דף הבית ‹ אורח חיים — יום-יום ‹ סימן רי״ח ‹ רמה 3 — סיכום מקיף

✦ ❖ ✦ ד ע ת · ר מ ה 3 — ס י כ ו ם מ ק י ף ✦ ❖ ✦

סימן רי״ח

ברכות הנעשים על הנסים

ברכות הנעשים על הנסים. שעשה נסים לאבותינו במקום הזה ; ניסא דרבים וניסא דיחיד ; משלשים לשלשים ; יוצאי יריכו ; רבו ואדם מסוים ; אשתו של לוט ; וגדר הנס
חזרה מסודרת, שינון מהיר, וההנהגה למעשה

המקור: שולחן ערוך, אורח חיים רי״ח — ט׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה · DAAT
ללומדים שכבר שנו את רמות 1 ו-2
daattorah.com

📑 תכנית הסיכום

היסוד המרכזי — חוט הסימן
טבלת ט׳ הסעיפים
הסוגיא — מקורה בגמרא
שעשה נסים לאבותינו במקום הזה — סעיפים א-ג
נס של יחיד ויוצאי יריכו — סעיפים ד-ה
נס של רבו ושל אדם מסוים — סעיפים ו-ז
אשתו של לוט — סעיף ח
גדר הנס — סעיף ט
כללי זהב
סימן לזיכרון
מכשולים להישמר מהם
ההנהגה למעשה

1. היסוד המרכזי — חוט הסימן

יסוד כללי בסימן רי״ח:

סימן זה (ט׳ סעיפים) פותח את ברכות הראיה ומעמיד שאלה אחת בתשעה פנים: מי חייב לברך, על איזו הצלה, ובאיזה מקום? והגמרא נתנה את המפתח במשפט אחד — «אמרי: אניסא דרבים — כולי עלמא מיחייבי לברוכי, אניסא דיחיד — איהו חייב לברוכי» (ברכות נ״ד ע״א): נס הרבים מחייב את כל ישראל, ונס היחיד אינו מחייב אלא אותו. ומכאן הכל נגזר. מה שלא הציל את רוב ישראל נשאר נס פרטי (סעיף ב׳). והנס הפרטי שייך לניצול וליוצאי יריכו (סעיף ד׳). ורבו, ואדם מסוים, ומי שנתקדש בו שם שמים — נכנסו לדין אביו (סעיפים ו-ז). ושני סייגים מקיפים את הכל: הזמן — «כל אלו הדברי׳ אינם אלא כשרואה אותם משלשי׳ לשלשים יום ואז הם חובה כמו בפעם ראשונה» (שו״ע או״ח רי״ח:ג) — וההגדרה — «יש אומרים שאינו מברך על נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו כגון שבאו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצול וכיוצא בזה אינו חייב לברך ויש חולק וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות» (שו״ע או״ח רי״ח:ט).

💡 המפתח הכללי: שני דינים ושני סייגים:

החלוקה — «אמרי: אניסא דרבים — כולי עלמא מיחייבי לברוכי, אניסא דיחיד — איהו חייב לברוכי» (ברכות נ״ד ע״א).
גבול הרבים — «וכתב הר״י דניסא דרבים היינו שנעשה לכל ישראל או רובן אבל שלא נעשה לרוב ישראל נקרא ניסא דיחיד» (בית יוסף או״ח סימן רי״ח).
סייג הזמן — «חוץ מיום שראה וחוץ מיום שעומד בו עתה» (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:יא) ; וקודם לכן «וקודם לכן אסור וברכתו לבטלה» (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:יב).
סייג ההגדרה — «רק דלשיטה א׳ בעינן דוקא שהנס של הצלה יהיה דוקא למעלה מדרך הטבע כנסי אבותינו ולשיטה ב׳ כל דבר שמזמין ה׳ ברגע זו בדרך התולדה ג״כ מקרי נס» (ביאור הלכה סימן רי״ח).

