The major themes of the Siman
Structure of the Siman — the ד׳ סעיפים
| Seif | Case | Ruling | Detail |
|---|---|---|---|
| א׳ | שמועה טובה | ✦ שהחיינו / הטוב והמטיב | על שמועות שהם טובות לו לבדו מברך שהחיינו ; ואם הן טובות לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב. |
| ב׳ | שמועה רעה | ברוך דיין האמת | על שמועות רעות מברך בא״י אמ״ה דיין האמת ; ואין חילוק בין רעה לו לבדו לרעה הנוגעת גם לאחרים. |
| ג׳ | חיוב הברכה על הרעה | ✦ בדעת שלימה ובנפש חפצה | חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלימה ובנפש חפצה כדרך שמברך על הטובה ; כי הרעה לעובדי השם הוא שמחתם וטובתם, כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם. |
| ד׳ | טובה שמא תבוא ממנה רעה | הכל לפי השעה | מברך על הטובה הטוב והמטיב אע״פ שירא שמא יבא לו רעה ממנו, כגון שמצא מציאה ; וכן מברך על הרעה ברוך דיין האמת אע״פ שיבא לו טובה ממנו, כגון שבא לו שטף על שדהו. |
Blessings of acknowledgement — everyday practice
| Case | Source | Practice | Governing idea |
|---|---|---|---|
| טובה לו לבדו | Mechaber · seif 1 · מ״ב רכ״ב:ג | ✦ שהחיינו | A joy that is his alone is said in the wording of the time granted: Shehecheyanu. |
| טובה לו ולאחרים | Mechaber · seif 1 · מ״ב רכ״ב:ו | הטוב והמטיב | Once another benefits from the same good, the wording changes: good to me, bestowing good on him. |
| שמועה מפי מי | מ״ב רכ״ב:א · Magen Avraham | ✦ a reliable man who saw it himself | One does not bless on hearsay: the report must come from a reliable man who saw it with his own eyes. |
| כמה שמועות כאחת | מ״ב רכ״ב:ב · Aruch HaShulchan | one blessing | Several reports received at once call for a single blessing. |
| שמועה רעה | Mechaber · seif 2 · Beur Halacha | ✦ דיין האמת | The Judge of truth is said over what was given and then lost — not over what was never given. |
| טובה שספק תהפוך לרעה | Mechaber · seif 4 · מ״ב רכ״ב:ה | judge by the present | One does not look to the future: perhaps it will not turn out as one fears. |
Frequently asked questions — Siman רכ״ב
Which blessing is said on good news (Siman 222)?
The Shulchan Aruch, Orach Chaim 222:1 divides according to whom the good benefits: « על שמועות שהם טובות לו לבדו מברך שהחיינו ואם הן טובות לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב » (שו״ע או״ח רכ״ב:א). This is the braita of the Gemara: « קצרו של דבר, על שלו הוא אומר: ״ברוך … שהחיינו וקיימנו״, על שלו ועל של חבירו — אומר: ״ברוך … הטוב והמטיב״. » (ברכות נ״ט ע״ב), which the Rambam sums up: « קצרו של דבר כל דבר טובה שהיא לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב. וטובה שהיא לו לבדו מברך שהחינו » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ז). Two reservations accompany the rule. First, the source of the report: « ודוקא כששמע מפי אדם נאמן וזה האדם ראה בעצמו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:א). Second, the heart: « היינו כשיש לו שמחה מהשמועה וכן להיפוך בדיין האמת כשיש לו צער מהשמועה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:ג). And if several reports arrive together, « נקט בלשון רבים להורות שאם שמע כמה שמועות בבת אחת די לו בברכה אחת » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:ב).
Must one really bless over misfortune (Siman 222)?
Yes — and the siman does not stop at the wording, it asks for the heart. First the wording: « על שמועות רעות מברך בא״י אמ״ה דיין האמת » (שו״ע או״ח רכ״ב:ב); then the manner: « חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלימה ובנפש חפצה כדרך שמברך על הטובה » (שו״ע או״ח רכ״ב:ג). The source is the Mishnah: « חיב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה » (משנה ברכות פרק ט משנה ה), derived from the verse: « דבר אחר: ״בכל מאדך״ — בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו. » (ברכות נ״ד ע״א). The Mechaber gives the reason in the seif itself: « כי הרעה לעובדי השם הוא שמחתם וטובתם כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם » (שו״ע או״ח רכ״ב:ג), and the Mishnah Berurah spells it out: « כי באמת כל היסורין בין בגוף ובין בממון הוא הכל כפרה על העונות כדי שלא יצטרך להתיסר לע״ל ששם העונש הוא הרבה יותר גדול » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:ד). This is the habit the Gemara recommends: « לעולם יהא אדם רגיל לומר: ״כל דעביד רחמנא לטב עביד״ » (ברכות ס׳ ע״ב).
And if the good may turn to harm (Siman 222)?
One blesses on what is, not on what one fears. « מברך על הטובה הטוב והמטיב אע״פ שירא שמא יבא לו רעה ממנו כגון שמצא מציאה וירא שמא ישמע למלך ויקח כל אשר לו » (שו״ע או״ח רכ״ב:ד), and symmetrically « וכן מברך על הרעה ברוך דיין האמת אע״פ שיבא לו טובה ממנו כגון שבא לו שטף על שדהו » (שו״ע או״ח רכ״ב:ד). The Mishnah already stated both sides: « מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה » (משנה ברכות פרק ט משנה ג), and the Gemara supplies both cases: « היכי דמי? כגון דאשכח מציאה, אף על גב דרעה היא לדידיה, דאי שמע בה מלכא שקיל לה מיניה, השתא מיהא טובה היא. » (ברכות ס׳ ע״א); « היכי דמי? כגון דשקל בדקא בארעיה, אף על גב דטבא היא לדידיה, דמסקא ארעא שירטון ושבחא, השתא מיהא רעה היא. » (ברכות ס׳ ע״א). The Rambam gives the motive: « שאין מברכין על העתיד להיות אלא על מה שארע עתה » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ד), and the Mishnah Berurah repeats it in one line: « כי אין לנו להסתכל בעתיד שאפשר שלא יהיה כן » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:ה). One precision about the find: « ומיירי שיש לו אנשי בית שיש בזה טובה גם להם ושייך ברכת הטוב והמטיב דאל״ה יש לו לברך רק שהחיינו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:ו).