The main themes of the Siman
Structure of the Siman — the י״ד סעיפים
| Seif | Case | Din | Detail |
|---|---|---|---|
| א׳ | יסוד הברכה | ✦ מברך קודם שיריח | אסור ליהנות מריח טוב עד שיברך קודם שיריח, אבל לאחריו א״צ לברך ; ובמשנה ברורה, דבעינן עובר לעשייתן וכמו באכילה ושאר מצות (מ״ב רט״ז:ג), ולא תקנו ברכה אחרונה רק באכילה ושתיה ולא בריח שהנאה מועטת היא (מ״ב רט״ז:ד). |
| ב׳ | ארבע הברכות והכוונה | עצי · עשבי · מיני · הנותן ריח טוב | עץ או מין עץ — בורא עצי בשמים ; עשב — בורא עשבי בשמים ; ואינו לא מין עץ ולא מין עשב כמו המוס״ק — בורא מיני בשמים ; ופרי ראוי לאכילה — הנותן ריח טוב בפירות. והני מילי כשנטלו להריח בו או לאכלו ולהריח בו, אבל אם נטלו לאוכלו ולא נתכוין להריח בו אינו מברך. ועל כולם אם אמר בורא מיני בשמים יצא, הלכך על כל דבר שהוא מסופק בו מברך בורא מיני בשמים ; ועל אגוז מוסקאט״ה ועל קניל״ה וקלוא״ו — הנותן ריח טוב בפירות. |
| ג׳ | הורד והלבונה | ✦ בורא עצי בשמים | על הורד (ועל הקנמון שהוא עור הנדי) ועל מי הורד ועל הלבונה והמצטיכי וכיוצא בהם בורא עצי בשמים ; ובמשנה ברורה, אע״פ שראוי לאכילה ע״י מרקחת אין עקרה עומד לאכילה אלא להריח (מ״ב רט״ז:יז), והלבונה הוא קטף יוצא משרשי עץ (מ״ב רט״ז:כ). |
| ד׳ | שמן אפרסמון | בורא שמן ערב | על שמן אפרסמון מברך בורא שמן ערב ; וטעמו במשנה ברורה, מפני שנמצא בא״י והוא חשוב קבעו לו ברכה בפני עצמה להורות על חשיבותו (מ״ב רט״ז:כג). |
| ה׳ | שמן זית שכתשו | ✦ בורא עצי בשמים | שמן זית שכתשו או טחנו עד שחזר ריחו נודף מברך עליו בורא עצי בשמים ; ובמשנה ברורה, שלא נתן בתוכו שום בשמים אלא שמחמת כתישת או טחינת הזית התחיל השמן להיות ריחו נודף (מ״ב רט״ז:כד). |
| ו׳ | שמן שבשמו ושסיננו | הולך אחר בשמיו · ובסיננו ספק | שמן שבשמו כמו שמן המשחה — בעצי בשמים עצי בשמים, בעשבי בשמים עשבי בשמים, ובעצים ועשבים מיני בשמים ; ואם סיננו והוציא ממנו הבשמים, יש אומרים שמברך בורא שמן ערב, וי״א שאינו מברך עליו כלל דהוי ריח שאין לו עיקר, וכיון שספק הוא נכון ליזהר מלהריח בו. |
| ז׳ | סימלק וחילפי דימא | ✦ בורא עצי בשמים | סימלק וחילפי דימא מברך בורא עצי בשמים ; סימלק יש מפרשים רוסמארי״ן ויש מפרשים יאסמי״ן ; וחילפי דימא הוא שבולת נרד שקורין אישפי״ק. ובמשנה ברורה, אע״ג דקלח שלהם אינו קשה כשל עץ אפ״ה כיון דמוציא עליו מעצו כשאר אילנות בכלל עץ הוא (מ״ב רט״ז:לג). |
| ח׳ | סיגלי | בורא עשבי בשמים | סיגלי והם ויאול״ש בורא עשבי בשמים ; ובגמרא, הני סיגלי מברכין עלייהו בורא עשבי בשמים (ברכות מ״ג ע״ב). |
| ט׳ | נרגיס — גנה או שדה | ✦ גנה עצי · שדה עשבי | נרגיס והוא חבצלת, אם גדל בגנה מברך בורא עצי בשמים ואם הוא גדל בשדה מברך בורא עשבי בשמים ; וטעמו במשנה ברורה, דהגדל בגינה נעבד ומשקים אותם ואע״פ שעצו מתייבש מתקיים הוא לשנה הבאה אבל דדברא מתייבש כעשב והולך לו (מ״ב רט״ז:לז). |
| י׳ | מינים הרבה לפניו | כל אחד ברכתו | היו לפניו עצי בשמים ועשבי בשמים ומיני בשמים מברך על כ״א ברכה הראויה לו ; ובהגה, ואם בירך על כולם מיני בשמים יצא (טור ריש הסימן), ואם צריך להקדים של עץ לשל עשבי בשמים עיין לעיל סימן רי״א · 211. |
| י״א | הדס ושמן | ✦ מברך על ההדס | הביאו לפניו הדס ושמן להריח בהן — אם ברכותיהן שוות מברך על ההדס ופוטר את השמן, ואם אינם שוות מברך על ההדס תחלה ; וטעמו במשנה ברורה, דהדס הוא גוף העץ הנקרא בשמים והשמן אין הריח מעצמו אלא קולטו מאחר הלכך הדס חשיבא טפי (מ״ב רט״ז:מג). |
| י״ב | זמן ברכת המוגמר | משיעלה קיטור עשנו | מברכין על המוגמר משיעלה קיטור עשנו קודם שיגיע לו הריח, אבל לא יברך קודם שיעלה קיטור העשן ; ובמשנה ברורה, דבעינן לכתחלה עובר לעשייתן (מ״ב רט״ז:מז), ודסמוך לעשייתן עכ״פ בעינן ולא שתהיה מרוחקת הברכה מההנאה (מ״ב רט״ז:מח). |