2. טבלת ט׳ הסעיפים

ט׳ הסעיפים מתחלקים: שלושת הראשונים בברכת נס הרבים — על אילו מקומות, למי, וכל כמה זמן ; שנים שאחריהם בברכת נס היחיד ; שנים שאחריהם מרחיבים אותה לרבו ולאדם מסוים ; השמיני נותן מקרה של שתי ברכות ; והאחרון מודד את השם עצמו.

סעיף	הענין	עיקר ההלכה	סימן
א׳	מקום שנעשו בו נסים לישראל	«הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל כגון מעברות הים ומעברות הירדן ומעברות נחלי ארנון ואבני אלגביש של בית חורון ואבן שבקש עוג לזרוק על ישראל ואבן שישב עליה משה בעת מלחמת עמלק וחומת יריחו מברך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה ובין ברכה זו ובין שאר ברכות הראיה הרי הם כשאר ברכות וכולם בהזכרת שם ומלכות» (שו״ע או״ח רי״ח:א)	שעשה נסים לאבותינו
ב׳	נס לקצת ישראל	«על נס שנעשה לקצת ישראל כל זמן שלא נעשה לכל ישראל או רובן ואפי׳ נעשה לקצת שבטים אין מברכין עליו» (שו״ע או״ח רי״ח:ב)	רובן
ג׳	משלשים לשלשים יום	«כל אלו הדברי׳ אינם אלא כשרואה אותם משלשי׳ לשלשים יום ואז הם חובה כמו בפעם ראשונה» (שו״ע או״ח רי״ח:ג)	משלשים לשלשים
ד׳	נס של יחיד ויוצאי יריכו	«הרואה מקום שנעשה נס ליחיד אינו מברך אבל הוא עצמו מברך שעשה לי נס במקום הזה וכל יוצאי יריכו גם כן מברכין שעשה נס לאבי במקום הזה» (שו״ע או״ח רי״ח:ד)	יוצאי יריכו
ה׳	נסים הרבה בברכה אחת	«מי שנעשו לו נסים הרבה בהגיעו לאחד מכל המקומות שנעשה לו נס צריך להזכיר כל שאר המקומות ויכלול כלם בברכה אחת» (שו״ע או״ח רי״ח:ה)	בברכה אחת
ו׳	נס של רבו	«על נס של רבו צריך לברך כשם שהוא מברך על נס של אביו» (שו״ע או״ח רי״ח:ו)	כנס של אביו
ז׳	אדם מסוים ונתקדש בו שם שמים	«על נס של אדם מסוים כיואב בן צרויה וחביריו וכן על נס של אדם שנתקדש בו שם שמים כגון דניאל וחביריו מברך לפיכך הרואה גוב אריות של דניאל וכבשן האש של חנניה מישאל ועזריה מברך שעשה נס לצדיקים במקום הזה» (שו״ע או״ח רי״ח:ז)	שעשה נס לצדיקים
ח׳	אשתו של לוט	«הרואה אשתו של לוט מברך שתים עליה אומר בא״י אמ״ה דיין האמת ועל לוט אומר בא״י אמ״ה זוכר הצדיקים» (שו״ע או״ח רי״ח:ח)	דיין האמת · זוכר הצדיקים
ט׳	גדר הנס	«יש אומרים שאינו מברך על נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו כגון שבאו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצול וכיוצא בזה אינו חייב לברך ויש חולק וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות» (שו״ע או״ח רי״ח:ט)	יוצא ממנהג העולם

⚖ טבלת ט׳ הסעיפים

נס לכל ישראל → הכל מברכין → נס לקצת ישראל → רק הם → נס של יחיד → הוא ויוצאי יריכו → נס של רבו או אדם מסוים → כנס של אביו → בתוך שלשים יום → אין מברכין → נס שהוא מנהג העולם → בלא שם ומלכות.

3. הסוגיא — מקורה בגמרא

📖 המשנה — «הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: ברוך … שעשה נסים לאבותינו במקום הזה» (משנה ברכות פרק ט משנה א) : המשנה קובעת את הברכה ואת נושאה — מקום.

