Siman 226 — הרואה פרחי האילן מה מברך : la bénédiction sur les arbres en fleur

Le séif le pose sans détour : « היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח » (שו״ע או״ח רכ״ו:א), et sa source est une parole de Rav Yehouda dans la Guemara : « האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי » (ברכות מ״ג ע״ב). Reste à savoir si « Nissan » est une date ou une saison. Le Elia Rabba admet le mois précédent — « והוא הדין רואה אילנות פורחות בחודש אדר » (אליה רבה רכ״ו:א) — et le Hatam Sofer le mois suivant : « כתוב בא״ר בשם צ״ל דה״ה באדר ונ״ל דכ״ש אייר » (חתם סופר או״ח רכ״ו). La Michna Beroura, elle, y voit le cas usuel : « אורחא דמלתא נקט שאז דרך ארצות החמים ללבלב האילנות וה״ה בחודש אחר כל שרואה הלבלוב פעם ראשון מברך » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:א). Le Aroukh haChoulhan constate simplement : « ובמדינתינו אינו בניסן אלא באייר או תחלת סיון » (ערוך השלחן רכ״ו:א). Le Kaf haḤaim, lui, s'en tient à Nissan : « וע״כ כיון דאיכא פלוגתא בזה וכ״מ מלשון הגמ׳ דדוקא בניסן וגם ק״ל ס״ב להקל אין לברך אלא דוקא בניסן » (כף החיים רכ״ו:א), en laissant une issue à celui qui a tardé : « מיהו מי שאיחר ולא בירך בניסן נראה דיכול לברך אח״כ בלא שו״מ » (כף החיים רכ״ו:א). Pour la pratique, on suit son Rav.

Sur des arbres fruitiers en fleur, et une seule fois par an. La Michna Beroura pose les deux exclusions ensemble : « דוקא פרח הא עלים לחודיה לא ואף בפרח דוקא באילני מאכל שמזה הפרח עתיד להתגדל פרי אבל אילני סרק לא » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:ב) ; le Baer Hetev l'avait écrit avant elle : « ואין מברכין כ״א על אילני מאכל » (באר היטב רכ״ו:א), et le Peri Megadim le tire du mot du séif : « ומשמע פרח הא עלים לחודיה לא » (פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רכ״ו:א). Le Kaf haḤaim ajoute qu'il suffit de deux arbres : « אבל א״צ להיות שני מינים אלא כיון שיש שתי אילנות אפילו הם מין אחד ומוציאין פרח מברך » (כף החיים רכ״ו:ב), et écarte certains cas : « על פרחי אילנות המורכבים ותוך שני ערלה וכן על אילני סרק אין לברך » (כף החיים רכ״ו:יא). Quant au nombre de fois, le séif tranche : « ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה » (שו״ע או״ח רכ״ו:א), et la Michna Beroura précise que cela vaut même devant d'autres arbres : « מדסתם משמע דאפי׳ על אילנות אחרים לא יברך וכנ״ל בסי׳ רכ״ה ס״י » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:ג). Pour la pratique, on suit son Rav.

C'est le point le plus discuté du siman. Le Mehaber tranche que non : « ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות לא יברך עוד » (שו״ע או״ח רכ״ו:א), comme le Tour avant lui. Mais le Beit Yossef signale l'avis contraire : « ומ״ש רבינו ואם איחר לברך וכו׳ דברי טעם הם אבל המרדכי כתב דאם לא ראה עד שגדלו הפירות צריך לברך כך » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ו). La Michna Beroura expose les deux : la rigueur du Mehaber — « היינו אפילו לא ראה כלל מקודם אפ״ה אבד הברכה כיון שגדלו הפירות כ״מ בב״י » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:ד) — puis l'avis du Elia Rabba et du Gaon de Vilna — « אבל בא״ר הכריע לדינא דאם לא ראה מקודם לא אבד הברכה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:ד), « וכן משמע ג״כ בביאור הגר״א דאפילו כבר גדל הפרי לא אבד הברכה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:ד) — et pose une limite : « ומ״מ אם כבר גדל הפרי ונגמר כל צרכו שראוי לברך עליה שהחיינו משמע מפמ״ג וח״א ששוב אין כדאי לברך ברכה זו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:ד). Le Gaon de Vilna écrit clairement : « כ״כ הטור אבל המרדכי והג״מ כ׳ דאם לא ראה עד אחר שגדלו הפירות יברך אחר כך וכן עיקר » (ביאור הגר״א או״ח רכ״ו), tandis que le Kaf haḤaim maintient l'abstention pour ceux qui suivent Maran : « אמנם אנן בדידן דקבלנו הוראות מרן ז״ל בכל גוונא אין לברך ומה גם דסב״ל » (כף החיים רכ״ו:ט). Avant que les fruits ne grandissent, en revanche, tous s'accordent : « אבל קודם שגדלו הפירות יוכל לברך ואפילו לא בירך בשעת ראיה ראשונה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:ה). Pour la pratique, on suit son Rav.