Les grands thèmes du Siman
Structure du Siman — les ח׳ סעיפים
| Séif | Cas | Din | Détail |
|---|---|---|---|
| א׳ | חנותו של בשם | ✦ בורא מיני בשמים | הנכנס לחנותו של בשם שיש בו מיני בשמים מברך בורא מיני בשמים ; ישב שם כל היום אינו מברך אלא אחת ; נכנס ויוצא נכנס ויוצא מברך על כל פעם ; ודוקא שלא היה בדעתו לחזור, אבל היה דעתו לחזור לא יברך. |
| ב׳ | נעשה להריח | אין מברכין על הריח אא״כ נעשה להריח | אין מברכין על הריח אא״כ נעשה להריח ; הילכך אין מברכין על בשמים של מתים הנתונים למעלה מהמטה, שאינם אלא להעביר סרחונו של מת ; נתונים למטה מברכין, שאני אומר לכבוד החיים הם עשויים ; וכן אין מברכין על בשמים של בית הכסא ולא על שמן העשוי להעביר את הזוהמא. |
| ג׳ | מוגמר וכלים מגומרים | ✦ ריח בלא עיקר | מוגמר שמגמרין בו את הכלים אין מברכין עליו, לפי שלא נעשה להריח בעצמו של מוגמר אלא כדי ליתן ריח בכלים ; וכן המריח בכלים שהם מגומרים אינו מברך, לפי שאין עיקר אלא ריח בלא עיקר. |
| ד׳ | בשמים של ערוה | אסור להריח — ואין מברכין | בשמים של ערוה, כגון קופה של בשמים תלוי בצוארה או אוחזת בידה או בפיה, אין מברכין עליהם, לפי שאסור להריח בהם, שמא יבא לידי הרגל נשיקה או קירוב בשר. |
| ה׳ | בשמים של עכו״ם | ✦ אסור להריח — ואין מברכין | בשמים של עכו״ם אין מברכין עליהם, לפי שאסור להריח בהם. |
| ו׳ | מסיבה של עובדי עכו״ם | דסתם מסיבתן לעכו״ם | מסיבה של עובדי עכו״ם אין מברכין על בשמים שלהם, דסתם מסיבתן לעכו״ם. |
| ז׳ | חוץ לכרך | ✦ הולכין אחר רוב העיר | היה הולך חוץ לכרך והריח ריח טוב — אם רוב העיר עובדי עבודה זרה אינו מברך, ואם רוב ישראל מברך. |
| ח׳ | תערובת ריחות | הולכים אחר הרוב | נתערב ריח שמברכין עליו בריח שאין מברכין עליו — הולכים אחר הרוב. |
ברכת הריח — la conduite au quotidien
| Cas | Source | Conduite | Idée maîtresse |
|---|---|---|---|
| חנותו של בשם | מחבר · סעיף א׳ · מ״ב רי״ז:א | ✦ מברך בורא מיני בשמים | La marchandise du parfumeur est bien exposée pour être respirée — c’est ainsi qu’on vient acheter. |
| נכנס ויוצא | מחבר · סעיף א׳ · מג״א | לפי דעתו לחזור | Ce n’est pas le seuil franchi qui compte, mais la pensée : comptait-il revenir tout de suite ? |
| בשמים של מתים | מחבר · סעיף ב׳ · מ״ב רי״ז:ח-ט | ✦ למעלה מהמטה — אינו מברך | Placés au-dessus, ils couvrent une odeur ; placés devant le lit, ils honorent les vivants — et alors on bénit. |
| כלי או בגד מגומר | מחבר · סעיף ג׳ · מ״ב רי״ז:טו | ריח בלא עיקר | Une odeur qui a quitté son corps ne se bénit pas : le mortier parfumé de la havdala est une bénédiction en vain. |
| בשמים של ערוה | מחבר · סעיף ד׳ · מ״ב רי״ז:טז-יז | ✦ אסור להריח — ואין מברכין | Ce qu’il est interdit de respirer ne se bénit pas ; et l’habitude du lieu suffit, l’objet fût-il posé ailleurs. |
| ריח הבא מן העיר | מחבר · סעיפים ז׳-ח׳ · מ״ב רי״ז:כב-כג | הולכין אחר הרוב | Là où la source de l’odeur est inconnue, la majorité tranche — pour permettre comme pour refuser. |
Questions fréquentes — Siman רי״ז
Faut-il bénir en entrant chez un parfumeur (Siman 217) ?