↓

❓ מנא הני מילי — «מנא הני מילי? אמר רבי יוחנן, דאמר קרא: ויאמר יתרו ברוך ה׳ אשר הציל וגו׳» (ברכות נ״ד ע״א) : הגמרא תולה אותה בברכת יתרו, שבירך על הצלה שלא הייתה שלו.

⚖️ הברייתא — «תנו רבנן: הרואה מעברות הים, ומעברות הירדן, מעברות נחלי ארנון, אבני אלגביש במורד בית חורון, ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל, ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק, ואשתו של לוט, וחומת יריחו שנבלעה במקומה — על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום» (ברכות נ״ד ע״א) : הברייתא מונה את המקומות, וכמעט מילה במילה היא סעיף א׳.

↓

🦁 מעשה דההוא גברא — «והא ההוא גברא דהוה קא אזיל בעבר ימינא. נפל עליה אריא, אתעביד ליה ניסא ואיתצל מיניה» (ברכות נ״ד ע״א) ; «אתא לקמיה דרבא, ואמר ליה: כל אימת דמטית להתם — בריך ברוך שעשה לי נס במקום הזה» (ברכות נ״ד ע״א) : הניצול מן האריה, והוראת רבא: כל אימת שיגיע לשם.

✅ המסקנא — «אמרי: אניסא דרבים — כולי עלמא מיחייבי לברוכי, אניסא דיחיד — איהו חייב לברוכי» (ברכות נ״ד ע״א) : שני דיני הסימן כולו בשורה אחת.

4. שעשה נסים לאבותינו במקום הזה — סעיפים א-ג

📜 לשון מרן — «הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל כגון מעברות הים ומעברות הירדן ומעברות נחלי ארנון ואבני אלגביש של בית חורון ואבן שבקש עוג לזרוק על ישראל ואבן שישב עליה משה בעת מלחמת עמלק וחומת יריחו מברך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה ובין ברכה זו ובין שאר ברכות הראיה הרי הם כשאר ברכות וכולם בהזכרת שם ומלכות» (שו״ע או״ח רי״ח:א).

📍 ניכר הנס מתוך המקום — «משמע לכאורה דדוקא כגון הנך שניכר הנס מתוך המקום אבל בלא״ה כגון סביב ירושלים שנפלה מחנה סנחריב אין מברכין כמ״ש התוס׳ והמרדכי מיהו על נס שלו אפילו אינו ניכר מתוך המקום מברך» (מגן אברהם או״ח סימן רי״ח) ; «מיהו על נס שלו אפי׳ אין ניכר מתוך המקום כל שמגיע למקום ששם קרה הנס מברך» (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:ז) : בנס האבות בעינן שיהא המקום נושא עדיין משהו מן הנס ; ובנס שלו — לא.

↓

👥 ניסא דרבים — «וכתב הר״י דניסא דרבים היינו שנעשה לכל ישראל או רובן אבל שלא נעשה לרוב ישראל נקרא ניסא דיחיד» (בית יוסף או״ח סימן רי״ח) ; «על נס שנעשה לקצת ישראל כל זמן שלא נעשה לכל ישראל או רובן ואפי׳ נעשה לקצת שבטים אין מברכין עליו» (שו״ע או״ח רי״ח:ב) : בפחות מרוב ישראל נשאר הנס פרטי — ואפילו הציל שבטים שלמים.

🗓️ משלשים לשלשים — «כל אלו הדברי׳ אינם אלא כשרואה אותם משלשי׳ לשלשים יום ואז הם חובה כמו בפעם ראשונה» (שו״ע או״ח רי״ח:ג) ; «חוץ מיום שראה וחוץ מיום שעומד בו עתה» (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:יא) ; «וקודם לכן אסור וברכתו לבטלה» (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:יב) : שלושים יום שלמים בין ראייה לראייה ; והמברך קודם לכן ברכתו לבטלה.