| י״ג | ברכת המוגמר | עץ · עשב · שאר מינים | המוגמר אם הוא של עץ מברך בורא עצי בשמים ואם של עשב בורא עשבי בשמים ואם של שאר מינים בורא מיני בשמים ; ובמשנה ברורה, ולא נשתנה ברכתו אע״פ שנשרף ע״י הגימור (מ״ב רט״ז:מט). |
| י״ד | אתרוג של מצוה ופת חם | ✦ נכון שלא להריח | המריח באתרוג של מצוה מברך עליו, וי״א שאינו מברך לכך נכון שלא להריח בו ; ובהגה, י״א דהמריח בפת חם יש לו לברך שנתן ריח טוב בפת, וי״א דאין לברך עליו, לכך אין להריח בו. |
ברכת הריח — everyday practice
| Case | Source | Practice | Governing idea |
|---|---|---|---|
| לברך קודם שיריח | מחבר · סעיף א׳ · מ״ב רט״ז:ג | ✦ הברכה קודמת | The blessing precedes the pleasure here as at table — and nothing is said afterwards. |
| ספק באיזו ברכה | מחבר · סעיף ב׳ | בורא מיני בשמים | One formula covers the whole field: in doubt, that is the one to say. |
| פרי שנטלו לאוכלו | מחבר · סעיף ב׳ · מ״ב רט״ז:יא | ✦ אינו מברך | What one did not pick up in order to smell is not blessed, however fragrant it may be. |
| שמן שסיננו | מחבר · סעיף ו׳ · מ״ב רט״ז:לב | נכון ליזהר מלהריח בו | A scent whose body is gone leaves the blessing in doubt; one abstains rather than decide. |
| כמה מיני בשמים יחד | מחבר · סעיף י׳ · מ״ב רט״ז:לט | ✦ כל אחד ברכתו | None of the three formulas exempts another at the outset: each species gets its own blessing. |
| אתרוג של מצוה | מחבר · סעיף י״ד · מ״ב רט״ז:נג | נכון שלא להריח בו | Once taken for the mitzvah, the etrog is no longer “made to be smelled” — one avoids the doubt by abstaining. |
Frequently asked questions — Siman רט״ז
Is there a blessing before smelling a fragrance — and another one after (Siman 216)?
Before, yes; after, no. The Choulhan Aroukh, Orach Chaim 216:1 opens the siman thus: «אסור ליהנות מריח טוב עד שיברך קודם שיריח» (שו״ע או״ח רט״ז:א), and immediately closes the other door: «אבל לאחריו א״צ לברך» (שו״ע או״ח רט״ז:א). The Tur had already framed it by comparison with the table: «כשם שאסור ליהנות באכילה ובשתייה עד שיברך כך אסור ליהנות מריח טוב עד שיברך» (טור או״ח סימן רט״ז), and «ויברך קודם הריח כמו שמברך על האוכל קודם האכילה אבל לאחריו א״צ לברך כלום» (טור או״ח סימן רט״ז). The reason for the blessing is given by the Guemara: «אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: מנין שמברכין על הריח? — שנאמר: כל הנשמה תהלל יה. איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו? — הוי אומר: זה הריח» (ברכות מ״ג ע״ב), and the Mishna Berura repeats it: «וכמו שאסור ליהנות באכילה ושתיה עד שיברך ואסמכוהו בש״ס אקרא דכתיב כל הנשמה תהלל יה דמשמע שאף הנשמה תהלל על הנאתה ואיזהו דבר שהוא הנאת הנשמה בלבד הוי אומר זה הריח» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:א). Why nothing afterwards? «דלא תקנו ברכה אחרונה רק באכילה ושתיה ולא בריח שהנאה מועטת היא» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:ד) — and the Magen Avraham gives the same reason, «משום דהנאה מועטת היא» (מגן אברהם או״ח סימן רט״ז). As for the moment, the Mishna Berura specifies: «דבעינן עובר לעשייתן וכמו באכילה ושאר מצות» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:ג), and warns that «כתבו האחרונים דאם שכח והריח בלא ברכה ונזכר לאחר שגמר מלהריח הפסיד ברכתו» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:ג).
