סימן רכ״ב — ברכת הודאת הטוב והרע

מרן בשולחן ערוך אורח חיים רכ״ב:א מחלק לפי מי נהנה מן הטובה: « על שמועות שהם טובות לו לבדו מברך שהחיינו ואם הן טובות לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב » (שו״ע או״ח רכ״ב:א). והוא לשון הברייתא שבגמרא: « קצרו של דבר, על שלו הוא אומר: ״ברוך … שהחיינו וקיימנו״, על שלו ועל של חבירו — אומר: ״ברוך … הטוב והמטיב״. » (ברכות נ״ט ע״ב), וכן קיצר הרמב״ם: « קצרו של דבר כל דבר טובה שהיא לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב. וטובה שהיא לו לבדו מברך שהחינו » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ז). ושני תנאים נלווים לדין. האחד במקור השמועה: « ודוקא כששמע מפי אדם נאמן וזה האדם ראה בעצמו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:א). והשני בלב: « היינו כשיש לו שמחה מהשמועה וכן להיפוך בדיין האמת כשיש לו צער מהשמועה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:ג). ואם באו שמועות הרבה כאחת — « נקט בלשון רבים להורות שאם שמע כמה שמועות בבת אחת די לו בברכה אחת » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:ב).

הן — ואין הסימן מסתפק בנוסח אלא תובע את הלב. תחילה הנוסח: « על שמועות רעות מברך בא״י אמ״ה דיין האמת » (שו״ע או״ח רכ״ב:ב) ; ואחר כך הדרך: « חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלימה ובנפש חפצה כדרך שמברך על הטובה » (שו״ע או״ח רכ״ב:ג). ומקורו במשנה: « חיב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה » (משנה ברכות פרק ט משנה ה), הנדרשת מן הפסוק: « דבר אחר: ״בכל מאדך״ — בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו. » (ברכות נ״ד ע״א). והטעם בגוף הסעיף: « כי הרעה לעובדי השם הוא שמחתם וטובתם כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם » (שו״ע או״ח רכ״ב:ג), ופירשה המשנה ברורה: « כי באמת כל היסורין בין בגוף ובין בממון הוא הכל כפרה על העונות כדי שלא יצטרך להתיסר לע״ל ששם העונש הוא הרבה יותר גדול » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:ד). וזו ההרגלה שהמליצה עליה הגמרא: « לעולם יהא אדם רגיל לומר: ״כל דעביד רחמנא לטב עביד״ » (ברכות ס׳ ע״ב).

מברכין על מה שיש, ולא על מה שהוא ירא ממנו. « מברך על הטובה הטוב והמטיב אע״פ שירא שמא יבא לו רעה ממנו כגון שמצא מציאה וירא שמא ישמע למלך ויקח כל אשר לו » (שו״ע או״ח רכ״ב:ד), וכנגדו « וכן מברך על הרעה ברוך דיין האמת אע״פ שיבא לו טובה ממנו כגון שבא לו שטף על שדהו » (שו״ע או״ח רכ״ב:ד). וכבר שנתה המשנה את שני הצדדים: « מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה » (משנה ברכות פרק ט משנה ג), ופירשה הגמרא את שניהם: « היכי דמי? כגון דאשכח מציאה, אף על גב דרעה היא לדידיה, דאי שמע בה מלכא שקיל לה מיניה, השתא מיהא טובה היא. » (ברכות ס׳ ע״א) ; « היכי דמי? כגון דשקל בדקא בארעיה, אף על גב דטבא היא לדידיה, דמסקא ארעא שירטון ושבחא, השתא מיהא רעה היא. » (ברכות ס׳ ע״א). והטעם ברמב״ם: « שאין מברכין על העתיד להיות אלא על מה שארע עתה » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ד), ושנתה המשנה ברורה בשורה אחת: « כי אין לנו להסתכל בעתיד שאפשר שלא יהיה כן » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:ה). ודקדוק אחד במציאה: « ומיירי שיש לו אנשי בית שיש בזה טובה גם להם ושייך ברכת הטוב והמטיב דאל״ה יש לו לברך רק שהחיינו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:ו).