5. נס של יחיד ויוצאי יריכו — סעיפים ד-ה

🙋 לשון מרן — «הרואה מקום שנעשה נס ליחיד אינו מברך אבל הוא עצמו מברך שעשה לי נס במקום הזה וכל יוצאי יריכו גם כן מברכין שעשה נס לאבי במקום הזה» (שו״ע או״ח רי״ח:ד).

🚶 העובר אינו מברך — «הרואה מקום שנעשה נס ליחיד או להרבה יחידים - אינו מברך» (ערוך השלחן או״ח סימן רי״ח) ; «וכבר מבואר בס״ב דכל זמן שלא נעשה נס לרוב ישראל כיחיד דיינינן ליה» (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:יד) : העובר אינו מברך: הברכה הולכת אחר הניצול ולא אחר המקום.

↓

👪 יוצאי יריכו — «עיין בא״ר שהכריע דבנו ובן בנו צריכין לברך בין שנולדו קודם שקרה הנס ובין שנולדו לאחר מכן משום כבוד אביהם ומנכד ואילך אין מברכין אא״כ נולדו אבותיהם אחר שקרה הנס לאביהם הראשון דבזה הם שותפים כולם באותו הנס» (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:טז) ; «זה קאי על בן ומבן הבן ואילך יברך שעשה נס לאבותי או לאבי אבא» (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:יז) ; «ולכן לדינא נראה לעניות דעתי דרק בנו ובן בנו חייבים לברך בשם ומלכות, ולא שארי הדורות» (ערוך השלחן או״ח סימן רי״ח) : בנו ובן בנו מברכין, והנוסח משתנה לפי הדור ; ומכאן ואילך נמנע ערוך השלחן.

🧭 נסים הרבה — «ע״כ דקדק בטור כל שאר המקומות כו׳ והיינו שעשה לי נס במקום הזה ובמקום פלוני וגוף הנס אין צריך להזכיר כנ״ל נכון» (ט״ז או״ח סימן רי״ח) ; «מי שנעשו לו נסים הרבה בהגיעו לאחד מכל המקומות שנעשה לו נס צריך להזכיר כל שאר המקומות ויכלול כלם בברכה אחת» (שו״ע או״ח רי״ח:ה) ; «וצריך להזכיר מתחלה מקום שעומד בו ואח״כ יזכיר שארי מקומות» (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:יט) : כמה הצלות, ברכה אחת — ומקדים את המקום שהוא עומד בו.

6. נס של רבו ושל אדם מסוים — סעיפים ו-ז

🎓 נס של רבו — «על נס של רבו צריך לברך כשם שהוא מברך על נס של אביו» (שו״ע או״ח רי״ח:ו) ; «ונוסחתו ברוך וכו׳ שעשה נס לרבי במקום הזה ומיירי ברבו מובהק ופשוט דדוקא הוא אבל בניו אינם מחוייבים בכבוד רבו ואין מברכים אניסו» (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:כ) : ברבו מובהק, מפני כבודו ; וחובה זו אינה עוברת לבניו של התלמיד.

👁️ הגהת הרמ״א — «הגה י״א דה״ה אם רואה האדם שנעשה לו הנס מברך עליו כמו שמברך על המקום שנעשה בו הנס. (אבודרהם)» (רמ״א או״ח רי״ח:ו) ; «ולפ״ז כל שלשים שלא ראה לאותו האיש כשפוגע בו אח״כ חייב לברך ונוסח הברכה ברוך אתה וכו׳ שעשה נס לאבי או לרבי ובאדם מסויים יברך שעשה נס לאדם הזה או ברוך שעשה לך נס» (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:כב) ; «ונראה דאין יכול לברך רק כל זמן שרואהו להמקום אבל אם עבר כבר ואינו רואה אותו הפסיד ברכתו כמו בשמע רעמים לקמן בסימן רכ״ז ס״ג עי״ש» (ביאור הלכה סימן רי״ח) : האדם הניצול כמקום — כל זמן שרואהו.

