סימן רכ״א — ברכת הודאת הגשמים

לא. השולחן ערוך אורח חיים רכ״א:א העמיד תנאי קודם לכל: « אם היו בצער מחמת עצירת גשמים וירדו גשמים מברכים עליהם » (שו״ע או״ח רכ״א:א). ואין הברכה על הגשם אלא על סוף העדרו. והמשנה ברורה העירה שאין התנאי מתקיים בכל מקום בשוה: « אפשר דבא״י שמצוי שם יובש גדול וכשבא עת הגשמים והגשם יורד בזמנו כל אחד שמח בו אפילו בסתמא צריך לברך בפעם ראשון כשיורד » (משנה ברורה, מ״ב רכ״א:א). והרמ״א העיד שאין המנהג במדינות אלו לברך: « ומה שאין אנו נוהגים בזמן הזה בברכת הגשמים משום דמדינות אלו תדירים בגשמים ואינן נעצרין כל כך » (רמ״א או״ח רכ״א:א) — אלא שהבית יוסף תחם את המנהג: « ומשמע דאתא לאשמועינן דכשהשנים כתקונן א״צ לברך דהא ודאי פשיטא שאפי׳ באותם ארצות שרגילים במטר אם נעצרו הגשמים והיה העולם בצער ואח״כ ירד גשמים שצריך לברך » (בית יוסף או״ח סימן רכ״א), והט״ז אחז בדבריו: « וכב״י דהא פשיטא שאפי׳ באותן ארצות שרגילין במטר אם נעצרו הגשמים והיה העולם בצער ואח״כ ירדו גשמים שצריך לברך » (ט״ז רכ״א:א).

אין ממתינין עד שתרוה הארץ: « אע״פ שלא ירדו עדיין כדי רביעה » (שו״ע או״ח רכ״א:א). והשיעור נראה לעין — « משירדו כ״כ שרבו על הארץ שיעלו (עליהם) אבעבועות מן המטר וילכו זה לקראת זה » (שו״ע או״ח רכ״א:א) — והוא ציורה של הגמרא: « מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה » (ברכות נ״ט ע״ב). והבית יוסף הביא בו שלושה פירושים: פירוש רש״י — « ופירש״י משיצא חתן לקראת כלה שהמים קבוצים על הארץ וכשהטפה נופלת עליה טפה התחתונה בולטת לקראתה » (בית יוסף או״ח סימן רכ״א) ; פירוש השווקים — « ופי׳ שם עוד פי׳ אחר שהשווקים מקלחין מים שוק מקלח וזה מקלח כנגדו » (בית יוסף או״ח סימן רכ״א) ; והפירוש שנקט בו מרן — « והר״ם פי׳ שם שירבו המים על הארץ ויעלו אבעבועות מן המטר וילכו זה לקראת זה וכ״כ הרמב״ם » (בית יוסף או״ח סימן רכ״א). והביאור הלכה כללו: « הוא השיעור דמשיצא חתן לקראת כלה האמור בגמרא » (ביאור הלכה סימן רכ״א).

שלוש ברכות, והבעלות מכרעת ביניהן. מי שאין לו שדה אומר את הנוסח הארוך: « ומה מברך אם אין לו שדה אומר מודים אנחנו לך ה׳ אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו » (שו״ע או״ח רכ״א:ב), ואחריו « ואילו פינו מלא שירה כים וכו׳ עד הן הם יודו ויברכו את שמך מלכנו » (שו״ע או״ח רכ״א:ב), וחותם « וחותם בא״י אל רוב ההודאות » (שו״ע או״ח רכ״א:ב) — ופירשה המשנה ברורה שאין תיבת רוב לשון מקצת: « ר״ל בריבוי ההודאות » (משנה ברורה, מ״ב רכ״א:ג). ומי שיש לו שדה בשותפות אומר « ואם יש לו שדה בשותפות עם אחר מברך הטוב והמטיב » (שו״ע או״ח רכ״א:ב), לפי « הטוב והמטיב. שהטיב לו וגם לאחרים עמו דהיינו להשותף » (משנה ברורה, מ״ב רכ״א:ד). ומי ששדהו שלו לבדו אומר « ואם אין לו שותף בשדה מברך שהחיינו » (שו״ע או״ח רכ״א:ב), ואותה בלבד: « לבד ולא הטוב ומטיב ואפילו יש לו שותף כותי לא מקרי שותף לזה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״א:ו). ובשומע ולא ראה: « ויש אומרים דהשומע שירדו גשמים מברך הטוב והמטיב » (רמ״א או״ח רכ״א:ב), ואם אין לו שדה « ואם אין לו שדה אינו מברך כלל ואפי׳ ברכת מודים הנ״ל דברכה זו לא נתקנה אלא ברואה בעצמו ולא בשומע » (משנה ברורה, מ״ב רכ״א:ז).