכלו ולא נתכוין להריח בו אע״פ שהוא מעלה ריח טוב אינו מברך» (שו״ע או״ח רט״ז:ב) — et la Michna Beroura explique : «דהויא לזה כדבר שלא נעשה להריח שאין מברכין עליו אע״ג שנותן ריח ונהנה» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:יא). Dans le doute, une formule couvre tout : «ועל כולם אם אמר בורא מיני בשמים יצא» (שו״ע או״ח רט״ז:ב), d’où «הלכך על כל דבר שהוא מסופק בו מברך בורא מיני בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:ב) ; le Rambam de même, «ועל הכל אם אמר בורא מיני בשמים יצא» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה א), et la Michna Beroura en donne la raison : «שלשון ברכה זו כוללת הכל כמו ברכת שהכל שכוללת כל מיני אכילה ושתיה» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:יג). Enfin, les épices que l’on met dans les plats : «על אגוז מוסקאט״ה ועל קניל״ה וקלוא״ו וכל בשמים שהם לאכילה מברך הנותן ריח טוב בפירות» (שו״ע או״ח רט״ז:ב), car «ואע״ג דכל הני הם מיני בשמים מ״מ עיקרייהו לאכילה קיימי» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:טז).
Bénit-on sur un flacon de parfum, ou sur du linge parfumé (Siman 216) ?
C’est la question du ריח שאין לו עיקר, au séif 6. Tant que les aromates sont encore dans l’huile, elle suit leur nature : «שמן שבשמו כמו שמן המשחה אם בעצי בשמים מברך בורא עצי בשמים ואם בעשבי בשמים מברך בורא עשבי בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:ו), et «ואם היו בו עצים ועשבים מברך בורא מיני בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:ו). Mais si on les en a retirés, «ואם סיננו והוציא ממנו הבשמים יש אומרים שמברך בורא שמן ערב» (שו״ע או״ח רט״ז:ו), tandis que «וי״א שאינו מברך עליו כלל דהוי ריח שאין לו עיקר» (שו״ע או״ח רט״ז:ו) ; d’où la conclusion du Mehaber : «וכיון שספק הוא נכון ליזהר מלהריח בו» (שו״ע או״ח רט״ז:ו). Le Tour avait déjà posé les deux avis : «ולכולי עלמא בעינן שיהא עיקרן קיים קצת הלכך אם סיננו אותו ואין בו כלום מהבשמים י״א שאין מברכין על ריחו אלא בורא שמן ערב כמו על האפרסמון וי״א שאין מברכין עליו כלל שאין עריבות זו ממינו אלא שקולט אותו מדבר אחר הוי כריח שאין לו עיקר» (טור או״ח סימן רט״ז), et le Beit Yossef identifie le second : «סברא זו האחרונה היא סברת הרמב״ם שכתב בפ״ט שהמריח בכלים שהן מוגמרין אינו מברך לפי שאין שם עיקר אלא ריח בלא עיקר» (בית יוסף או״ח סימן רט״ז). La Michna Beroura précise le cas de départ, «דכ״ז מיירי בשנשאר עכ״פ מעט מן עיקר הבושם לתוכו לפיכך מברכין ברכת אותו מין» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:כט), et pour la pratique : «כדי שלא יכניס עצמו בספק ברכה» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:לב) — mais «ועיין באחרונים דמסקי דמי שאין רוצה להחמיר ע״ע מותר לו לכתחלה להריח ולברך בורא מיני בשמים» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:לב). Le Magen Avraham va dans ce sens au nom du Bah : «והב״ח כתב דאף הרמב״ם מודה כאן דבשלמא בכלים מוגמרים לא קלט הריח העיקר הבושם משא״כ כאן רק שיש ספק כיצד יברך לכן יברך במ״ב» (מגן אברהם או״ח סימן רט״ז).