↓

👑 אדם מסוים — «על נס של אדם מסוים כיואב בן צרויה וחביריו וכן על נס של אדם שנתקדש בו שם שמים כגון דניאל וחביריו מברך לפיכך הרואה גוב אריות של דניאל וכבשן האש של חנניה מישאל ועזריה מברך שעשה נס לצדיקים במקום הזה» (שו״ע או״ח רי״ח:ז) ; «שהיה מפורסם בכל ישראל לראש ולשלטון ועיין בבה״ל» (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:כג) ; «ר״ל ע״י הנס לפיכך חשוב נס זה יותר וצריך כל אחד לברך עליו וכדמסיים לפיכך וכו׳ ועיין בבה״ל» (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:כד) : שני תארים נפרדים: פרסום בכל ישראל, או קידוש שם שמים.

⚠️ למעשה — «ולכן נ״ל דלא יברך דספק ברכות להקל ועוד אפשר דבעינן דוקא כיואב שיצא טבעו בכל העולם ובעו״ה אין אנו עתה כיוצא בו» (מגן אברהם או״ח סימן רי״ח) ; «וע״כ הנכון בודאי למעשה כדעת המגן אברהם דהיום אין נוהג ברכה זו» (ביאור הלכה סימן רי״ח) : דעת הפוסקים שאין בזמננו מי שקומתו כיואב — וספק ברכות להקל.

7. אשתו של לוט — סעיף ח

🧂 לשון מרן — «הרואה אשתו של לוט מברך שתים עליה אומר בא״י אמ״ה דיין האמת ועל לוט אומר בא״י אמ״ה זוכר הצדיקים» (שו״ע או״ח רי״ח:ח).

❓ קושיית הגמרא — «בשלמא כולהו — ניסא, אלא אשתו של לוט פורענותא הוא! — דאמר ברוך … דיין האמת» (ברכות נ״ד ע״ב) ; «והא הודאה ושבח קתני! תני: על לוט ועל אשתו מברכים שתים. על אשתו אומר ברוך … דיין האמת, ועל לוט אומר ברוך … זוכר את הצדיקים» (ברכות נ״ד ע״ב) : הברייתא נקטה הודאה ושבח, ונציב המלח פורענות הוא: ומכאן שתי ברכות.

↓

💡 זוכר הצדיקים — «אמר רבי יוחנן: אפילו בשעת כעסו של הקדוש ברוך הוא, זוכר את הצדיקים, שנאמר: ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה וגו׳» (ברכות נ״ד ע״ב) ; «שזכר הקב״ה את אברהם כדכתיב ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה וגו׳» (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:כח) : לוט ניצל בזכות זכירת אברהם — וזהו ענין הברכה השנייה.

🔗 ברכה דרך אגב — «ואע״פ שאין רואה קברו של לוט דכשרואה אותה נזכר גם מנס בעלה ומש״כ ועל לוט ר״ל בשביל לוט» (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:כז) ; «ונראה דהברכה על לוט הוא רק דרך אגב, דמפני שמברך על אשתו לכן ממילא מזכיר את לוט גם כן, אבל בלא זה לא היה שייך ברכה על זה» (ערוך השלחן או״ח סימן רי״ח) : את לוט אינו רואה, אבל אשתו מזכירתו ; ובלא ראייה זו לא הייתה ברכה.

8. גדר הנס — סעיף ט

📏 לשון מרן — «יש אומרים שאינו מברך על נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו כגון שבאו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצול וכיוצא בזה אינו חייב לברך ויש חולק וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות» (שו״ע או״ח רי״ח:ט).

📖 המקור — «כתב הר״ד אבודרהם בשם הרא״ש מלוניל שאין מברכין על נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו כגון שבאו עליו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצל וכיוצא בזה אינו חייב לברך» (בית יוסף או״ח סימן רי״ח) : מרן העתיק את האבודרהם בשם הרא״ש מלוניל — ומכאן היש אומרים.

