סימן ר״כ — הטבת החלום ותעניתו

השולחן ערוך אורח חיים ר״כ:א אינו מבקש לפתור את החלום אלא להטיבו: «הרואה חלום ונפשו עגומה עליו יטיבנו באפי תלתא דרחימו ליה (פי׳ שאוהבים אותו) ולימא באפייהו חלמא טבא חזאי ולימרו אינהו טבא הוא וטבא להוי וכו׳» (שו״ע או״ח ר״כ:א). ובגמרא נאמר תחילה «אמר רב הונא בר אמי אמר רבי פדת אמר רבי יוחנן: הרואה חלום ונפשו עגומה, ילך ויפתרנו בפני שלשה» (ברכות נ״ה ע״ב), וחזרה בה — «והאמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא» (ברכות נ״ה ע״ב) — ומסקנתה «אלא אימא: יטיבנו בפני שלשה» (ברכות נ״ה ע״ב). והטור נתן את כל הנוסח: «לייתי שלשה דרחמי ליה ולימא באנפייהו חלמא טבא חזאי ולימרו הנך טבא הוא וטבא ליהוי רחמנא לישוייה לטב שבע זימנין יגזרון עליה מן שמיא דליהוי טבא טבא הוא וטבא ליהוי» (טור או״ח סימן ר״כ), ואחריו «ונוהגים לאומרו ז׳ פעמים ויאמרו ג׳ הפוכות וג׳ פדויות וג׳ שלומות» (טור או״ח סימן ר״כ). והמשנה ברורה עשתה את העמידה עם השלושה מצוה: «מצוה להמצא עם הג׳ להיטיב מפני שמשיב את נפשו בזה ואף בשבת יכול להיטיב חלום» (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ג).

שני המנהגים תלויים בקריאת לשון הגמרא «ליתי תלתא ולימא להו» (ברכות נ״ה ע״ב). הבית יוסף הביא: «וכתבו התוספות שבע זימנין ליגזרו עליה כך הוא הלחש וי״מ דשבע זימנין צ״ל חלמא טבא חזאי וכן לענות אחריו אבל ר״י לא היה רגיל לאומרו רק ג״פ עד כאן והעולם נהגו לאמרו ז׳ פעמים» (בית יוסף או״ח סימן ר״כ). והמגן אברהם מצא דרך משולבת: «שבע זימנין וכו׳ י״א דכך הוא הלחש וא״צ לאומרו רק ג״פ כדרך כל הלחשים, וי״א דצ״ל טבא הוא וטבא ליהוי ז״פ לכן אומרים טבא הוא וטבא ליהוי ד״פ ואח״כ אומרי׳ אותו עם שבע זימנין ג״פ ובזה יוצ׳ ידי שני הדיעו׳» (מגן אברהם או״ח סימן ר״כ), ומנגד «והב״ח כתב לו׳ הכל ז״פ» (מגן אברהם או״ח סימן ר״כ). והמשנה ברורה הביאה את שתיהן: «לשון זה צריך שיאמרוהו העונים ג׳ פעמים וי״א דיאמרוהו ז׳ פעמים» (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ד), וערוך השלחן נקט כשלוש: «ולא שצריך לומר שבע פעמים, אלא שלוש פעמים, אבל הטור כתב דנוהגים לאומרו ז׳ פעמים» (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ).

סעיף ב׳ שורה אחת הוא: «יפה תענית לבטל חלום רע כאש לנעורת» (שו״ע או״ח ר״כ:ב) — והוא לשון הגמרא «ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום כאש לנעורת. אמר רב חסדא: ובו ביום. ואמר רב יוסף: אפילו בשבת» (שבת י״א ע״א). ואם חובה היא? הרמב״ם כתב «הרואה חלום רע צריך להתענות למחר» (רמב״ם הלכות תעניות פרק א הלכה יב), והמשנה ברורה סיימה «ומ״מ אין מחויב להתענות אלא רשות» (משנה ברורה, מ״ב ר״כ:ז), והמגן אברהם נתן טעם: «ומ״מ אין מחויב להתענות דהא שמואל אמר החלומות שוא ידברו» (מגן אברהם או״ח סימן ר״כ). והרמ״א הוסיף «ודוקא בו ביום ואפי׳ בשבת וע׳ לקמן סי׳ רפ״ח» (רמ״א או״ח ר״כ:ב); ומחירו ידוע: «ואמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: כל היושב בתענית בשבת קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה. ואף על פי כן חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת» (ברכות ל״א ע״ב), ותקנתו «מאי תקנתיה? אמר רב נחמן בר יצחק: ליתיב תעניתא לתעניתא» (ברכות ל״א ע״ב). ובזמן הזה: «וי״א שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת שאין אנו בקיאין בפתרון חלומות לידע איזה טוב ואיזה רע» (שו״ע או״ח רפ״ח:ה), וכתב ערוך השלחן «ונכון שלא להתענות בשבת» (ערוך השלחן או״ח סימן ר״כ).