שולחן ערוך · אורח חיים

Concise summary:

ח׳ seifim: the siman sets down a single measure and walks it across eight cases. Seif 1 gives the positive case — the perfumer’s shop — which the Gemara had to justify: «אין, לריחא נמי הוא דעבידא, כי היכי דנירחו אינשי וניתו ונזבון מיניה» (ברכות נ״ג ע״א). Seif 2 states the measure itself: «אין מברכין על הריח אא״כ נעשה להריח» (שו״ע או״ח רי״ז:ב), whence the spices of the dead placed above the bier, those of the privy, and the oil — while «נתונים למטה מברכין שאני אומר לכבוד החיים הם עשויים» (שו״ע או״ח רי״ז:ב). Seif 3 adds a disqualification of another order: «וכן המריח בכלים שהם מגומרים אינו מברך לפי שאין עיקר אלא ריח בלא עיקר» (שו״ע או״ח רי״ז:ג), at which the Tur is astonished by the Rambam. Seifim 4-6 belong to the third category, prohibition: «בשמים של עכו״ם אין מברכין עליהם לפי שאסור להריח בהם» (שו״ע או״ח רי״ז:ה). Seifim 7-8, finally, say how to apply all this in ignorance: «היה הולך חוץ לכרך והריח ריח טוב אם רוב העיר עע״א אינו מברך ואם רוב ישראל מברך» (שו״ע או״ח רי״ז:ז), and «נתערב ריח שמברכין עליו בריח שאין מברכין עליו הולכים אחר הרוב» (שו״ע או״ח רי״ז:ח).