↓

🔍 הדוגמאות — «כגון עובדא דנזכר בש״ס באחד שהלך במדבר והיה בסכנת מיתה מחמת צמא ואיתרחיש ליה ניסא ונפק ליה מעין מים וכיוצא בזה» (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:כט) ; «ג״כ כדרך מנהג העולם דהיינו שצעק לעזרה או שנזדמנו ב״א שם וברחו» (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:ל) : מעיין במדבר, לעומת גנבים הבורחים מפני צעקה.

⚖️ מי חולק — «לא מצאתי מי שחולק דהיאך יעלה על הדעת להקרא נס דבר שהוא בדרך הטבע» (מגן אברהם או״ח סימן רי״ח) ; «וכן הגר״א תמה דא״כ כל יולדת תהא צריכה לברך שעשה לי נסים וכמו כן בניה לעולם» (ביאור הלכה סימן רי״ח) ; «רק דלשיטה א׳ בעינן דוקא שהנס של הצלה יהיה דוקא למעלה מדרך הטבע כנסי אבותינו ולשיטה ב׳ כל דבר שמזמין ה׳ ברגע זו בדרך התולדה ג״כ מקרי נס» (ביאור הלכה סימן רי״ח) : אין מי שיברך על מנהגו של עולם ; והמחלוקת בהצלה אמיתית הבאה בדרך הטבע.

🙏 ולמעשה — «כשיגיע שם בפעם אחר ברכת שעשה לי נסים ומ״מ בשעה שאירע לו ההצלה צריך לברך ברכת הגומל דבברכת הגומל לא קפדינן כולי האי שיהיה נס גמור וכדלקמן בסוף סי׳ רי״ט בדעה הראשונה דהסכימו עליה הרבה אחרונים» (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:לא) ; «ואם כי יש לתרץ דבריו, אך לדינא אין נפקא מינה, ואין מברכים רק על הנס היוצא מגדר הטבעי» (ערוך השלחן או״ח סימן רי״ח) : ברכת המקום אינה אלא על שלמעלה מן הטבע ; והשאר מחייב הגומל.

9. כללי זהב

ארבעה כללי זהב בסימן רי״ח

ברכת המקום — «הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל כגון מעברות הים ומעברות הירדן ומעברות נחלי ארנון ואבני אלגביש של בית חורון ואבן שבקש עוג לזרוק על ישראל ואבן שישב עליה משה בעת מלחמת עמלק וחומת יריחו מברך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה ובין ברכה זו ובין שאר ברכות הראיה הרי הם כשאר ברכות וכולם בהזכרת שם ומלכות» (שו״ע או״ח רי״ח:א).
חלוקת שני הדינים — «אמרי: אניסא דרבים — כולי עלמא מיחייבי לברוכי, אניסא דיחיד — איהו חייב לברוכי» (ברכות נ״ד ע״א).
הזמן — «כל אלו הדברי׳ אינם אלא כשרואה אותם משלשי׳ לשלשים יום ואז הם חובה כמו בפעם ראשונה» (שו״ע או״ח רי״ח:ג).
מידת השם — «יש אומרים שאינו מברך על נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו כגון שבאו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצול וכיוצא בזה אינו חייב לברך ויש חולק וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות» (שו״ע או״ח רי״ח:ט).

10. סימן לזיכרון

למי · היכן · מתי · מה — ארבע שאלות סימן רי״ח

① לְמִי ? — למי נעשה הנס — לכל ישראל, ליחיד, לאבי, לרבי?
② הֵיכָן ? — האם אני במקום עצמו, והאם הנס ניכר בו עדיין?
③ מָתַי ? — האם עברו שלושים יום מן הראייה הקודמת?
④ מַה נִּקְרָא נֵס ? — האם ההצלה יוצאת ממנהגו של עולם?