Which blessing goes with which fragrance, and what does one do in doubt (Siman 216)?
The Choulhan Aroukh, Orach Chaim 216:2 sorts fragrances into four: «אם זה שיוציא ממנו הריח עץ או מין עץ מברך בורא עצי בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:ב) ; «ואם הוא עשב מברך בורא עשבי בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:ב) ; «ואם אינו לא מין עץ ולא מין עשב כמו המוס״ק מברך בורא מיני בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:ב) ; and «ואם הי׳ פרי ראוי לאכילה מברך הנותן ריח טוב בפירות» (שו״ע או״ח רט״ז:ב). The Rambam wrote it in the same terms: «ואם היה פרי הראוי לאכילה כגון אתרוג או תפוח מברך שנתן ריח טוב בפרות» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה א). One condition, however, governs the case of the fruit: «והני מילי כשנטלו להריח בו או לאכלו ולהריח בו» (שו״ע או״ח רט״ז:ב), but «אבל אם נטלו לאוכלו ולא נתכוין להריח בו אע״פ שהוא מעלה ריח טוב אינו מברך» (שו״ע או״ח רט״ז:ב) — and the Mishna Berura explains: «דהויא לזה כדבר שלא נעשה להריח שאין מברכין עליו אע״ג שנותן ריח ונהנה» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:יא). In doubt, one formula covers everything: «ועל כולם אם אמר בורא מיני בשמים יצא» (שו״ע או״ח רט״ז:ב), hence «הלכך על כל דבר שהוא מסופק בו מברך בורא מיני בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:ב) ; so too the Rambam, «ועל הכל אם אמר בורא מיני בשמים יצא» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה א), and the Mishna Berura gives the reason: «שלשון ברכה זו כוללת הכל כמו ברכת שהכל שכוללת כל מיני אכילה ושתיה» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:יג). Finally, spices meant for food: «על אגוז מוסקאט״ה ועל קניל״ה וקלוא״ו וכל בשמים שהם לאכילה מברך הנותן ריח טוב בפירות» (שו״ע או״ח רט״ז:ב), since «ואע״ג דכל הני הם מיני בשמים מ״מ עיקרייהו לאכילה קיימי» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:טז).
Does one bless over a bottle of perfume, or over scented cloth (Siman 216)?
This is the question of ריח שאין לו עיקר, at seif 6. So long as the aromatics are still in the oil, it follows their nature: «שמן שבשמו כמו שמן המשחה אם בעצי בשמים מברך בורא עצי בשמים ואם בעשבי בשמים מברך בורא עשבי בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:ו), and «ואם היו בו עצים ועשבים מברך בורא מיני בשמים» (שו״ע או״ח רט״ז:ו). But if they have been removed, «ואם סיננו והוציא ממנו הבשמים יש אומרים שמברך בורא שמן ערב» (שו״ע או״ח רט״ז:ו), whereas «וי״א שאינו מברך עליו כלל דהוי ריח שאין לו עיקר» (שו״ע או״ח רט״ז:ו) ; hence the Mechaber’s conclusion: «וכיון שספק הוא נכון ליזהר מלהריח בו» (שו״ע או״ח רט״ז:ו). The Tur had already set out both views: «ולכולי עלמא בעינן שיהא עיקרן קיים קצת הלכך אם סיננו אותו ואין בו כלום מהבשמים י״א שאין מברכין על ריחו אלא בורא שמן ערב כמו על האפרסמון וי״א שאין מברכין עליו כלל שאין עריבות זו ממינו אלא שקולט אותו מדבר אחר הוי כריח שאין לו עיקר» (טור או״ח סימן רט״ז), and the Beit Yosef identifies the second: «סברא זו האחרונה היא סברת הרמב״ם שכתב בפ״ט שהמריח בכלים שהן מוגמרין אינו מברך לפי שאין שם עיקר אלא ריח בלא עיקר» (בית יוסף או״ח סימן רט״ז). The Mishna Berura clarifies the starting case, «דכ״ז מיירי בשנשאר עכ״פ מעט מן עיקר הבושם לתוכו לפיכך מברכין ברכת אותו מין» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:כט), and for practice: «כדי שלא יכניס עצמו בספק ברכה» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:לב) — but «ועיין באחרונים דמסקי דמי שאין רוצה להחמיר ע״ע מותר לו לכתחלה להריח ולברך בורא מיני בשמים» (משנה ברורה, מ״ב רט״ז:לב). The Magen Avraham leans the same way in the name of the Bach: «והב״ח כתב דאף הרמב״ם מודה כאן דבשלמא בכלים מוגמרים לא קלט הריח העיקר הבושם משא״כ כאן רק שיש ספק כיצד יברך לכן יברך במ״ב» (מגן אברהם או״ח סימן רט״ז).