Le Choulhan Aroukh, Orah Haïm 217:1 répond que oui : « הנכנס לחנותו של בשם שיש בו מיני בשמים מברך בורא מיני בשמים » (שו״ע או״ח רי״ז:א). La Guemara s’en étonnait — la marchandise a été entassée là pour être vendue, non pour être respirée — et répond : « אין, לריחא נמי הוא דעבידא, כי היכי דנירחו אינשי וניתו וניזבון מיניה » (ברכות נ״ג ע״א). Combien de fois ? « ישב שם כל היום אינו מברך אלא אחת » (שו״ע או״ח רי״ז:א), mais « נכנס ויוצא נכנס ויוצא מברך על כל פעם » (שו״ע או״ח רי״ז:א), et à une réserve près : « ודוקא שלא היה בדעתו לחזור אבל היה דעתו לחזור לא יברך » (שו״ע או״ח רי״ז:א), le Magen Avraham précisant « ונ״ל דוקא שהיה דעתו לחזור לאלתר » (מגן אברהם או״ח סימן רי״ז). Le lieu exact décide : « ולפ״ז אם מונחים בשמים בחדרו של חנוני הבושם ולא בחנותו » (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:א), alors « דהתם לא עבידא לריחא אז אפילו אם נתכוין הנכנס שם להריח בהם א״צ לברך » (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:א).
Pourquoi ne bénit-on pas sur un vêtement parfumé (Siman 217) ?
Parce que l’odeur y est sans corps. Le Choulhan Aroukh, Orah Haïm 217:3 écrit : « מוגמר שמגמרין בו את הכלים אין מברכין עליו לפי שלא נעשה להריח בעצמו של מוגמר אלא כדי ליתן ריח בכלים » (שו״ע או״ח רי״ז:ג), puis « וכן המריח בכלים שהם מגומרים אינו מברך לפי שאין עיקר אלא ריח בלא עיקר » (שו״ע או״ח רי״ז:ג). C’est la langue du Rambam : « וכן המריח בבגדים שהן מגמרים אינו מברך לפי שאין שם עקר בשם אלא ריח בלא עקר » (רמב״ם הלכות ברכות פרק ט הלכה ח). Le Tour s’en étonne : « ולא הבנתי דבריו כיון שהוא חושב אותו עשוי להריח » (טור או״ח סימן רי״ז), et le Beit Yossef donne la raison du Rambam : « וטעמו של הרמב״ם נראה שהוא משום שסובר דריח כיון שאינו צורך הגוף כל כך כשאין לו עיקר אע״פ שנהנה אין לו לברך עליו » (בית יוסף או״ח סימן רי״ז). De là une mise en garde très concrète : « ובע״ב שאין להם בשמים להריח במוש״ק ונוטלין מדוכה שדכו בה בשמים ונקלט בה ריח ומריחין ומברכין ברכתן לבטלה הוא » (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:טו).
Une bonne odeur venue de la rue : faut-il bénir (Siman 217) ?
Cela dépend de qui l’a produite. Le Choulhan Aroukh, Orah Haïm 217:7 : « היה הולך חוץ לכרך והריח ריח טוב אם רוב העיר עע״א אינו מברך ואם רוב ישראל מברך » (שו״ע או״ח רי״ז:ז) — c’est la braïta « תנו רבנן: היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח, אם רוב גוים — אינו מברך, אם רוב ישראל — מברך » (ברכות נ״ג ע״א). La raison du refus n’est pas seulement l’interdit : la Guemara écarte aussi une odeur qui, en majorité, n’a pas été faite pour être respirée — « אשתכח רובא דלאו לריחא עביד, וכל רובא דלאו לריחא עביד לא מברך » (ברכות נ״ג ע״א). La Michna Beroura étend la permission à l’égalité : « וה״ה מחצה על מחצה ישראל וכמו שמבואר לקמן בסימן רצ״ח לענין אור של הבדלה ועיין בבה״ל » (משנה ברורה, מ״ב רי״ז:כג), tandis que le Beour Halakha hésite : « ולענ״ד קשה כיון דהוא מחצה על מחצה הו״ל ספיקא דאורייתא » (ביאור הלכה סימן רי״ז). Et le dernier séif généralise le procédé : « נתערב ריח שמברכין עליו בריח שאין מברכין עליו הולכים אחר הרוב » (שו״ע או״ח רי״ז:ח).