«אמרי: אניסא דרבים — כולי עלמא מיחייבי לברוכי, אניסא דיחיד — איהו חייב לברוכי» (ברכות נ״ד ע״א) — קו החלוקה של כל הסימן.
«וכן צריך לומר נמי אתה ואלהינו כמו בשאר ברכות גמורות» (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:ט) — ברכת הראיה ברכה גמורה היא.
«חוץ מיום שראה וחוץ מיום שעומד בו עתה» (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:יא) — כיצד מונין את השלושים.
«ואם כי יש לתרץ דבריו, אך לדינא אין נפקא מינה, ואין מברכים רק על הנס היוצא מגדר הטבעי» (ערוך השלחן או״ח סימן רי״ח) — הנשאר למעשה מן הסעיף האחרון.

11. מכשולים להישמר מהם

❌ מכשול 1: לחזור ולברך על אותו מקום בתוך שלושים יום.
→ «וקודם לכן אסור וברכתו לבטלה» (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:יב)

❌ מכשול 2: לעשות נס של רבים מהצלה שלא נגעה ברוב ישראל.
→ «על נס שנעשה לקצת ישראל כל זמן שלא נעשה לכל ישראל או רובן ואפי׳ נעשה לקצת שבטים אין מברכין עליו» (שו״ע או״ח רי״ח:ב) ; «וכתב הר״י דניסא דרבים היינו שנעשה לכל ישראל או רובן אבל שלא נעשה לרוב ישראל נקרא ניסא דיחיד» (בית יוסף או״ח סימן רי״ח)

❌ מכשול 3: לברך על נסו של אחר שאינו מיוצאי יריכו.
→ «וכבר מבואר בס״ב דכל זמן שלא נעשה נס לרוב ישראל כיחיד דיינינן ליה» (משנה ברורה, מ״ב רי״ח:יד) ; «גם זה פשוט דזולת יוצאי ירכו אין שום אחד רשאי לברך אנס דאידך ואפילו בעל על אשתו או אשה אבעלה» (ביאור הלכה סימן רי״ח)

❌ מכשול 4: לנהוג היום בברכת ״אדם מסוים״.
→ «ולכן נ״ל דלא יברך דספק ברכות להקל ועוד אפשר דבעינן דוקא כיואב שיצא טבעו בכל העולם ובעו״ה אין אנו עתה כיוצא בו» (מגן אברהם או״ח סימן רי״ח) ; «וע״כ הנכון בודאי למעשה כדעת המגן אברהם דהיום אין נוהג ברכה זו» (ביאור הלכה סימן רי״ח)

12. ההנהגה למעשה

הענין	ההנהגה	ההלכה ביסודה
① מקום נס של ישראל	מברך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה בשם ומלכות	«הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל כגון מעברות הים ומעברות הירדן ומעברות נחלי ארנון ואבני אלגביש של בית חורון ואבן שבקש עוג לזרוק על ישראל ואבן שישב עליה משה בעת מלחמת עמלק וחומת יריחו מברך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה ובין ברכה זו ובין שאר ברכות הראיה הרי הם כשאר ברכות וכולם בהזכרת שם ומלכות» (שו״ע או״ח רי״ח:א)
② נס לקצת ישראל	אין ברכת רבים	«על נס שנעשה לקצת ישראל כל זמן שלא נעשה לכל ישראל או רובן ואפי׳ נעשה לקצת שבטים אין מברכין עליו» (שו״ע או״ח רי״ח:ב)
③ בתוך שלשים יום	אינו מברך ; ולאחר שלושים חוזרת החובה	«כל אלו הדברי׳ אינם אלא כשרואה אותם משלשי׳ לשלשים יום ואז הם חובה כמו בפעם ראשונה» (שו״ע או״ח רי״ח:ג)
④ נס שנעשה לי	מברך שעשה לי נס במקום הזה ; והעובר אינו מברך	«הרואה מקום שנעשה נס ליחיד אינו מברך אבל הוא עצמו מברך שעשה לי נס במקום הזה וכל יוצאי יריכו גם כן מברכין שעשה נס לאבי במקום הזה» (שו״ע או״ח רי״ח:ד)
⑤ כמה מקומות	ברכה אחת, ומקדים את המקום שעומד בו	«מי שנעשו לו נסים הרבה בהגיעו לאחד מכל המקומות שנעשה לו נס צריך להזכיר כל שאר המקומות ויכלול כלם בברכה אחת» (שו״ע או״ח רי״ח:ה)
⑥ הצלה בדרך הטבע	אין מברכין ברכת המקום בשם ומלכות ; ומברך הגומל	«יש אומרים שאינו מברך על נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו כגון שבאו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצול וכיוצא בזה אינו חייב לברך ויש חולק וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות» (שו״ע או״ח רי״ח:ט)

✦ ❖ ✦ חמישה עיקרים למעשה בסימן רי״ח

מקום שנעשה בו נס לישראל מחייב ברכה גמורה — «הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל כגון מעברות הים ומעברות הירדן ומעברות נחלי ארנון ואבני אלגביש של בית חורון ואבן שבקש עוג לזרוק על ישראל ואבן שישב עליה משה בעת מלחמת עמלק וחומת יריחו מברך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה ובין ברכה זו ובין שאר ברכות הראיה הרי הם כשאר ברכות וכולם בהזכרת שם ומלכות» (שו״ע או״ח רי״ח:א).
בפחות מרוב ישראל אין ברכת רבים — «על נס שנעשה לקצת ישראל כל זמן שלא נעשה לכל ישראל או רובן ואפי׳ נעשה לקצת שבטים אין מברכין עליו» (שו״ע או״ח רי״ח:ב).
שלושים יום בין ברכה לברכה, ואז חוזרת החובה — «כל אלו הדברי׳ אינם אלא כשרואה אותם משלשי׳ לשלשים יום ואז הם חובה כמו בפעם ראשונה» (שו״ע או״ח רי״ח:ג).
הנס הפרטי שייך לניצול וליוצאי יריכו — «הרואה מקום שנעשה נס ליחיד אינו מברך אבל הוא עצמו מברך שעשה לי נס במקום הזה וכל יוצאי יריכו גם כן מברכין שעשה נס לאבי במקום הזה» (שו״ע או״ח רי״ח:ד).
ואין מברכין בשם ומלכות אלא על היוצא ממנהגו של עולם — «יש אומרים שאינו מברך על נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו כגון שבאו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצול וכיוצא בזה אינו חייב לברך ויש חולק וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות» (שו״ע או״ח רי״ח:ט).

🎓 סיכום מסלול הלימוד

רמה	התוכן	הקנין
🌱 רמה 1 — יסוד	לשון ט׳ הסעיפים, ביאור והסבר	הבנה כללית
⚡ רמה 2 — למדן	סוגיית ברכות נ״ד ; חקירת ההודאה והראייה ; ניכר הנס מתוך המקום ; אדם מסוים ובעיא דלא איפשטא ; גדר הנס	פלפול מעמיק
✨ רמה 3 — סיכום	טבלת ט׳ הסעיפים, תרשימים, כללי זהב וסימן לזיכרון	שליטה מעשית וחזרה

💡 המשך הלימוד המוצע:

לחזור ולקרוא את סימן רי״ח בשולחן ערוך עצמו
לעיין ברמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן): סימן זה הוא דף מעבר — אדמו״ר הזקן לא כתבו בשולחן ערוך שלו ; והפנייה לרמות 1-3 ולסידור אדמו״ר הזקן
ללמוד משנה ברורה וביאור הלכה על סימן זה (ועיין סימנים סימן רי״ז · 217, סימן רי״ט · 219)
להתבונן בקו החלוקה של הסימן: מדוע הצלת יחיד אינה מחייבת אלא אותו, והצלת ישראל מחייבת את כל בניו אלף שנה אחר כך?

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן רי״ח · רמה 3 — סיכום מקיף
daattorah.com

📖להצטרף לחברותא